ובייחוד בספר קהלת, ובמאמרי רז"ל במקומות, אמרם:
"אין אדם נוקף באצבעו מלמטה שאין מכריזין עליו מלמעלה"1.
ודרשו אמרו:
"כי ייפול הנופל ממנו, ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית,
שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל,
אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב"2.
הרי שעם היות עברו מהאפשריים מה שעברו מששת ימי בראשית היה ראוי זה ליפול. והסיבה הקרובה העדר המעקה. ועם שזה יוחס אל הקרי, והידיעה בו נמנעת לאדם למה שלא תקיף הפרטים להיותם בלתי בעל תכלית, אמנם היא מחויבת למי שהוא בלתי בעל תכלית וידיעתו בלתי-בעל-תכלית.
"לא דוד היה ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל היו ראויין לאותו מעשה,
אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד,
ואם חטא צבור אומרים לו כלך אצל צבור"3
ועם זה היו נענשים. והנה לא יתיישב זה אלא בדרך אשר בחרנו.
ומה שיורה על החיוב גם כן, אמרם:
"בשעה שאמר לכם הקדוש ברוך הוא מי יתן והיה לבבם זה -
היה להם לומר תן אתה תן.
ואף משה לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה.
מכאן שאין אדם יורד לסוף דעת רבו אלא עד ארבעים שנה"4.
ומאמרים רבים זולת אלה מוסיפין ספק ומבוכה לפי הנראה מהם, והם מתיישבים בדרך הזה כפשטם.
"אם אין אני לי מי לי,
וכשאני לעצמי מה אני,
ואם לא עכשיו אימתי"5.
ורבים זולתם אין צורך לזוכרם.
כמו מה שאמר בגמרא סוכה:
"בשביל ששה דברים חמה לוקה",6
וכמו שבא במסכת מכות:
"אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו כהן גדול אחר,
ונגמר דינו, חוזר במיתתו של שני".
ואמרו בגמרא:
"מאי הוה ליה למעבד?
היה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות ולא ביקש"
7.
שכל אלו המאמרים אין להם קיום אלא במה שהתבאר, מהיות הדברים ולם מסודרים וידועים לו יתברך, טבעיים היו או בחיריים. ודי בזה לפי כוונתינו.
והנה בכלל השישי יבואו דברים מסכימים ונאותים אל הדעת הזה, להיות טבע האמת עד לעצמו ומסכים מכל צד.
אשר מעדו בו רגלי הרבה מן הראשונים, כי לא שערו בחיוב אשר יסכים עם היושר האלוהי התוריי. ואם היה מה שלא יסבלהו היושר המדיני ההמוני, וכ"ש לפי דעת התורה והוא הנכון, שיסכים היושר המדיני ההמוני ודעהו;
והתהילה לאל לבדו, ומרומם על כל ברכה ותהילה.
הערות:
1. ע"פ חולין ז: ב.
2. שבת לב: א.
3. עבודה זרה ד: ב.
4. ע"ז ה: א.
5. אבות יא: יד.
6. סוכה כט: א.
7. מכות יא: ב.
