בידיעת ה' הנמצאות
באופן שהנחנוה כמו שהתבאר במה שקדם, הנה נתקיימה אצלנו מצד העיון בשתי בחינות:
1.1. האחת שהוא מבואר שבביטול הטענות והתר הספקות אשר הגיעו קצת המעיינים לבטל הידיעה די בקיום הפינה, למה שאין ראוי ליחס לו חסרון הסכלות, שאין בכל החסרונות גדול ממנו. ולזה אחר שהתבאר תכלית הביאור שאין בכל מה שטענו כנגד הפנה הזאת דבר יבטל אותה, עם מה שקוים אצלנו מטבע האפשר מצד העיון, הנה ראוי ומחויב שנקיימה באופן שהנחנוה.
1.2. והשנית, שכבר התבאר במה שקדם שהוא מחויב מצד העיון שאי אפשר שלא תהיה לו ידיעה בדברים הפרטיים במה שהם פרטיים, כמו שבא בפרק שלישי מזה המאמר.
כי שם יתבאר במה שאין ספק בו, שהוא יתברך הפועל והממציא הנמצאות כלם ברצונו הפשוט, ולא יצויר היותו פועל אותם ולא ידעם.
והנה ממה שיתבאר בקלות, כי אחר שנודה בחידוש הדברים כולם ברצונו, אשר מכללם הוא טבע הדברים, הנה טבע הדברים אם כן נמשך אל רצונו, כאלו תאמר שהאש שורפת כשרצה לתת לו טבע שורף; ואלו רצה לתת לו טבע קר, עם היותו עצמו בתכלית הדקות, ולתת לארץ טבע חם עם היותו בתכלית העובי, היו נמצאים בטבע ההוא, ויתחייב גם כן שטבע האפשר שהוא מהנמצאים הוא יתברך הטביעו ברצונו. ולא יצויר אם כן שרצה האל יתע' שלא ידע מה שהיה יודע אם לא רצה שלא ידעהו. ואם יעבור1 זה בחוקו, יעבור גם כן שאם היה רוצה להטביע דבר מה שלא יהיה לו בו יכולת עליו - ממה שיצויר היכולת עליו - שלא יקרה בטל, והוא בתכלית הגנות והכפירה. ואמנם יתבאר השרש ההוא במאמר השלישי בג"ה.
ובכאן נשלם מה שרצינו לבארו בכלל הזה.
והתהילה לאל לבדו.
ומרומם על כל ברכה ותהילה.
הערות:
1. יעבור: יהיה אפשר.
