[עשרה פרקי מבוא למשנה]
|
הפרק הראשון - מניין החכמים שנזכרו בגלל הלכות שאמרו הפרק השני - מניין החכמים שנזכרו בגלל מעשה או דרשה הפרק השלישי - באשר נתפרסם מיחש חכמי המשנה. הפרק הרביעי - באנשים מן החכמים שהיו בדור אחד והשיגו קצתם לקצתם: הפרק החמישי - בבאור שם התלמיד והרב מהם, כפי אשר נתפרסם. הפרק השישי - לגלות הסתום משמותם, הפרק השביעי - בסדר מעלותם הפרק השמיני - בהתייחסם לארצות, ולמלאכות, ולאנשים, ולמשפחות. הפרק התשיעי - באנשים אשר נפלה בינם מחלוקת ברוב המקומות הפרק העשירי - בחלוק הלכותיהם בין רב למעט מילות מפתח: תנאים, אמוראים, רשימת חכמי התלמוד. |
וראיתי להביא פרקים עשרה קודם שאתחיל לפרש והם, באמונת האל, אין בם תועלת גדולה כנגד העניין שאנו עוסקים בו, אבל ייטב לעמוד עליהם למי שירצה להיות שלם במשנה.
הפרק הראשון - במניין החכמים הנזכרים במשנה ונקראו ההלכות על שמם.
הפרק השני - במנין החכמים הנזכרים במשנה בשביל מעשה שהיה בזמן אחד, או למוסר שלמדו ממנו, או דרש שאמר.
הפרק השלישי - להודיע מה שנתפרסם מיחס חכמי המשנה.
הפרק הרביעי - בחכמים שהיו בדור אחד, והדורות שהשיגו קצת החכמים לקצתם.
הפרק החמישי - בביאור שם התלמיד והרב מהם, כפי אשר נתפרסם.
הפרק השישי - בהודעת שמותם הסתומים ולהוסיף בידיעתם.
הפרק השביעי - בזיכרון מעלתם, כפי שעשה המחבר.
הפרק השמיני - בייחוסם לארצות ולמלאכות ולאנשים ולמשפחות.
הפרק התשיעי - באנשים שנפלה ביניהם מלוקת ברוב דבריהם.
הפרק העשירי - בחלוק קבלותיהם ברוב או במעוט.
הפרק הראשון - מניין החכמים שנזכרו בגלל הלכות שאמרו
כבר אמרנו בפתיחת דברינו, שמחבר המשנה קיצר דבריו בסיפור שמות האנשים המקבלים, להחל משמעון הצדיק ורעיו, והקבלה כולה חוזרת לשמעון. ומניין אלו האנשים אשר בשמם נכתבו כל הדינים והקושיות והתקנות והגזרות בכל המשנה - אחד ותשעים איש, ואלו הם:
1. רבי אליעזר בן הורקנוס.
2. רבי אליעזר בן יעקב.
3. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.
4. יהושע בן פרחיה.
5. רבי יהושע בן חנניה.
6. רבי יהושע בן קרחה.
7. רבי יהושע בן בתירא.
8. רבי יהושע בן הורקנוס.
9. רבי אלעזר בן עזריה.
10. רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא.
11. רבי אלעזר בן צדוק.
12. רבי אלעזר בן שמוע.
13. רבי אלעזר חסמא.
14. רבי אלעזר בן פרטא.
15. רבי אלעזר בן רבי שמעון.
16. רבי אלעזר בן פאבי.
17. אבא אלעזר בן דלעה.
18. רבי יהודה בן אלעאי
19. רבי יהודה בן בתירא.
20. רבי יהודה בן בבא.
21. רבי יהודה בן אבא.
22. יהודה בן טבאי.
23. רבן שמעון בן גמליאל.
24. רבי שמעון בן יוחאי.
25. רבי שמעון השזורי.
26. רבי שמעון בן ננס.
27. רבי שמעון בן הסגן.
28. שמעון בן שטח.
29. שמעון התימני.
30. רבי שמעון בן עזאי.
31. רבי שמעון בן זומא.
32. רבי שמעון בן אלעזר.
33. רבי שמעון בן יהודה.
34. רבי שמעון בן בתירא.
35. שמעון אחי עזריה.
36. רבי חנינא סגן הכוהנים.
37. רבי חנניא בן אנטיגנוס.
38. חנינא בן חכינאי.
39. רבי חנינא בן גמליאל.
40. רבי נחוניא בן אלחנן איש כפר הבבלי.
41. רבי ישמעאל.
42. רבי נחמיה.
43. נחמיה איש בית דלי.
44. רבי יוחנן בן נורי.
45. יוחנן כהן גדול.
46. רבן יוחנן בן זכאי.
47. רבי יוחנן בן ברוקא.
48. יוחנן בן גדגדא.
49. רבי יוחנן הסנדלר.
50. רבי יוחנן בן ישוע בן חמיו של רבי עקיבא.
51. (רבי יוסי)
52. רבי יוסי בן משולם
53. רבי יוסי בן החוטף אפרתי
54. רבי יוסי הגלילי.
55. יוסף בן יועזר
65. יוסף בן יוחנן
57. רבי יוסי בן רבי יהודה.
58. רבי יוסי הכהן.
59. יוסי בן חוני.
60. רבן גמליאל.
61. רבן גמליאל הזקן.
62. דסתאי איש כפר דמאי.
63. רבי דסתאי ברבי ינאי
64. אבא שאול.
65. רבי טרפון
66. רבי מאיר.
67. רבי עקיבא.
68. רבי חצפית
69. רבי נתן.
70. נחום הלבלר.
71. רבי מיאשא.
72. רבי צדוק
73. נחום המדי.
74. רבי דוסא בן הרכינס.
75. רבי אלעאי.
76. בן כוברי.
77. רבי פפיס.
78. רבי מתיא בן חרש.
79. נתאי הארבלי.
80. שמעיה.
81. אבטליון.
82. הלל.
83. שמאי.
84. רבי זכריה בן הקצב.
85. אדמון.
86. חנן בן אבשלום.
87. רבי ידוע הבבלי.
88. עקביא בן מהללאל.
89. רבי יקים איש חדיד.
90. מנחם בן סגנאי.
91. רבי יעקב.
ולא שמרנו בזיכרון שמותם סדר זמניהם.
הפרק השני - מניין החכמים שנזכרו בגלל מעשה או דרשה
כבר הביאו במשנה זיכרון חכמים רבים, לא בשביל שסמוך להם דבר מן הלכות באסור או התר, אבל נזכרו בשביל דבר אשר קרה בזמן אחד מהם, או שלמד מוסרים. כגון הנזכרים ב"אבות" - ולמדו ממנו המוסר ההוא, או הדרש אשר דרש שאינו מורה על איסור והיתר, וכתבו העניין על שמו. ומניןהאנשים אשר בא זיכרונם על אחד מהעניינים שזכרנו ודומיהם - שבעה ושלושים איש. ואלו הם:
1. רבי יהושע בן לוי
2. רבי אלעזר הקפר
3. רבי אלעזר בן ערך
4. רבי אלעזר המודעי
5. יהודה בן תימא
6. רבי שמעון בן נתנאל
7. רבי שמעון בן עקשיא
8. רבי שמעון בן חלפתא
9. חנינא בן דוסא
10. חנניא בן חזקיה בן גרון
11. רבי חנניה בן תרדיון
12. רבי נחוניא בן הקנה
13. רבי ישמעאל בן פאבי
14. יוחנן בן החורני
15. רבי יוסי בן יהודה איש כפר הבבלי
16. רבי יוסי בן דרמסקית
17. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא
18. רבי שמעון איש המצפה
19. חוני המעגל
20. רבי הורקנוס
21. רבי ינאי
22. רבי נהוראי
23. אנטיגנוס איש שוכו
24. רבי חלפתא איש כפר חנניא
25. רבי לויטס איש יבנה
26. רבי יונתן
27. שמואל הקטן
28. בן בג בג
29. בן הא הא
30. אליהועיני בן הקוף
31. חנמאל המצרי
32. רבי שמעון בן מנסיא
33. אבא שאול בן בטנית
34. זכריה בן קבוטל
35. בבא בן בוטא
36. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא
37. רבי ישמעאל ברבי יוסי
ולא כוונתי גם בזיכרון אלה לזכרם על סדר זמנם.
אם כן, כלל מספר החכמים הזכורים במשנה - מאה ושמונה ועשרים. ושני אנשים הביאו זכרם והם: אלישע אחר - ולא ספרנו אותו בכלל אלו הטהורים, בשביל העניין שנודע לו, ומנחם, חברו של שמאי, ולא ספרנו אותו כמו כן, שלא נמצא לו במשנה דבר בשום פנים להיות נלווה לכל הדברים אשר ספרנו.
הפרק השלישי - באשר נתפרסם מיחש חכמי המשנה.
מהם - ארבעה מקהל גרים, והם שמעיה ואבטליון, ורבי עקיבא ורבי מאיר.
ומהם - כהנים: שמעון הצדיק, אשר אליו חזרה הקבלה כולה לקיים מה שנאמר: יורו משפטיך ליעקב, ותורתך לישראל (דברים לג, י). ורבי אלעזר בן עזריה, הוא עשירי לעזרא, ושמעון דודו, והוא הידוע: שמעון אחי עזריה, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי חנניה סגן הכהנים, ורבי שמעון בנו, והוא הידוע: רבי שמעון בן הסגן, וישמעאל בן פאבי, ויוחנן כהן גדול, ורבן יוחנן בן זכאי, ויוסי בן יועזר, ורבי יוסי הכהן, ורבי טרפון, אליהועיני בן הקוף, חנמאל המצרי. ושאריתם מישראל ולא נודע בהם יחס, במה שאני יודע.
הפרק הרביעי - באנשים מן החכמים שהיו בדור אחד והשיגו קצתם לקצתם:
והשניה: אנטיגנוס איש שוכו ורבי אלעזר בן חרסום.
והחבורה השלישית: - יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים.
והחבורה הרביעית: - יוחנן בן מתתיה ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי.
והחבורה החמישית: - חוני המעגל ואליהועיני בן הקוף, ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח.
והחבורה הששית: - עקביא בן מהללאל, ושמעיה ואבטלליון, ואדמון וחנן, ורבי מיאשה.
והחבורה השביעית: - שמאי והלל ומנחם, ויהודה בן בתירה, ורבי פפיס, ורבי יוחנן בן בג בג, וחנניה בן חזקיה בן גרון, ונחוניה בן הקנה, ובבא בן בוטא, ורבי יוחנן בן החורני, ורבן גמליאל הזקן, ונחום הלבלר.
ואלו שבע כתות היו בבית שני מתחילתו ועד סופו ולא ראו החורבן.
אבל החבורה אשר אחרי אלו שראו החורבן הם: - רבי אליעזר בן יעקב, ורבי צדוק, ורבי אליעזר בנו, ורבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ואבא שאול, ורבי אלעזר המודעי, ורבי חנינא סגן הכהנים, ורבן גמליאל, ורבי שמעון בנו, ורבי חנניה בן אנטיגנוס, ורבי חנינא בן דוסא, ורבי חנניה בן תרדיון, ושמואל הקטן, ורבי אלעזר בן פרטא, ורבי אלעזר בן דמא, וחנניה בן חכינאי, ורבי יהודה בן אבא.
והכת השנית שאחר החורבן: - רבי טרפון, ורבי עקיבא, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי ישמעאל, ורבי יהושע בן קרחה, וחנניה איש אונו, ושמעון בן ננס, ויוחנן בן ברוקה ורבי ישמעאל בנו, ורבי יוחנן בן גודגדא, ורבי אלעזר חסמא, ורבי יהודה בן תימא.
והחבורה השלישית: - רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי נתן, ורבי יוחנן הסנדלר, ורבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בנו, ורבי אלעזר בן שמוע, ושמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, ורבי חצפית התרגמן.
והחבורה הרביעית: - רבי יהודה הנשיא ורבן גמליאל ורבי שמעון בניו, וריב שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו, ורבי שמעון בן אלעזר, ורבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבי יונתן - וזאת החבורה, היא האחרונה מחבורות חכמי המשנה.
הפרק החמישי - בבאור שם התלמיד והרב מהם, כפי אשר נתפרסם.
ותלמידי רבן יוחנן בן זכאי - חמשה: רבי אליעזר בן הורקנוס שנודע ענינו, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך - והיא הכת אשר נתבשרה בחיי העולם הבא, כמו שנתפרסם בתלמוד, להם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם.
ורבי עקיבא - תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס, והוא רבו מובהק. והיה לו לרבי עקיבא קצת לימוד אצל רבי טרפון, אבל אינו רבו אלא חברו. והיה רבי עקיבא מכבד רבי טרפון ואומר לו: "רבי", והיה רבי טרפון אומר לו לרבי עקיבא: "עקיבא". וכבר אמר לו רבי עקיבא: "הרשני לומר לפניך דבר ממה שלמדתני", כמבואר בספרא.
ורבי מאיר ורבי שמעון בן יוחאי - תלמידים לרבי עקיבא, והוא רבם המובהק. והיה לרבי מאיר קצת לימוד אצל רבי ישמעאל וזולתו.
ורבי יהודה קרא אצל רבי אלעזר בן עזריה, והוא רבו מובהק. וכל שתמצא במשנה: "רבי פלוני בשם רבי פלוני" - דע שהוא תלמידו, ולפיכך קיבל ממנו.
והיה לרבנו הקדוש קצת לימוד לפני רבי אלעזר בן שמוע.
וסומכוס תלמיד של רבי מאיר, וחשב ללמוד לפני רבי יהודה אחר מותו - ולא היה כן.
הפרק השישי - לגלות הסתום משמותם,
רבי אליעזר סתם הנזכר במשנה - הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, תלמיד רבן יוחנן בן זכאי.
ורבי יהושע סתם - הוא רבי יהושע בן חנניה, תלמיד רבן יוחנן בן זכאי.
ורבי יהודה סתם הנזכר במשנה - הוא רבי יהודה בן אלעאי, שעליו נאמר בתלמוד: "מעשה בחסיד אחד", והוא שמו המפורסם אצלם.
ורבי אלעזר סתם - הוא רבי אלעזר בן שמוע הכהן, שהיה בדורו של רבן גמליאל, שרצה ללמוד לפניו רבנו הקדוש ולא הניחו תלמידיו ללמוד לפניו אלא מעט.
ורבי שמעון הנזכר במשנה סתם - הוא רבי שמעון בן יוחאי, תלמיד רבי עקיבא שנודע ענינו עם הקיסר.
ורבי אלעזר ברבי שמעון הוא בנו.
ובן עזאי ובן זומא ובן ננס הם: שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, ושמעון בן ננס.
ובן בתירא - הוא רבי יהושע בן בתירה.
ובן בג בג - הוא רבי יוחנן בן בג-בג.
ויוחנן כהן גדול - הוא יוחנן בן מתתיה הידוע, הנזכר בתפלות בסיפור הניצחון על מלכי יוון.
ורצו רבי מאיר, ורבי נתן לבייש את רבן שמעון אביו של רבנו הקדוש על דבר יארך להזכיר ענינו - והרחיקם רבן שמעון מישיבתו. וכשהיו אומרים הלכה על שם אחד מהם: אם הייתה בשם רבי מאיר יאמרו: "אחרים אומרים": ואם הייתה בשם רבי נתן יאמרו: "יש אומרים".
אך מה שאמר רבי במשנה: "משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא" - הוא רבי מאיר.
ומה שאמרו: "הדנין לפני חכמים" - הם חמשה אנשים: רבי שמעון בן עזאי, ורבי שמעון בן זומא, ורבי שמעון בן ננס, וחנן, וחנניה איש אונו.
ורבי מאיר נקרא גם כן: רבי נהוראי והעניין אחד, ושמו מעקרו - "רבי נחמיה".
אבל מה שנאמר במשנה: "חכמים" - פעמים יכנה "חכמים" אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם, ופעמים ירצה לומר: כל המון החכמים, ופעמים יבאר התלמוד ויאמר: מאן חכמים? - רבי פלוני. ואולם יעשה זה - בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא, ובעבור היות אנשי הדעה ההיא רבים, יקראם: "חכמים", ואפילו שתהיה לאיש אחד.
ואולם מה שאמרו "בית שמאי" ו"בית הלל" - רצונו לזכור החבורה הנוטה לדעת שמאי והחבורה הנוטה לדעת הלל, שתלמידי האדם הם אנשי ביתו.
ו"רבי" - הוא רבנו הקדוש, והוא: רבי יהודה הנשיא, השישי להלל הזקן - והוא מחבר המשנה.
וכל מקום שנאמר במשנה: "באמת אמרו" - הוא הלכה למשה מסיני.
אבל "סתם משנה" - הוא מה שהסכימה עליו דעת רבים והשתווה עיונם בו ולא נפלה בו מחלוקת, או שקיבלוהו רבים מפי רבים עד משה, כפי אשר חלקנו בפתיחת דברינו.
והמקבל היותר קרוב שנתייחס אליו המאמר - הוא רבי מאיר, וזהו העניין שאמרו: "סתם משנה - רבי מאיר". אלא במקצת סתומות אפשר שהם לרבי מאיר לבדו, ועליו מחלוקת; או יהיו לאיש אחר חוץ מרבי מאיר, והתלמוד יבאר אותם. וכשנפסוק ההלכה על דעת מי היא בכל הלכה מהלכות המשנה - אז תגיע לתכלית שאלתך בעניין זה.
הפרק השביעי - בסדר מעלותם
שכל מי שהיה בעיניו נכבד מאוד במעלתו על כל המעלות - קראו בשמו, כגון: שאמר הלל ושמאי ושמעיה ואבטליון - וזה לגדולתם וכבוד מעלתם, בשביל שאי אפשר למצוא כינוי ראוי להם לכבד בו את שמם, כמו שאין כינוי לנביאים.
אבל החכמים שהיו בעיניו למטה מן המעלה הזו, יכנה אותם ב"רבן", כגון: רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי.
ושהיו בעיניו למטה מן המעלה הזאת יכנה: "רבי", כמו שאמר: רבי מאיר ורבי יהודה. והיה מכנה אנשי המעלה הזאת כמו כן: "אבא", כמו שהוא אמר: אבא שאול. ולפעמים יעביר הכינוי מהם ואינו חושש - כגון שהוא אומר: שמעון אחי עזריה ואלעזר איש ברתותא.
וכלל האנשים אשר נקראו בשמם על דרך כבוד ולא כינה אותם, אלו הם:
שמעון הצדיק
אנטיגנוס איש שוכו
יוסי בן יועזר
יוסי בן יוחנן
יוחנן כהן גדול
יהושע בן פרחיה
נתאי הארבלי
חוני המעגל
אליהועיני בן הקוף
חנמאל המצרי
יהודה בן טבאי
שמעון בן שטח
עקביא בן מהללאל
שמעיה ואבטליון
חנן ואדמון
הלל ושמאי
נחום הלבלר
חנניה בן חזקיה בן גרון
בבא בן בוטא.
וכל מי שנזכר בשמו מלבד אלה - העביר כינויו משמו, ולא הקפיד עליהם.
הפרק השמיני - בהתייחסם לארצות, ולמלאכות, ולאנשים, ולמשפחות.
יש מהם - מי שייחס אותם למלאכתו כדי לפרסם שמו, כגון שאמר: נחום "הלבלר", ורבי שמעון ה"שזורי".
ומהם - שייחס לארצו, כגון שאמר: איש חדיד ואיש-אונו ואיש ברתותא. וענין מה שאמר: "איש צרידה" "ואיש ירושלים" וזולתם מן המקומות מפני שהוא ידוע המקום ההוא וכבודו, כלומר: כי זה האיש אשר הוא מאנשי המקום ההוא - באמת ראוי לקרותו: איש.
ומהם - מי שיודיענו בשם אביו, או אחיו, כגון מאמרו: רבי פלוני בן פלוני, או רבי פלוני אחי פלוני וזה הרבה.
ומהם - מי שיודיעהו במשפחתו, כגון שאמר: פלוני הכהן.
הפרק התשיעי - באנשים אשר נפלה בינם מחלוקת ברוב המקומות
רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי. אלה הארבעה - נפלה מחלוקת בין כל שנים מהם, ובין ארבעתם גם כן.
ורבי אליעזר - כמו כן תמצאנו חולק עם כל אחד מאלו הארבעה, אבל פחות מן המחלוקת הנופלת בין הארבעה.
וכן רבי עקיבא, ורבי אליעזר, ורבי יהושע - תמצא מחלוקת בין כל אחד מהם ובין שלשתם כמו כן, אבל פחות ממחלוקת הארבעה הנקדמים. ותמצא המחלוקת כמו כן בין רבי עקיבא, ורבי ישמעאל, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, פחות מן המחלוקת אשר הקדמנו.
ואחריהם המחלוקת - בית שמאי ובית הלל.
ואחריהם מחלוקת -רבן גמליאל, או רבן שמעון בן גמליאל, או רבי עם כל אחד מהם מהנזכרים עתה.
ובין אלו האנשים היא המחלוקת ברוב המשנה, אלא בעניינים זרים.
הפרק העשירי - בחלוק הלכותיהם בין רב למעט
יש מהם - מי שנכתבו בשמו הלכות רבות, כמו: רבי מאיר ורבי יהודה,
ויש מהם - מי שנכתבו בשמו הלכות מועטות, כגון: רבי אליעזר בן יעקב, כאשר אמרו: "משנתו של רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי", רצונם-לומר: מעטה - והלכה כמותה. וסדר רוב הלכותיהם ומעוטם - כפי אשר זכרנו בפרק הקודם - מרוב מחלוקותם ומעוטן.
ויש מהם - מי שלא נכתבה לו במשנה אלא הלכה אחת בלבד ולא הוסיפו לשנות שמו בדבר ממשפטי המצוות, והם שבעה ושלושים איש:
1. נחום הלבלר
2. ורבי מיאשא-במסכת "פאה" בלבד, ולא נשנה להם דבר שני בשום פנים במקום אחר.
3. וחנניה בן חכינאי
4. ורבי יוסף בן החוטף אפרתי - ב"כלאים" בלבד.
5. ורבי אלעזר חסמא
6. ורבי יוסי בן משולם - ב"תרומות" בלבד.
7. ורבי חצפית - ב"שביעית" בלבד.
10. נחום המדי - ב"שבת" בלבד.
11. וריב אלעאי,
12. ורבי דסתאי בר רבי ינאי - ב"ערובין" בלבד.
13. ורבי שמעון בן הסגן
14. ובן כוברי - ב"שקלים" בלבד.
15. ויהודה בן טבאי,
16. ושמעון בן שטח,
17. ויוסי בן יועזר,
18. ויוסי בן יוחן,
19. ונתאי הארבלי,,
20. ויהושע בן פרחיה - ב"חגיגה" בלבד.
21. ושמעון התימני,
22. ונחמיה איש בית דלי - ב"יבמות" בלבד.
23. ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי,
24. ורבי יהושע בן הורקנוס - ב"סוטה" בלבד.
25. ידוע הבבלי - ב"מציעא" בלבד.
26. רבי שמעון בן יהודה - ב"שבועות" בלבד.
27. ורבי שמעון בן בתירה,
28. ורבי נחוניא בן אלנתן איש כפר הבבלי,
29. ורבי יוסי הכהן,
30. ורבי יקים איש חדיד,
31. ומנחם בן סגנאי - ב"עדיות" בלבד.
32. ושמעון אחי עזריה,
33. ויוסי בן חוני - ב"זבחים" בלבד.
34. ורבי אלעזר בן פאבי - ב"מסכת טהרות" בלבד.
37. ורבי יוחנן בן ישוע בן חמיו של רבי עקיבא - ב"ידים" בלבד.
אלה האנשים כולם הספורים - אין לאחד מהם בכל דיני המשנה אלא הלכה אחת במסכת אשר זכרנו. ונשלם לנו העניין אשר רצינו להקדים אותו, ואנחנו עתה מתחילים לפרש כפי שיעדנו.
