הקדמה

'וקשרתם לאות על ידך
והיו לטוטפות בין עיניך
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'

פרק ב

ואמת אמר הפילוסוף, באומרו:
לא יוכל לעבוד עילת העילות ותחילת ההתחלות,
אלא נביא הדור בטבעו, או הפילוסוף המובהק,
במה שקנהו מן החכמה.
אבל זולתם, עובדים זולתו,
מפני שאינם מבינים נמצא אלא מורכב.

והוא כעיוור הנמשך אחרי פיקח, ואפשר שיקבל ממקבל כמותו.
והוא כחברת עיוורים, שם כל אחד מהם ידו על שכם חברו,
עד שהגיעו אל הפיקח אשר בראש החבורה, שמנהיגם.
שאם יפשע הפיקח הזה בהם, ויתעלם מהם, ולא יזהר בשמירתם,
או אם ייכשל אחד מהם או יקרהו מקרה -
יקרה לכל המקרה ההוא, ויתעו מני דרך,
ואפשר שיפלו בבור או בגומץ,
או שייכשלו בדבר שימנעם מלכת.

וזה דומה לפיקח שהוא הולך בדרך,
והוא רוצה ללכת אל ארץ רחוקה,
והדרך מתחלקת לדרכים רבים מסופקים,
ואינו יודע ומכיר הדרך הנכונה אל העיר אשר שם מגמתו אליה,
אע"פ שהוא יודע אותו הצד ואותה הפיאה.
והוא יגע למאוד, ואיננו מגיע אל חפצו, מפני שאינו יודע הדרך.

פרק ג

והוא דומה לחולה שהוא בקי בחוליו ובדרך רפואתו,
סמך על רופא שמרפא אותו בכמה מיני רפואות,
והוא מתעצל לעיין בחכמתו וסברתו ברפואות הרופא,
לדעת אם הוא מתעסק בענייניו על דרך נכונה אם לא,
והיה יכול לעמוד על זה מבלי דבר שימנעהו.

פרק ה

אם שהמציא הוא את עצמו,
או שהמציא אותו זולתו.

אם שעשה את עצמו קודם הוויתו,
או אחר הוויתו.

ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו בשום פנים.
והתבררה ההקדמה הראשונה אשר הקדמנו:

פרק ו

וכבר חשבו קצת הפילוסופים,
כי הגלגלים והכוכבים והאישים העליונים
הם מתולדות האש.

ואילו בעל המאמר הזה שומע אדם, שיאמר במאמרו בגלגל אחד של מים, שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גינה, וחושב כי זה נתקן מבלי כוונת אומן שטרח בחיבורו והרכבתו, ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הרבה עליו, ולחשוב אותו בתכלית הסכלות, וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו.

והלא תראה אם יישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק,
שאי אפשר שיצטייר ממנו עליו
כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס.
ואלו הביא אדם לפנינו כתב מסודר,
ממה שאי אפשר להיות מבלי מיצוע קולמוס,
ואומר כי נשפך הדיו על הנייר, ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה,
היינו ממהרים להכזיבו על פניו, שאיננו נמלט מכוונת מכווין.

פרק ז

וכבר אמר הפילוסוף, כי סוגי הסוגים הם עשרה, והם:
עצם, וכמה, ואיך, ומצטרף, ואנה, ומתי, ומצב, וקניין, ופועל, ונפעל.

התנועה,
והיסודות הארבעה, שהם: האש, והרוח, והמים, והעפר.

החומר והצורה
והם שניים.

רצון הבורא יתברך.

ואמר הפילוסוף:
אין במה שברא האלוהים יותר נפלא ממה שברא.

והדמיון, כי בעת שנראה כתב שווה בחיבורו, וצורות המכתב אשר נכתב בו צורה אחת,
יעלה בדעתנו מיד כי כותב אחד כתבו וחיברו. כי הכתב לא ייתכן בפחות מכותב אחד.
ואלו היה יכול להיכתב בפחות מכותב אחד, היינו חושבים כן.
ואע"פ שאפשר שיכתבנו יותר מאחד, אין ראוי להעלות על דעתנו כן, אלא בראייה שתעיד על בירור הדבר, מהתחלף צורת המכתב במקצתו והדומה לזה.
ואם היה הדבר כן, אין אנו צריכין לדעתו פנים בפנים, אם אי אפשר לעמוד עליו מן הצד הזה. ועמדו לנו הראיות עליו ממעשהו בסידור כתיבתו במקום ראותנו אותו.
וידענו ידיעה ברורה כי כותב אחד נמצא יודע מכתב ויכול לכתוב, כתבו, ולא השתתף בו עמו זולתו, מפני סדר חיבורו והשוואתו.
מפני שמעשה שני עושים מתחלף, ואיננו שווה ומסודר על ערך אחד ומשתנה בתקונו ותכונתו.

וכל נפרש - מוגבל;
וכל מוגבל - יש לו תכלית;
וכל אשר יש לו תכלית - מחובר;
וכל מחובר - מחודש;
וכל מחודש - יש לו מחדש.

האחדות היא אשר בה יאמר לכל דבר - אחד.

וכל חלש - יש לו תכלית לכוחו ולעצמו;
וכל אשר יש לו תכלית - יש לו גבול;
וכל אשר יש לו גבול - מחובר;
וכל מחובר - מחודש;
וכל מחודש - יש לו מחדש.

אין טוב ברבות הראשים, אך הראש האחד.