 |
|
הפרק השני מן העיקר החמישי
בזכר התמורה ובתנאי הנביא
1. "תמורה" - מהי?
2. מצוות שכליות ושמעיות
ומהם מקובלות בלשון בעלי ההגיון, והם אצל בעלי חכמת הדבור "דתות שמעיות", כמו שמירת השבת, ואיסור אכילת בשר החזיר ומה שדומה לזה3.
ואשר יקראום "שכליות" לא תתחלף בהם אומה לאומה4. ולא יתכן זה. ואלו יטען טוען הפך דבר מהם, עד יתיר העול או הבגידה, או כדומה לזה, נפסדה הכת שלו ובוטל סדרו. כי הליסטים יקבוץ עם, יגזול בהם עוברי דרכים, ויותרו לו הדברים האסורים, ויקלו העברות החמורות הגדולות במה שבינו ובין הבריות. אמנם, אי אפשר לו שלא ישים לחוק הצדק במה שבין הכת שלו ועמו, וישווה ביניהם יחדיו חלוקת השללים, ויצוום להיות נאמנים קצתם בברית קצתם ומה שדומה לזה. ולולי זה נתפרדו העם ונסוגו אחור ונכרתו, ויגברו אויביהם עליהם ויאבדו5.
3. דתות מפורסמות ודברים שאין בהם תמורה
וממה שלא יעבור בו התמורה הוא הספורים, רצוני: סיפורי החידושים אשר כבר עברו, וכשבאו בדת מה באופן מה, ובדת אחרת על אופן אחר, יחלקו האמת והשקר בלי ספק, ומה שהוא שקר איננו דבור האל, ומה שאינו דבור האל הוא נימוס בדוי6.
4. תמורה בדת אפשרית מצד חידוש הרצון אצל ה'
ומה שיראה בדתות מחידוש רצון אחר רצון לו, כמו מאמר הכתוב:
"וינחם ה' כי עשה את האדם" (בראשית ו: ו).הנה להם הדרגות7 מסכימות המושכל עם המקובל.
"כי נחמתי כי עשיתים" (בראשית ו: ז).
"וינחם ה' על הרעה" (שמות לב: יד).
"ויאמר ה' סלחתי כדבריך" (במדבר יד: כ).
"נחמתי כי המלכתי את שאול" (ש"א סו: יא).
5. התורה מפרשת שהמצוות נצחיות
"חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" (ויקרא ג: יז).ובשבת:
"ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמות לא: יז). ובצום:
"והייתה זאת לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם" (ויקרא טז: כג). וכן במצוות אחרות, הנה לא יעבור בהם התמורה בשום פנים.
6. פסוקים נגד קיום מצוות
"חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח (ישעיהו א: יד).ואמרו:
"למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים" (ישעיהו א: יא).ומה שדומה לזה.
והנה זה אמנם הוא בחבור עשיית המצווה עם העושק, כמו שבא בזה הפסוק עצמו:
"ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם...וכו' (ישעיהו א: טו).ואמר סיבת זה, והוא:
"ידיכם דמים מלאו".אחר כן אמר:
"רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני"...עד סוף הפרשה.
ובזה הספר עצמו:
"אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד" (ישעיהו נח: יג).עד אומרו
"אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני", ואמנם בתנאי: "אם תסיר מתוכך מוטה" (ישעיהו נח: יג).ועמדו דברי הנביא בזה באמרו:
"והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר" וכו' "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות" וכו' (ישעיהו סו: כג).וזה הנצחיות יורה, על שהוא אמנם תואר לבעלי העולם האחר, ושהם בעניין העולם-הבא יראו רוע מחיצת הכופרים וטוב מחיצתם, וזה בשבתות וראשי חדשים. והורה על תענוג הצדיקים בעולם הבא. והוא סוף מה שעמד עליו מלאכי, והוא אצלנו חותם הנביאים:
"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב" (מלאכי ג: כב).
7. טענות המחייבות ביטול המצוות
"אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם" (ש"א ב: ל).ומהם: ייעוד השם ית' לדוד במלכות הנצחי, אמר נתן אליו:
"ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם" (ש"ב ז: טז).עד שאיתן האזרחי נפלא מזה באמרו:
"אז דברת בחזון לחסידך, ותאמר שויתי עזר על גבור, הרימותי בחור מעם, מצאתי דוד עבדי, בשמן קודשי משחתיו",עד אמרו:
"אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב, זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה".אחר כן אמר מתפלא:
"ואתה זנחת ותמאס התעברת עם משיחך",עד אמרו:
"עד מה ה' תסתר לנצח, תבער כמו אש חמתך" (תהלים פט).אמרו, הנה מה שחויב תמורת כהונת עלי ועמו, והיותם נשלכים, ותמורת מלכות בית דוד, וזה על לכתם לא בדרך הדת. הנה, כן יחויב במצות התורה, ואם נזכרה בהם מלת הנצחיות.
8. תשובה לטענות
אחת מהן, שהבשורה לדוד ע"ה בנצחיות המלכות, ואם פסק זמן מה, הנה לא נפל לגמרי, אבל כבר בא ייעוד הנביאים בשוב המלכות לזרעה והכתובים בזה מבוארים. ועוד, שזה היעוד לו יהיה קשור בתנאי, וכבר ביאר אותו דוד ע"ה בצואתו, והוא אמרו:
"למען יקים ה' את דברו אשר דבר עלי, לאמר: אם ישמרו בניך את דרכם ללכת אחרי באמת בכל לבבם" (מ"א ב: ד).וכהונת עלי ג"כ הייתה בתנאי עולם, נתגלה אחר זה באמרו ית':
"אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, ועתה נאום ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" (ש"א ב: ל).ולא נמצא בשום ייעוד שייעד האל ית' בו האומה, שהתורה תפול מהם, אבל מצאנו הפך זה, אם כל הייעודים שבסדר "אם בחקותי" הנה חתם התוכחות כולם באמרו ית',
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו: מד).אם תוכחות סדר "והיה כי תבא", שהם יותר רעים, הנה לא יזכור בהם תמורת התורה האמת, שאמר:
"ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך" (דברים כח: מה).ואמר עוד:
"ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך" (דברים כח: סד).וזה רמז אל מי שיצא מתורתנו. כי מן הנמנע שיאמר האל, אני ממיר תורת אמת בעבודת הצלמים. אבל מצאנו ירמיהו ע"ה יאמר:
"כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חוקת ירח וכוכבים לאור לילה.,. אם ימשו החוקים האלה מלפני נאם ה', גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים" (ירמיהו לא: לד).הנה כבר שם השמש והירח והכוכבים, סמנים מורים על שהאומה לא תושלך כל מה שיתמידו אלה הסמנים נמצאים.
התשובה השנית, כי יציאת התורני מן התורה לא תגזור תמורת התורה ונפילתה בעדו, אבל תגזור העונש עליו, וסור הנועם ממנו8. כי התורה איננה החוטאת, ואמנם החוטא הוא המצווה בה, ונמנע בשכל לפקוד עונש התורני על התורה. ואם יפקוד עונש התורני על התורה, לא יתאמת ישוב אליה אחר תמורתה, עד שיהיה מן השם ית' התמורה ותמורת התמורה. וכבר ביארה התורה בשוב האומה אל טוב ההקשר במצוותיה, כשישיגום צרות באחרית הימים, וזה אמרו:
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו כי אל רחום ה' אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח ברית אבותיך אשר נשבע להם" (דברים ד: ל-לא).ואמר לדניאל ע"ה על דרך זה:
"והייתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי" וכו'
"ובעת ההיא ימלט עמך" (דניאל יב: א). הנה כבר בשרה התורה והנביאים, בשוב המלכות להם אחר תשובה מתחדשת, סבתה העול שיעשו האומות. וזה לא היה לעולם, ולא שבו אל ארצם אחר גלות השבעים שנה אם לא בצרה וצוקה. ואחר שלא היה, אי אפשר שלא יהיה.
וכן בשורת הנביאים בשוב אומות נכריות, גדולות העוצם והמספר, לאמונת קצת ממצוות התורה, כל שכן שיפלו מאותם אשר הן מיוחדות בהם!
וכן מאמר זכריה ע"ה:
"והיה כל הנותר"...עד אמרו: "ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות" (זכריה יד: טז). וכתובי התורה כבר ביארו חיוב מצוות עליהם בזמני הגלות והיותם ביד אויביהם, ובשתם ממה שלא קיימום בזמני הצלחתם, והתוודותם על חטאתם בזה, והוא מאמר הכתוב:
"והנשארים בכם ימקו בעוונם בארצת איביכם, ואף בעונת אבותם אתם ימקו, והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי", עד אמרו "או אז יכנע לבבם הערל...וזכרתי את בריתי יעקוב" (ויקרא בו: לט-מב).וזה כלו הפך לתמורה, אחר שאין בתמורה עיצבון על התורה שעברה, אבל שמחה בתורה החדשה, ועזוב הראשונה, וצאת ממנה.
9. טענה ראשונה: התורה הומרה
אחת מהם תזכור שהתורה וספרי הנביאים כלם אמת אלא שהומרו, והם מגדלים אותם והוגים הפסוקים שבהם, ויקיימו הברית המחודש. וההפרש אשר בינינו ובין אלה אמנם הוא בפרט ובכלל9. כי אמונת המון היהודים הוא, שהיות שני הבריתות צודקים יחד נמנע בשכל, אחר שהיה בראשון שהוא לא יומר לעולם, ובשני שהראשון כבר הומר, ולא יסכימו לדעת אחת. ואין ראיה ברורה, ולא כתוב מבואר מעיד לעשות צורה לפסוקים המבארים מניעת תמורת הברית הראשון אלא המצאות חלושות.
10. טענה שניה: התורה שבידינו אינה זו שניתנה
ואם יצטרך שיושם הקדמה במופת, יעבור13 זה. שהיה בעולם איש שמו משה, ושהוא הביא תורה, נמשכו לו אחריה עם ממינו, נקראים 'בני ישראל' הם מהספורים התכופים, אשר נדבק תכיפותם מני אלפים וארבע מאות ושבעים ושנים שנה,14 לא הפסיקם מפסיק. אמנם אמיתת נבואתו, אם היו הם מכחישים אותה, היינו משתדלים לקיימה להם. אמנם כבר הודו בזה,
הם וכל תורני שעל הארץ, הנה אין להתעסק לנו בקיום מה שלא נפל בו סתירה, כי לנו בקיום מה שנפל בו סתירה מלאכה מרובה.
ולא נשאר בינינו ובין העם אלא שאחר זמן נשתנית, כמו שאומרים - רצוני זה הספר - הוחלף. ועם זה לא יחייבו, שהיא אם הייתה בלתי מוחלפת ובלתי משונה, שמחויב להמשך אחריה, אבל חייבו התמורה ג"כ.
11. פסוקים המתבארים כשינוי הנביא
באומרו, "הופיע מהר פארן" (דברים לג: ב),וזאת טענה בלתי מחויבת לנו, כי התורה ביארה הליכת העם לשעיר ופארן באמרו:
אמרו שיהיה: "ה' מסיני בא" רמז למשה,
ואמרו: "וזרח משעיר למו", רמז לברית השני,16
"הופיע מהר פארן", רמז לברית השלישי17.
"ונסב את הר שעיר ימים רבים" (דברים ב: א),ואמרה:
"ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת, ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני, וישכן הענן במדבר פארן" (במדבר י: יא-יב).ומהם טוענים במאמר האל ית' למשה ע"ה:
"נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" (דברים יח: יח)18.וזאת הטענה טוען אותה מי שאינו רגיל בשימושים שמשתמש בהם הלשון, כי הוא ידבר דבר כאלו הוא מכון בו קצת האומה, ומודיע להם מה שראוי שיהיה בינם ובין קצתם. המשל בו:
"מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לשום עליך איש נכרי" (דברים יז: סו).ועוד באבדה:
"ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו" (דברים כב: ב).ורבים כאלה.
וכבר טען עלינו קצת המדברים מהם בטענות בטלות19. מהם אמרם, אתם שמתם לאל סימנים על בתיכם ליל מכת בכורות המצרים, וזה במאמר תורתכם:
"ועבר ה' לנגף את מצרים וראו; את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם" (שמות יב: כג).הנה כבר חשבתם, כי בזה הדם הכיר בית ישראל מבית המצרים, ואנחנו לא נוציא דיבה על מי שלא נסתר ממנו מספר כמה בכורות היו בכל ארץ מצרים, עד בכורי הבהמות אשר לא יספור אדם עתות לידתם, ואולי נולדו לקצתם מספר בכרס אחד בליל חשוך, ולא נסתר הבכור מהם מבוראו, כל שכן שנטען שנרשום לו הבתים. ואמנם צורת הפסוק היא, שטוב אמונתם, והיותם נשמעים למצות האל, דחה מהם הנזק.
ובטולים רבים השתדל בהם מניח הספר להשיב עלינו, ואם באנו לקצה אחרון מהם יארך, וכאשר יבחנם מבחין יגלה לנו תשובותיהם.
12. המשך התשובות נגד טענה ב
13. טענה: המסורת אבדה בגלות
14. תשובה: הייתה מסורת מסודרת
"עשו אתי ברכה וצאו אלי" (מ"ב יח: ג).עד אמרו
"ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" (מ"ב יח: לב).ולא יזכור בתשעה-שבטים-וחצי הגולים על ידו הרג, ולא עבודת-פרך זולת הגלות. ואחר כמו מאה ועשרה שנים הוליכם על כרחם נבוכדנצר מלך בבל כשדים, והוליך עמו מהם אנשים גדולים וקצינים ונביאים, מהם חנניה מישאל ועזריה. וכבר השיג דניאל מן המדרגה מה שחייב שישתחווה לו, ושיקראוהו בשם אלוהיו, ושיצווה להקרבת קרבן לפניו.
ולו הנחנו, שהכלל שיצא לגוזן, לא הוליכו עמם נוסח מן התורה, מה נאמר בדניאל וסיעתו? הייתכן שכמו אלה יסעו מארצם, מבלי הוליך עמם ספר תורתם? - ואם הנחנו, שהם לא היה אפשר להם בעת צאתם, ושיציאתם הייתה יציאה קשה, הנה כבר נשאר במקדש השארות גדול אחריהם. וכבר השיג - רצוני דניאל - מן המעלה בבבל מה שהשיג, האם יתכן בנביא גדול כזה, רב המעלה, ירצה להישאר בזולת ההעתקה מתורתו?
ועוד אחר כך בכמו תשעה שנים הגלה אותם נבוכדנצר שנית, והוליך מן המקדש יכניה המלך וקהל גדול מגדולי העם, מהם יחזקאל הנביא, ומרדכי וזולתם, ועמדו בבבל. ולא הוליכם אלא בדרך ערבון, ומן הנמנע שלא הוליכו עמם נוסח מספר תורה או ישלחו אחריה. ואחר זה ג"כ באחת עשרה שנה הגלה אותם נבוכדנצר פעם שלישית, והוליכם בכבדות אחר ההרג והנקמה. ועמדו בבבל שבעים שנה, ובהם נביאים וגדולים, היתאמת שיישארו אלה שבעים שנה בלי ספר ישובו אליו, ולא תורה יעמדו במצוותיה?21
15. ההסכמה הוכחה למסורת
הנה כבר בוטל שיהיה בה חלוף, ובוטל שתומר.
16. הנביא כהוכחה לתורה
"כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוהים... השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, או הנסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" וכו' (דברים ד: לב-לד).כי אם היה כוזב היו מכחישים אותו, והיו אומרים להם העם על פניהם: אנחנו אמנם יצאנו ממצרים בכוחינו ובגבורתינו, ולא שמענו קול מן השמים, ולא קרעת לנו הים, ולא הטבעת בו האויב, ולא האכלתנו מאכל מחודש. ולא מצאנו אחד מהם התנגד לו על זה, כאשר אמר כל מה שקדם זכרו, וכאשר אמר להם "המאכילך מן במדבר" (דברים ח: טז), וכאשר דבר להם על פניהם להם בכל מה שזכרנו ויותר מהם,
אמנם, כאשר ידבר הנביא בפני האומה במופתי זולתו, הנה העיד אותם במופתים בנבואה לזולתו. וכן אם ידבר בפניהם במופתים בלתי המוניים, יהיה אפשר שיעלה בזה ספק מהספק. כי התורה, אם היא תלויה במה שירוץ מרוצת תחיית בן הצרפית23 ובן השונמית,24 ונפול האש השמימית על שלוחי אחזיה בן אחאב,25 היה מאמר המספק קשה לבטלו. כי היה בידו לאמר, כי מי שחבר זה הספר, חבר בו מה שהעיד בו איש אחד, ואולי לא אמר אמת. אמנם הדבור פנים-בפנים במופתים המפורסמים הם מקנים האמת. כי בדיית הספר מעקרו הוא דבר שאין להעלותו על לב, אבל הוא ספר העתיקוהו המון צודקים מהמון צודקים, כי הנה זה הדבור בפנים כבר היה, בלי ספק, והיה בפרסום26.
והעמיד הנביא האומה, על שהושם מהם יותר מאלף אלפי נביאים ששמעו קול האל ביום אחד,27 כמו שאמר:
"כי שאל נא לימים ראשנים... השמע עם קול אלהים" (דברים ד: לב-לג).אמנם, אם דבר להם פנים במופתי זולתו, ולא הכזיבוהו, היה הוא אמנם העיר לזולתו, והחרישו, לפי מה שנתיישב אצלם אמיתת זולתו אמנם כאשר הכזיבוהו על פניו ג"כ, והיה ההמון מכחישים מה שבא אליהם בו, או היו נזכרים ממנו מופתים בלתי מפורסמים ולא ידובר בהם פנים בפנים בעניין אחד, ויחזור אותם מהכחיש אותו, הנה כל בית ישראל מסכימים, כי זה מקום ספק גדול, מוסיף על מה שקוים, כי המרת דת, כבר נתקיימה, ונתקיימה בה, שאין תמורה לה, הוא נמנע אצל המון ישראל.
ואלה הם עקרי טענותיהם בקיום דתם, ולהם בזה טענות זולת אלה, אם נתעסק להביאם יארך הספר.
17. ערעור על נבואת משה
"ויאמן העם" (שמות ד: לא).וחזק האל ית' האמינם במעמד הר סיני כמו שאמר:
"בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו" (שמות יט: ט).אחר כן בקריעת ים סוף, והכנס בו שתי אומות, מהאחת לא נמלט אפילו אחד, ומן האחרת לא נאבד אפילו אחד, הנה נמשך לו "ויאמינו בה'.. . " (שמות יד: לא) וכו'.
האמת: נתלוננו עליו פעמיים -
מתרעמים על אריכות העמידה במדבר, וצער חייהם בו, והתלונן עליו קרח ועדתו.
כי הם חשבו שהנביא לא יחויב שיהיה נשמר מן הכזב לגמרי. אבל לפעמים יביא שליחות אלוהיו, ולפעמים יוסיף דברים, יביאוהו להם עשות רצון אחרים. ולכן חשבוהו שנטה אחר אהרן, במה שנתן לו מרוממות המעלה, וזולת זה.
ואם אמרם:
"כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' " וכו' (במדבר טז: ג).והייתה תשובתו ע"ה:
"ונחנו מה, לא עלינו תלנתיכם כי על ה' " (שמות טז: ח).ועם היות לא הכחישוהו כי אם בדבר אחד מכל שליחותו, עזרו השם במופת הגדול, מהבקע הארץ לקצתם, ורדת אש מן השמים. ולא מצינו נביא עד עתה שלא הכזיבוהו העם, ולא נביא דבר פנים בפנים אל עמו נסים מפורסמים שעשה להם.
18. עניינים תכופים ומקובלים
והעניינים התכופים ראויים שיהיו ההקדמות בהיקש האמיתי המופתי. ויהיה זה מספיק בקיום האמונה האחרונה בע"ה.
הערות:
1. יעבור = אפשר.
2. רס"ג קורא לידיעות אלה "מדע השכל": "אשר יעלה בשכל, כמו שהצדק טוב והכזב מגונה". ראה: או"ד הקדמה ה, ב: יג, ג: ב, ג: ח.
3. רמב"ם, מלות הגיון ח כותב: "המקובלות... כל מה שיקובל מאחד נבחר או רבים נבחרים".
4. רמב"ם שם: "המוחשות והמשכלות, אין חלוף בין השלם בחושים והיצירה וזולתו ממין האדם".
5. וכך בכוזרי ב: מח, אפלטון ספר המדינה א עמוד שנא (c352), ולהלן מאמר שלישי סעיף 14.
6. נימוס בדוי - סדרי חברה שנקבעו בידי אדם. וראה עיקרים א: ו
7. התקדמות הדרגתית.
8. הטענה כי ה' החליף את התורה מבוססת על ההנחה כי החלפה זו היא בגלל חטאי ישראל. התשובה: אם ישראל עזבו את התורה, אין זה נימוק להחלפת התורה, אלא להענשת ישראל. אם העונש הוא החלפת התורה, אין להם לאן לשוב בתשובה. והרי התורה מזכירה כי ישובו אליה באחרית הימים.
9. בפרט - בקיום פרטי המצוות (או בפירוש הפסוקים המיוחסים לנביאים). בכלל - בעקרון הכללי של המרת התורה.
10. "נביאנו (מוחמד) הוא חותם הנביאים, והוא מבטל כל תורה שקדמה לו", כוזרי א: ה.
11. שמועות תכופות-ספורים מקובלים במסורת. הגדה אמיתית. וראה רס"ג, או"ד ג.
12. לוגיקנים.
13. יעבור = אפשר.
14. הדברים נכתבים בשנת 4920 לבריאה, 1160 לספירה הנוצרית, 2472 שנים אחרי מתן תורה (בשנת 2448 לבריאה).
15. ראה דיון בביאור פסוק זה וויכוח עם המוסלמים על יחסם אותו לנביאם- א"ע לדברים לג: ב.
16. הנצרות.
17. מוחמד.
18. והם פרשו: הנביא יקום מעם אחר, שהוא אח לישראל, ולא מישראל עצמו.
19. ראה תשובה אחרת במאמר שלישי סעיף 18, עמוד 143.
20. 480 שנה מיציאת מצרים ועד בנין בית ראשון (מ"א ו: א). 410 שנות בית ראשון (ב"ב ג: ורש"י שם). אמנם: הראב"ד עצמו בספר הקבלה כתב כי בית ראשון עמד 427 שנה, אלא שחשבון השנים כולל את שנות המלחמה.
21. בספר הקבלה עורך ראב"ד את החשבון בדרך זו: בשנה הראשונה של מלכות נבוכדנצר עלה על ירושלים ונתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה, ואת דניאל חנניה מישאל ועזריה. בשנת 7 לנבוכדנצר מת יהויקים, מלך יהויכין, והוגלה עם 17 אלף גולים. בשנת 18 לנבוכדנצר הגלה 822 איש, ובשנת 23 לנבוכדנצר הגלה את צדקיהו והחריב את בית המקדש. מספר השנים השלמות שבין גלות דניאל והחורבן הוא 21 שנים. (סדר החכמים וקורות הימים, אוקספורד תרח"ם לפ"ק (=דפוס ירושלים תשכ"ז). וראה דיון בעניין חישוב השנים: א"א עקביה, סדרי זמנים לפי המסורת, ת"א תש"ג, עמודים 175, 188.
22. כוונתו כנראה לשלוש הפעמים במקרא בהן מופיעה ז' קטנה: ישעיהו מד: יד, ירמיהו לט: יג, משלי טו: יח. ועיין במסורה הגדולה, מערכת אות האלף, "א"ב מאותיות קטנות". וכן: צ' הר זהב, דקדוק הלשון העברית ת"א תשי"א, חלק א עמוד 154 הערה 2.
23. מ"א יז.
24. מ"ב ד.
25. מ"א כב: נב - מ"ב א: יד.
26. וכך כוזרי א: מט.
26. "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים" מכילתא מסכתא דשירתא ג', מהדורת איש שלום ע' לז. וראה כוזרי א: יא ומגילה יד. וכן עיקר חמישי, הכלל, סעיף 3.
