הכלל: במקובלות, וביאור כללות תועלתם.
הפרק הראשון: בנבואה ומיניה, ומדרגות האנשים אשר בה.
הפרק השני: בתנאי הנביא, ובתמורה¹ וההפרש בינה ובין הסתירה.

הכלל

השגות האדם, מהן מושכלות, ומהן מוחשות.

1. מוחשות ומקובלות

והמוחשות, מה שיהיה האדם עצמו הוא המרגיש אותם. ומהם מה שלא יהיה הוא המרגיש אותם, אכן הרגישם כבר זולתו, וספר אותם לו, והביאם אליו, אם קהל ואם אחד. וכבר יהיה דעתו סומך עליהם - או עליו - מאוד, עד שלא ישתדל להרחיק מאמרו או להיות מסופק בו, אבל יהיה אצלו במדרגה כאילו הוא בעצמו ראה זה.

ולפעמים לא יסמוך דעתו בו. ולזה יהיו המקובלות אצל אנשים מה, בלתי מקובלות אצל אנשים אחרים. ויחשוב הסכל שזה חולשה במקובלות.

2. במקובלות סדר העולם

והמקובלות^1א - בהם יושמר סדור העולם ויתמיד בו הישוב, ולולי הם נתבטל זה. כי סדור העולם לא יגזור, שיהיה כל מי שהוא בו שופט, עד שכאשר יראה דבר יכחישהו-השכל, יגזור בו במה שראוי. כי אם היה כן, יפסד הסדור, ויתחדש ההרג.

הנה: אי אפשר מבלתי שופט-ממונה רצוי. אותו השופט, אי אפשר שידע כל העניינים המתחדשים בחושיו. אבל ידע מהם מעט מזער, עד שאין יחס לו אל מה שנעלם ממנו מהם. וכל מה שיעלם ממנו, אמנם יבוא אליו מצד הספור².

ואם היה השופט יוצא לקראת הכחיש העדויות, ויכחיש כל הדברים,³ לא יתפרע העשוק מן העושק, ויצטרך העשוק לתבוע דינו בידיו, אם יוכל. ויעזור אותו כת אחת, ולעושק אחרת, וילחמו, ויפסד סדר העולם. ולכן אי אפשר לשופט מבלי שמוע הדברים, ושיברר העדויות, ושישתדל שיקח אותם מאנשים נאמנים בכל יכולתו. הנה כבר התבאר תועלת המקובלות.

3. המקובלות אמיתיות

אמנם התחלף⁴ האנשים במקובלות, אין זה מחייב ספק בהם עצמם, אבל לפעמים היו הם בעצמם אמת, ואם⁵ תהיה אופן הגעתם אלינו אופן חלוש. ועל הרוב ייפול הספק כשיבוא אלינו הספור מאחד.

ואמנם כשיבוא אלינו מאת המון האומה, לא תאמר שהם הגיעו אליהם, אלא ששמעו הקבלה כולה, עד שהיה בה שש מאות אלף נביא ויותר ביום אחד⁶. ולא נשאר ספק - אלא אם יאמר אומר, שזה הספור חברו מחבר, מבלי שהיה כן לעולם.

ועוד נזכור בפרק השני גלוי אלה הספקות והדומים להם⁷.