 |
|
הפרק הראשון
בנבואה ומיניה, ואפשרות מציאותה לאנשים
והתחלפות מדרגות האנשים בה
והתחלפות מדרגות האנשים בה
1. חלומות
ואחד הכוחות הנפשיות, הוא כוח קראנוהו לך במאמר הראשון מזה הספר "מצייר"8. והוא אשר יביט9 אל המעטת החושים, ויתעסק במה שיש שם ממזג ומרכיב ומבדיל הרכבות והבדלים, כוזבים או צודקים, ויביאם אל החוש המשותף10. וזהו החלום.
ואמרנו לך, שזה הכוח מכוחות הנפש לבדו יעשה מעשיו בשינה, אבל באולי שתהיה השינה עוזרת לו. כי מדרך הנפש, כאשר תתעסק במשפטי כוח-מה, שתתרשל ממשפטי כוח אחר, או בלא ספק תחלוש בו. וכאשר ישבתו החושים, היה זה הכוח מתבודד11 להבליו ושקריו, כל עוד שלא תגער בו גערת השכל ויפתה אותו. לכן תמצאנו מתגבר בחולים, ומתוסף בהם עד שיראו צורות כוזבות וישמעו דבור כוזב, לחולשת נפשותיהם הנמשכת לחולשת גשמיהם.
2. רוח הקודש - בשינה
וממה שימנעהו מפגישת הנסתרות ממנו בהקיץ, התעסקו בהשגות החושיות בהקיץ. אמנם בשינה, ואצל כלותו מעסק החושים, הנה כבר יהיה המונע אותו עובי הרוח באידי מה שיאכל וישתה, או שיהיה לבו טרוד להעדר מה שיאכל וישתה. ויתחלק בין היותו רעב או היותו שבע, או היותו שכור או צמא. ואלה כולם עסקים ומונעים. וכבר יוטרד ג"כ הרבה, זה הכוח המצייר, בהתמדת הביאו אל החוש המשותף תעתועיו והבליו. ולא ימלט מטרדות היקיצה, אלא הבל השינה. כמו שאמר איוב ע"ה:
"כי אמרתי תנחמני ערשי, וחתתני בחלומות". (איוב ז: יג).ולפעמים יפול זה הכח 14 תחת ממשלת השכל מעט, והוכנה הנפש המדברת למשוך הנעלם מן העצמים הנכבדים,15 והשתדל זה הכוח המצייר להפסיק ביניהם, לא מכל וכל בעניינו, אצל אותו התואר הראשון אשר זכרנוהו, אשר הוא שבוש החלומות. אבל יהיה הוא אשר ישתדל לפגוש העתידות ולהשיבם אל הנפש במשלים. כמו שיראה כשיהיה עתיד ללכת בדרך, כאלו יעופף, וכשיהיה מעותד אל שישיג תענוגים, כאלו הוא נושא אשה נאה, ושאר מה שיכנס בחכמת פתרון החלומות. ואם היו משלי אלה החלומות, במה שהיה מיוחד לאיש אחד, או בדבר חלקי, לא נאמר שהיא נבואה. או אם נאמר שבו חלק מנבואה, הגה הוא חלוש מאד. ואם היה בדברים הגדולים, ומה שיכלול האומות, ויתחדש בזמנים הארוכים, הוא חלום של נבואה.
3. ראיות מפסוקים
"בשנת חדא לבלשאצר מלך בבל דניאל חלם חזא" וכו' (דניאל ז: א).עד אמרו ע"ה
"אתכרית רוחי אנא דניאל". (שם סו).הנה זאת המראה כבר השתדל הכוח השכלי מן הנביא לקבל מיודע העתידות, מה שיתחדש לאומה ולאומות זולתה זמן ארוך, והשים השגתו הכוח-המדמה, בציור הממלכות המתחלפות, בבעלי חיים מתחלפים, ונגלו אליו ע"ה באחרית המראה קצת העצמים הנכבדים בצורה גשמית. ולפי שהיה זה באחרית המלכות, נראה לו בצורת זקן מלובן. וזה אמרו ע"ה:
"חזא הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב וכו' " (שם ט).ומפני שהפסיק הכוח המצייר בין הכוח השכלי והנעלם הגמור, הוצרך הכוח השכלי להתחנן אל העצמים הנכבדים להשלים כוחו בפניו בבאר זה אליו, הוא אמרו ע"ה:
"קרבת על הד מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה" (שם טז) וכו',עד אמרו
"עד כה סופא די מלתא" (שם כח).
4. נבואה בלי משל
ולפעמים יגיע הספור העצום על הנביא בלי משל, בהיות הנפש המדברת גוערת במציירת, מונעת אותה ממשליה ודמיוניה, עד שתפגוש הנפש הנבואה הגמורה על מה שהוא עתיד, מבלי צורך אל פירוש.
כתוב מעיד בזה העניין גם כן, והוא בחלום. וזה באומרו:
"ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם" (בראשית סו: יב) וכו'.ואחריו:
"ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם...ודור רביעי ישובו הנה" (שם טז: יג).וכבר יקרה בקצת בני אדם שיהיה לנפשותיהם מן הכוח והחשיבות מה שיגזור שלא יבטלהו דבר מהתעסק בדבר. ולא ימנעהו ההבטה אל משפטי החושים, מהשיג מה שבכוחו להשיג מהנסתרות, והשפעות העצמים השכליים, והעתידות.
5. נבואה בהקיץ
כתוב מעיד בזאת ההדרגה מנבואת אברהם ע"ה: תחילה מה שבא בכתוב:
"ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב: א) וכו',זה כולו בחלום בלי ספק. לפי שההדרגה אל הנבואה אשר תהיה בהקיץ, אמר הכתוב עליה:
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ" (שם יב: ז)
"וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" (שם יג: יג).
"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה (שם טו: א).ואמר אחר זה:
"וירא אליו ה' באלוני ממרא...וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים" (שם יח: א--ב).ובנבואת דניאל ע"ה, אם תחילה, כמו שאמר:
"דניאל חלם חזא" (דניאל ז: א).ואחרי כן:
"ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה..." (שם ט: כא).ועוד:
"וביום עשרים וארבעה לחודש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. ואשא את עיני וארא, והנה איש אחד לבוש מדים ומתניו חגורים בכתם אופז" (שם י: ד)עד אחרית הנבואה.
וזאת הנבואה בהקיץ יתדרג אליה מנבואה בחלום, וכבר יבוא אל הנביא הנבואה שהיא בהקיץ תחלה. ולפעמים יתעלף הנביא מחזקת המראה מה שאין לו יכולת לסבלו, ולפעמים לא יתעלף מזה זה השיעור, וכבר יקרה לו לפעמים כדמות נפילה. ואלה השינויים במדרגת הנביאים.
כתוב מעיד בזה הסידור:
אמר בנבואת אברהם אבינו ע"ה:
"ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם" (בראשית טו: יב) וזה בתחילת ענינו עד שהורגל באלה המראות הנכבדות, והתחנך בהם. ולא זכר בו כמו זה העניין כשאמר:
"וירא וירץ לקראתם" (שם יח: ב).אמנם משה ע"ה בתחילה ספר הכתוב עליו:
"ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים" (שמות ג: ח).ובאחרונה:
"הראני נא את כבודך" (שם לג: יח).אמנם יחזקאל ספר על עצמו שקרה לו תחילה דמות נפילה, זה הוא אמרו:
"ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי, ויד ה' עלי חזקה ואבוא אל הגולה תל אביב"...עד אמרו:
"ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם" (יחזקאל ג: טו-טז).אמנם דניאל ספר על עצמו:
"ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כוח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כוח" (דניאל י: ח).ואלה חלופי מדרגות האנשים בזה, ובאלה המדרגות שינויים לא ימנו.
6. משלים בנבואות בהקיץ
כתוב מעיד בדמיונים אשר בהקיץ, ותמצא זה הרבה בנבואת יחזקאל ע"ה (יחזקאל כא) עד שאמר על עצמו:
"הנה המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא".וזה שהוא נדמית לו ארץ ישראל וסביבותיה, כיערים מלאים עצים רבים. וזה במאמר האל ית' לו:
"שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב ואמרת ליער הנגב שמע דבר ה' ".ואמרו:
"הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת".וכאשר התלונן במאמר:
"המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא",נאמר לו הביאור. וזה -
"שים פניך אל ירושלים והטף אל מקדשים, והנבא על אדמת ישראל".כי הוא, ע"ה, היה גדול המשלים בנבואתו, וזה באומרו:
"מה יהיה עץ הגפן מכל עץ-הזמורה אשר היה בעצי היער" (שם סו: ב).ואמרו:
"שתי נשים בנות אם אחת היו" (שם כג: ב)ואמרו:
"הנשר הגדול גדול הכנפיים" (שם יז: ב)ורבים כאלה בנבואתו ע"ה.
ומפני שהצורות אשר יראם, אמנם הם צורות נבראות לנביא, כי לא יהיה מלאך בעל גשם, היה רואה הצורות, ולא היה רואה אותם מי שהיה עומד עמו.
כמו שספר דניאל:
"ראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו" (דניאל י: ז). וכן ספר יחזקאל ע"ה באמרו:
"ויהי בשנה השישית בשישי בחמשה לחדש, אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפגי. ותפול עלי שם יד ה' צבאות, ואראה והנה דמות כמראה אש" וכו' (יחזקאל ח: א-ב).
7. סיכום
אחד מהם החלום הצודק.
והשני, שיבוא לנביא דבר כמו הרדמה או כפייה, ויראה המראות הגדולות, ואחר יסתלק זה ממנו, ויספר מה שראה. כמו:
"וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי, ותשא אותי רוח..." וכו' (שם ח: ג)עד אמרו
"ורוח נשאתי ותביאני" (שם יא: כד).כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלהים -
"ויעל מעלי המראה אשר ראיתי" (שם).ואמר:
"במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל" (שם מ: ב)ואשר כמו סוג שלישי הוא אשר יראה המראות ביקיצה גמורה, ומדרגות הנפש בזה מתחלפות מאד, וכבר ביארנו אפשרות זה.
8. דמות המופת וכוחה
כמו שנמצא זה בקבלותיהם - ואין בשכל מה שיכזיבהו או יערער בזה, אבל מה, שיאמתהו ויצדיקהו - עד שיאמר ע"ה:
"ה' אלהי תשוב נא נפש הילד הזה" (מ"א יז: כא).ויאמר לאחרים:
"אם איש אלהים אני תרד אש" (מ"ב א: י).וכדומים לאלה הדברים הקורעים המנהגים.15א
ותמצא אלישע ע"ה, מדרגתו בזה למטה ממדרגת אליהו ע"ה. כי הוא בתחילה חשב שהחיות הנער ישלם בהניח משענתו עליו, עד שאמר לו שלוחו:
"לא הקיץ הנער" (מ"ב א: י).והוצרך אליו:
"וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה", (שם לה)ושאר מה שהוצרך לעשות, לא כמו אליהו ע"ה, כי הוא אמנם אמר מאמר לבד, והוא:
"ה' אלהי תשב נא נפש הילד" (מ"א יז: כא).וזה, כי היה לו מן הכוח - רצוני לאלישע - שני שלישיות כת אליהו. וזה אמרו:
"ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מ"ב: ט).וכבר חשבו אנשים סכלים, שהוא שאל ממנו כפל מה שהיה לו מן הרוחניות. ואיך יתנדב אדם במה שאיננו ביכולתו? עוד אמר הכתוב:
"כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים" וכו' (דברים כא: יז).לא יתכן בו שיחשב שינתן לו כפל נכסי אביו. אבל ינתן לו שני שלישיו, וינתן לאחיו - השליש.
9. מי זוכה לכוחות על טבעיים
ואמנם השתדלותם וחריצותם ללמוד אותם מנהגם החשוב, והתחנך במידותיהם הרצויות, וההמשך להם - לא יהיה בטבע, אך עם זה הוא גדול התועלת. כל שכן כשתהיה הנפש חזקת ההכנה לזה, כמו מה שהיה אלישע ע"ה, כי היה טרוד בענייני העולם כמו שנאמר בכתוב:
"שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר",וברמז מעט נמשך אחר אליהו ע"ה, כמו שבא בכתוב:
"ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו"עד אמרו:
"ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך, ויקח את צמד הבקר ויזבחהו",עד אמרו:
"ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו" (מ"א יט: יט-כא).ואלה הכתות אשר היו יוצאות בעקבי הנביאים הגדולים, אמנם היו נמשכים להם ללמוד מנהגם ולקנות חשיבותם. וכאשר הוכנה הנפש, הושפעה הנבואה, כי אין שם כילות.
ובכמו זה מצאנו ר' פנחס בן יאיר אומר:
טהרה מביאה לידי נקיות,
נקיות מביאה לידי זריזות,
זריזות מביאה לידי פרישות,
פרישות מביאה לידי חסידות,
חסידות מביאה לידי רוח הקדש18.
10. תנאים בקבלת רוחניות: זמן מקום ואומה
פעם אחת היו חכמים יושבים ויצאתה בת קול ואמרה:
יש ביניכם אדם שהוא ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבנו?
אלא שאין דורו ראוי לכך, ונתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן.
ושוב פעם אחת היו חכמים יושבים ויצאתה בת קול ואמרה:הנה כבר נראה זה מדבריהם, שיש לזה זמן מיוחד, וכמו שבא בכתוב:
יש ביניכם אדם שהוא ראוי שתעמוד לו חמה ולבנה כיהושע בן נון?
אלא שאין דורו ראוי לכך, ונתנו חכמים עיניהם בשמואל הקטן19.
"ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ" (ש"א ג: א).וגם כן מקום מיוחד על הרוב, והוא ארץ ישראל, כמו שמצאנו קצתם יאמרו בהספד:
"ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שבבל גרמה לו...וזה השפע על הרוב ימצא בארץ ישראל. ולזה מה שרצה יונה ע"ה שלא תבואהו הנבואה, ברח מארץ ישראל. וזהו מה שבא בכתוב:
טפח ליה אבוה בסנדליה, "היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר?"
'היה היה' - שכבר היה". (מו"ק כה).20
"ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' " (יונה א: ג).ועוד אומה מיוחדת, והיא הישראלית. כי אומתינו הסכימו21 על זה. ואמרו רבותינו ז"ל:
בקש משה רבנו ע"ה שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו,
שנאמר: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה (בבא בתרא טו).
11. נבואה אצל גויים
"לינו פה הלילה" (במדבר כב: ח). "ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה" (שם יט).אמנם אמרו:
"אולי יקרה ה' לקראתי.. . ויקר אלהים אל בלעם" (שם כב: ג-ד).הנה באולי שהיה נופל ויקרה לו זה.
וכן חלום נבוכדנצר, יש בו מין מן הנבואה גדול, ייחד אותו האל ית' על דרך הגדלת האומה בעיניו, ובמה שידע שיגיע אליו עניינים בכלל, ומה שיראה מהערת האל ית' לדניאל ע"ה בפרט. וכל זה על דרך הגדלת האומה, כמו שאמר לכורש:
"למען עבדי יעקב וישראל בחירי, ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני" (ישעיהו מה: ד).ועל זה הדרך היה:
"ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה" (בראשית לא: כד).לכבוד יעקב אבינו ע"ה. ונבואת אבימלך החלומית ג"כ.
וילכו כולם על דרך
"ויאמר ה' לדג" (יונה ב: יא).
"ויאמר ה' אלהים אל הנחש" (בראשית ג: יד).
12. השפעת השפע
ארבעה נכנסו לפרדס ר' עקיבא, ובן עזאי, ובן זומא, ואלישע.
בן עזאי הציץ ומת,
בן זומא הציץ ונפגע,
אלישע = אחר קצץ בנטיעות,
ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום (חגיגה יד).
13. מדות הנביא
הראשונה שבהם היושר,
ואחריה הענווה.
ושתי אלה המידות נתגלגלו באדון הנביאים בתחילת הדבר.
אם היושר באומרו:
"ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות ב: יג).והעיד הכתוב בענוותנותו, באומרו:
"ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען" (שם יז).
"והאיש משה ענו מאד מכל האדם" (במדבר יב: יג). וכאשר יעוינו התוארים אשר זכרם דוד ע"ה במזמור:
"ה' מי יגור באהליך" (תהלים סו).תמצאם כולם שבים אל היושר והענווה.
וראש היושר והצדק הוא, כי האל ית' יותר אמתי מכל אמת, ואין דבקות בינו ובין השקרנים, כמו שאמר "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא), ועוד נשלים לתאר אלה התארים בחלק מעלות המדות22.
הערות:
1. האפשרות שה' יחליף את ציוויו.
1א. מקובלות: דברים העוברים מאדם לאדם.
2. הספור - קבלת עדויות.
3. אם השופט היה פוסל עדות מקובלת מאחר, ורוצה היה לראות כל דבר בחושיו - לא הייתה דרך לשפוט, כי כל דין היה נגמר בקטטה.
4. התחלף - התייחסות בני אדם באופן שונה.
5. ואם = ולמרות.
6. "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל" מכילתא, מסכתא דשירתא ג'. וראה להלן עיקר חמישי פרק שני סעיף 16.
7. עיקר ה', פרק שני סעיפים 15-13.
8. פרק שישי, מהדורת וויל עמוד 29.
9. יביט = יכוון.
10. שם עמוד 28: החוש המשלב את תחושות כל החושים.
11. מתבודד = "דבר נפרד מזולתו" (ר"י אלחריזי, פירוש המלות הזרות).
12. השכל הפועל יניע את הנפש האנושית במדרגות מסכלות לחכמה.
13. כמו שהנפש האנושית מקבלת מהשכל הפועל חכמה, כן היא מקבלת ממנו "דברים נעלמים (= נבואה).
14. הכוח המצייר.
15. המלאכים.
15א. דברים המשנים סדרי הטבע.
16. אנשים חשבו שאפשר לקנות ע"י לימוד את תכונות הנביא הרוחניות.
17. נבואה.
18. למשנה זו כמה גרסאות. ראה משנה סוף סוטה, ע"ז כ:, שקלים ו.
19. סוטה מח: ירושלמי סוטה ט: יג, סנהדרין יא:, ירושלמי הוריות ג: ה, שה"ש רבא ח: יא. המקור שם הורכב כנראה על סוכה כח. ב"ב קלד. אבות דרבי נתן פרק יד, א.
20. במו"ק כה. הגרסה: "פתח עליה רבי אבהו [בהספדו על רב הונא]: ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה. מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא: "היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים?!" טפח ליה אבוה בסנדליה, אמר ליה: לא אמינא לך לא תטרוד עלמא? מאי "היה" - שהיה כבר".
21. צ"ל הוכנה. וראה תרגום מוטוט.
22. להלן מאמר שלישי, סעיף ג'
