 |
|
העיקר השישי
ברשות וההערה אל אמיתיות הפרישות.
ומה שהיה על דרך ההעברה כמו שמדמין אותו.
ומה שהיה על דרך ההעברה כמו שמדמין אותו.
והוא שני פרקים:
הפרק הראשון: בזכר שתופים וההעברות נפלו בלשון העברי בשמות הנכבדים, חייבו שבושים ומבוכות.
והפרק השני: במקורי הטובות והרעות וסדר הסבות, ומנות אותם, ובאור ההשגחה וסור היכולת.
הפרק הראשון
הנה, מה שהביא לחבר מה שיכלול זה הפרק, שני דברים הכרחיים:
1. הסתירות בין התורה והפילוסופיה
וכשפטנו בשניים,2 ויקראו 'שכלים' ובלשון התורה 'מלאכים' - וכבר קיימנו מציאותם3 - שהם אחר שהיה המציאות להם נקנה ממציאות זולתם, הנה להם מעצמותם אפשרות המציאות, ומהסיבה הראשונה חיוב-המציאות4. וזה מה שאין בו מחלוקת בין התורה והפילוסופיה.
2. הפילוסופיה על תארי ה'
וכבר הבאנו משל בזה במקום אחר:5 אם תארנו אדם אחד, בשהוא בן אדם שני, ואח שלישי, ודוד רביעי, ואח אם שישי, לא יחייב זה ריבוי בעצמותו.
אמנם התארים המחייבים שינוי בעצמותו, בהעתק מדעת אל דעת ומעניין אל עניין, לא תסבלהו הפילוסופיה כלל. אבל ראתה שאחר שאין לו תואר נוסף על עצמותו, שאם נשתנה באופן-מה, הנה כבר נשתנה עצמותו. ולכן גזרה שהוא המניע הראשון אשר לא יתנועע6.
3. תנועה אצל ה'
אם התנועה ב'כמה', הנה היא ממה שייחד הגשם, ובפרט הנזון8. אמנם התנועה ב"אנה", הנה היא ממה שייחד הגשם, ובפרט ה'בעל-תכלית' הנעתק. ולו דמינו גשם בלתי-בעל-תכלית, לא יתאמת שיעתק. כי ההעתקה הוא הסרת גשם ממקום אל מקום, והבלתי-בעל-תכלית אינו במקום. כי המקום מקיף על מה שבתוך המקום, וכל מה שהוא מקיף על דבר, הוא יותר גדול ממנו, ומה שאין לו תכלית אין דבר יותר גדול ממנו. אם כן לא יסור ממקום אל מקום. הנה לא יתכנו אלו התנועות הגשמיות על השם ית'9.
אמנם התנועה ב'איכות',10 הנה ממנה גשמית, כהיות הגשם לבן ואחרי כן ישחר, או חם אחר כל יתקרר, או לח ואחר כן יתייבש, או זולת זה, וכל זה לא יאות אלא בבעל-גשם.
אמנם התנועה ב'מידות הנפש'11 הנה לא תאות גם כן אלא במתחלף הכוחות, ובכלל, בבלתי מתדמה העניינים, ובמה שלו משנה מחוץ, יותר חזק ממנו בלי ספק.
וכל זה אצלם נמנע אצל השם ית'. ומצאנו בתורה כתובים, יראה מהם בתחילת העיון הבלתי מדויק מציאות תארים הפכיים לו, ובאים עליו זה אחר זה.
ומאשר התורה והפילוסופיה מתנגדות בזה, היינו כאיש לו שני אדונים:
אחד מהם גדול מאוד,
והשני איננו קטון כל כך.
ואין דרך לרצות אחד מהם אלא בעבור על דעת השני. ואם מצאנו דרך להטיל הסכמה ביניהם, נחשבה לנו הצלחה. וזה אחד משני הדברים ההכרחיים המביאים לחבר מה שבזה הפרק.
4. סתירה בפסוקים
"כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג: כ);והדומים לאלה רבים.
"ותמונת ה' יביט" (במדבר יב: ח).
"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" (שמות לג: יא).
"נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" (ש"א טו: יא).
"וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" (ש"א טו: בו).
אמנם הפרשה אשר בה -
"ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי" (שמות לג: יב)עד סופה, לא תמצא אנשי זמנינו ידברו בה דבר. ואם ידברו - לא יסכימו על דבר. ואנשי העיון המדויק, מהם יראו שראוי לאדם לעזוב העיון בכמו אלו העניינים, והרחיק התבוננות בהם, וזה בחילוף רצון השם ית' בהם. כי הוא ית' לא נתנם בעבור שנסכל אותם, אלא בעבור שנדעם. ואם רצה שנסכל אותם, היה עזיבת נתינתם יותר מופלגת אל סכלותנו בהם, ויותר מסלקת הספקות והמבוכות מעלינו בהם. ולא רצתה התורה הטהורה שנהיה במבוכה ובעיוורון, אלא בהאותות והישרה12.
5. שמות משותפים
אמנם אשר יתבאר בהם זה, הוא כמו מלת 'אלהים' כי היא כבר תיפול על השם ית' באמרו "בראשית ברא אלהים" (בראשית א: א). וכבר יפילוה על קצת העצמים הנכבדים אשר יקראו 'מלאכים' והם המשפיעים על האנשים, כמו שאמרנו. וזה מבואר במאמר יעקב:
"האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו" (שם מח: טו).וכבר יפילוהו על הכוכבים, באמרם:
"המלאך הגואל אותי" (שם מח: יב).
"ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים" (איוב לח: ו). וכבר יפילוה על השופט, כאמרם:
"עד האלהים יבוא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים" (שמות כב: ח). וכבר יפילוה על החכמים:
"אני אמרתי אלהים אתם... אכן כאדם תמותון" (תהלים פב: ז). וכבר יפילוה על האנשים הנכבדים:
"ויראו בני אלהים את בנות האדם" (בראשית ו: ב). וכבר יפילוה על הצלמים, להיות השם להם כפי אמונת הכופר העובד אותם:
"ובכל אלהי מצרים" (שמות יב: יב).
"כמוש אלהיך" (שופטים יא: כא).
"ודגון אלהיכם" (שופטים יא: כד).
"את אלהי אשר עשיתי לקחתם" (שופטים יח: כד).
"והאיש מיכה לו בית אלהים" (שופטים יז: ה).
6. הסיבה לשמות המשותפים
וזה כולו למי שעצמות השם ית', למה שלא ישיגה בן אדם כל עוד היותו בחומר, לא יהיה לו בנפש תואר מסכים לעצמותו. ולמה שיהיה הדבור החיצוני מורה על הדיבור הפנימי ולא יהיה אצל הדבור הפנימי תואר לו, לא יהיה אצל הדבור החיצוני גם כן מלה תורה על תואר עצמותי לו. ומי שישים עצמו בזה, ויפרסמהו פרסום מה שאין לאל ידו, ותאר תואר עצמותי לשם ית', אם היה אצל האדם, לא יעבור שישתתף בו זולתו. ולמה שהוכרח האדם לקחת לו ית' תארים מן הגדולה והתרוממות, אדנות ונשיאות, והיו הדומים האלה לפעמים יתוארו בהם נמצאים אחרים, היו אלה השמות לו ולהם בשיתוף השם. רצוני: כמו שיקרא האדם 'אדם', ויקרא המצויר בכותל 'אדם', לדמיון חלוש מאוד, לפי שבשטח הכותל צבע מראה מוגבל, ידמה בגבוליו גבולי השטח היוצא מן האדם.
7. שמות משותפים בשם ה'
"הייתי כגבר אין איל" (תהלים פח: ה).והחזקים שבארצות -
"ואת אלי הארץ לקה" (יחזקאל כז: יג).
"הבו לה' בני אלים" (תהלים כט: א). והאילן הקשה -
"אלה עבותה" (יחזקאל מ: כד). ומשענות הבניין -
"אילו ואילמו" (יחזקאל מ: כד). עד שהטלה כאשר הלך בחוזק, נקרא 'איל'.
אמנם מלת 'שדי' היא נעתקת מן השטיפה, אמרו:
"כקול מים רבים כקול שדי" (יחזקאל א: כד).אמנם מלת י-ה-ו-ה הנה אין דרך לקראת בה. ולא תעבור בזה האופן על זולתו ית' וית'. וזה הדרך לא נבאר דבר בו. אמנם על הדרך אשר נקראהו אנחנו, הנה כבר תיפול על המלאכים, כמאמר הכתוב:
"והיה שדי בצריך" (איוב כב: כה).
"וירא אליו ה'..." עד "וישא עיניו וירא..."עד אמרו:
"אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך" (בראשית יח: א ואילך).וסמוך לזה:
"ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה"עד אמרו:
"וה' אמר המכסה אני מאברהם" עד "ויאמר ה' אם אמצא בסדום"וכל מה שהוכפל שם מאמר אברהם:
"הנה נא הואלתי לדבר אל אדני", "אל יחר לאדוני" -הנה הוא אחד השלשה אנשים.
ואחר כך:
"וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם".אחר כן:
"ויבאו שני המלאכים סדומה".ואחר זה גם כן קרא הכתוב אחד משני המלאכים או שניהם "ה' ", באמרו -
"וה' המטיר על סדום ועל עמורה".וכבר תראה שהמלאך הוא פועל הדבר והמבטיח העשותו כלו או קצתו במצוות השם ית' אליו בזה. וזה מבואר באמרו -
"כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה" (בראשית יט: כב).ואמרו:
"הנה נשאתי פניך" (שם כא).אכן אלה כולם ראיות, ואינם מופתים. כי יוכל המתעקש להכחיש ולטעון שהמלאך לא נקרא לעולם "ה' ", ואמרו רז"ל:
"וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים" -ודברי חכמינו ז"ל אצלנו מקובלים כדברי הנבואה.
מאת ה', 'מאתו' מבעי ליה.
אמר רב יהודה אמר רב, זה מטטרון, ששמו כשם רבו.13
8. הוכחות שהמלאך נקרא ה'
"הנה אנכי שולח מלאך לפניך השמר מפניו ושמע בקולו" וכו' (שמות בג: ב).וזה הכתוב בחכמת הדיבור במדרגת המושכלות הראשונות, איו דחייה בהם.
וכתוב שני אין דחייה בו, מספור יעקב, ויאמר עליו:
"והנה ה' נצב עליו" הוא הנאמר:
"אני ה' אלהי אברהם אביך",אחר כן סיפר על עצמו ואמר:
"ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום הלילה" וכו'עד אמרו:
"אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה" (בראשית לא: יג).וזה כבר נתאמת שהנאמר עליו בבית אל:
"והנה ה' נצב עליו ויאמר" -הוא הנאמר עליו:
"ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום הלילה יעקב"והוא המספר על עצמו:
"אני ה' אלהי אברהם אביך".וכתוב שלישי אין דחייה בו מספור משה רבינו ע"ה, אמר הכתוב עליו:
"וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ויקרא אליו ה' מתוך הסנה ויאמר אנכי האל אלהי אביך" (שמות ג: ב).וכתוב רביעי אין דחיה בו מספור גדעון אשר נאמר בו:
"ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש",עד אמרו:
"ויבוא אליו ה' ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל" (שופטים ו: א).אחר כן כפל בסיפורו:
"ויאמר ה' אל גדעון"פעמים רבות.
הנה אלה ארבעה כתובים מעידים על שהמלאך הממונה על האומה, נקרא "ה' ".
וממה שיעיד בזה גם כן, ספור הגר, במאמר הכתוב עליה
"וימצאה מלאך ה' על עין המים, ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך...ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה את זרעך" (בראשית טז: ז-י).זה דבור המלאך, ונגלהו במצוות האל אליו,
"ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל, כי שמע ה' את עניך" (שם יא),ולא אמר
כי שמעתי את עניךזה דיבור המלאך, ונגלהו והפנימי ממנו. ואחר כן,
"ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי" (שם יג),פירוש:
ותקרא האל הנגלה אליה בהגלות, כי היא אמרה: ראיתיך ראייה אחר ראייה, זה לכפול "ויאמר לה מלאך ה' " שלושה פעמים, ויורה על שהיא ראתה העצם הנכבד שלושה פעמים, על כן נקרא הבאר 'באר לחי הנגלה'. ומה שיאמר בו זולת זה לא אמר כלום.
ויראה גם כן שהמלאך יקרא ה', ממאמר יעקב אבינו ע"ה:
"האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו...המלאך הגואל אותי מכל רע" (בראשית מח: טו-טז). ובספורו, ע"ה, קרא הנמצא האחד 'איש' ו'אלהים'. הנה יתבאר מזה כי השלושה האנשים הנראים לאברהם אבינו ע"ה הם גם כן כך. וכן במאמר הכתוב:
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית לב: כד).ואחר אמר:
"כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (שם כח).ואמר הוא:
"כי ראיתי אלהים פנים אל פנים" (שם ל).אבל כבר הרבה הדבור בזה בספרי הנבואה, עד שאמר:
"וישר אל מלאך ויוכל" (הושע יב: ה).
9. השלמים מבני אדם ויחסם למלאכים
וכבר הזדמן הנה דיבור ראיתי להועיל בו, אחר נשוב אל מה שהיינו בו14. והוא: כי הנפשות-המדברות השלמות-המעלה-מאוד מבני-אדם הם מלאכים, אין הפרש ביניהם ובין המלאכים אלא בשני דברים:
אחד מהם, שהם עתה נפשות לבעל גשם, והמלאכים אינם כן.
והשני, ההפרש שבין מקנה שלמות וקונה השלמות.
כי אלה העצמים השלמי המלאכתיות אוהבים אלה הנפשות האנושיות השלמות, כמו שיאהב האחד ממנו תלמידו המשכיל אשר יקבל ממנו החכמות והמעלות. וכבר ילמד אל רבים ממבקשי החכמה, וקצתם יקבלו ממנו תועלת מעט, וקצתם יקבלו תועלת מרובה. והנה בהם מי שלא יחסר לו מכל מה שילמדהו כלל, אבל הגיע לתכלית השלמות. והנה המלמד יאהבו ויכבדהו.
ומן הכבוד שיכבדו אלה העצמים הנכבדים לאלה הנפשות האנושיות המקבלות השלמות מהם, יסודרו בהילוכם, ויתראו להם בצורות גשמיות, כמו שאותו הנפשות האנושיות הם לבעלי גשמים, ושיתארו להם בגשמים כאילו הם עייפים, עד יאמר האדם:
"יקח נא מעט מים ורחצו רגלכם" (בראשית יח: ד).ובגשמים כאילו הם רעבים, יאמר:
"ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" (שם ה).וזה כמו שהאיש כשהיו לו מעלות מחכמות וכוח-גשם ומעלות אחרות, ויש לו משרת עושה מלאכתו שאין לו זה השלמות, מן המוסר היותר נאה לו הוא, שלא יתראה עליו ביתרון שלמותו, או ביתרון כוחו, אבל יראה שהוא מנוצח לו ולואה כמוהו. כן אלה העצמים הנכבדים, כשישגיחו בדבר מאלה הנפשות האנושיות, יצאו בעקבותיהם, ולפעמים מהיותר חלושים במדרגה מי שיראה לבן-אדם התאבקות והתנצחות, עד שיאמר:
"וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו...ויאמר שלחני..." (בראשית לב: כה-כו).וכדומים לאלה.
"בכה ויתחנן לו" (הושע יב: ה).
10. ברית עם השלמים מבני אדם
"העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (ירמיהו לד: יח).כן נכרת ברית לאברהם ע"ה בין הבתרים, בעבור בין בתרי בעלי חיים הולכים על ארבע יאות מהם הקורבן. והמצא שם כל עוף יאות לקרבן. ולכן נאמר לו:
"קחה לי עגלה משולשת ועז משולש ואיל משולש ותור וגוזל"ואלה הם כל הבעלי חיים אשר יאות מהם הקורבן.
ועל אלה המינים נאמר על נח:
"ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור, ויעל עלת במזבח" (בראשית ח: כ). ולעניין הקורבן היה בזמן נח היתר קצת הבעלי חיים ואיסור קצתם. ואמנם לעניין האכילה היה כמו שאמר הכתוב:
"כירק עשב נתתי לכם את כל" (שם ט: ד).ובזמן משה ע"ה נאסר אכילת קצת בעלי חיים.
"ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו" (בראשית טו: י).ירצה: העגלה העז והאיל. אמנם אמרו 'והצפור לא בתר' ענינו שלא בתר תור וגוזל בפרט. כי 'צפור' הוא שם הסוג, לא שם מין ממנו.
הלא תראה מאמר השם ית':
"כל צפור טהורה תאכלו" (דברים יד: יא)'צפור' - סוג
ו'טהורה' - הבדל.
ויורה על שמלת 'צפור' תאמר על העוף הטמא והטהור.
ואמר בכאן 'ואת הצפור לא בתר' הוא כאלו אמר 'ואת התור ואת הגוזל לא בתר'.
אמנם:
"וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם" (בראשית טו: יא),הנה לא ראיתי מי שידע פירושו. וזה, כי העברים יפילו מלת הפועל עבר על הפועל העתיד התלוי בתנאי, כמאמר אביגיל:
"ויקם אדם לרדפך" (ש"א כה: כט),וענינו: לו עמד אדם לבקשך ורצה לאבד את נפשך, והייתה נפשך צרורה אצל האל אדונך.
כן
"וירד העיט על הפגרים"אמנם ענינו, שאברהם ישב לשמרם מהעופות הדורסים אוכלי הבשר, בעניין שאם יעלו עליהם יבריחם.
ו'עיט' - שם העופות הדורסים, כמו שבא בכתוב:
"יעזבו יחדיו לעיט הרים...וקץ עליו העיט" (ישעיהו יח: ו).ובזה נרמז לו ע"ה שהמלכויות הרשעות הדומות לעופות הדורסים, כל עוד שיקומו על זרעו, שחסידותו יגן עליהם לעדי עד.
11. המלאך הממונה על האומה ייקרא ה'
"אלהי העברים נקרא עלינו" (שמות ה: ג).אמנם:
"כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויעבדוני" (שמות ה: טז. ט: א, יג).ענינו:
"כה אמר מלאך ה' אלהי ישראל שלח עמי ויעבדוני".אכן, המלאך ג"כ הממונה עליהם יקרא 'ה' אלקי ישראל', להיותו ממונה עליהם,
לא להיותו נעבד בשום פנים,
ולא בשום סיבה,
ולא לפי שמתפללים אליו.
אבל הכוונה אל השם ית', והוא עושה מאמר האל, ונקרא בשמות דומים לשמותיו.
כמו שאמר 'כי שמי בקרבו' (שמות כג: כא), ומפני סכלות פרעה במלאך הממונה באומה אמר:
"מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה' " (שמות ב: ב).ולא יתאמת שיסכל אדם את הראשון ית'. וזה למה שנגלה אל לבן הארמי ומנע אותו להרע ליעקב ע"ה, אמר:
"ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר" (בראשית לא: כט).ואם היה הספור מהשם ית', לא ידע לבן בשהוא אחד מיוחד באבות יעקב ע"ה יותר משאר אנשים, ובעת כרתם הברית אמרו:
"אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו" (בראשית לא: נג).ואמר יעקב ע"ה
"לולי אלהי אבי אלהי אברהם" (שם מב). ואמר משה ע"ה
"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו" (דברים ד: ז).
12. פעולת ה' ביציאה ראשונה או במלאכים
ונשוב עתה, אחר הצעת אלו ההקדמות, לבאר אמונתנו. ונאמר, שכל נבואה וכל שלמות וכל סדור מסידורי הטובות, אמנם הם מאת השם ית', וברצונו ובמאמרו ובחפצו הקדום מני עד. אכן, מהם מה שיצא מאתו ית' וית' מבלי אמצעי אבל יציאה ראשונה, ומהם מה שיצא באמצעי או באמצעיים.
ומן היותר ראוי בעניינים הגדולים, בבריאת השמים והארץ, שיצאו מאתו ית' יציאה ראשונה, ובמה שלמטה מזה, מן החידושים העולמיים והעתקת המלכויות, שיצאו באמצעיים. וכל שכן ענייני האישים והנמצאים השפלים הנמצאים בהם סדורים,16 כציורי הטווסים, ורבים מהבעלי חיים, והצמחים אשר להם ציורים נמנים מסודרים, כי אותם אינם מפועל המזג,17 כי המזג אין לו כוונה. ואינם18 בכוונה ראשונה מן הראשון,19 אבל ממשפיעי הצורות20 ברצונו ית'. והכל שב אליו בהשתלשלות כמו שקדם זכרו במאמר סדור המציאות20.א והכתוב ביאר זה ההשתלשלות גם כן, במאמר השם ית',
'והיה ביום ההוא אענה נאום ה',והנבואה גם היא מן העניינים המתחדשים בעולם, וכל החידושים שבעולם אמנם יתחדשו על ידי מלאך ממונה עליהם.
אענה את השמים,
והם יענו את הארץ,
והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר,
והם יענו את יזרעאל" (הושע ב: כג-כד).
13. רעת האסטרולוגים
14. המלאכים והממונים הטבעיים
"השר הגדול העומד על בני עמך" (דניאל יא: א)והשם ית' כבר קדמו בידיעתו כל הדברים הכלליים והחלקיים, ומנה בהם ממונים יוציאום מן הכוח אל הפועל: מהם מה שיקראו:
ואחר: "שר יון" (דניאל י: כ)
ואחר "ושר מלכות פרס" (שם יג).
"מלאכיו גבורי כח עושי דברו" (תהלים קג: כ).ומהם מה שיקראו:
"צבאיו משרתיו עושי רצונו" (שם כא).עד שיש לו ממונים, הם תכונות-מה בנפשות הבעלי חיים.
כי מה שיש בזכרים מן הבעלי חיים מן החריצות לבוא על הנקבות, יחייב הגעת העוברים בבטן. וכאשר יצאו העוברים, מנה אותם על הישארותם אהבת האבות בניהם, ושני אלה הממונים החרוצים יתמנו על השארות המינים, מוסף על ממונים אחרים נותני הצורות מן מלאכים יניעו השמים. וממצבים כוכביים הושמו מתחילת העניין, שכאשר יהיו ככה, יצא מהם כך, וכאשר יהיו כך, יצא מהם כך.
ומי שעיין במלאכת משפטי הכוכבים עיון כזה, רצוני: עם ידיעה בשהם עובדי האל ונבראיו וממונים על נבראים אחרים, אין הזק בזה. ועוד שלא יחתוך הדין בהוראות מצביהם. אבל לא יתרשל מהתפלל בלב טהור לבוראם לדחות נזקיהם כאשר חויבו, וגלגל טובותם כאשר לא יחויבו, ויאמין אמונה אומן ובטחון חזק כי הוא ית' יכול על זה.
15. עבודת הכוכבים
ועל זה העיון ראו ראשוני חכמינו היות משפט הכוכבים אפשרי, באמרם:
'לא מזל יום גורם אלא מזל שנה גורם' (שבת קנו).ושאר מאמרם בזה.
16. טעות הפילוסופים: ה' יודע רק את עצמו
אבל נאמין שהאדם בכוח הוא יודע רוב ידיעותיו, ואינו יודע בפועל אלא העניין אשר הוא בו לבד. אמנם מה שזולתו, הנה -
מהם (א) מה שהוא מובדל מהם,
ומהם (ב) מה שלא ידעם ואפשר לידע אותם בקרוב,
ומהם (ג) מה שאפשר לו ידיעתם באורך הזמן.
17. ידיעת ה'
ומי שלא ידע גדר עשרה,29 ואין דרך שידעהו לעולם, איך יקשה עליו אם לא ידע איך לא יחסר מידיעת השם ית' דבר ממה שבשמים ובארץ, מבלתי שיחייב זה ריבוי בעצמותו? ובזה יאמר צופר:
"החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.ועל המתעסק להתבונן בכמו אלה העניינים הגדולים אמרו רז"ל:
גבהי שמים מה תפעל עמוקה משאול מה תדע" (איוב יא: ז).
'כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם' (חגיגה טז).והאל יודע כוונותינו ותום לבבנו.
18. התפילה לה' ולא למלאך
"האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו... המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" (בראשית מח: טו-טז) -שהתפלל אל המלאך.
אבל פירוש דבריו:
האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, ישלח את המלאך הגואל אותי מכל רע לברך את הנערים'. ומאמר משה ע"ה:
"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד: ז) פירושו:
'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כה' אלהינו, ישלח לנו מלאכיו בכל קראנו אליו'.וכן כל תפילה, אמנם היא אל השם ית' לבדו, מאין מחשבה בזולתו. וכל פועל אמנם יצא באמצעיים מאתו. ומי שיחשוב זולת זה, תבוא עליו קללת אלהים ומארת המאררים.
וכן למה שאמר דריוש לדניאל:
"אלהך דין אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא" (דניאל ו: כא). התנצל ע"ה ובאר, שהנעבד ית' זולת הממונה על הצלתו, והודה בהגיע המעשה על ידי המלאך. ואמר:
"אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני" (שם כג).
19. מנין שהמלאכים ממונים על המתחדש?
עוד נשוב ונקשה על עצמנו מה שאולי יקשה עלינו מקשה. ונניח שהוא יאמר: למה אמרת שהעצמים הנכבדים31 ממונים בכל מה שיתחדש, ולא תאמר שכל מה שיתחדש, אמנם יתחדש מן הראשון31 בלי אמצעי? נאמר: למאמר הכתובים:
"ברכו את ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו" (תהלים קג: כ);וזה על דרך כלל.
"ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו" (שם כא).
אבל על דרך פרט נאמר:
"יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך" (דניאל יב: א).
"והנה שר יון בא" (דניאל י: כ).
"ושר מלכות פרס" (שם יג). ועל דרך הפרט האישי אמר אברהם אבינו ע"ה:
"ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי...ישלח מלאכו לפניך" (בראשית כד: ז). ובהפך זה:
"ויתיצב מלאך ה' בדרך" (במדבר כב: כב)ובפחדים וההצלות:
"המלאך הגואל אותי" (בראשית מח: טז).ורבים כמו אלה.
"ומלאך פניו הושיעם" (ישעיהו סג: ט).
"חונה מלאך ה' " (תהלים לד: ה),
ולמה שהיה זה כוונת הכתוב, והוא מסכים לדעת בעלי ההגדלה,32 לקחנו דעת שאין בו מחלוקת. וכל שכן בהיות בנמצאות האישיות עדויות על זה מאין תכלית. מהם מה שימצא באישי הצמחים ומצב העלים שלהם, וצבעי פרחיהם ונקודותיהם, ומה שימצא מזה ג"כ ברבים מן העופות והדגים מפליאות הולכות כולם על סדר מוגבל ועל מספרים בעצמם. ויאמר שהם מפועל-הטבע, והטבע לא ישכיל? הנה הוא בלי ספק פועל-הטבע תחת צווי דבר מאלה העצמים הפשוטים, והכל משתלשל מרצון השם ית'. וכבר ביאר זה ראש הפילוסופים. וזאת ההגדלה יותר גדולה ממה שיאמר שבכוונת הראשון ית' ימצאו אלה הפרטים השפלים.
20. המלאך ייקרא ה'
אמרנו למאמר המלאך ליעקב "אנכי האל בית אל"33
אמנם אמרו:
"אשר משחת שם מצבה...אשר נדרת לי" ענינו: אשר משחת לה'; אשר נדרת לה/ ולמה שהיה שמו כשמו34 אמר 'לי'
ואם יאמר: למה אמרת שמלאך הוציאם ממצרים?
אמרנו: למאמר האומה:
"וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במדבר כ: כו).ושאר הכתובים המעידים על זה.
ואם יאמר: למה אמרת שהוא יקרא אלהי העבריים? (שמות ג: יח)
נאמר: על צד שהוא ממונה בהם בצווי השם ית' עליו.
ואם יאמר: אם כן אותו אתה עובד, כי הכתוב אומר:
"השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים, את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" וגו' (דברים ו: יב-יג).נאמר: אין באמרנו שהמלאך הוציאם ממצרים מה שיחייב שהאל ית' לא הוציאם ממנה. אבל הוא ית' הוציאם, והמלאך אמצעי.
21. מדוע לעבוד את ה' ולא את המלאך?
נאמר: הכתובים יבארו שבכל מה שנצטווינו מן העבודה, לאמצעים בה דבר קטון או גדול. וכי מה שנזכר בכתוב:
"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".כל זה מאת הראשון ית'.
"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".
"שמור את יום השבת לקדשו...ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (דברים ה: ז-יד).
הלא תראה מאמר הכתוב:
"כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות כ: יא).וזה דבורו לא יסופר על השניים.
וכן
"אנכי ה' אלהיך" (שמות כ: ב).אמנם הוא ספור מן הראשון, לפי שזה וזולתו על מה שבשמים ובארץ ישוב אליו, אם בכוונה ראשונה, ואם בהשתלשלות. ובכתובים:
"השמים כסאי...ואת כל אלה ידי עשתה" (ישעיהו סו: א-ב).וכמו אלה הכתובים רבים מאוד, מורים שאין יציאת הנבואה מן השניים לבד מבלי שיהיה מן השם ית'. אבל הוא ממנו ית' באמצעות השניים.
22. כוחו של המלאך
"חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"אחרי כן אמר:
(מ"א יז: א).
ויאמר "שמש בגבעון דום" (יהושע י: יב).
"ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש"ולא היה רצונו על התפילה, כי התפילה כבר נשמעה קודם זה היום ואחריו. וגם הוא36 לא הוציא דבורו בלשון תפילה, אלא בלשון צווי. וחלילה שתהיה כוונת הכתובים לומר שהצד האלוהי יקבל צווי מבן אדם, כי הוא כפירה. ואמנם קרא הנה "ה' "37 הגרמים השמימיים, ואמר שאלה הגרמים מעולם לא קבלו צווי מבן אדם לא קודם זה היום, ולא לאחריו.
23. מדוע באר את עניין המלאך
נאמר: ההכרח אל זה כבר ביארנוהו בתחילת הפרק,38 ונשארו עניינים שלא ביארנום. וזה: כי אנחנו נמצא בכתובים מאמרים, שאם יוחסו כמותם אל השניים, לא יהיה בו גנות, ואם ייוחסו אל הראשון, יהיה גנות. כמו:
"וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל" (בראשית יא: ה).וכמו אלה רבים מאוד, אשר הוא יותר ראוי ליחס אותם אל זולת הצד העליון.
"ארדה נא ואראה" (שם יח: כא).
"כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (שם יב: יב).
"לולי כעס אויב אגור" (דברים לב: בז).
"ותקצר נפשו בעמל ישראל...הנה אנכי מעיק תחתיכם" (עמוס ב: יג).
ולא יגנה מוציא דיבה מה שאמרנוהו, אבל ראוי שיראה שאנחנו הסירונו בטולים גדולים (נ"א: בדיות גדולות).
24. כיצד לפרש את ביטויי פעולות ה'
"וידבר ה' "
"וירד ה' "
"ויחר אף ה' "
והדומים להם מבלתי כינוי.
אבל היה יותר ראוי שיאמר:
'יצא צווי מן האל',
'והיה קצף מצד האל'
וכמו אלה הכינויים. כמו שיעשה בלשון ארמי, שיאמר:
'והיה ממרא מן קדם ה' '.ויתרגם:
'השמים כסאי' - "שמיא כורסי יקרי וארעא כבש קדמי, אידין ביתא דתבנון קדמי, ואידין אתר בית אשריות שכנתי, וית כל אילן גבורתי עבדת" (ישעיהו סו: א-ב)וכזה כל דבריהם וכדומה לזה.
עד שיתרגם:
"לולי כעס אויב אגור" - "רוגוא דשנאה כניש" (דברים לב: כז).אם כן, הדיבור הנאה, והמאמר האמיתי המזוקק אשר יסכימו עליו הקבלה והפילוסופים, שאלה הם תארי השניים לבד, לא תארי השם ית'. ומן השניים, לאשר הם כנפשות לגלגלים לבד, לא לאשר הם כשכלים, כי אלה,39 אחר שהם התחלות תנועות גשמים, אין היזק בשישתנו, ויהיה באמצעותם הרצון על עם והחרון על עם, ושיתראו בחומרים גשמיים, אחר שהם צורות לחומרים הגשמיים מתחילת מציאותם.
וזה כולו כבר ביאר אותו אחד מחשובי אומתנו, בדבור מיוחס אליו, יזכור בו צורות גלגל המזלות ותנועותיו, והוא אמרו:40
דגלי מרכבה הקימות לעד ולאות / כי הדבר יצא מעם ה' צבאות.ואחר זה הנה במאמרו:
הם הנעלמים מעיני ברואיך / הם הנראים לעיני נביאיך
והכל עבדיך משרתי פניך / גיבורי כוח עושי רצונך.
להם יקראו רחוקים - קרובים / ומאין הליכה רצים ושבים
והליכותם הליכות אלי מלכי בקודש / ה' בם סיני בקודש.
וידברו אכן ברשיונך / ויעשו ואולם ברצונך
בזאת יאמרו שומעי מליהם / כי פיך המדבר אליהם.
"וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" (ש"א טו: כט),דבר מן הראשון, ובאמרו:
"נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" (שם יא)דיבר מן קצת השניים.
25. פרשת משה והמלאך המוציא את ישראל
"ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה" (שמות לג: יב). הנה זה ביאורה: כי משה ע"ה דבר לממונה על האומה דבור, אם בחלום אם בהקיץ, ובכלל בצד שלא הפחידהו. וזה אשר הייתה עמו זאת המראה, הוא הנגלה אליו בחורב, ועליו נאמר:
"ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים" (שמות ג: ו).וממנו היה מושפע אור הולך לפני העם, כמו שאמר:
"וה' הולך לפניהם יומם..." "ויסע מלאך האלהים ההולך" (שמות יג: כא).ולהיותו יודע כי עוד יגיע עניינם לחטוא חטא אשר יחייב הרחקת זה העצם הנכבד מהם, ייעד לו תחילה זה, באמרו:
"הנה אנכי שולח מלאך לפתך לשמרך בדרך, השמר מפניו ושמע בקולו" (שם)עד אמרו
"כי שמי בקרבו" (שמות כג: כ).לפי שזה השם יאמר למלאך הממונה באומה, ולמלאך שני מושפע מאתו.
וכאשר חטאו נאמר לו בביאור:
"ועתה לד נחה את העם אל אשר דברתי לך, הנה מלאכי ילך לפניך" (שמות לב: לד).ונאמר לו גם כן:
"לך עלה מנה אתה והעם" (שמות לג: א).ובעבור זה שאל ע"ה שתי שאלות:
עד "ושלחתי לפניך מלאך" (שם ב).
עד "כי לא אעלה בקרבך" (שם ג).
אחת שיסיר מהם החרון הנמשך באמרו:
"כי לא אעלה בקרבך" ורמז תחילה על זאת השאלה,
"ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי" (שמות לב: יב).עד שפירש אותה אחר כך שאמר:
"ילך נא ה' בקרבנו" (שמות לד: ט).והשאלה השנית שיתראה לו המלאך הממונה באומה בחומר גשמי, כדי שיביט אליו, אחר שלא הביט אליו בחורב, כמאמר הכתוב
"כי ירא מהביט אל האלהים" (שמות ג: ו).ורמז על זאת השאלה באמרו:
"הודיעני נא את דרכיך" (שמות לג: יג).עד שפרשה אחר כן באמרו:
"הראני נא את כבודך" (שם יח).והשיבו על השאלה הראשונה בשאמר לו:
"פני ילכו" (שמות לד: יד) - רצונו לומר: היותר נכבד שבמלאכים אשר הם למעלה [נ"א: למטה] מהמלאך הממונה באומה, והוא הנקרא 'פנים', ואשר למטה ממנו נקרא 'אחורים'.
ואמר לו:
"אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמות לג: יד).ירצה, אם לא יגלה לנו היותר נכבד שיהיה לפניך, לא יאות לנו העלייה מזה. אך התחינה אמנם הייתה שתהיה אתה זה, והוא אמרו:
"ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך" (שם טו).ירצה, שכל אומה ממונה עליה מלאך, ואיננו השר הגדול, ולא יתראה להם41.
אחר כן השיבו על השאלה השנית, והוא ראיית המלאך פנים בפנים, באמרו:
"גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שם יז).ואמרו אחר זה:
"ויאמר הראני נא את כבודך".וזאת ה-ו' אשר עניינה 'אחר זה'. כמו
'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת" (ויקרא ט: כב) -ירצה: אחר שירד מעשות החטאת.
וכן:
"וגבר ימות ויחלש" (איוב יד: ט).ימות אחר שיחלש.
כן בכאן, נאמר לו:
"גם את הדבר אשר דברת אעשה" -אחר שאמר:
"הראני נא את כבודך".
26. המלאך הנראה
אכן דע שהוא42 לא יראה לעין, אלא המלאך או המלאכים הנקראים 'אחוריים', לא הממונה באומה, ולא אשר תחתיו הנקראים 'פנים'. אמנם, הראשון ית' וית', הנה אין דבור בו בכל אלה השינויים, ולזה אמר לו
"והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג: כג).ולפי שהנקרא 'אחוריים' יקרא גם כן 'יי', אפשר שיאמר:
"ותמונת יי יביט" (במדבר יב: ז).ומפני שהממונה באומה, והנקרא 'פנים', אי אפשר שיגלו בחומר גשמי, יאמר:
"כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג: כ).ואין שני המאמרים43 סותרים זה את זה.
ומי שחשב שכל 'יי' בלשון העברים ירצה בו השם ית', יהיה אצלו הכתובים סותרים זה את זה, ויגשש כעוורים קיר, וישא משאות שווא, ויטיח דברים ושבושים עצומים נגד הראשון ית' וית', ולא ילך בדרך מדרכי הפרישות.
27. דרך השתלשלות דבר ה'
"ילך נא ה' בקרבנו" (שמות לד: ט).נענה באמרו:
"נגד כל עמך אעשה נפלאות" (שם י).כמו ששאל:
"ונפלינו אנו ועמך" (שמות לג: טז).ומי שירצה להכחיש כל מה שאמרנוהו, ויטעון כי האל ידבר לנביאים בלי אמצעי, ושכל 'יי' הנאמר בכתובים הוא השם ית', יעיין תחילה בהסכמת אלה הכתובים, ואיך לא יתכן זה על הצד הנכבד, ויתרחק מן הביטולים בכלל, ואנחנו נודה לדבריו אם יוכל לעשות כן.
ואף האומות אשר לא מבני ישראל המה, לא ירצו להמיר השם באלה הפרטים הפחותים והגרועים. אמנם הנוצרים יעתיקו כל 'ויאמר יי' 'וירד יי' - 'אמר האדון' 'ונגלה האדון'. אמנם הישמעאלים לא אמרו לעולם שהאל ית' ידבר עם הנביאים או נראה לו, אלא נמצא יקראוהו 'גבריאל' ו'הרוח הנאמן' וכמו אלה השמות44.
אמנם מי שבחינתו מעוטה מאנשי אמונתנו, לא די להם שייחסו אליו ית' שינוי ותנועה, אלא ששמוהו יותר בעל שינוי45 מכל שאר הנמצאות. כי איש איש מעבדיו ישתנה מחסידות אל רשע ומרשע אל חסידות, והוא ית' וית' ישתנה כמספר רשעויותיהם וצדקותיהם, אשר כמעט שהם בלתי-בעל-תכלית.
28. הסבר המושגים תנועת נפש וגשם
וכן מניעי השמים - נפשות, והתחלות תנועות נפשותיהם שכלים. ומניעי השמים הם הנגלים לאנשים, לא אשר הם שכלים מופשטים. ואלה העצמים הנגלים לאנשים עשו מן היסודות צורות נבראות לשעתן, כדי שיקרב זה אל חוש הנביא, והוא צורה בדויה, לא אמיתית.
29. נעשה אדם
"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א: כו).ופרשו: נעשה אדם על צורתנו ודמותנו. והנה, אצל ההמון הצורה הוא הגשם, באמרם:
'צורת ראובן צורה נאה, וצורת שמעון צורה כעורה'.וירצו בזה הפנים. ועל כן חשבו שזה הכתוב יחייב שעשה השם ית' את האדם בגשמיותו ודמותו. ולכן טעו טעות גדול.
אמנם החולקים עלינו מן האומות, גזרו עלינו בזה שאנחנו מגשימים. והוקשה על חכמי אומתנו לצאת ממה שהשיגו עליהם בעלי מחלוקתם, עד שהשבעים אנשים אשר העתיקו התורה לתלמי המלך אמרו:
"ויברא אלהים את האדם בצלם ודמות"47.וכל זה אמנם קרה להיותם חושבים שפני האדם הוא 'צורתו', וכאלו הם עשו הקש כזה:
השם ית' ברא האדם בצורתו;
וכל צורה - גשם.
אם כן: הבורא ית' גשם.
וכל זה קרה בסכלותם בעניין מלת 'צורה', והוא עצם פשוט בלתי גשמי, הוא לנמצאות-מה נקי מן החומר בכללו. וכבר יגיה אורו על החומר ויהיה בו בעל-צורה, לא צורה. ובזה יאמר משוררנו המתפלסף, מקונן לאביו:
בעת בא במגורה מצעף פורה
ולקה הצורה ועזב הדמיון,48
30. בצלמנו - צורה שכלית
ומאמר השם ית' "בצלמנו כדמותנו", הנה ענינו שיזרח עליו מבין כל מה שתחת השמים צורה שכלית, מדברת, מלאכית, יהיה דומה בה למלאכים. ואינו מחויב שמה שידמה לדבר, יהיה בהכרח כמוהו מכל צד. אבל יהיה לו ממנו דמיון, אם הזק ואם חלוש. ובין האדם והמלאכים דמיון חלוש, אבל יראה שיהיה העניין כמו שזכרו קצת החכמים,49 באמרם שידמה שיהיה יחס שכלנו אל שכלי השמש והכוכבים, יחס גשמנו בגדלם אל גשמיהם, וזכות חמרנו אל זכות חומריהם. והאדם בעל ארבע אמות, והשמש כמו הארץ מאה וששים וששה פעמים ויותר50 אך האדם איך שיהיה, הוא מכל מה שתחת השמים - משכיל עצמותו והאל ית' וית' והמלאכים והשכל הפועל, ולזה יש לו צורה דבריית.
אבל אומר שמלת 'צלם' ומלת 'דמות' הם נרדפות, ומעולם לא ירצה בהם בלשון העברי אלא חיקוי דבר מה. כאמרו:
"ועשיתם צלמי טחוריכם" (ש"א ו: ה).ואם היה הדבר, אשר נתחקה בו דבר אחר גשם - הנה עניין גשמיותו הוא עניין אחר, זולת היותו צלם, רצוני לומר חיקוי וכבר יפול 'צלם' על בלתי-גשם, רצוני: על הדמיון. והמשורר יאמר:
"ואת כל צלמי מסכותם" (במדבר לג: נב).
ליל אשר לא אראה מתמונות צלמך הנראה בחלומות.ואין במילת 'צלם' מה שיורה על גשם, אלא על חיקוי. ונתחקו המלאכים באדם להיות מדבר. וגם המציאות בכללו נתחקה בו. וכאילו הוא קצור המציאות כולו ומקובציו, ככדור בעל הכסא לגלגל העליון וגלגל המזלות וגלגלי הארץ.51" ומי שיצא מזה הדרך אל ההגשמה, הוא סכלות ממנו.
31. הפסוק "המים אשר מעל לשמים"
"והמים אשר מעל לשמים" (תהלים קמח: ד).והעניין הוא כן: כי האדם, כאשר הבחין השמים והיסודות מצד מעלה, ימצא היותר שפל מאלה הגשמים הארץ, ולמעלה ממנה המים, ולמעלה מן המים האוויר, ולמעלה ממנו האש, ולמעלה מהם התשעה גלגלים.
וכאשר יבחין אותם מצד מטה, ימצא היותר עליונה שבהם הארץ, ותחתיה המים, ותחתיהם האוויר, ותחתיהם האש, ותחתיהם הגלגלים התשעה. ובזה יהיו המים למעלה מן השמים, ויהיה הירח למעלה משבתאי, ולמעלה מגלגל המזלות. ואמר השם ית':
"ויעש אלהים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (בראשית א: ח).וענינו הוא, שהשמים הם אשר הגבילו הצדדים, ועטו צד המעלה וצד המטה. ולכן היו קצת המים למעלה מן השמים, וקצתם תחת השמים כמו שאמרנו.
אמנם אמרו ית':
"יהי רקיע בתוך המים" (שם ו) -יהיה ענינו: יהי רקיע בתוכו המים.
ושם הכתוב הגשם המקיף - מוקף. כמו ששם במקום אחר הגשם הנוגע - נגוע, באמרו:
"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ד: יט).ואין מדרך הבשר שיהיה הוא ההולך אל הטמא. אבל הטמא ילך אליו. ופירושו: והבשר אשר יגע בו כל טמא.
אכן ההמון מיאנו שלא יהיו כתובי התורה מלאים הזיות, לא יאמין האדם בהם, אם לא בעוד היותו בער וכסיל. וכאשר ישתמש בו השכל, יהיה מכחיש מה שטענוהו ההמון, ויעתק מן הסכלות אל האפיקורסות, מבלתי שילך בדרך ההבחנה וההתבוננות.
32. העצמים הרוחניים שופטים בעולם
"אם תוציא יקר מזולל" (ירמיהו טו: יט).ואמר:
"מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון" (משלי כח: כג).רצונו לומר באמרו 'אחרי' - סוג לב הפכפך.
ואמר:
"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב: ג).ואמר בפירוש היותו בכלל אלה העצמים, באמרו:
"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו,אמנם, אותם אשר נפשם גוזרת ומכרחת לנמצאות העולם, הנה היא אע"פ שתפעל ברצון השם ית' ומצוותו, הנה יש צווי יותר עליון מצווי. וכמו שאפשר למלאך שיחליט המאמר בזה העולם,
כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב: ג).
ויאמר "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר" (בראשית יט: כא).כן יאמר הנביא הנכבד:
"חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים טל ומטר כי אם לפי דברי" (מ"א יז: א).וכדומה לזה.
ויאמר: "ואם איש אלהים אני, תרד אש מן השמים (מ"ב א: י).
ובכמו אלה יאמר הכתוב:
"ותחסרו מעט מאלהים" (תהלים ח: ו).ויסכים הכתוב עם הפילוסופיה בזה. וכבר מצאנו אריסטו שיאמר בזה הלשון:
'הנה אנחנו באופן מה השכל הפועל'.
33. כוחם של נפשות הצדיקים
ואיננו זר, שהנפשות אשר הם בקצה העליון מהחשיבות, ישנו הנמצאות. כי כבר נמצא שגם הנפשות אשר הן בקצה השפל מן הפחיתות ישנו אותם, ויהיה נמשך מהתכונה אשר בנפשם כוח יבוא אל הגשמים וישנה אותם, כמו שנמצא בעל העין-הרע שיעשה זה. והאיש החשוב, אשר הגיע אל גבול אשר יהיה בו גוזר על הנמצאות, יכול לשנות עצמותם שינוי אמיתי עצמותי, לא במה שידמה אל אשר יראהו - הוא כאלו הוא מלאך. כי ההפרש בין הכשוף והפלאים, שהכשוף דמיון, והפלאים עניין קיים. ולזה כאשר חשבו מכשפי מצרים לחקות פלאי הנביא, נעזרו בהראות עניין קיים. וזה במאמר הכתוב:
"וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים ויבלע מטה אהרן את מטותם" (שמות ד: יב).ולפי שנעדרו מטותם העדר נצחי, הורה להם זה שפעולתו איננה בדמיון, אבל שנוי הצורה בכל פעם שינוי אמתי.
ואשר הוא בזה האופן,52 הנה היות האדם סר למשמעתו היא אמונה טובה, והמרות בו היא כפירה, לפי שהוא ממלא מקום האל בארץ, וחסד ממנו ית' בנבראים, אחר שחושי כולם ושכלי רובם לא ישיגוהו. והקים להם מהם עצמם53 מי שעזרו להישירם ולהנהיגם. ולא יתיישר שום דבר למי שיחלוק עליו, אבל ילחמו עליו השמים והארץ, ויחויב לכל מלך שיהיה נעתר אליו ונכנע מפניו וסר אל משמעתו. כי בזה יסודר ענינו ותינשא מלכותו.
הערות:
1. ניתוח מפורט של עניין האחדות ראה לעיל, עיקר שני פרק א.
2. הראשון - או הסיבה הראשונה - הבורא. השניים - המלאכים.
3. בעיקר רביעי פרק 1.
4. קיומם של המלאכים מוקנה מהסיבה הראשונה. לכן: מצד עצמם, המלאכים אפשריים, כי יתכן שלא ייבראו. מצד הסיבה הראשונה - קיומם מחויב. וראה מו"נ ח"ב הקדמה 19.
5. למעלה מאמר שני עיקר שלישי, מהדורת ווייל עמוד 54.
6. ראה מו"נ ב: א, וראה למעלה עיקר רביעי פרק ראשון.
7. הסבר מדוע לא יתכן לייחס לבורא תנועה. תאור מפורט לגבי סוגי התנועה ראה במאמר א פרק ג' מהדורת ווייל עמוד 13.
8. ראה מו"נ ח"ב הקדמה 4: "השינוי ימצא במאמר ה'כמה' והוא הצמיחה וההתוך...וימצא במאמר ה'אנה', והוא תנועת ההעתקה".
9. "מקום" לפי אריסטו מקיף את הגוף. אם הגוף הוא אין-סופי, אין הוא יכול להיות מוקף, ולכן אינו ב'מקום'. מכאן שהבורא אינו במקום, ולכן אינו יכול לנוע.
10. מו"נ ב הקדמה 4. תנועה באיכות - שינוי.
11. ראה למעלה עיקר ד פרק ב מהדורת ווייל עמוד 61, וכן מאמר ראשון פרק חמישי, מהדורת ווייל, עמודים 18-17. התנועה בנפש היא השתנותה ורוכשה ידיעות, ויציאתה מן הכוח אל הפועל. תנועה כזאת אינה שייכת אצל הבורא, שאין כוח מחוץ לו המשנה אותו.
12. האותות - הסכמה, התרצות.
13. סנהדרין לח: ושם הדרשה היא על הפסוק "ואל משה אמר עלה אל ה' " - עלה אלי מבעי ליה. א"ל, זה מטטרון ששמו כשם רבו. לשאלה על הפסוק "מאת ה' - מאתו מבעי ליה" - יש בסנהדרין תשובה אחרת.
14. סעיפים 10-9 הם מאמר מוסגר, העוסק ביחס המלאכים לבני אדם.
15. המשך מסעיף 8.
16. סדרים.
17. מזג - תערובת של ארבעת היסודות בכמויות שונות היוצרות את הרבגוניות שבמינים. וציין מו"נ ב: יט.
18. העניינים האישיים.
19. ראשון - ה'.
20. משפיעי הצורות - מלאכים או כוחות המקבלים כוחם מאת ה' ומפעילים את העולם.
20א. עיקר רביעי פרק 3 (וויל 62).
21. גזרת הכוכבים. וראה מו"נ ב: יב בסוף.
22. מעמד הכוכבים משפיע על ההתרחשויות בעולם.
23. "שבתאי...מעורר מלחמות וביזה ושבי ורעב, כי כן דתו" רשב"ג, כתר מלכות.
24. "מאדים...מעורר מלחמות והרג ואובדן...ומדקרים ושלופי חרב כנגדם" רשב"ג, כתר מלכות.
25. אופיום, מיץ הפרג. והכוונה: אין הבדל בין האמירה ששבתאי יש לו כוח מרדים ממית, לאמירה שהאופיום יש לו תכונה כזאת. בשני המקרים אין נותנים לגורם כוח ויכולת בעולם.
26. זנז'אר = חומצת נחושת, בלשון חז"ל קנקנתום, חומצה חריפה.
27. ביטוי מליצי להפרזת הפילוסופים באמונתם בשיפוטם.
28. ראה כוזרי א: א.
29. הגלגל העשירי, "הנעלה על כל עליון, אשר לא ישיגהו רעיון" (כתר מלכות). המונח מוזכר גם במאמר ב עיקר רביעי ג (ווייל עמוד 67).
30. שמות ג: יח, ה: ג, ז: טז, י: ג - ובכל המקרים שביטוי זה מופיע במקרא הוא כלול בפניה לפרעה מלך מצרים!
31. העצמים הנכבדים - מלאכים, הראשון - ה'.
32. בעלי ההגדלה סבורים שה' נעלה מכדי שיהיה לו קשר עם בני אדם או חומר.
33. בראשית לא: יג. "ויאמר אלי מלאך האלהים...אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי", ויש להסביר בפסוק זה כיצד המלאך מדבר ליעקב בגוף ראשון: 'אשר נדרת לי'.
34. שם המלאך כשם ה'.
35. המלאכים.
36. יהושע, שאמר "שמש בגבעון דום".
37. בפסוק "לשמוע ה' בקול איש".
38. למעלה, פרק א, סעיף 8.
39. אלה השניים - המלאכים.
40. רבי יהודה הלוי בשיר "אלהים אל מי אמשילך", סילוק מתוך קרובה בלתי ידועה לשחרית יום כפור. שירי הקודש לרבי יהודה הלוי, מאת דב ירדן, כרך א עמ' 106. ירושלים תשל"ח. ושם הנוסח:
דגלי מרכבה הקמת לעת ולאות / כי הדבר מאת ה' צבאות
הכל עבדיך משרתי פניך / גיבורי כוח עושי רצונך
הם הנעלמים מעיני ברואיך / הם הנראים לעיני נביאיך
להם יקראו רחוקים קרובים / ובאין הליכה רצים ושבים
והליכותם הליכות אלי מלכי בקדש / ה' בם סיני בקודש
ידברו ואכן ברשיונך / ויעשו ואולם ברצונך
בזאת יאמרו שומעי מליהם / כי פיך המדבר אליהם.
41. ההירארכיה היא זו: ה' / שר האומה / פנים / אחוריים.
42. המלאך הממונה על האומה או המכונה 'פנים'.
43. כי לא יראני / וראית את אחורי.
44. השוה כוזרי א: פז. אלפרבי, ספר ההתחלות עמוד 2, האסיף ליפסיה תר"ט.
45. בכתב יד מונטפיורי נוסף כאן משפט זה: "השנים, שיתראה לו המלאך הממונה באומה" - המשפט חסר בנוסחים אחרים, ואין לו משמעות.
46. ראה מעין זה: מו"נ ב: א. רמב"ן שער הגמול, בתוך: כתבי רמב"ן, הוצאת מוסד הרב קוק, מהדורת שעוועל, כרך ב עמוד רפז. (=תורת הגמול, ספריה קטנה למחשבת ישראל, עמוד 38).
47. מגילה ט. ושם: "אעשה אדם בצלם ובדמות".
48. רשב"ג בשיר "ביום קצר". שירי רבי שלמה בן יהודה אבן גבירול, מהדורת ביאליק רבניצקי, ברלין 1929 חלק ג' א' סט, עמוד 39. ושם: "בעת בא בגבורה, מסעף כל פארה, ולקח הצורה ועזב הדמיון".
49. נזכר למעלה, מאמר ראשון פרק שמיני (ווייל עמ' 43).
50. וכך בכוזרי ג: ג.
51. האדם הוא תבנית העולם, כמו שכסא הכבוד מתאר את עצמו וגדולתו של ה' ביחס לעולם. וראה מו"נ א: ט. ב: בו. פרקי דרבי אליעזר ג. ועיין בכתר מלכות (שירמן, השירה העברית בספרד ופרובנס, ירושלים תשט"ו א 272). "מי יבוא עד תכונתיך, בהגביהך למעלה מגלגל השכל כסא הכבוד, אשר שם נוה החביון וההוד, ושם הסוד והיסוד, ועדיו יגיע השכל ויעמוד". הרעיון נזכר גם במאמר שני, עיקר רביעי ג "והיה האדם קיצור המציאות כי בו חומר וצורה ויסודות, ונפש צומחת חיונית, ידמה בה הצמחים באופן מה, ונפש חיונית ושכל. בידו להיות נבדל כאשר נשלם. והן צורות המציאות מורשמות בו, וסדר המציאות כולו. ומדרגתו מן העולם בכללו מדרגת עצמות הכסא מגלגל המזלות והישר".
52. מי שהוא ברמה של יכולת לשנות הנמצאות.
53. ה' הקים מבני אדם מי שיעזור להיישיר בני אדם לה'.
