ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מפנים וכו'.

מלכי בית חשמונאי - שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס, היה הורקנוס מבחוץ צר על ירושלים והביא עמו חיל רומיים

והיהודים מעל החומה עצרו את עושי המלאכה בכל מאמצי כוחותיהם. וכמעט לא עלה בידי הרומאים להשלים את עמלם, לולא שמר פומפיוס את מועדי השבתות, אשר בהם היהודים נזהרים מכל מלאכה על פי חקי עבודת אלהיהם, וצווה להגביה בימים האלה את הסוללה ומנע את אנשיו לצאת למלחמת תנופה על היהודים. כי רק לשמור על נפשותיהם הם נלחמים ביום השבת.

על אף שחוקנו מתיר להגן על עצמינו בפני אלו שמתחילים להלחם בנו ומתקיפים אותנו, אינו מרשה לנו להתגרות עם אויבינו בזמן שהם עוסקים במשהו אחר.

"כי רק לשמור על נפשותיהם הם נלחמים ביום השבת".

ואחרי כל אחד מהם עלו אנשי גדודו והקיפו את הר הבית מכל רוח, והמיתו את אלה מן היהודים בעת מנוסתם על ההיכל, ואת אלה אחרי עמדם על נפשם זמן מה.

ובעוד הם זורקים את דם הקורבן ומתקנים את מעשה הקטרת נשחטו על זבחיהם. ומן היהודים נהרגו שנים עשר אלף איש.

השיבו אל לבכם, כי יקשה מכם למלא אחרי כל מצות האלקים כדת וכדין, גם אם תצאו למלחמה עם אויבים חלשים ולכן יהיה עליכם לעבור על החוקים והמצוות, אשר בגללם אתם מצפים לישועת אלוקים ובדבר הזה תרגיזוהו עד הסתירו פניו מכם. הן אם תשמרו את חקי השבת ולא תעשו בה כל מלאכה, נפול תפלו בידי אויביכם על נקלה, כאשר נפלו אבותיכם בידי פומפיוס בחזקו את עבודת המצור בימים אשר שבתו ממלחמה. ואם תאמרו לחלל את חקי התורה במלחמה, הן לא ישאר לכם דבר אשר למענו תצאו למלחמה הזאת. הנה כל עמלכם. ויגיעכם הוא לבל תעברו על מצווה קלה מתורת אבותיכם, ואיך תקראו לאלוקים להלחם לכם, אם בזדון תעברו על חקי עבודתו.

וכראות היהודים כי המלחמה הולכת וקרבה את העיר הראשה, עזבו את חגם ולקחו בידיהם כלי נשק, ובבטחם בהמונם הגדול הגיחו מן העיר בתרועת מלחמה בלי מערכה וסדר, וגם לא שמו את לבם למנוחת השבת, אף כי נהגו תמיד לקדש היום הזה בכל תוקף, אולם החמה העזה, אשר הסיחה את דעת היהודים מקדשי דתם, הוסיפה להם אומץ וגבורה למלחמה. הם התנפלו על הרומאים ברוח עצמה, עד אשר הבקיעו את מערכותיהם ופרצו בתוכם והרבו את חלליהם, וכו'.

"אלה הנקראים בשם יהודים היושבים בעיר חזקה ובצורה מכל הערים, אשר קראו לה בני המקום בשם ירושלים, רגילים לנוח ביום השביעי ואינם חוגרים חרב ביום הזה ואינם עובדים את אדמתם ואינם עושים בו כל מלאכה, רק פורשים את ידיהם בבתי מקדשיהם ומתפללים (כל היום) עד בוא הערב. וכאשר בא בשערי העיר הזאת תלמי בן לגוס עם חילו, ויושביה שמרו את חוקי ההבל אשר להם תחת לשמור על עירם, נפלה נחלת אבותיהם בידי אדון קשה... והנה המעשה הזה למד את הכל - מלבד אותם בעצמם - לעזוב את דברי חלומות כאלו ואת אמונת ההבל בחוקי מורשה, לעת אשר ישפוט שכל האדם כי אין בהם כדי להחזיק מעמד בשעת פורענות".

ולא מצאתי לנכון לשוב ולאסוף את חילי יען כי כבר פנה היום, וגם לו באו ליום המחרת - לא יכלו לקחת נשק בידיהם, כי חקינו אוסרים את הדבר הזה, גם בשעת צרה ומצוקה.

ויוחנן לבדו פנה אל הרומאים לאמר: ... אולם עליך טיטוס, לתת ליהודים לשמור את היום הזה כמשפטו, כי הוא יום השבת, ובו אסור לנו לצאת למלחמה וגם לדבר שלום אל האויב. הן לא נעלם מעיני הרומאים, כי חוק לנו לשבות בכל יום שביעי ואם תאלצו אותנו לעבור על החק הזה תהיה אשמתכם, אתם המחטיאים, גדולה מאשמת האנוסים.