משנתו ההיסטורית של ר' יהודה הלוי

פרק א: סיפור הרקע על המלך הכוזרי

מאמר א': א' הטקסט מצוי בחוברת לתלמיד, בעמ' 19

לאחר המבוא אנו נכנסים לגוף הטקסט. ברור הוא, כי גישתו ההיסטורית של ריה"ל תתחיל להתבהר לנו בפרוטרוט רק עם "כניסת" החבר לסיפור. אולם צריך להדגיש, כי כל החלק הקודם להופעת החבר הוא בלתי נפרד מגישתו של ריה"ל, ולא נוכל להבין את דברי החבר ללא עמידה על יחסו של ריה"ל לפילוסופיה ולשאר הדתות.

ראוי לשים לב לעובדה נוספת בעלת חשיבות: עצם החלום הוא עובדה היסטורית בחייו של הכוזרי, וכפי שמסתבר אחר כך - גם בחיי כל עמו. מתברר אפוא, כי עובדה היסטורית משמשת נקודת מוצא לספר, שבו ריה"ל מציג את משנתו ההיסטורית.

מאליה נשאלת השאלה: עובדה היסטורית מהי? לחידוד העניין ניתן לומר בקצרה, כי כל הקורה במציאות הוא עובדה. ברם, לא כל עובדה היא עובדה היסטורית. "הפיכת" עובדה סתמית לעובדה היסטורית דורשת סלקציה של הכרה אנושית המנתחת בדיעבד את אשר עבר על האדם כפרט או על קבוצת בני אדם, יהא גודלה אשר יהא. מבטו של האדם אחורה, אל עבר הקורות אותו בעבר, מטיל פער בין עובדות שונות. חלקן נמחה בכלל מן הזיכרון, וחלקן האחר עובר תהליך של עיבוד והערכה מחודשים. אותם מאורעות ה"עוברים את הסלקציה" ומוערכים כחשובים וכמטביעים את חותמם על האדם, או על קבוצת אנשים, ניתן לראות בהם עובדות היסטוריות. הרי אף ציירים שונים יכולים לצייר אותו נוף ממש, לא רק באופנים שונים, אלא אף בצבעים שונים. מתברר כי המשמעותי אינו במה שקיים או במה שאירע בעבר, אלא בהטבעת רישומו וחותמו על האדם המתבונן בו ומנתח אותו (כפי שקורה, למשל, אצל ציירים מהזרם האימפרסיוניסטי). משום כך, ניתן לראות בחלום זה של המלך הכוזרי עובדה היסטורית, שהרי המלך הכוזרי בוודאי חלם חלומות רבים עוד לפני החלום הנדון, אלא שהחלומות הקודמים ירדו לתהום הנשייה, ואילו חלום זה הפך לנקודת מוצא לשינוי אידיאי מכריע בחיי המלך הכוזרי ועמו.


לאחר שהתלמידים יקראו את הקטע, המורה יבקשם לחלקו לשני חלקים מרכזיים. החלקים הם:
א. הסברו של ריה"ל על המניע שהניעו לכתוב את ספרו זה.
ב. סיפורו של המלך הכוזרי.

לגבי חלק א', כדאי שהמורה יכוון את התלמידים לשים לב לכמה מוטיבים:

1. ריה"ל הונע לכתוב את ספרו זה כתשובה למתפלמסים נגד היהדות. הפתיחה מורה על אופיו של הספר כספר פולמוסי-אפולוגטי, ולא כספר פילוסופי מלכתחילה. כלומר: אין כאן העמדת הנחות, פיתוחן, הסברתן באופן שיטתי והעלאתן למסכת מקיפה של השקפת עולם מוגדרת, כי אם טענות פולמוסיות שריה"ל משיב לכמה וכמה מן "החולקים עלינו".

2. ריה"ל נאבק כאן בארבעה יריבים: בפילוסופים; באנשי התורות - הנוצרים והמוסלמים; במינים, הקראים. המאבק הוא קודם חיצוני, קרי: נגד אנשים המצויים מחוץ ליהדות. ברם, האויבים החיצוניים נחלקים לשני סוגים:
א. אלה השוללים מדעיקרא כל דת של התגלות. אלה הם הפילוסופים, והכוונה בעיקר לאריסטו ולתלמידיו.
ב. אלה המקבלים מדעיקרא את דת ההתגלות, אולם טוענים כי ההתגלות שהם מאמינים בה מבטלת את תוקפה של ההתגלות בהר-סיני. אלה הם הנוצרים והמוסלמים.

היריבים הפנימיים, הקראים, שהיו חזקים למדיי בספרד ובארצות המזרח בתקופה זו, העמידו אתגר פנימי כלפי היהדות הרבנית, אתגר שטיעוניו היו הד לטיעונים מוסלמיים.

3. הוויכוח של ריה"ל נגד ארבעת היריבים מתרחש במרוכז, תוך הצגת עמדה אחידה, בעלת נקודת מוצא אחת. אין כאן התדיינות פולמוסית חיצונית, אלא בנייה של תפיסה יהודית עניינית מבפנים, וממנה ריה"ל יוצא להגיב נגד יריביו מבית ומחוץ.

מעניין לציין, שאף על פי שמלכתחילה ריה"ל מעיד על עצמו שחיבר חיבור פולמוסי- אפולוגטי (ראה נקודה 1 לעיל), ניתן לראות בספר זה חיבור פילוסופי.

לגבי חלק ב', ראוי לשים לב לעובדה שריה"ל משתמש כאן במאורע היסטורי, אולם הוא עורך בו שינויים ספרותיים ההולמים את תכלית חיבור הספר. המורה יציג את הנקודות הבאות בפני התלמידים:

א. דמותו של המלך: המלך היה הן מושלה של מדינה והן כוהן ששימש בעצמו בעבודת ההיכל והקרבנות. בהתאם לגישה המקובלת בימי-הביניים, המושל הוא אדם שהגיע לשלמות מוסרית. הוא היודע להשליט את שכלו על דחפיו ועל יצריו שלו, וכמו כן יודע למשול בתבונה ובאיפוק באנשים בעלי נטיות ואינטרסים שונים בתוך המדינה. תכונת האיזון והשליטה על הקיצוניות, הן בנפשו של אדם והן ב"נפשה" של מדינה, תכונה זו אופיינית למושל בימי הביניים. היותו כוהן עושה אותו אדם בעל רגש דתי עמוק שהגיע למעמד בכיר. זהו אפוא אדם שהגיע לרום המעלה, הן במדיניות והן בתחום הדת. אף-על- פי-כן מוכן מלך כוזר לנטוש הישגים חומריים אלו ולבקש את האמת. ברי לנו, כי חיפוש האמת לא נועד לקידום תכליותיו החומריות, שהרי בתחום זה הגיע לשיא, ואדרבא: ייתכן שהמסקנות שהוא יסיק מחיפושיו אחרי האמת תעמודנה בסתירה למעמדו החומרי, ואז הוא עלול להפסיד את הישגיו החומריים. חיפושו אחרי האמת, דווקא מתוך מעמדו הרם, יוצר בלבנו סימפטיה כלפיו. אנו חשים, כי הוא אמיתי וכן בדרכו.

זאת ועוד: המלך, שמטבע תפקידו נותן פקודות ומחלק הוראות, מוכן לעשות הסבה ולהפוך לתלמיד הלומד וחוקר את האמת מפי מומחים. הוא מוכן להודות בטעותו ולשנות את דרכו. המלך הוא דגם הקורא האידיאלי שריה"ל פונה אליו בספרו.

ב. טיבו של החלום: החלום הוא מעין התגלות נבואית. הישנותו של החלום היא אימותו בתודעתו של החולם וחיזוק התחושה שאינו סתם חלום, שאין זה מקרה, אלא תופעה הטעונה חקירה וליבון. תוכנו של החלום אצל ריה"ל הוא למעשה תוכנה של הדת. כלומר המעשה האמיתי, ההתנסות הדתית. "עברו" הדתי של המלך חולם החלום מעורר בו פתיחות לגילוי על-טבעי זה. המלך אינו רואה בחלומו סתם חלום, כי אם סמכות. מכאן אפשר להסיק כמה מסקנות על גישתו של ריה"ל:

1. יסודה של הדת הוא בהתנסות האישית הישירה, ולא בחקירה אינטלקטואלית
2. ניסיון דתי אמיתי אינו חד-פעמי; הוא מוודא את עצמו פעמים מספר.
3. תוכנה של הדת הוא במעשים האמיתיים, דהיינו במצוות.

הפילוסופיה המעמידה את נקודת המוקד בתהייה האינטלקטואלית ובבניית המרקם האידיאולוגי, שוללת את הממד המעשי האישי. לעומת זאת מעלה ריה"ל כנקודת המוצא דווקא את ההתנסות החווייתית האישית. התנסות זו קשה מאוד להעברה לזולת ולהבהרה כמקור הסמכות, בגלל היותה סובייקטיבית. ביסודו של דבר, החלום הוא מאורע היסטורי בחיי המלך הכוזרי, מאורע ששינה את מהלך חייו. נראה גם בהמשך הניתוח, כיצד ריה"ל מעמיד מאורעות היסטוריים כנקודת מוצא לדיוניו בדת.

ג. ההתגיירות של המלך הכוזרי ושל עמו: גם כאן עושה ריה"ל שימוש בעובדה היסטורית, שימוש המועיל למגמתו האפולוגטית:

1. אדם המצוי מחוץ לדתות מכיר בעליונות היהדות על הנצרות, על האיסלאם ועל הפילוסופיה.

2. אדם אובייקטיבי זה מצליח, בבקשו את האמת, לנתק את הקשר בין הנחיתות הפוליטית שהיהדות סבלה ממנה באותה תקופה ובין האמת הפנימית הטמונה בה. משמע: האמת הפנימית אינה מתגלה בהכרח בראי של מצב היסטורי מסוים; היא מצויה מעבר לו.

3. מוקדים חינוכיים והצעות לפעילות

ראוי לעורר שיחה בכיתה סביב כמה מוקדים חינוכיים. שיחה זו יכולה לבוא בעקבות הטקסט או אף להקדימו.

א. הכוזרי הוא אדם, המוכן לערוך רביזיה בעולמו ובהשקפותיו. זאת על רקע התנסויות אישיות, המעמידות בסימן שאלה את עולמו החומרי והרוחני. כמה אנשים אנו מכירים שהם בעלי נכונות לפתיחות כזו? הרי ככל שאנו גדלים והולכים, עמדותינו הולכות ומתקשחות, וחששותינו לאבד את נכסינו החומריים הולכים וגוברים!

רצוי שהמורה יבקש מן התלמידים להביא דוגמאות לאנשים שהתבססו בחייהם, דהיינו: הגיעו לעמדה טובה בעבודתם, הקימו משפחה, מצבם הכלכלי שפיר וכו'. כמה אנשים כאלה יהיו מוכנים לקום בוקר אחד, לעזוב את כל נכסיהם, הונם והקריירה שפתחו לעצמם כדי להגשים יעוד שהם מאמינים בו? לא רבים! על רקע זה יש להעריך הן את דמותו של הכוזרי, והן את מפעלו של ריה"ל.

ב. יש באישיותו של הכוזרי משום שיקוף לאישיותו של ריה"ל. הרי אף ריה"ל ערך עיון מחודש במצבו ובהשקפותיו ועזב כל טוב כדי לעלות לארץ-ישראל. עצם עלייתו לארץ- ישראל גרמה לאיבוד כל נכסיו בעולם-הזה! באיזו מידה היה התלמיד מוכן להזדהות עם אישיותו ועם מפעלו של ריה"ל?

כאשר אנו פונים לא פעם אל יהודי הגולה בתביעה לעלות לישראל, חשוב שנחוש אמפתיה כלפי הקשיים שנתקל בהם אדם כזה העלול לאבד את כל נכסיו החומריים, וכן את חברתו, את תרבותו וכו', וללכת למקום חדש אשר ספק אם ישיג בו את מה שאיבד, ואם ישיג, הדבר יקרה כעבור זמן ממושך. ריה"ל והמלך הכוזרי עשו זאת. האם הם דגם לחיקוי או שהם בבחינת יוצא מן הכלל הבא להעיד על הכלל?