ראשי-פרקים: א. מבוא ב. להחליף את המושג מצוינות במושג השתדלות ג. מבחן המצוינות בתוצאה ומבחן ההשתדלות בתהליך ד. צורך ההישג כמניע למצוינות - ערך העצמי כמניע להשתדלות ה. הצורך להצלחה מעלה את ערך העצמי (גאווה) ו. ערך העצמי ז. יחס מעגלי בין ערך עצמי והצלחה ח. הערכה עצמית והתמודדות במצבי כישלון ט. ערך העצמי נקבע על ידי המשמעות שאדם יוצק לחייו י. שייכות לקבוצה ולאומה מצליחות - מקור להעלאת ערך העצמי של הפרט יא. המצוינות מאופיינת בהנעה חיצונית וההשתדלות בהנעה פנימית יב. מצוינות אובייקטיבית לעומת השתדלות סובייקטיבית יג. המצוינות בסרגל רווחי חד ממדי לעומת ההשתדלות בסרגל שמי רב ממדי יד. המצוינות היא עלייה בסולם, ההשתדלות היא עלייה תוך איזון פעיל טו. המצוינות מיועדת למעטים בדברים גדולים, ההשתדלות לכול ובקטנים טז. תכני המצוינות לעומת תכני ההשתדלות יז. ביהדות יש שבעים פנים להשתדלות יח. במצוינות פוטנציאל לאלימות בהשתדלות פוטנציאל לסובלנות יט. המשותף למצוינות והשתדלות כ. משמעות ההשוואה למכללה כא. סיכום כב. מקורות תקציר: המאמר משווה בין תכונות המצוינות המצויה להשתדלות הרצויה. ההשוואה מראה כי מבחן המצוינות הוא בתוצאה בעוד שמבחן ההשתדלות הוא בתהליך. המניע למצוינות הוא חיצוני ומבוסס על צורך ההישג ואילו ההשתדלות מבוססת על הנעה פנימית וערך העצמי. המצוינות היא אובייקטיבית, בסרגל רווחי חד ממדי המתבטא בציוני בית ספר. ההשתדלות לעומתה היא סובייקטיבית, בסרגל שמי, רב ממדי תוך איזון פעיל. המצוינות מיועדת למעטים ונמצאת בדברים הגדולים בחיים, בעוד שההשתדלות מיועדת לכולם ונמצאת בדברים הקטנים של החיים. תכני המצוינות וההשתדלות משקפים את ערכי החברה המאמצים אותה. להשוואה זו יש מספר השלכות מעשיות למכללה. מילות מפתח: ערך עצמי, הנעה פנימית, גאוות יחידה, כבוד עצמי, מוקד שליטה פנימי/ חיצוני, אינטליגנציה רגשית, מצוינות, השתדלות, נבואה המגשימה את עצמה. |
|
א. מבוא בתקופה של איבוד דרך ופרדוקסים דיון בנושא המצוינות הופך לדיון ביעדים, סדרי העדיפויות להשגתן והקריטריונים הקובעים אם היעדים הושגו אם לאו. מאמר רגיל אינו מסוגל "להרים" מעמסה כה כבדה ולכן נסתפק בניתוח המצוינות ברמה של הפרט ונשווה בין המצוינות המצויה - זו הנראית בחיינו השוטפים - מול מצוינות רצויה שיש לשאוף אליה. לא נעסוק בתחומים חשובים כמו מצוינות הורים, קהילה וחברה, מצוינות מערכתית, כיצד לחנך למצוינות ועוד. ב. להחליף את המושג מצוינות במושג השתדלות |
"הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים" (ירמיהו לא כ).
יש מהמפרשים הטוענים שישראל היו מצוינים במצוות וכשיחזרו לארץ קיום המצוות לא יהיה חדש להם (רש"י). |
מפרשים אחרים ומצודת דוד) מסבירים את הפסוק כדרישה מהעם לשים סימנים בדרך לגולה כדי שיקל עליהם לחזור ארצה.
|
|
השדה הסמנטי של המושג מצוינות הוא רחב מאוד ויש בו מלים כמו: ציון, מצטיין, מחונן, מעולה, יעילות, אפקטיבי, מוכשר, מפורסם באנגלית:(eminent perfection, excellent). המצוינות מתקשרת אסוציאטיבית עם רייטינג, פרסום, פרסים, כבוד, עושר ויופי ובעקיפין היא מהווה מעין ציון, סימון לדברים הטובים והנכונים מבחינה ערכית. אם "מגרדים מעט את הצבע" מהמילה מצוינות מגלים כי יש צורך להוסיף לה את ההקשר, ולומר מצוינות ב.. . . התחום בו מופיעה המצוינות הוא קריטי שהרי יכולה להיות מצוינות שאיננה מוסרית והנמצאת בשפל המדרגה (טרוריסט מצטיין ואנס מעולה). המצוינות חובקת את כל התחומים וישנם סוגים שונים ומגוונים של מצוינות. יש המבטאים פעילות שכלית ומובילים לצמיחתה של תיאוריה, מכונה או מחשב משוכלל. יש נפש המצטיינת בהוראה ואחרת בחקלאות, יש נפש הפועלת בסביבה כמותית ויש הפועלת בסביבה איכותית. ישנה מצוינות שבאה בתורשה (ללא מאמץ) וישנה מצוינות נלמדת הבאה בעקבות למידה והשקעה לאורך שנים רבות. ההקשרים והמשמעות של המושג מצוינות נוטים בדרך כלל לפירוש בכוון של נעלה מכולם ולא לפירוש בכוון הסימון והתמרור. מצוינות במובן של נעלה מכולם מבטאת סולם ערכים שאינו רצוי לנו וגם אם נתאמץ לא נוכל להסיט את פרוש המושג מצוינות לעבר הסימנים והתמרורים. עקב היחס המשלי וההדוק שיש בין שפה לחשיבה אני מציע להניח למושג המצוי מצוינות ולהמירו במושג השתדלות שפירושו מאמץ מתמשך ולא חד פעמי כדי להשיג דבר מה, לנסות להצליח במשהו. בהמשך נעמיק בהבחנות בין מצוינות להשתדלות כדי להעמיק ולגבות את המושג השתדלות. ג. מבחן המצוינות בתוצאה ומבחן ההשתדלות בתהליך קביעה של מצוינות רק לפי מבחן התוצאה בתחומים רבים עלולה למוטט את האדם. לא מזמן טיפלתי בבחור כבן שלושים אשר בצעירותו הוגדר כמחונן וכיום קשה לו להכריע מה לעשות בחייו. התברר כי הדימוי הפנימי שלו הוא של גאון המסוגל לקבל פרופסורה והכרה בינלאומית בשבעה תחומים ("כמו פרופסור לייבוביץ"). כבר עשר שנים מאז סיום השירות הצבאי הוא עומד בצומת חייו וקובע לעצמו יעדי מצוינות בכל כך הרבה תחומים שהדבר משתק אותו. מחשבתו הברורה היא שאם לא יוכל להשפיע על העולם במומחיותו ובהצטיינותו מעל כולם עדיף לא להתחיל כלל. חשיבות ההתחלות בתהליך הארוך מתבטאת באגדה הבאה. |
רוכל מציפורי הכריז כי הוא מוכר סם חיים. ר' ינאי ששמע את הרוכל הזמין אותו אליו וביקש לקנות את הסם המיוחד. הרוכל סרב בטענה כי אנשים כמו ר' ינאי אינם זקוקים לסם חיים. כאשר לחץ עליו ר' ינאי הוציא הרוכל את ספר תהילים (לד יג-יד) והקריא לו את הפסוקים "מי האיש החפץ חיים.. . נצור לשונך מרע". התלהב ר' ינאי מהרוכל ואמר: "כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע עד היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו".. . .
|
|
לכאורה נראית תגובתו של ר' ינאי תמוהה שלא ידע עד כמה הפסוק פשוט שהרי הרעיון ברור וקשה להבין את החידוש של הרוכל שהיה נסתר מעיניו של ר' ינאי. מסבירה נחמה לייבוביץ (עיונים בספר ויקרא עמוד 160) כי ר' ינאי חשב כי את הסם ומשמעות החיים (מצוינות ) אפשר להשיג רק אם ממלאים את כל תנאי הפסוק: |
"נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב".
|
|
כלומר, רק אם האדם מושלם ומצטיין בכל התחומים ומקיים את כל המצוות לפרטיהן רק אז הוא מגיע לאידיאל המוצג בפסוק |
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב".
|
| והנה מלמד אותו הרוכל כי אפשר להגיע לשלמות גם אם מתחילים את התהליך על ידי |
"נצור לשונך מרע".
|
|
מספיק הדבר החשוב של שמירת הלשון כדי לספק את סם החיים ועצם תחילת המעשה (התהליך) מהווה את העיקר בתנאי שתהיה תמיד תנועה לקראת יעדים של סור מרע ועשה טוב.
ד. צורך ההישג כמניע למצוינות - ערך העצמי כמניע להשתדלות ההישגיים נהנים מאתגרים בתחומים שונים (לאו דווקא אינטלקטואלים) ומפתחים תחושת יכולת, אחריות, עצמאות ומוקד שליטה פנימי. חלקם מכוונים לתחרות עם עצמם וחלקם לפופולריות ולמנהיגות שטחית וזולה. רובם משקיעים את רוב זמנם בתחרות על בחירת אתגרים קשים הדורשים מאמץ רב ומתמשך לאורך זמן. ההישגיים מתעלמים מקולות "הגיוניים" של הורים או חברים המבקשים מהם להוריד קצת את הלחץ להישגים. רמת הקשר והחיבה למשפחתו של ההישגי היא מתחת לממוצע דבר המאפשר לו להינתק מקשרים כובלים "ולהמריא" למרחבי ההצלחה. תלמידי קולג' הישגיים תארו את הוריהם כפחות ידידותיים, פחות מסייעים ויותר נוקשים וקפדנים (האם הלוחצת שבנה יהיה רופא או עורך דין). לעומתו הטיפוס התת-הישגי קשור יותר למשפחתו וטוען כי המשפחה היא מעל לכל ואין שום דבר בחיים ששווה להקריבו על מזבח המשפחה (1997 ,Muijs). צורך ההישג הוא מושג מצומצם יחסית המאפשר להסביר התנהגויות של מעט אנשים במצבים ייחודיים וקיצוניים. הוא יכול להסביר את יוצא השכונות שהפך למיליונר, המנכ"ל המכור לעבודה, הפרופסור שלא מפסיק להקליד מאמרים ואת המאמן שרואה בגביע אירופה את הגשמת כל מאווייו. אלה מקרים קיצוניים שהחברה מציגה לראווה ומעניקה להם אותות ההצטיינות. צורך ההישג אינו מסביר את מניעי הפעולה של רוב בני האדם וכדי להבין את רכיבי ההצטיינות - השתדלות - של האדם הרגיל במצבי החיים היומיומיים יש להרחיב את המושג צורך ההישג לעבר הצורך להצלחה וערך העצמי. ה. הצורך להצלחה מעלה את ערך העצמי (גאווה) המקור הפנימי הוא הלומד עצמו החש הצלחה מעצם השגת המשימה (עיין להלן במושג הנעה פנימית). המקור החיצוני להצלחה הוא שיפוטם של אחרים ביחס לבצוע המשימה. מורים קובעים, למעשה, אם פעולות התלמיד מוצלחות על ידי מתן ציונים (הנעה חיצונית). שני מקורות אלה מתמזגים ויוצרים משוואה אישית-ייחודית, השונה בין לומדים ובתוך לומדים במצבים שונים. אנשים שאינם תופסים עצמם כמצליחים נוטים להימנע מהתמודדות, תלמידים מפריעים בבית הספר ומבוגרים נכנסים למצב של חוסר אונים. רגשות ההימנעות והחרדה מתגברים, נוצרת ירידה במאמץ וייחוס הכישלון לגורמים ביכולת האישית. מכיוון שהצלחות בעבר הן מועטות אין התייחסות להן והאדם מסיק שאין טעם במאמץ. ההצלחה היא הדלק המזין את אש ההערכה העצמית. ההצלחה מובילה להעלאת ערך העצמי ולתחושה של גאווה ובמובן החיובי של גאוות יחידה) והכישלון מוריד את ערך העצמי ומחייב התמודדות כדי לשמור עליו. כדי להבין זאת נעמיק מעט במושג ערך עצמי. ו. ערך העצמי ערך העצמי מתרגם אפוא את התשובה של הדימוי העצמי למונחים של "כמה אני שווה". יש הקובעים את ערך העצמי שלהם לפי מידת השפעתם על החברה בכלכלה ובפוליטיקה, יש הקובעים את ערכם לפי פרסי האוסקר ורובם קובעים את ערכם לפי המידה בה הצליחו כהורים, כבני זוג וכחברים. ערך העצמי הוא הליבה של האישיות ו"עלי כרוב" שונים עוטפים אותו. מושגים כמו דימוי עצמי, זהות אישית, מוקד שליטה והנעה פנימית "עוטפים וחותכים" את השדה הסמנטי של המושג ערך העצמי. המצע קצר מלהתמודד עם ההבחנות השונות ולעניינינו חשוב להדגיש כי ערך העצמי נקבע על ידי יחסי גומלין בין יחס הסביבה לאדם לבין הפרשנות של האדם עצמו לתגובות אלה. כל אדם מכיר את עצמו בדרכים רבות, את ה"עצמי" הפרטי, וה"עצמי" המייצג אותו כלפי אנשים אחרים. כשם שיש לבני אדם סכמות וייצוגים לגבי מושגים ותחומים שונים, כך, במקביל יש להם גם תבניות וייצוגים לגבי עצמם (Fiske & 1991, aylor). אדם מכיר את ה"עצמי" בתפקידים חברתיים (מנהל, בן וכד'), יש לו התרשמות מהייחוסים העצמיים שלו ומתכונותיו האישיות, כמו-כן הוא יכול לתאר תכונות המאפיינות אותו כגון נינוחות חברתית או ביישנות, מרדנות או שמרנות, מגושמות או אתלטיות (1987 (wurf & Markus). יש להבחין בין "כבוד" ל"כבוד עצמי" ובין גאווה שלילית לגאווה חיובית (גאוות יחידה או גאווה לאומית). הכבוד והגאווה נתפסים כשליליים ועלולים להוציא את האדם מן העולם מכיוון שהם מבטאים צורך מוגזם לקבלת הערכה עצמית על ידי הסביבה. צורך מוגזם מהווה מידה רעה הדוחפת את האדם להתנהגויות שליליות. לעומתם המושגים כבוד עצמי או גאוות יחידה מבטאים את הביטוי הנורמטיבי והרצוי לקבלת הערכה מהסביבה. ביסוד הערך העצמי והגאווה החיובית קיימות הדרישות לכבוד הבריות, לאי הלבנת פנים ולמתן כבוד לרבנים גס אם מחלו על כבודם. ההשפלה מבטאת את נטילת ערך העצמי מהאדם וההלכה מקפידה מאוד לא להביא אנשים למצב בו ניטל מהם השריד האחרון לכבודם ולצלם אלוקים שבהם. ישנם דינים רבים הקשורים בשמירה על ערך העצמי ואחד הבולטים הוא סיפוק צורכיהם הבסיסיים של גר יתום ואלמנה אשר חולשתם הכלכלית והחברתית עלולה שרום לערך עצמי נמוך. ההנמקה המלווה את המצוות האלה היא זכירת יציאת מצרים שם היינו במקום הנמוך ביותר של ערך העצמי. כך למשל, חוקר יעיל וחד עין מזהה את נקודות החולשה בערך העצמי של הנחקר ובהשפלה נכונה הוא מביא את הנחקר לשבירה ללא צורך באלימות. נמצאנו משרטטים מעין סולם שבראשו נמצאים הכבוד והגאווה המנופחים, באמצע הסולם נמצא ערך העצמי החיובי, הכבוד העצמי, גאוות היחידה והאומה. בתחתית הסולם נמצאת ההשפלה, הביזוי והורדת ערך העצמי לקרקעיתו. ההנחה היא כי ערך העצמי מהווה צורך נפשי בסיסי לאדם המניע, אותו בתחומים רבים. בסיכומם של כל יחסי הגומלין נקבע ערך העצמי על ידי האדם עצמו בתהליכים סובייקטיביים וריגושיים. כך יוצא שאדם שלא נבחר לראש ממשלה יחשוב עצמו לכישלון טוטאלי וערכו העצמי יהיה בשפל המדרגה. מצד שני אם ברוכת ילדים ללא השכלה יכולה להיות בעלת ערך עצמי גבוה. ולהתגאות בחינוך המצוין שנתנה לילדיה. ז. יחס מעגלי בין ערך עצמי והצלחה התלמיד מתנהג על פי אמונות שפיתח ביחס לעצמו ולזולת והתנהגותו גורמת לכך שאמונות אלו יתגשמו. ערך גבוה מניע למאמץ המביא להצלחה המביא למאמץ נוסף. ערך עצמי שלילי מונע השקעת מאמץ המביא לכישלון המביא להורדה נוספת של ערך העצמי. קיים יחס הדדי בין ההערכה העצמית לבין ההישג האקדמי, כך ששינוי באחד משפיע על השני ולהפך (1998, Watkins ) & Drew). המושג מוקד שליטה מתחבר לשרשרת התהליך. מוקד שליטה חיצוני מבטא מידה מסוימת של פטליזם לגבי התוצאות וכישלון תומך באמונתו (ציפיותיו) של האדם כי חייו נשלטים על ידי גורמים חיצוניים (לרע או לטוב). אדם בעל מוקד שליטה פנימי מתייחס לכישלון כאל תפקוד לקוי שיש לשפרו, או כאל אתגר שיש להשיגו. מן המחקרים עולה כי בעלי מוקד שליטה חיצוני, ובעלי הערכה עצמית נמוכה פגיעים יותר למצבי כישלון ולמצבים הקשורים לקשיים על רקע אקדמי. לעומתם בעלי מוקד שליטה פנימי והערכה עצמית גבוהה קשורים בהצלחה בלימודים, ביכולת טובה יותר לעמוד במצבי לחץ הקשורים במטלות של המערכת הלימודית, בהתמדה במשימות ובמידת הנכונות לקבל סיוע והדרכה בלימודים. ח. הערכה עצמית והתמודדות במצבי כישלון Nunn &v Parish 1992) 1993 Abouserie ) תלמידים בעלי הערכה עצמית גבוהה מסתייעים במשאבים חברתיים שונים לשם התמודדות יעילה יותר, בניגוד לתלמידים בעלי הערכה עצמית נמוכה שאינם מאמינים ביכולתם להצליח. כאשר מתבגרים חשים חוסר שליטה על אתגרים העומדים בפניהם הם עשויים לחוות חוסר אונים, ובניגוד לכך, כאשר קיימת תחושת שליטה הם רואים בכישלון אתגר ומניע להצלחה בלמידה החוזרת (&, Reynolds Ainsli 1996 Shafer). בזמנו טיפלתי בסטודנט לרפואה מחונן ומצטיין בלימודים, בחברה ובספורט. הוא היה מסוג "המובילים" היודע בדיוק מה לעשות, מתי לעשות ואיך לעשות. החלטי, בעל בטחון נחוש, אישיות מסודרת ומאורגנת שחייו היו אהובים ורצויים וללא משברים. הוא הגיע אלי בשנה השלישית ללימודי רפואה מכיוון שציוניו בסמסטר הראשון בשני קורסים חשובים היו נמוכים. לדבריו: |
"אני מרגיש שאני מאבד גובה ועומד להתרסק".
|
|
בהמשך התברר כי זו הפעם הראשונה שנכשל. הוא היה "מצטיין כרוני" והחיים לא הכינו אותו לכישלונות ומשברים כך שהמנגנון הנפשי שלו לא היה מחוסן מפני כישלונות. לכישלונות במבחנים הצטרף כשלון נוסף בתחום החברתי כאשר נענה בשלילה על ידי בחורה שמאוד אהב. פתאום נתגלו לו הרבדים העמוקים של אישיותו שהיו חסומים בפניו עד עתה עקב ההתעסקות בהצלחות החיצוניות. רבדים אלה הבהילו אותו והחריפו את המשבר.
לעתים מי שפוסחים עליו ייסורים זוכה לשקט ולביטחון, אולם הוא עלול לפתח אישיות פשוטה ושטחית עקב עולם רדוד שחסרה בו הכרות מעמיקה עם האני הבאה בעקבות מצבי לחץ ומשבר. אדם שהוא לעולם צודק, לעולם נאהב ובטוח, לעולם מצליח ומצוין עלול לשלם מחיר יקר מאוד על חשבון העומק הנפשי. אותו עומק הנבנה על הספק, אי הסדר, חוסר בטחון ומבוכה. ההצלחה הכרונית סוגרת את האדם מפני רוחות פנימיים המעוררים ספק, סימני שאלה, מבוכה וחוסר ביטחון. רוחות של כשלון יכולים להזין את האדם ולספק לו את הכוח לאמפתיה ולכניסה לנעלי הזולת. העימות עם האני הפנימי ועם העושר החוויתי נוצר בעת כישלונות. |
., "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם"
|
|
כך שהמכאובים יכולים לשבור את הקונכייה הסוגרת על הפוטנציאל הטוב החבוי בתוכנו. הצלחות מטשטשות את ההתעסקות הפנימית, משתיקות את הקולות הפנימיים, יוצרות רובד שטחי ומפחיתות את החסינות. הרע מכין ומכשיר את הטוב. בטבע מכין החורף הקשה את הפריחה באביב, ברמה הלאומית תקופה של לחץ וקושי פיסי ורוחני (העבדות במצרים) מביאה לפריחה וכוחות מחודשים ומתן תורה וכיבוש ארץ ישראלי.
ט. ערך העצמי נקבע על ידי המשמעות שאדם יוצק לחייו תכלית ומטרה עזרים מתוך המשמעות הרחבה (מטרת על או יעד רחוק) שאנו נותנים לחיים שלנו. השגת המטרות בתוך המשמעות הרחבה מבטאת את ההגשמה העצמית הקשורה בטבורה לערך עצמי. י. שייכות לקבוצה ולאומה מצליחות - מקור להעלאת ערך העצמי של הפרט אין צורך בקונפליקט בין קבוצות כדי לגרום להטיות בהערכת הקבוצה שלך. עצם ההשוואה מחייבת להוריד את ערכה של קבוצת החוץ על חשבון העלאת ערכה של קבוצת הפנים. מחקרים רבים מראים שאנשים מפלים לטובה את חברי קבוצתם גם אם אין קונפליקט בתחומים שונים כמו מפלגות ותעשייה (1995 al et, Brown). . . . כמו כן מתברר שאם יש מדדים רבים להשוואה, יכולים אנשי קבוצת הפנים להבחין ולתת הערכות חיוביות גם לחברי קבוצת החוץ, אבל כשהם מתבקשים להשוות רק על פי מדד אחד, מטבע הדברים יהיה מתן הערכה חיובית לקבוצתם כרוך במתן הערכה שלילית לקבוצה האחרת. הרעב להצלחה ולגאווה המעלה את ערך העצמי, מתבטא בהצטרפות לקבוצה הזוכה להערכה ולכבוד (אוהדים של מועדון ספורט). חשוב לשים לב כי רק לקבוצות מצליחות יש מועדון אוהדים ומכבי תל אביב זוכה לאהדה של האומה רק כאשר היא מגיעה לגמר הגביע האירופי. השייכות לקבוצה מביאה עמה את כל הכבוד והגאווה הניתנת לקבוצה בזכות מעט יחידים המצוינים בתוכה. יא. המצוינות מאופיינת בהנעה חיצונית וההשתדלות בהנעה פנימית בעלי הנעה פנימית לומדים מתוך חוויה, הרפתקנות ואתגר. לעומתם בעלי הנעה חיצונית מחופשים למידה קלה, נוחה ובטוחה. אנשים בעלי הנעה פנימית מעדיפים גירויים חדשים על פני מוכרים, מעדיפים גירויים מורכבים על פני פשוטים, לוקחים סיכונים מחושבים, מעדיפים לקבוע לעצמם את תוכנית המשימות ומינון ההצלחות, לומדים באופן יעיל יותר, משתמשים ביתר יעילות במה שלמדו, מעדיפים אחרונת ואתגר מאשר קלות, נוחות, בטחון ואפילו כסף. המצוינות המצויה מונעת בעיקר על ידי הנעות חיצוניות שעיקרן הכסף, הפרסום, הכבוד והגאווה. ההשתדלות מונעת בעיקר על ידי ההנעה הפנימית אשר מספקים ההתקדמות, התהליך וההשתדלות. האדם הממוצע אינו יכול לחיות מונע לצורך הצלחה מהסוג של קריירה ופרסום והצלחות מיוחדות כיוון שמראש יש רק מעט מאוד זוכים. המצוינות המדרבנת והמניעה את האדם מממוצע היא הצלחה פשוטה ויחסית בתוך משימות יומיומיות. ילד המגיע לבית ספר, פועל המגיע לעבודה, אינם "נגועים" בצורך ההישג והתחרות, אולם הם בהחלט זקוקים להצלחות בהתאם לנוסחה ייחודית ואישית. אדם שאיננו מצליח "עושה מעשה" המבטא את חוסר הצלחתו. המבוגרים ברי הבחירה, עוזבים את מקום עבודתם ומחפשים מקום עבודה אחר. התלמידים, שאינם ברי בחירה, מבטאים את תסכולם מחוסר ההצלחה על ידי הפרעות, העדר הנעה ללמידה, העדר קשב בלמידה או אדישות כללית והתכנסות פנימה. יב. מצוינות אובייקטיבית לעומת השתדלות סובייקטיבית הגישה ההפוכה לכך טוענת כי, בעיקרו, רוב הידע הוא סובייקטיבי המבוסס על הרגשה, על דעה או על חוויה אישית, ששייך או נוגע לאדם עצמו. הידע הסובייקטיבי אינו וודאי, יחסי, ניתן לשינוי ואין בו את יסוד העובדות המוצקות הקשורות לאמת ולכן יש לחקור בגישה איכותית. הפילוסופים אשר טפלו בבעיית האובייקטיביות - סובייקטיביות נטו להקצין את טיעוניהם לצורך ביסוס דעותיהם. במציאות הלא פילוסופית אפשר לראות כי המושגים אובייקטיבי - סובייקטיבי אינם הכל או לא כלום אלא רצף ארוך ומתמשך. קל לזהות את קצוות הרצף במסרים שהם לגמרי אובייקטיביים (השמש שקעה בשעה שש) או לגמרי סובייקטיביים (הרגשתי כעס). ברור כי בין שני קטבים אלה יש רצף ארוך עליו מתפזרים המסרים. אובייקטיביות "בינונית" פירושה שהמידע (עובדות חוקים) אינו מוחלט ומוסכם על ידי "כל העולם", אלא על ידי הקהילה לה שייכים האנשים השותפים למשל התקשורת. חשוב לשים לב כי ברצף אובייקטיביות - סובייקטיביות קיים גם לגבי תהליך איסוף המידע. אובייקטיביות איננה מבטיחה כי האדם ניתן לאמון וכי התוצאות והמסקנות אמיתיות ומתקבלות. הטענה היא, כי אין קשר בין אובייקטיביות לבין האמת או הוודאות. האובייקטיביות איננה אוניברסלית עולמית אלא מתייחסת לקהילה ספציפית של בעלי אותה תקשורת ותרבות אוריינית. כל מסר יכול להימצא אפוא, בנקודות שונות על פני הרצף אובייקטיביות - סובייקטיביות ורבים מהמסרים אינם עומדים בוכות עצמם ואינם ניטרליים אלא תלויים בהקשר. טענה זו נתמכת היטב משני מקורות עיקריים: א. מהזרם האפיסטמולוגי הנאיבי המדגיש כי הידע שצובר האדם מורכב מטענות המאופיינות בתוכנן וברמת הביטחון שיש לאדם ביחס אליהן. טענות עם תחושה גבוהה של בטחון נתפסות אצל האדם כעובדות ואלו הפחות בטוחות נתפסות כהשערות ללא קשר למציאות (1990, Kruglanski). ב. מדע הכאוס (גליק, 1991) המצביע על חוסר דטרמניזם מדעי ועל קושי בניבוי אפילו במדעים המדויקים. קושי הנובע לאו דווקא ממגבלות השכל האנושי, אלא מאופיים המורכב והדינמי של היקום והאדם. כל מדען נמצא בתוך פרדיגמה (קון, 1977) המשמשת כמסגרת רעיונית פילוסופית להשקפת עולם. בכל פרדיגמה יש הנחות (אקסיומות) אשר מעצבות את גישת המדען למציאות וקובעות את התיאוריות והטכניקות המחקריות שבהן ינקוט. פרדיגמה מתייחסת להנחות יסוד מרכזיות, ולגישה העיונית פילוסופית-ערכית שעמה מגיע החוקר. פרדיגמה היא מעין תורה, או מרחב העבודה, המוגדר בעזרת שפה ייחודית ומערכת הנחות. מכיוון שלכל פרדיגמה יש תיאוריות ומושגים המתאימים לה, אין אפשרות להוכיח איזו פרדיגמה יותר נכונה. הסרים אמצעים אשר יאפשרו לצאת מחוץ למסגרת המדע התקני (נקודת ארכימדס) כדי לשפוט את הפרדיגמות שבתוכו. הבנת מורכבות הרצף אובייקטיביות-סובייקטיביות מאפשרת לנו להמשיך ולהבין את הרעיון כי המצוינות נוטה לכוון הקצה היותר אובייקטיבי ואילו ההשתדלות נוטה יותר לקצה הסובייקטיבי. ביסוד המושג מצוינות קיימת ההנחה כי יש קריטריונים קבועים מוסכמים ואחידים לכולם עם מדידות מדויקות. לכן לפרויקט המצוינות יילקחו רק סטודנטים שהממוצע שלהם יהיה מעל ציון קבוע ומוסכם. בגישת ההשתדלות אין קריטריונים קבועים ומוסכמים וקשה למדוד את מושאי ההשתדלות. |
| המשך המאמר |
|---|
