|
|
חלק ראשון: חיי הרב קוק בליטא
|
מעטים הם הפרטים הביוגרפיים הידועים לנו בצורה מדויקת, על חיי הרב באותה תקופה, היות וטרם נכתבה ביוגרפיה מדעית. ידיעותנו ניזונות בעיקר מסקירות קצרות שנכתבו לאחר מותו ע"י תלמידים ומכירים אשר הכירוהו גם באותם השנים. סוג זה של כתיבה מושפע הן מדמותו ותפקידיו של הרב בסוף ימיו, והן מתחושת הנתק והחיסרון שהסלקותו יצרה אצל בני דורו. הדבר מחייב את החוקר לנהוג במשנה זהירות בנסיונותיו להבחין בין המוקדם והמאוחר, העיקר והטפל, הפרט ההיסטורי המדוייק וההתרשמות הכללית הנוטה לאידיאליזציה. עם כל זה, שלא ככתיבה הגיוגראפית הנכתבת עשרות שנים (אם לא מאות!) אחרי שהנפטר הלך לעולמו, יש בכוחן של רשימות וזכרונות שנכתבו מעדות ראשונה לשרטט ציור המתקרב למציאות הראלית כמו שהיתה, ולא רק כמו שנתפסה בפרספקטיבת הדורות. על כן, בהעדר מקור מוסמך יותר, עלינו להתבסס על ספרות זו, אך כאמור, ביתר זהירות ובערבון מוגבל.
|
|
1. עיר מולדתו ומשפחתו הרב אברהם יצחק הכהן קוק נולד בשנת 1865 בעיירה קטנה שבמדינת ליטא, גרייבה ליד דווינסק (דנבורג) . משפחת אביו, ר' שלמה זלמן קשורה לזרם המתנגדים הליטאי . הוא בעצמו למד מספר שנים בישיבת וולאזין, ולאחר חתונתו, במקומות נוספים. למרות היותו "תלמיד חכם", הוא לא שימש ברבנות אלא התפרנס במסחר עצים, שהרי, כרובם של תלמידי וולאזין, הוא ראה בשנות לימודיו לא "הכשרה מקצועית" כי אם שלב חשוב ומשמעותי ביותר בחינוכו של האדם בכלל. גם לאחר שהתלמיד עוזב את הישיבה ופונה לצורכי פרנסתו, הוא ממשיך ל"קבוע עיתים לתורה" ורואה בה את עיקר עיסוקו, מבחינה ערכית. עוד בהיותו אברך צעיר, יסד ר' שלמה זלמן ישיבה בדוונסק שבה לימד בעצמו את התלמידים, ללא תמורה כספית. במשך שנים רבות היה נע ונד על-פני כל רחבי רוסיה כדי לספק את צרכי "ישיבת עץ-חיים" שבירושלים וחיבב במיוחד את הישוב שבארץ ישראל. מדובר אם כן באדם בעל רקע תורני מקיף, קשור לעולם הישיבות ועסקן ציבורי. למרות הסתייגותם של המתנגדים לחסידות נשא הוא לאישה את פערל זלאטא, ביתו של אחד מגדולי חסידי חב"ד שבעיירה, ר' רפאל. ר' רפאל בעצמו היה תלמיד בוולאז'ן, בנו של רבה של סעביז, מנאמני בית מדרשו של הגר"א, אך ר' רפאל התרחק מהמתנגדים ומצא את דרכו בחסידות חב"ד והיה מקורב מאד לאדמו"ר בעל ה"צמח-צדק" ולבניו. ביוזמתו הוקם בגריבה בית-מדרש לחסידי חב"ד, והוא שהביא לגריבה אישיות רוחנית כריזמטית, ר' יחזקאל יאנווער, "המשפיע". 2. הסביבה הלימודית כאשר מגיע הילד לגיל 4, הובא הוא אל "החדר" על-מנת ללמוד קריאה, מתוך סידור תפילה, כנהוג בימים ההם. על לימוד הקריאה יתווסף לימוד החומש לפי סדר פרשיות השבוע, כאשר המטרה היא להביא התלמיד ללימוד הגמרא. ה"חדר" הינו מסגרת לימוד קהילתית פופולארית ובה לומדים כל הילדים ביחד (כמעט) ללא הבדל בין הגילים השונים והרמות השונות. בהיותו כנראה ילד מוכשר, מקבל הרב קוק השלמה בבית, ללימודיו בחדר. אביו מלמדו גמרא, מרגילו ללשון הקודש, ומקרבו לפרקי הנבואה שבתנ"ך. לדברי תלמידים-חברים, מהר מאד מתגלה הילד כבעל כשרונות יוצאי דופן: הוא משקיע בלימודיו שעות רבות; בגיל 9 נוהג הוא "מנהג חסידות" בכמה דינים, ובגיל 11 מחבר פירוש ל"שיר השירים". אביו מבקר איתו אצל רבנים חשובים המדברים עליו כעל "עילוי", ילד פלאים, מבוגר בנפשו וברוחו "גאון וצדיק". גם אם ניטל להטיל ספק במהימנותן של אותן זכרונות, הרי שיש לשים לב לאותם קווים של האישיות שבחרו להבליט: לא את חריפותו ובקיאותו משבחים כי אם מידות נפשו. אביו אינו מונע ממנו להתקרב לחסידות: הוא מבקר בסעודה שלישית בבית הסבא, ומאזין לדברי "המשפיע". שנים רבות לאחר מכן, יודה הרב קוק בעצמו ששיחות אלו "הרשימו אותו מאד", ואכן, הטביעו את חותמם בהגותו . לסיכום, נראה שהרב קוק גודל בבית ובמקום ספוג בתורה (בית האבא - לימוד תורה) וביראה (בית האמא, חסידי חב"ד). כנראה שעצם הנישואים בין שתי המשפחות והעובדה שר' שלמה זלמן מתגורר קרוב לבית חותנו גרם לאווירה מיוחדת בבית, פתוחה לשני הזרמים, למרות שהאופי הדומיננטי היה מקורב לזרם המתנגד. יש להניח שהדבר השפיע בשלב זה על התפתחותו של הילד, וליד שקידה בתורה, מפתח הוא רגישות מיוחדת לענייני היראה: תיקון המידות ועבודת התפילה. |
|
1. לוצ'ן וסמארגון (1877-1883) סדרי הלימוד בישיבה הקטנה בלוצ'ן, תחת הדרכתו של ר' אליעזר דון יחייא (בעל שו"ת "אבן שתייה") מזכירים את סדרי הישיבה הקהילתית: על הנערים ללמוד את המסכת בחברותא, ובמקביל לחזור על "השיעור" לפני אברך צעיר. עיקר היום הינו, אם כן, מוקדש ללימודי גפ"ת (גמרא, פירוש, תוספות), וכן ללימוד ההלכה מתוך ספרו של הרי"ף (המקביל למהלך הדיון התלמודי) עם פירוש הר"ן. כלומר, הלימוד מתייחס לעניני הש"ס עם דגש על ידע ("בקיאות"), מכוון להלכה ולא לפלפול. חבר נעוריו של הרב, באותה תקופה, מוסיף ואומר שכאשר התעייפו הנערים מלימודם, באו אל "משה-בר הישיש" והלה היה לומד אתם ספרי מוסר, במיוחד "נפש החיים" ו"מסילת ישרים"5. עדות זו, ממקור ראשון, המשקפת את הנהוג בישיבה, מגלה כמה אלמנטים חשובים: * יש מקום ללימוד המוסר בפני עצמו ובצורה ישרה, אך רק בעדיפות שניה ("כשהתעייפו"). * הספרים הנלמדים הנם: "מסילת ישרים" לרמח"ל, שהגר"א כיבד במיוחד, ו"נפש חיים" שחיבר הגר"ח מוולאז'ן, תלמידו של הגר"א, העוסק בחשיבות לימוד התורה. אין התייחסות לספרים אחרים. * את המוסר לומדים לא אצל ראש הישיבה (הדמות המרכזית בישיבה מבחינה לימודית) כי אם אצל "ר' משה בר הישיש" דמות שאיננה מוכרת לנו, אך מצטיירת, לפי הכינוי, כדמות מכובדת, ועשירה בניסיון חיים. עדויות אחרות מאותה תקופה אודות הרב קוק מדגישות את הנהגותיו: לומד בשקידה רבה, מתענה בימי שני וחמישי, מתפלל בהתלהבות, ומפתח כשרונות ספרותיים בכתיבת שירים(!). עם תום שנת לימוד בלוצ'ן, קיבל את עצת דודו, לעבור וללמוד בעיירה קרעווא, אצל קרוב משפחה אחר, ת"ח חשוב, שמוכן היה לקבלו ללימודים. גם הפעם נראה שסיבת המעבר איננה נובעת משיקולי לימוד כי אם מסיבה כלכלית. הרי שלאחר שהתעכב בדרך בעיירה סמארגון, בגלל תקלה טכנית, החליט הוא לקבוע שם את מקום לימודיו. זכה הוא להערכה רבה במקום, הן מצד רבניה של סמארגון והן מצד תושביה. מכתב אודותיו, מהתקופה הזאת מציין: "אף שהיה רך בשנים, היה פומיה ממלל רברבן בתורה ויראה"6. יש להניח שדווקא בגיל זה, גיל הנעורים, פיתח הוא רגישות מיוחדת לענייני מוסר ויראה. ליד הלימוד השכלתני והאינטלקטואלי, מגלה הוא התעניינות רבה בכל הקשור להפנמת ערכי עבודת ה' בנפש האדם. בסמארגון נודע לו על פטירתו של ר' ישראל סלנטר (1883) והוא בעצמו סיפר אחר-כך7 שקרע קריעה לאות אבל וישב על הארץ (עיין על כך שו"ע, יו"ד, ש"מ, ח). דין זה, שלמרות שנקבע להלכה לא תמיד מיושם, קובע שגם לתלמיד חובה להתאבל - במקצת על פטירת רבו, כמו שבני המשפחה נוהגים. למרות שלא היה קשר ישיר בין הגרי"ס לבין הרב קוק ( הגרי"ס הרי שהה בצרפת ובגרמניה באותה תקופה, ושם נפטר), הנהגה זו מצביע על הערכה הרבה שחש הראי"ה כלפי מייסד תנועת המוסר. 2. וולאזין ופוניבז (1884-1888) בוולאזין הוא מתקבל כעילוי וזוכה ליחס אישי מצד ראשי הישיבה, הנצי"ב והגר"ח סולובייצ'ק. התלמידים מוקירים אותו גם כן ובוחרים בו לשמש כ"רב-פורים" באותה שנה. מספרים על שקידתו בלימוד התורה היא כעל דבר יוצא דופן: הוא לומד כ-60 דפי גמרא ביום, ובמשך לימודיו בישיבה, חזר כ-17 פעמים על הש"ס כולו8. תלמידים לשעבר שפרסמו לאחר שנים את זכרונותיהם מאווירת הישיבה, מציינים גם כן את מידותיו ודרכיו בעבודת ה': הוא לובש תפילין כל היום, מתענה בשובבי"ם ת"ת, ומחזיק תמיד בכיסו את הספר "מסילת ישרים". אם כן, מעבר ליחס נפשי לענייני היראה, אפשר לדבר, באותם שנים על תחילתו של לימוד מסודר בענייני מוסר: הוא מחבר בעצמו "קיצור" למסירת ישרים. כמה שנים לאחר מכן הוא יכתוב בפתח ל"מוסר אביך": |
"נראה שאי אפשר לצאת ידי חובה בעוניין חובת הלב, רק אם יסדר ספר לעצמו בלימודים הדרושים לו בזה".
|
|
הוא רואה אם כן חשיבות מיוחדת לסידור וסיכום, לא רק בצד הפרקטי שבדבר כי אם בצד הלימודי-העיוני: עריכה חדשה גורמת להבנה חדשה. וכך סיפר הרב קוק בעצמו לתלמידי ישיבתו בירושלים, כיובל שנים לאחר כך:
"כשלמדתי בוולאז'ן, עסקתי באגדה כשעה או שעה וחצי ביום, אבל עיקרו ורובו של היום היה נתון להלכה"9. עדותו של בנו של "החפץ חיים" מגלה שההנהלה הייתה מודעת לתכונות אופיו אלו: לדבריו, הנצי"ב היה שולח לראי"ה, אזי בחור בגיל 18, את אותם בחורים שהתלבטו בשאלות באמונה, וזאת על-מנת "שהוא ישוחח אתם ויחזירם לאורחא דמהימנותא...10. לאחר שנתיים בוולאזין, התחתן האברך הצעיר בשנת 1866 ועבר לגור אצל חותנו בפוניבז. בתקופה זו מתוודע הוא ללימוד הקבלה בהדרכתו של דיין העיר. אכן משנתו הפילוסופית והעיונית מושפעת היא מהחשיבה הקבלית ומיסודותיה העיקרית, וניווכח לכך להלן. באותם שנים מנסה הוא ליצור במה ציבורית בכתב ובדפוס, לבירורי הלכה, בשיתוף עם האדר"ת. היוזמה נובעת מהעדר מרכז לפסיקה ההלכתית במזרח אירופה שישמש את כל הקהילות השונות11. בעיה זאת הטרידה בזמנו את הגרי"ס גם כן, והוא בעצמו גיבש הצעה לפיה גדולי התורה יתמחו כל אחד במקצוע מסוים על מנת שתהיה פסיקתם ברורה, מעמיקה ומבוססת וכך דעתם תכריע. האדר"ת נענה בחיוב לבקשתו של הגרי"ס, אך בסופו של דבר, התכנית לא ראתה אור. תכנית זו התגלגלה וקיבלה פנים חדשות במחשבתו של הרב קוק, חתנו של האדר"ת, והוא הוציא לאור את קובץ המאמרים הראשון, תחת הכותרת "עיטורי סופרים". זאת הפעם השניה שאנחנו פוגשים השפעה של הגרי"ס בדרכו של הראי"ה, אך הפעם לא בענייני מוסר כי אם בשאלה ציבורית. לסיכום, סקירה ביוגרפית קצרה זו הדגישה את שלבי התפתחותו של הנער אברהם יצחק הכהן. הדגשנו כיצד מתגלה הוא כחניך הישיבות, העוסק רובו ככולו בלימוד התורה ובמיוחד בלימוד הגמרא, כמקובל בישיבת וולאזין. ניתן לראות בקווים אלו את המשך צביונו של בית אביו, גם הוא תלמיד וולאזין לשעבר. מצד שני, ניתן להכיר גם כן קירבה מיוחדת לענייני המוסר והיראה, הן מצד חיי היום יום והן בצד הלימודי העיוני. יתכן שהמשפחה החסידית מצד האם והאווירה המיוחדת שבתוכה, היא שאפשרה להתפתחות זו, המשלבת את עניני היראה ללימוד המוסר. |
|
לאחר שהתוודענו לשני הפנים באישיותו הרוחנית של הרב קוק (זיקה מאד ברורה לערכי המתנגדות, ורגישות מיוחדת לעבודת המוסר), תקופת הרבנות פחות רלוונטית לנו. שנות ההתבגרות הינן בדרך-כלל השנים בהן האדם בונה ומפתח את הקווים הברורים לאישיותו ולאופיו, במודע ושלא במודע, כאשר שנות הבגרות שאחריהן משקפות ומבליטות את אותם תכונות. לכן, היות ואין בכוונתנו לחרוג מהמסגרת המוצהרת של עבודה זו, ברצוננו להתמקד בעיקר בשני אירועים עיקריים המבטאים בצורה ברורה את יחסו של הרב קוק לתנועת המוסר. 1. זוימל וחיבור "מוסר אביך" בנוסף להיותו שם מורה הוראה ופוסק הלכה, מכוון הוא את לימודו לכיוונים חדשים ואולי פחות קונבנציאלים באותה תקופה: הוא עובר על התלמוד הירושלמי אך נראה ומעבר ללימוד הגמרא, מעמיק את ידיעותיו בספרי מחשבת ישראל. ספר "מורה נבוכים" היה מונח על שולחנו לעיתים קרובות, ולידו שאר ספרי מחקר. במקביל, הוא נכנס יותר ויותר בעולמה של הקבלה: הוא נוסע ללמוד אצל הגר"ש אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה" מגדולי המקובלים בליטא. תורתו הינה בעצם פירוש לדברי האר"י אך לאור ספריו של הרמח"ל. ליד הרמח"ל, בעל "מסילת ישרים", מתוודע עכשיו הרב קוק לרמח"ל המקובל12, בעל "קלח פתחי חכמה". יתכן שההכרה הראשונית עם תורתו האתית של הרמח"ל היא שקירבה אותו לתורתו המיסטית, מה עוד שה"לבוש הפילוסופי" שנתן הרמח"ל לדבריו, מאפשר לקרב את הקבלה לאוזן שאיננה רגילה לשפתה. את עקבותיו של הרמח"ל, בצד הקבלי ולא בצד האתי, ניתן שוב לפגוש בתנועת המוסר, ב"שיעורי דעת" של המהרי"ל בלאך, המצטט פעמים רבות את הרמח"ל ופרשנותו של הגר"ש אלישיב. בעקבות אותם לימודים, פעולתו הספרותית של הרב קוק מתרחבת: מלבד ספרי הלכה (עיטורי סופרים, ח"ב; חבש פאר על מצוות תפילין), הוא מחבר פירוש רחב על אגדות הש"ס (עין אי"ה), בו ניכרת השפעת חסידות חב"ד (ספר ליקוטי תורה) כאשר הציטוטים מצוינים בצורה ברורה ומדויקת, שלא כבכתביו המאוחרים. זאת היא התקופה בה הוא מביא בכתב כמה ניתוחים יסודיים בעבודת ה' ובמידות האדם; אלו הפרקים שפורסמו כחמישים שנה לאחר מכן על-ידי בנו תחת הכותרת "מוסר אביך". בהקדמה לספר מציין הרב צ"י קוק שהפרקים אכן נכתבו "בשנות הנונין", כלומר באותם שנים בהם עוסק הרב בקבלה, מבחינה עיונית, ומקדיש את כתיבתו לענייני היראה והעבודה. 2. בויסק והביקור בטלז אך במקביל, מתקרב הוא לתנועת המוסר ולהשקפותיה. אין בידינו עדות ברורה על עמדותיו במהלך "פולמוס המוסר", ואולי מצביע הדבר על רצונו שלא להתערב במחלוקת ולנקוט עמדה חד-משמעית. אמנם, כמה שנים לאחר מכן, הדברים מתבהרים: בשנת 1903, הוזמן הוא על-ידי ר"א גורדון לבקר בישיבת טלז, והוצעה לו ההנהגה הרוחנית של הישיבה. נכון הדבר שישיבת טלז טרם זוהתה בצורה ברורה עם תנועת המוסר בשנים אלו, אך עצם "ההצעה" לשמש כ"משגיח" ולא כ"ראש ישיבה" מצביעה על תפיסת דמותו של הרב קוק באותם חוגים. את אישיותו מעריכים יותר מאשר את דרכי לימודו, ואת יכולתו להשפיע על הבחורים בעבודת ה', יותר מאשר כוחו לחדש חידושי תורה בבית המדרש. הרב הסכים להזמנה ובא לבקר בישיבה. לפי דבריו, שקל את ההצעה ברצינות ונטה לקבלה16. אמנם, ההזדמנות שניתנה לו במקביל לשמש ברבנות בארץ ישראל הייתה עדיפה ורצויה יותר בעיניו, ולכן הוא עולה ארצה בשנת 1904, לשמש כרבה של יפו והמושבות. אמנם, גם אז, מעוניין היה הרב להתמנות לתפקיד רוחני בכולל וילנה שבירושלים, במקום תלמידו של ר' ישראל סלנטר, ר' יצחק בלאזר, שנפטר בשנת 1907, מאחר והוא הרגיש את עצמו יותר מתאים לתפקיד כזה מאשר לעול הרבנות17. אך גם לאחר שהרב דחה את ההצעה הוא המליץ בפני הרב א. גורדון ללמד בישיבה תנ"ך, מדרש, זוהר, כוזרי, אמונות ודעות לרס"ג, שמונה פרקים לרמב"ם, ועוד. תכנית לימודים זאת מבהירה היטב מהי הרוח החדשה שרצה הרב להחדיר לישיבות זמנו.18 לסיכום, בתולדות חייו של הרב קוק בליטא מתגלה שילוב מעניין ביותר של תורה ויראה. ניתן להצביע על קירבה נפשית לענייני המוסר כבר בגיל הנעורים, המתפתחת ומקבלת ביסוס עיוני ופילוסופי בשנים הבאות. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בכתיבת הפרקים "מוסר אביך" העוסקים בהדרכה בעבודת ה'. למרות שהפרקים לא פורסמו באותה תקופה ברבים, הרב קוק נתפס בעיני בעלי המוסר כאישיות המתאימה לשמש בתפקיד חינוכי בכיר. לאחר בירור הרקע ההיסטורי - הרעיוני הכללי, ושרטוט קווי חייו של הרב קוק הנוגעים לענייננו, עלינו לגשת כעת לספר עצמו. |
הערות: 1. עיין למשל את רשימותיו של הרב י.ל. מיימון בתוך: הנ"ל, "הרב", אזכרה, א, ירושלים, תרצ"ז, ע"מ ט"ו, וכן: הרב צ.י. קוק (עורך), לשלושה באלול, דפוס הפוע"המ, תש"ז. 2. הפרטים הביוגרפים על הרב קוק לקוחים מסקירתו של הרב נריה בספרו: מ.צ. נריה, טל ראיה, כפר הרואה, תשמ"ה - להלן טל. כאמור, אי אפשר להתעלם מסגנון הכתיבה, הנוטה פעמים רבות לאידיאליזציה. 3. למרות שאבי סבו, מצד אביו, היה חסיד מחסידי הבעש"ט הראשונים. עיין י.ל. מיימון, שרי-המאה, כרך ו, ירושלים, תשט"ז, ע"מ 237. 4. כוונתי במיוחד לתפיסת האלוהות. עיין למשל: אורות הקודש, ב, עמ' שצ"ט: "ההשקפה המונוטאיסטית, הנוטה להסברה הפנטאיסטית, כשהיא מזדככת מסיגיה, המובלטת בחלקים רבים ממנה בהחלק התבוני של החסידות החדשה, שאין שם דבר מבלעדי האלוהות". סוגיה זו תידון בהרחבה בשער השני, חלק ראשון. ועיין גם ת. רוס, "מושג האלוהות של הרב קוק", בתוך: דעת, חורף תשמ"ב, קיץ תשמ"ב (שני חלקים). 5. טל, עמ' כג'. 6. בתוך: מ.צ. נריה, שיחות הראיה, הוצ. מורשת תל-אביב, תשל"ט, עמ' נב'. 7. שם, עמ' פה'. 8. האם אין כאן הגזמה או שמא מדובר באמת בכשרון יוצא-דופן? כאמור, המקורות העומדים לפנינו הינן בעלי נטייה לאידיאליזציה ולא תמיד ניתן לעמוד על אופים ההיסטורי המדוייק. עם כל זה, החשוב בעינינו הוא מה בחרו להבליט (ואולי אפילו "להמציא"!): אותם כותבי זכרונות אינם מספרים על "חידושים" שבחור הישיבה המוכשר היה כותב כבר בצעירותו, או על "תשובות" מבריקות שהיה נותן לרבותיו, כמו שמספרים על "גדולי ישראל" אחרים. השקידה בתורה והיכולת לחזור אין ספור מספר על אותם דברים מצביעים על כוחות נפש ולא על כישורים אינטלקטואלים. בהקשרנו, זיקתו של הראי"ה לעבודת המוסר, הדבר ראוי לציון. 9. טל, עמ' ס"א. 10. טל, עמ' 11. על מטרת כתב-העת, ראה הקדמת הרב ל"עטורי-סופרים", וילנה, תרמ"ח, גיליון א. 12. עיין י. בן שלמה, "שלמות והשתלמות", עיון ל"ג, ירושלים, תשמ"ד, המזהה את שיטת הרב קוק עם הרמח"ל, מחד גיסא, ועם קבלת הרמ"ק מאידך גיסא. 13. על בויסק בתקופה זו, ראה: ז. רבינר, "בויסק ורבניה", בתוך: סיני, כרך י"ז, ירושלים, תש"ה. 14. עם כל זה, אי אפשר להתכחש להתנגדותו החריפה לכמה ממנהיגי התנועה הציונית. עיין למשל את דבריו על ד"ר מקם נורדאו, במכתו לבני ביתו: "זה האחרון, [כלומר, ד"ר נורדאו] הוא תועבת נפשי ונפש כל מי שיש בו זיק יהדות." אגרות הראי"ה א, עמ' י"ג. 15. ראה על כך את מחקרו של ר. גרבר, התפתחות חזון התחייה הלאומית במשנת הראי"ה קוק, חיבור לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ב. חיבור זה יצוין רבות בחלק השני של עבודה זו. 16. לפי עדותו של הרב צ. י. הכהן קוק, "הצעה זאת הייתה קרובה מאד למימוש", עיין י. אבנרי, מסורת וחידוש-פועלו של הראי"ה כרבה של יפו בשנים תרס"ד-תרע"ד, חיבור לקבלת תואר "מוסמך", אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשמ"א, ע"מ 20. 17. עיין אגרות א, עמ' פ"ט, ושיחות הראי"ה, עמ' שי"ט. 18. ראה ז. רבינר, הגאון ר' אליעזר גורדון זצ"ל, תל-אביב, תשכ"ח, ע"מ ס"ג-ס"ז. |
