שער עשירי - שער אהבת ה'
באהבת האלוהים השלמה
|
תוכן השער: הקדמה באהבת האלוהים השלמה [אהבת ה' - המטרה העליונה] פרק א אבל מה עניין האהבה באלוהים? [הרגשתו של אוהב האלוהים] פרק ב אבל על כמה פנים תהיה האהבה באלוהים יתברך? כי אהבת העבד באדוניו תהיה לאחד משלושה פנים: והוא שהאוהבים שלושה מינים: פרק ג אבל איך הדרך אל אהבת האלוהים יתברך? שני ייחודי הלבבות, ושתי כניעות, ושני חשבונות, ושתי בחינות [הפרישות והאהבה] פרק ד אבל אם האהבה באלוהים היא ביכולת האדם אם לא? האהבה על שלושה פנים: [איוב כדוגמה] [החסידים הראשונים] פרק ה אבל מפסידי האהבה באלוהים רבים מאוד. פרק ו אבל אותות האהבה באלוהים מן האוהב והיראה על שני פנים: [הנהגתו של אוהב האלוהים] ["תוכחה"] פרק ז אבל מנהגי אוהבי ה' יתברך רבים מספר [אינו נכסף לעולם] [עזבו ענייני עולמם] [הנהגתם עם הבריות] [רצונם לקיים מצוות רבות] [עובדים ה' במצוות שכליות מיוחדות] [הם קרובים אל הנביאים] [פועלים על פי השכל והמידות] [סיכום הספר] |
הקדמה
[אהבת ה' - המטרה העליונה]
וזה פתח השער:
ואומר, ובאלוהי אעזר.
ראוי לך אחי שתבין ותדע, כי כל מה שקדם לנו זכרו בספר הזה מחובות הלבבות והמידות ונדבת הנפשות, הם מעלות ומדרגות אל העניין העליון הזה אשר התכוונו לבארו בשער הזה. וגם ראוי לך לדעת, כי כל חובה וכל מידה טובה מושכלת או כתובה או מקובלת, הם תכונות ומעלות שעולים בהם אל העניין הזה, והוא תכליתם וסופם. אין מדרגה למעלה ממנו ולא אחריו
ומפני זה סמכו הנביא עליו השלום במשנה תורה ליחוד.
אמר (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהנו ה' אחד ואהבת את ה' אלוהיך וגו'.
וזרז עליו והשיב אותו במשנה תורה הרבה.
כמו שנאמר (שם ל) לאהבה את ה' אלוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו.
וטעם הדביקה - האהבה הנאמנה והלב השלם בה.
כמו שאמר (משלי יח) ויש אוהב דבק מאח.
והרבה פעמים מקדים הספר זכר יראת האלוהים על אהבתו.
כמו שאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה.
ואמר (שם) את ה' אלוהיך תירא וגו'.
וחייב הדין להקדים היראה על האהבה באלוהים, מפני שהיא תכלית הפרישות וסופה הרחוק, והקרובה שבמדרגות אל מדרגת אהבת האלוהים, והוא השער הראשון משעריה.
ואי אפשר שיגיע האדם אליה, אלא אחר שתקדם יראתו ופחדו מאלוהים יתברך.
ועל כן הקדמנו שער הפרישות לשער הזה, כי מן הנמנע ממנו שתתיישב אהבת הבורא בלבנו, עם התיישב אהבת העולם בנו.
וכאשר יהיה לב המאמין ריק מאהבת העולם ופנוי מתאוותיו מצד הכרה ובינה, תתיישב אהבת הבורא בלבו, ותהיה תקועה נפשו כפי היכספו לו והכרתו אותו.
כמו שכתוב (ישעיה כו) אף אחר משפטיך ה' קוינוך וגו'.
וראוי שנבאר מדברי האהבה שבעה עניינים.
אחד מהם מה הוא עניין האהבה באלוהים יתברך.
והשני על כמה פנים תהיה האהבה באלוהים.
והשלישי איך הדרך אליה.
והרביעי אם היא ביכולת האדם אם לא.
והחמישי באופני מפסידיה.
והשישי אותותיה אשר בהם תתברר מהמאמין.
והשביעי כמנהגי אוהבי האלוהים.
פרק א
אבל מה עניין האהבה באלוהים?
והוא שהנפש עצם פשוט רוחני, נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים, ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות.
וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף הזה העב והעכור, רב הקדרות, אשר רצה לנסותה בו בהנהגתה אותו, העיר אותה לחוס עליו ולמשוך התועלות אליו, בעבור השיתוף והחברה אשר נטבעה ביניהם מתחילת הגידול. וכאשר תרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לגופה ותקנה לגווייתה, תטה במחשבתה אליו ותכסוף לו, כדי לבקש המנוחה ממדווי גופה ופגעיו, ככסוף האדם לרופא בקי כשהוא חולה, יזמן לו מי שישמשהו ויחשוב על אודותיו.
וכשתרגיש הנפש בעניין שיוסיף לה אור בעצמה, וכוח נפשה תטה במזימתה אליו, ותדבק בו במחשבתה, ותעבירהו ברעיונה, ומתאווה אליו וכוספת לו - וזאת תכלית האהבה הזכה.
וכיון שהדבר כן, והיו קרואי הגוף רבים, וצרכיו אל מה שימלא מחסורו מתמידים עם השעות והעתים, ולא הייתה הנפש יכולה לעמוד מעיין לו בכל זה, מפני שאין לה השקט ולא מנוחה מבלי מרגוע מדווי גופה, נטרדה הנפש בענייני גופה מאוהביה הראויים לה והמתייחדים בעצמה, אשר בהם הצלחתה בנוה מרגועה. וכאשר יבקע לה אור השכל, ויגלה לה גנות מה שנטתה אליו באהבתה, ונמשכה עדיו ברעיוניה עם התעלמותה מאשר בו הצלתה בשני המעונים, תשוב מזה ותניח כל ענייניה אל הבורא החונן, ותטה במחשבתה לבקש אופני הצלתה מעוצם מה שנוקשה בו וגודל מה שנוסתה בו.
[הרגשתו של אוהב האלוהים]
וכאשר תבין גודל יכולתו ועוצם גדולתו, תכרע ותשתחווה לו ביראה ופחד ואימה מעצמתו וגדולתו, ולא תסור מזה עד אשר יבטיחנה הבורא יתעלה וישקיט פחדה ומוראה. ואז תשוקה כוס האהבה באלוהים, ותתבודד בו לייחד לבבה לו, ולאהבה אותו ולבטוח עליו ולכסוף לו.
ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו,
ולא יעבור על רעיוניה זולתו,
ולא יעלה במחשבתה בלעדיו,
ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתמשך בו רצונו,
ולא תתיר לשונה כי אם בזכרו ושבחו והודאתו ותהילתו, מאהבה בו ומכסוף לרצונו יתברך.
ואם ייטיב לה - תודה,
ואם יענה - תסבול,
ולא תוסיף עם זה כי אם אהבה בו
וכוסף לרצונו ובטחון עליו.
כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואומר:
אלהי, הרעבתני,דומה למה שאמר (איוב ג) הן יקטלני לו אייחל.
ועירום עזבתני,
ובמחשכי הלילה הושבתני,
ובעוזך וגודלך נשבעתי,
אם תשרפני באש לא אוסיף כי אם אהבה ושמחה בך.
ואל העניין הזה רמז החכם באומרו (שיר השירים א') צרור המור דודי לי בין שדי ילין.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה על דרך הדרש, אף על פי שמצר לי ומימר לי, בין שדי ילין.
וזה דומה למה שאמר הנביא (דברים ו) ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.
פרק ב
אבל על כמה פנים תהיה האהבה באלוהים יתברך?
כי אהבת העבד באדוניו תהיה לאחד משלושה פנים:
והשני אהבתו אותו מפני שהוא עובר על פשעיו ורוב מחילתו לו וכפרתו לעוונותיו.
והשלישי אהבתו אותו עבור גדולתו ורוממותו ומוראו לעצם כבודו לו לתוחלת ולא לפחד.
ועל ההקשה הזאת תהיה האהבה ממנו באלוהים, לרוב חסדו עלינו והתמדת טובתו לנו, ותדבק נפשנו באהבתו לתקוות גמולו.
ויש שתהיה אהבתנו באלוהים להסתירו עווננו ועוברו על פשעינו, עם גודל מריינו אותו ועוברנו על מצוותיו.
ויש שתהיה אהבתנו בו לעצמו ולכבודו, לגדלו ולרוממו. וזאת היא האהבה הזכה באלוהים יתברך.
וכבר זרזנו הנביא עליו השלום בזה, באומרו (שם) ואהבת את ה' אלוהיך וגו', רצה באומרו 'בכל לבבך', לעומת מידות בני אדם והתחלפות דעותם בנדיבותם וכילותם בגופם ובממונם ובכבודם.
כי מהם מי שמתנדב בגופו ובממונו, וחס על כבודו.
ומהם מי שמתנדב בממונו וכבודו וחס על גופו.
ומהם מי שמתנדב בגופו וכבודו וחס על ממונו.
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: אם נאמר 'ובכל נפשך' - למה נאמר בכל מאודך?
אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר 'ובכל נפשך'.
ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר 'ובכל מאודך'.
ואפשר שירצה באומרו 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' - לעומת התחלפות אהבת בני אדם קצתם בקצתם.
והוא שהאוהבים שלושה מינים:
ומהם מי שמתנדב לרצון אהובו בגופו ובממונו.
ומהם מי שמתנדב לרצון אהובו בממונו וגופו ונפשו.
כמו שכתב החכם (שיר השירים ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
ואמר ביהונתן ודוד (שמואל א כ) כי אהבת נפשו אהבו.
ואמר (ש"ב א) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.
וזירז הנביא עליו השלום באהבת הבורא יתעלה, שתהיה כוללת הנפש והגוף והממון, להתנדב האדם בכל זה באהבת הבורא יתעלה. ולא יהיה כילי בדבר מהם אצל רצון האלוהים יתברך.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
בכל לבבך - בשני יצריך: ביצר הטוב וביצר הרע.ואמרו:
ובכל נפשך - ואפילו נוטל את נפשך.
ובכל מאודך - בכל ממונך.
עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.ויש לומר שירצה באומרו 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' - להדבק באהבת האלוהים בסתר, ולהראותה בגלוי, עד שתתברר מן המאמין אמיתת אהבתו לאלוהים בסתרו ובגילויו ובמצפון עניינו, ונראהו על השווה והנכון על שקל אחד וערך אחד.
בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
כמו שכתב דוד עליו השלום (תהלים פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי.
ויש לומר שירצה באומרו 'בכל לבבך ובכל נפשך' - להיות כל אהבתך והשתדלותך בזולתו לשמו, ואל תשתף עם אהבתו אהבת זולתו. ואם תאהב זולתו, יהיה במה שירצהו ממך כדי שתהיה סעיף מאהבתך בו, ולכן אמר "בכל" בכל אחד מהם, כאשר זכרתי בביאור ההערה השכלית בשער השלישי מן הספר הזה.
פרק ג
אבל איך הדרך אל אהבת האלוהים יתברך?
וההקדמות אשר ראוי למאמין להקדים לה בנפשו הם:
שני ייחודי הלבבות, ושתי כניעות, ושני חשבונות, ושתי בחינות
אחד מהם לייחד הלב בייחוד הבורא
והשני לייחד המעשה לשמו ולעבדו לכבודו בלבד.
אבל שתי הכניעות -
אחת מהן הכניעה לאלוהים יתעלה
והשנית הכניעה ליראי האלוהים ובחיריו.
אבל שני החשבונות -
אחד מהם חשבונו עם נפשו על מה שחייב לאלוהים להתמדת טובותיו
והשני חשבונו עם נפשו על הסתירו עונותיו והאריכו לו ומחילתו.
אבל שתי הבחינות -
אחת מהם הבחינה במה שעבר [=ארע] לראשונים, בעמדו [=בלומדו] על ספרי הנביאים ודברי הקדמונים עליהם השלום.
כמו שכתוב (תהלים קמג) זכרתי ימים מקדם וגו'
והשנית הבחינה בעולם במה שהוא רואה מפלאי הבורא ית' בבריאותיו.
וכבר ביארתי בספר זה כללים מן העניין הזה כפי יכולתי, מה שיש בו די למי שמבין ומכווין למה שיש בו הצלתו והימלטו בעולם הזה ובעולם הבא.
[הפרישות והאהבה]
דומה למה שנאמר (ישעיה כו) נפשי אויתיך בלילה.
ואמר (שם) לשמך ולזכרך תאוות נפש.
ואמר (תהלים סב ב) צמאה לך נפשי.
ואמר (תהלים מב) צמאה נפשי לאלוהים.
והחזק שבדברים שתיעזר בהם על המדרגה הזאת העליונה, הוא המורא הגדול מאלוהים, והאימה ממנו, והפחד ממצוותיו, והמחשבה תמיד בהשקפתו על סתרך וגילויך ומצפונך ונראך, והנהגתו אותך וחמלתו עליך, ודעתו הנסתר והנגלה בעבר ובעתיד ממעשיך ומחשבותיך, והבטחתו לך, והקרבתו אותך. ולא תוכל עם כל זה לעמוד מנטות אליו בלבך ובמצפונך בבר לבב ובאמונה שלמה.
ותתלה נפשך באהבתו,
ותבטח על חמלתו וגודל חנותיו ורחמיו,
ולא תשתף בעת ההיא עם אהבתו אהבת זולתו,
ולא ישקיף עליך שאתה ירא עם יראתך ממנו בלתו,
ולא תפקדהו [=תחסרהו] מרעיוניך,
ולא יסור מנגד עיניך,
ויהיה צוותך בבדידות,
וישב עמך במדברות,
ויהיה מקום מלא בני אדם בעיניך כלא מלא,
והריק מהם כלא ריק,
לא תשומם [=תשתעמם] בהיפקדם ולא תדאג בהעדרם,
ותהיה תמיד שמח באלוהיך,
שש בבוראך,
עלז ברצונו וכוסף לפגיעתו.
כמו שכתוב (שם סד) ישמח צדיק בה' וחסה בו.
ואמר הנביא (חבקוק ג) ואני בה אעלוזה אגילה באלהי ישעי.
ואמר דוד עליו השלום (תהלים כז) ה' אורי וישעי ממי אירא ושאר המזמור.
פרק ד
אבל אם האהבה באלוהים היא ביכולת האדם אם לא?
האהבה על שלושה פנים:
ומהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת חלק מגופו עם אבדת ממונו, כשהוא מקווה שתישאר נפשו בחיים בעבורה.
והפנים השלישיים אהבה שנקלה בעבורה אבדת הממונות והגופות והנפשות.
וכבר מצאנו אברהם אבינו עליו השלום, הראה אהבתו באלוהים בכל הפנים האלה, והתנדבו בממונו בגופו ובנפשו.
בממונו שהיה מוציאו על העוברים והשבים כדי להודיעם את הבורא. ומה שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל, ראיה על נדיבות נפשו ושהממון נקל בעיניו.
ובגופו בברית מילה, שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה.
אבל התנדבו באובדן נפשו באהבת האלוהים, מה שהראה בעניין יצחק מן המהירות והחריצות, והוא הורה על אהבתו הזכה באלוהים, ולבבו הנאמן בעבודתו. והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה באלוהים. וכמוה לא תתכן מכל אדם, לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית מפני שהטבע הפכה וכנגדה.
וכאשר תמצא ביחידים מבני אדם, איננה כי אם באומץ הבורא ועזרתו אותם מגבור היצר עליהם, גמול השתדלותם בעבודתו וקיומם מצוות תורתו בנפש נאמנה ולבב שלם ומצפון זך, כמו נביאי האלוהים ובחיריו וסגולתו.
ואין ביכולת כל בשר לסבול מה שזכרנו לאהבת הבורא, מפני שהטבע והיצר כנגדו.
[איוב כדוגמה]
ואמר לו הבורא: (שם) הנה כל אשר לו בידך, ועשה מה שידעת בממונו ובבניו, ולא נשתנה לא בנגלהו ולא בנסתרו לאלוהים. ועמד באהבתו הנאמנה לאלוהים, באומרו (שם) ערום יצאתי מבטל אמי וגו'.
ואמר הבורא לשטן: השמת לבך על עבדי איוב וגו', ואמר עור בעד עור וגו', ואולם שלח נא ידך וגו'.
אמר: הרבה בני אדם מתנדבים בממונם ונשיהם ובניהם כדי לשמור גופם. אך אין אמונת אהבתו אותך נראית אלא בבחינתו בגופו ובשרו, במה שיצערהו ויקוץ בו.
ואמר לו הבורא יתעלה: הנו בידך רק את נפשו שמור, ועשה מה שאמר מניסיונו בגופו, וסבל ולא נשתנה באמונתו וטוב לבבו באלוהים, באומרו לאשתו כדבר אחת נבלות תדברי וגו'. ונראתה אהבתו הנאמנה ובר לבבו לאל, למה שנסתפק בו לו לסבלו והתנדבו באבדת ממונו וצער גופו, ולא הרשיע את משפט האלוהים, ואמר במה שענה בו חברו (שם יג) הן יקטלני לו איחל.
ושבח לו הבורא על זה, ולא שבח דברי חבריו בהוכיחם אותו.
כמו שכתוב (שם מב) ויאמר ה' אל אליפז התימני וגו'.
ואתה רואה כי חבר אליו הבורא שני צדיקים והביאם למשל.
באומרו (יחקאל יד) נח דניאל ואיוב.
ואחר כך שב האלוהים את שבותו.
כמה שכתוב (איוב מב) וה' שב את שבות איוב.
[החסידים הראשונים]
ועל המדרגה הזאת הזהיר הנביא באומרו (דברים ו) ואהבת את ה' אלוהיך וגו'.
ומי שמתמיד על האהבה שהיא לתוחלת או ליראה בעולם הזה או בעולם הבא, אשר ביכולת רוב המדברים לקיים מצוותיה ומשתדל בה תמיד, יאמצהו הבורא ויעזרהו אל האהבה הנאמנה, אשר תהיה לגדל ולרומם לבורא יתעלה, אשר היא למעלה מן היכולת הבשרית.
כמו שאמר הכתוב (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאוני.
(שם) וחוטאי חומס נפשו.
פרק ה
אבל מפסידי האהבה באלוהים רבים מאוד
ומהם מפסידי ההקדמות אשר הקדמנו לבארם בספר הזה ואינני צריך לשנותם, שלא יארך העניין.
ומהם השנאה באוהביו והאהבה בשונאיו.
כמו שכתוב (דברי הימים ב יט ב) הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב.
כמו שכתוב (ישעיה ה) מצדיקי רשע
ואמר (משלי יז) מצדיק רשע ומרשיע צדיק.
ואמר (שם כח) עוזבי תורה יהללו רשע.
ואמר (שם כד) אומר לרשע צדיק אתה:
פרק ו
אבל אותות האהבה באלוהים מן האוהב
ומהם הראות אותות יראתו ואימתו על פניו.
כמו שכתוב (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.
והיראה על שני פנים:
ועליו אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: ליחוש דילמא אתי למעבד מיראה.
והוא מקצר ממדרגת יראי אלוהים, והוא מה שהזהירו ממנו רבותינו זיכרונם לברכה: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'.
ואמר אחד מן החסידים:והשני יראה לכבודו ורוממותו ועוצם גבורתו. ואיננה סרה מן האדם ולא נפרדת ממנו כל ימי חייו. וזאת העליונה שבמדרגות יראי אלוהים אשר נזכרו בספרים ביראה והוא המביא אל האהבה הזכה והכוסף המצער.
אני מתבייש מאלוהים שאעבדנו בעבור הגמול והעונש,
ואהיה כעבד הרע:
אם ייראה ויקווה - יעשה. ואם לאו - לא יעשה.
אבל אעבדנו למה שיאות לו.
[הנהגתו של אוהב האלוהים]
כמו שספר אחד מן החסידים על אחד מהיראים,ומהם שישתוה בעיניו אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו ברצון הבורא יתברך כשהוא מצום לעשות הטוב ולהתרחק מן הרע.
שמצאו ישן באחד המדברות.
ואמר לו: האינך ירא מן אריה שאתה ישן במקום הזה?
אמר לו: אני בוש מאלוהים שיראני ירא זולתו.
ומהם שיתנדב בנפשו וגופו וממונו ובניו ברצון האל יתברך.
כמו שכתוב (תהלים מד) כי עליך הורגנו כל היום.
ומהם שישיב שם האלוהים תמיד על לשונו בשבח והודאה ותהלה.
כמו שכתוב (שם לה) ולשוני תהגה צדקך.
ואמר (שם עא) ימלא פי תהלתך.
ואל יזכור שם הבורא לשווא ולא לשקר, ולא בקללה.
והשבועה לשווא היא מה שמוציא האדם על פיו מן השבועות לבטלה וללא צורך, ולא יחיבהו בה דין.
והשבועה לשקר היא השבועה שמחייבים אותו בה מן הדין במשאו ובמתנו עם בני אדם.
והוא חייב להיזהר מכל מה שיביאהו להישבע בשם הבורא יתברך לקיים את האמת ולבטל את השקר. ומכל שכן לקיים את השקר ולבטל את האמת, וכל זה לכבודו.
כמה שכתוב (שם כד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא וגו'.
ואמר (דברים כח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו'.
ואמר (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: אלו בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה.
והקללה הם הקללות והגידופים והחרפות שמזכירים בהם שם שמים לבטלה, והוא גנאי גדול למאמין.
וכבר התירו עמי הארץ לעצמם זה, עד שהגיעו בו אל תכלית הגנות, והם מכוונים בזה להפליא ולהפליג בגידופיהם ולהגדיל ולפאר חרפותם.
והם דומים בזה למה שאמר החכם (משלי י) כשחוק לכסיל עשות זמה.
ואמר (ישעיהו ס סז) וכל פה דובר נבלה.
ואמר (משלי י כ) כסף נבחר לשון צדיק.
ומהם שיתנה בכל מה שעתיד לעשותו ולאומרו 'ברצון הבורא', בעת שהוא יועד בו זולתו, אפילו אם יהיה לזמן קרוב עד מאוד.
וזה בעבור שני דברים:
האחר מיראת מהירות המות אליו, ולא ישלם עד שיעיד בו.
והשני מפני שאינו יודע אם קדם בגזרת האל לעשותו.
ומהם שיאשר ויורה לעבודת האלוהים בין ברכה בין בקשה, כפי הצריך לזמן ולמקום ולכתות בני אדם ולמעלותם, מהגדולים ועד אנשי השוק.
כמו שכתב החכם (שם א) ישמע חכם ויוסף לקח וגו' לתת לפתאים ערמה וגו'.
וראוי לך אחי לדעת, כי זכויות המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלוהים ית', ואפילו היה קרוב למלאכים במידותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה, ומישר הרשעים אל עבודת הבורא. שזכיותיו נכפלות בעבור זכויותם בכל הימים ובכל הזמנים.
והמשל בזה, משני סוחרים הגיעו אל המדינה.וכן, אחי, מי שאין מתקן אלא נפשו בלבד, תהיה זכייתו מעטה. ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות, תוכפל זכותו כפי זכיות כל מה שיתקן לאלוהים.
הרוויח אחד מהם בסחורה אחת שהייתה בידו עשרת כפלי הקרן, והיה הכל מאה זוז.
והרוויח השני כפל אחד בלבד, והיו לו סחורות רבות והגיעו לידו עשרת אלפי זוזים.
והיה ריווח הסוחר הראשון, עם רוב כפלי הריווח, תשעים זוז ועשרה חלקים מאחד עשר חלק בזוז,
והיה ריווח הסוחר השני חמשת אלפים זוזים, עם מעט כפל הריווח.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו.
ואמרו: משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו.
שנאמר (דברים נג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.
ואמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
ואמר (מלאכי ב) תורת אמת הייתה בפיהו וגו'.
ואמר (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
ועל כן צוה הבורא להוכיח את המקצרים,
כמו שכתוב (ויקרא יט) הוכוח תוכיח את עמיתך.
ואמרו זיכרונם לברכה: עד היכן היא תוכחה? רב אמר עד קללה, ושמואל אמר עד הכאה.
ונאמר (משלי כח) מוכיח אדם אחרי חן ימצא.
ומהם שמחתו וגילתו בזכיותיו, מפני שהוא שש בהם לא לגאווה ותפארת, ואבלו ויגונו על חטאיו לתשובה מהם וחרטה עליהם.
כמו שאמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך.
ומהם שיתנפל בלילה ויתענה ביום אם יוכל לסבול זה. וייחדתי את התפילה בלילה, ואם היא משובחה גם ביום, כי תפילת הלילה היא זכה יותר מתפילת היום לכמה פנים:
מהם כי האדם בלילה יותר פנוי ממה שהוא ביום.
ומהם שתאוות הגוף מהמאכל והמשתה יותר נחות בלילה ממה שהם נחות ביום.
ומהם כי בלילה יפנה מטרדות העולם, כמשא ומתן בגביית ממון ותשלומו, בבניין, בחרישה וזריעה, והדומה לזה מעסקי בני אדם ביום.
ומהם הפסק חברה בינו ובין בני אדם, כאוהב יבקרהו וחבר ידבר עמו, ובעל חוב יתבעהו במה שיש לו עליו.
ומהם נוח חושיו מרוב מוחשיו בלילה, מפני שאינו רואה מה שיטרידהו, ולא שומע מה שיפסיק עליו.
ומהם הימלטו מן החנופה ורחקו ממנה, מפני מעוט היושבים עמו בלילה. ואפשר שלא יוכל להתבודד ביום.
ומהם שיתייחד בזכר האלוהים ויתבודד בו בעת התייחד כל אוהב באוהבו, והתבודד כל חושק עם חשוקו.
כמו שכתוב (ישעיה כז) נפשי אויתיך בלילה וגו'
אומר (שיר השירים ג) על משכבי בלילות.
וכבר נזכר יתרון תפלת הלילה בספרי הקודש הרבה.
מהם מה שאמר דוד עליו השלום (תהלים קט) זכרתי בלילה שמך ה'.
(שם) חצות לילה אקום להודות לך.
(שם) קדמתי בנשף ואשועה.
(שם) קדמו עיני אשמורות.
(שם פח) יום צעקתי בלילה.
ונאמר (איכה ב) קומי רוני בלילה.
והרבה כזה.
["תוכחה"]
ואחר כך סמכתי להם דברים צחים בלשון העברית בשבח והודאה לאל ובקשת מחילה ותחנונים, דברים רבים מעירים לב המתפלל ומעוררים את טבעו, וקראתים "בקשה".
וכתבתים בסוף הספר הזה למי שרוצה להתנפל בהם לילה או יום.
ומי שיקבל על עצמו זה העניין, ינהג בתוכחה שיתפלל אותה בישיבה, אחר שיקדים מה שיזדמן מן זמירות הידועות או זולתם לפניה, ואחר כך יתפלל הבקשה בעמידה והשתחוויה עד סופה, ויכרע ויאמר מה שירצה מן התחנונים, ויאמר סמוך לזה אשרי תמימי דרך ושיר המעלות עד סופם.
ואם יבחר בזולתם מן הדברים, וזולת הסדר הזה, הרשות בידו. אך זכרתי לך הטוב שבמנהגים בה.
ועיקר הדבר, אחי, בזוך נפשך בעת שתתפלל אותה, וכוונת לבך בה, ושתסדרנה לאט עם הסמוך לה, ואל יקדים בה לשונך את לבך. כי המעט ממנה עם המצא לבך בו, טוב ממהירות תנועות לשונך ברב ממנה, כשיהא לבך ריק ממנה.
ואמר אחד מן החסידים:כמו שכתב דוד עליו השלום (תהלים קיט) בכל לבי דרשתיך וגו'.
אל תשבחו שבח ריקם, ריק ממצוא הלב בו,
אבל יהיה בהימצא הלב.
ואמר (שם) חליתי פניך בכל לב.
ואמר (שם פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי.
ומהם השמחה והששון באלוהים יתעלה, ובידיעתו והכוסף לרצונו, והגילה באהבתו והדבקות בתורתו, והחמלה על יראיו.
כמו שכתוב (שם קיט) חבר אני לכל אשר יראוך.
ואמר (שם מ) ישישו וישמחו בך כל מבקשיך.
ואמר (שם קיט) בדרך עדותיך ששתי.
ואמר (שם) נחלתי עדותיך.
(חבקוק ג) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי.
פרק ז
אבל מנהגי אוהבי ה' יתברך רבים מספר
והוא, שהאנשים ידעו אלוהיהם והכירו חפצו בהם והנהגתו אותם, וכי הוא מנהלם ומכלכלם, ומושלו ואסרו בכל מה שנתן להם רשות להתעסק בו, ולבחור אותו מענייני התורה והעולם, ונתברר להם והאמינו כי כל ענייניהם ותנועותיהם נוהגים בגזרת הבורא יתעלה וחפצו.
ואז עמדו מבחור בעניין מענייניהם יותר מזולתו, ובטחו על הבורא שיבחר להם הטוב והנכון מהם.
[אינו נכסף לעולם]
בלבבם ובנפשם מצפים העזר והאומץ ממנו, להקים מחשבתם בעבודתו ולהשלים המעשה במה שבחרו ממצוותיו.
ומה שיצא מהם אל גדר המעשה, ישבחו האל עליו ויודוהו בעבורו, והוא משבח להם השתדלותם ובחירתם.
ומה שלא יוכלו להראות בו מחשבתם, מפני חלישותם מהשיגו, יתנצלו לפני האלוהים ממנו, ויבחרו בעשותו בעת שיוכלו, ומייחלים לעת שיזמנהו הבורא בעזרתו. ויתחננו אליו על זה בנפש זכה ולב נאמן, ויהיה זה תכלית מאוויים וקץ משאלותם מאלוהים.
כמו שכתב דוד עליו השלום (תהלים קיט) אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך,
וישבח הבורא בחירתם בעבודה, אפילו אם ימנע מהם קיום המעשה.
כמו שאמר לדוד (מלכים א ח) יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי, הטיבות כי היה עם לבבך.
[עזבו ענייני עולמם]
וגופותם עולמיות ולבותם רוחניות. והם במה שבליבותם מידיעת האלוהים, כאלו עובדים אותו עם המלאכים הקדושים בשמי השמים. נמסו התאוות מליבותם ונעקר מהם הכוסף לתענוגים, בעבור מה שנכנס בהם מן הכוסף לעבודת הבורא ומאהבה אותו. וכבתה אש היצר מליבותם ונפסק חומה מרעיוניהם, מעוצם מה שלבשם מאור העבודה, כמו שיארע לנר נוכח אור השמש. ונכנעו מפני מורא אלוהיהם, והתוודו לפניו בקיצורם, ושחתו לעבודתו ולא חששו לחסרון.
[הנהגתם עם הבריות]
ואם תעמוד על הלבבות, תראה לבבות נשברות לאלוהים, ובשיחתו נושבות, ובעסקי העולם נשמות. מלאה אהבת האלוהים ליבותם, ואינם מוצאים לדברי הברואים תאווה, ולא בשיחותם הנאה. מאסו דרך השחיתות, והלכו במבחר הנתיבות, ובזכותם מסתלקים הייסורין ויורדים הגשמים, ובזכותם ישוקה האדם והבהמה.
ולפי שמנעו גופותם מן העריות, ומשכו ידיהם ממיני המטעמים, וברחו בנפשותם מן האיסורים, והלכו בדרך הטובה והישרה, הגיעו אל המעלות הגדולות בסבל ימים מעטים, והרוויחו שני העולמים, וקיבצו שתי הטובות, והשלימו שני היתרונים.
כמו שכתוב (תהלים קיב) במזמור אשרי איש ירא את ה'.
[רצונם לקיים מצוות רבות]
וזה כאשר אספר לך, לפי שמנו מצוות הבורא, והגיע מספר כולם תרי"ג מצוות.
מהם שס"ה מצוות לא תעשה והם האזהרות,
ומהם מצוות שחייבים בהם הצבור ואין היחיד חייב בם ס"ה מצוות,
ומהם מצוות עשה שהזמן גרמא, והם המצוות התלויות בזמן מבלתי זמן, כשבתות והמועדים והצומות,
ומהם מצוות עשה שחיובם בארץ בלבד, כמו קורבנות יחיד, ותרומות ומעשרות וחגיגת הרגלים והדומה לזה,
ומהם מצוות תלויות בדברים, כשימצאו מתחייבים בם, וכשיפקדו יסתלקו. כמצוות מילה למי שאין לו בן, ופדיון הבן למי שאין לו בכור, ומצוות מעקה למי שאין לו בית, ומצוות כבוד אב ואם ליתום והדומה לזה.
וכאשר מנו המצוות, אמרו לא נעלה האזהרות בחשבון, מפני שהעמידה מהם היא עשייתם וקיום חובותם, ותקטן בעיניהם עבודתם לאלוהים, וימעטו אצלם מעשיהם בצד מאויים וכוספם למה שיגיעו בו אל רצון האלוהים.
ובקשו מצוות עשה מחובות האברים אשר הם חובות היחיד בכל זמן ובכל מקום ובכל עניין, ולא מצאו אלא קריאת התורה ולימוד המצוות.
כמו שאמר הכתוב (דברים ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם וגו',
ומה שזירז הנביא על זה אחר כך שנית, באומרו (שם יא) ולמדתם אותם את בניכם וגו'.
[עובדים ה' במצוות שכליות מיוחדות]
והם מכלל חובות הלבבות אשר כוונו לבאר שורשיהם ולזכור סוגיהם בספר הזה, אשר היא החכמה הצפונה הגנוזה בלבות החכמים והטמונה בחוביהם, אשר אם ידברו בה אין צדקם נעלם בה, מפני שכל אנשי הדעות הניצלות [=השלמות] מעידים באמיתה וצדקה.
והגיעו בה אל התכונות הרמות ואל המעלות היקרות מעבודת האלוהים בלב שלם ואהבה אותו אהבה נאמנה בלב ונפש ובגוף ובממון.
כמו שציווה בו הנביא עליו השלום באומרו (דברים ו) ואהבת את ה' אלוהיך וגו'.
[הם קרובים אל הנביאים]
ואם אתה אחי חפץ בחברתם, ולהיכנס בכיתותם, עזוב מותרי עולמך והתעלם מהם, והיה מסתפק במזון מהם, והרגל עצמך לעמוד בלעדיהם, והקל טורח עסקי העולם מעל נפשך, ופנה לבך מהעמיק מחשבתך בהם, ורוץ בדברים הצריכים לך בגופך, לא בלבבך וברצונך, כשותה הרפואה המרה אשר ישתה אותה בפיו, לא ברצונו, והוא מואס שתייתה לעצמה, ומקל על עצמו סבל מרירותה לדחות הנזק מעליו.
וכן צריך שיהיו צרכי עולמך בעיניך.
[פועלים על פי השכל והמידות]
ורצה לנפשך מה שיש בו הצלתך ושלום תורתך ועולמך, ושים השכל לעמוד מרוע מנהגך בכוחך, והקדם הזריזות בענייני אחריתך בין עיניך, ושים השכל מלכך, והענוה קצינך, והחכמה מנהיגך, והפרישות ידידך. והתנהל לאט ובמתון בקנות המידות הטובות, כפי שיסבלהו ענייניך. והזהר מן הריבוי וההפלגה מבלי הדרגה פן תאבד, כי רוב השמן בנר היא הסיבה לכבות אורו, והיזהר מהתעלם ומהתעצל ומהתרפות, והדבק הזריזות בזריזות והרדף הסבל בסבל בהדרגה, וסמוך לכל מדרגה מן המידות הטובות את הסמוך לה.
ואל תתעלם מפקוד לבך ומחשב עם נפשך תמיד, והתעסק בעיון ספרי זה וקריאתו, וחזור על ענייניו ושמור שורשיו, וחקור על תולדותיו תדיר, ותגיע בו אל פסגת המעלות החמודות ותכלית המידות המעולות הרצויות לפני האלוהים, והיה בו מיושר ואליו מישר.
ואל תייחל נפשך שתגיע אל זה, מבלי שתפנה לבך מדאגות העולם וטרדותיו, אפילו שתמאסם. כאשר לא יתכן לשיכור להרפא מן היין עד שיתרוקן ממנו.
ואמר אחד מן החסידים:על כן השתדל, אחי, לפנות לבך ממנו כאשר יפנה גופך מעסקיו. כי אתה צריך בעת בדידותך הגופנית אל בדידות רוחנית, מפני הקשר המחשבה בעסקי העולם, אפילו אם יפנה הגוף מהם, וינוח מהתעסק בהם.
אלו היינו בושים מהבורא,
לא היינו זוכרים אהבת העולם.
ואנחנו שיכורים מכוס יין אהבת העולם.
פקוד אחי זה מנפשך תמיד, והשתדל להרחיק תאוות העולם מלבך. והמירם בענייני אחריתך וחובות לבבך, והשיבם ברעיונך תדיר, תגיע בהם אל רצון הבורא יתברך ויאר פניו אליך, ויקבל ממך מעשיך הטובים, ויסלח לעוונך ותמצא חן בעיניו.
כמו שכתוב (משלי ח) אני אוהבי אהב, ומשחרי ימצאוני.
ואמר (שמואל א ב) כי מכבדי אכבד, ובוזי יקלו.
[סיכום הספר]
שאם תהיה במעשה ממעשי העבודה, יזכירוך הבתים האלה ליחד לבבך בו לאלוהים.וכן בענייני תפילתך והרהורי לבך, לחסום לשונך ולאסור חושיך, ולמשול בתאוותיך, ולהחזיק באבריך, ולפקוד רעיוניך, ולשקול מעשיך בידיעתך.
ואם תהיה במעשה העולם, יזכירוך בחשבון עם נפשך.
ואם תהיה בעניין צר בדברי עולמך, יזכירוך בביטחון על האלוהים.
ואם תהיה בעניין שיביאך אל הגאווה והגובה, יזכירוך בכניעה.
ואם יהיה לבך פנוי, יזכירוך לבחון בטובת האלוהים עליך.
ואם תהיה בעניין שמחה ותענוג גופני, יזכירוך בפרישות מן העולם.
ואם תהיה בעניין שתמרה בו את האלוהים, יזכירוך בתשובה.
ואם תהיה מתעלם מתורתך ואמונתך, יזכירוך להידבק בעבודת האלוהים.
ואם תהיה בעניין יחוד האלוהים, יזכירוך שיהיה ייחודך בלב שלם.
ושאר מה שזכרתי בו מן המנהגים הטובים והמוסרים העליונים.
והאלוהים יורנו ואותך את דרך עבודתו ברחמיו וגדולתו, אמן:
בני, יחד יחידתך לצורך,
ביחדך לאל אחד יצרך
חקור ודרוש, והתבונן פלאיו
ושים שכל ודת צדק אזורך
ירא האל, ועדותיו וחוקיו
שמור לעד, לבל תמעד אשורך
יהי סמוך לבבך, ותמוך
ובטוח בצור יהיה בעזרך
בלב טהור, עשה חוקיו למענו
ואל תשא פני אדם בדורך
ראה כי סוף יציר עפר לעפר,
ושח, כי חול וגוש עפר מגורך
יריבך לשון שכלך לסכלך
ושובה מזדון לבך ויצרך
ודרכי אל בדין צדק ומישור
חכם לתור במחשבתך וסתרך
סחה ילדות ושחרות מלבבך
ואל תתאיו למחמדי נעורך
פני אל חי אזי תראה בחשקך
ותתיחד יחידתך לצורך.
