כבר ביארנו בראש חיבורנו על פירוש המשנה, שרוב דיני התורה נלמדים בשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, וכי דין שנלמד במידה מאותן המידות פעמים יש בו מחלוקת; אף יש דינים שהם פירושים מקובלים ממשה רבנו ואין בהם מחלוקת, אלא שמביאים עליהם ראיה באחת מי"ג מידות. שכן מחכמת הכתוב שאפשר למצוא בו רמז המורה על אותו הפירוש המקובל או הקש המורה עליו, וכבר ביארנו עניין זה שם.

כיון שהדבר כן - הרי לא כל [הלכה] שנמצא שחכמים הוציאוה במידה מי"ג מידות נאמר עליה שהיא נאמרה למשה בסיני; אך גם לא נאמר על כל מה שנמצא שחז"ל סומכים אותו בתלמוד על אחת מי"ג מידות, שהוא מדרבנן - כי הוא יכול להיות פירוש מקובל.

והעניין כך הוא: כל מה שלא תמצאנו מפורש בתורה ותמצא שהתלמוד למד אותו באחת מי"ג מידות, אם פרשו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה מדאוריתא - הרי זה ראוי למנותו, שהרי מקבלי המסורת אמרו שהוא מדאוריתא; אבל אם לא ביארו זאת ולא אמרו זאת בפירוש - הרי הוא מדרבנן, כיון שאין פסוק המורה עליו.

סיבת הטעות בדרשות אלה

גם זה כלל שכבר נשתבש בו זולתנו, ולפיכך מנה יראת חכמים בכלל מצוות עשה. ומה שהביאו לידי כך, כפי הנראה לי, דברי ר' עקיבא: "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו, יג) - לרבות תלמידי חכמים. וחשבו שכל מה שנלמד בריבוי, הוא מן הכלל הנזכר.

אך אם הדבר כמו שחשבו, מדוע לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצווה בפני עצמה, נוספת על כבוד אב ואם? וכן כבוד אחיו הגדול? שכן [על] האנשים האלה למדנו [רק] מריבוי שחייבים לכבדם. אמרו: "את אביך" (שמות כ, יב) - לרבות אחיך הגדול ולרבות בעל אמך: "ואת אמך" (שם) - לרבות אשת אביך, כמו שאמרו: "את ה' אלקיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים. ומדוע מנו אלו ולא מנו אלו?!

וכבר הביאם חוסר הידיעה לעניין חמור יותר מזה והוא, שאם מצאו דרש של איזה פסוק, ואותו הדרש מחייב לעשות איזו פעולה או להתרחק מאיזה דבר - ואלה כולם בלי ספק דרבנן - הרי הם מונים אותם בכלל המצוות, אף על פי שפשטה דקרא אינו מורה על שום דבר מאותם הדברים, ועל אף הכלל שלמדונו, עליהם השלום, באומרם: אין מקרא יוצא מידי פשוטו; ואף על פי שהתלמוד חוקר בכל מקום, כשמוצאים [חז"ל] פסוק שלמדו ממנו עניינים רבים על דרך הביאור והבאת הראיות, ושואל: גופה דקרא במאי קא מדבר? אלא מכיון שהם מסתמכים על דמיון [שוא] זה, מנו בכלל מצוות עשה:

ביקור חולים וניחום אבלים וקבירת מתים, בגלל הדרש הנאמר על דבריו יתעלה: "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (שמות יח, כ). והוא אומרם על זה:

את הדרך - זו גמילות חסדים;
ילכו - זה ביקור חולים;
בה - זו קבירת מתים
ואת המעשה: אלו הדינין;
אשר יעשון זו לפנים משורת הדין.

וחשבו שכל פעולה ופעולה מן הפעולות האלה היא מצווה בפני עצמה, ולא ידעו שכל הפעולות בתורה בפירוש, והוא אמרו יתעלה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).

ובדרך זו גופה מנו חישוב תקופות כמצווה בגלל הדרש הנאמר על הפסוק: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד, ו). והוא אומרם: איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר: זה חישוב תקופות ומזלות.

הלא אילו היו מונים עניין שהוא ברור יותר מזה, שאפשר היה להעלות על הדעת יותר שראוי למנותו, וזה כל דבר שנלמד במידה אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן - כי אז היה מספר המצוות מגיע לאלפים רבים.

שמא תחשוב שאנו נמנעים מלמנותן מפני שאינן ברורות, ושאותו הדין הנלמד באותה המידה אולי נכון ואולי בלתי נכון - לא זאת היא הסיבה, אלא הסיבה היא שכל מה שנלמד הם ענפים מן העיקרים שנאמרו לו למשה בסיני בפירוש, והם: תרי"ג מצוות.

גם דקדוקי משה אינם דאורייתא

ואפילו היה משה בעצמו הלומד, הרי אלו אינם נמנים. והראיה לכל זה אומרם בגמרא תמורה:

אלף ושבע מאות קולין וחומרין וגזרות שוות ודקדוקי סופרים
נשתכחו בימי אבלו של משה
ואף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מפלפולו,
שנאמר: "ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו',
וילכדה עתניאל בן קנז" (יהושע טו, טז-יז)

ואם אלו הן הנשכחות, כמה היה הסך הכולל שממנו נשכח מספר זה, שהרי לא יתכן לומר שנשכח כל מה שנלמד. אם כן אין ספק, שאותם הדינים שנלמדו בקל וחומר או במידה אחרת היו אלפים רבים - וכל אלו כבר היו בימי משה רבנו, שהרי בימי אבלו נשתכחו.

הנה נתבאר לך שאפילו בימי משה מדברים על "דקדוקי סופרים", לפי שכל מה שלא שמעו בסיני בפירוש - הרי הוא מדברי סופרים. גם נתבאר, שתרי"ג מצוות שנאמרו לו למשה בסיני לא מנו בהן כל מה שנלמד בשלוש עשרה מידות, אפילו לא בזמנו עליו השלום - כל שכן שלא נמנה בהן מה שנלמד בזמן מאוחר.

אלא רק זה נמנה מה שהיה פירוש שנמסר בשמו, והוא, שיאמרו נושאי הקבלה בפירוש, שדבר זה אסור לעשותו ואסורו מדברי תורה: או שיאמרו שהוא גוף תורה - אז נמנה אותו, שהרי נלמד מפי הקבלה, ולא באחת המידות: ולא הזכירו בעניינו אחת המידות והביאו עליו ראיה באחת מי"ג מידות אלא להראות חכמת הכתוב, כמו שביארנו בפירוש המשנה.