ר' יהודה הלוי הוא הוגה דעות נועז. הוא מבקר את הפילוסופיה האריסטוטלית, בגיבושה הביניימי, ממש ערב הגעתה לשיאה. הוא מותח ביקורת נוקבת על יהודי דורו, העושים הכול כדי "להסתדר" בגולה, בשכחם כי בגולה הם מצויים. תפילותיהם השכם והערב, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" הן "כצפצוף הזרזיר", ומראות לעין כול, כי אין תוכם כברם. ריה"ל אינו חוסך את שבט ביקרתו מהדתות השליטות, הנצרות והאיסלאם, ואינו נרתע מהצגתן כדתות כוזבות. ביקורת רבת-פנים-וכיוונים זו אינה ביקורת אישית. זוהי ביקורת עניינית, תוצאה של לימוד ענייני ומעמיק של האידיאולוגיות, הדתות והלכי-הרוח שריה"ל יוצא נגדם. חיבור זה, אשר מלכתחילה נראה אפולוגטי, מצליח להעניק ליהודי "עמוד שדרה" רעיוני ומאפשר לו לעמוד כנגד תהפוכות דורו השולחות חצי התקפה כלפיו, בגוף ובנפש כאחד. דווקא משום שריה"ל חי בדור אשר נתן לו "צידוקים" לגילוי רגשות שנאה כלפי הנצרות והאיסלאם - גישתו העניינית מפליאה שבעתיים.

דומה, כי יש בכל האפיונים דלעיל כמה מסרים חינוכיים שיש להנחילם לתלמידינו:

א. אם המחשבה היא דיאלוג של הנפש עם עצמה - הרי ביטויה המילולי אינו אלא בבחינת תמריץ לשומע לערוך דיאלוג פנימי עם עצמו ולהביעו, מאוחר יותר, כלפי חוץ. לשון אחר: אין לימוד אמיתי ונכון ללא דיאלוג, פנימי וחיצוני, וראוי לכל אחד מאתנו לפתח שיטה זו במגעו עם הזולת, קל-וחומר מורה, שמטרתו אינה רק "להעביר" אינפורמציה, אלא לגרום לתלמיד לפתח חשיבה ביקורתית בעקבותיה. מבחינה זו, אין הדיאלוג צורה חיצונית גרידא. הוא תוכן פנימי.

ב. משנתו של ריה"ל היא רפלקציה על מאורעות שחווה. אף על פי שרעיונותיו לפעמים מופשטים, נקודות המוצא שלו הן עובדות שחלקן בעיות בסיסיות של עצם הקיום האנושי. ראוי לכל אחד מאתנו לדלות משפע המאורעות שאנו חווים את המשמעותי לנו ולברר תוך כדי דיאלוג את משמעותם.

ג. כל התדיינות - ובפרט עם עמדות נוגדות - חייבת להיות תוצאה של הכרה לפני-ולפנים של נקודת ההשקפה שהמתדיין יוצא נגדה. אין דיון אמיתי ללא הבנה מבפנים של הצד שכנגד.

ד. ראוי לכל אחד מאתנו, בהתדיינותו עם אידיאולוגיות השונות מזו שלו, לשמור על רמה עניינית של דיון, עד כמה שהדבר ניתן. מבחינה זו, דומה, משמש ריה"ל דוגמה חיובית עבורנו. שהרי הוא נתקל בבעיות של קיום פיסי, המקבלות את צידוקן האידיאולוגי. העימות הנפרש לנגד עינינו בספר "הכוזרי" אינו "אקדמי" טהור, אלא הוא יורד לתשתית הקיום - הפיסי והרוחני - של העם היהודי, תופעה שהיא אופיינית לדורנו כלדורו של ריה"ל. הסכנה של מעורבות רגשית - כאז כן עתה - רבה ביותר.

באי-היגררותו לכך ריה"ל מוסר לנו מסר חינוכי בעל חשיבות רבה ביותר.

ה. טיבו של ערך שאנו מכוונים אליו את תלמידינו - וגם את עצמנו - נבחן ומתבהר, לא כאשר הוא הולם את האינטרסים של המטיף-לערך, אלא כאשר הוא עומד בניגוד להם. מכאן, שערך הוא תביעה מתמדת!!! כאן, בספר "הכוזרי", הן המלך הכוזרי כדמות ספרותית המוכנה לוותר על מעמדה ועל הישגיה החומריים למען חיפוש האמת, והן ריה"ל כאישיות היסטורית, שעלה לארץ-ישראל תוך כדי איבוד כל נכסיו והישגיו החומריים בספרד - משמשים דגם ומופת לכל אחד מאתנו.