"דעת האלוהים ומידותיו הטובות, והיתרון אשר נתן לאדם על שאר בעלי החיים... וכאשר יכיר גודל עוצמת הבורא ורוממות גבורתו וחכמתו העליונה, ייכנע לו ויישפל לפניו" (הכניעה ו).

"לדעת חיובי התורה והשכל, ולקרוא בספר תורת האלוהים, ולעמוד על החכמה המושכלת והמקובלת, ללמוד ממנה תנאי הכניעה ומקומות הנהגתה".

"מי ששם התורה אור לנתיבתו, כשהוא מגיע אל תכלית שכלו וברור הכרתו, ויהיה נכסף להגיע לרצון הא-ל ולעלות במעלות החסידים" (עבודת האלוהים ח).

"ואם יזכירהו האלוהים דרך טובתו, יעורר רעיוני נפשו ומחשבתו להבין טובתו עליו, ויחזק הכרתו בהם, וכאשר ישתדל לספרם ולעמוד עליהם בשכלו, ולא ישיג את זה בעבור כלילתם ורובם והתמדתם ומשיכתם, יתבע את נפשו במה שהתברר חיובו בשכלו".

"יתבע את שכלו במעשים, אשר בהם יתכן לגשת ולהתקרב אל האלוהים... ויעירוהו שכלו על הדרך הישרה בזה" (שם).

"אחד מהם, שלא יבין את האלוהים ואת טובתו,
והשני, שלא יבין מצוות האלוהים ואת תורותיו,
והשלישי, הרהור היצר ורמיזתו לאדם במה שיחבב עליו העולם הזה, וירחיקהו מדרך העולם הבא" (יחוד המעשה ד).

"יכיר מעלה העולם האחר הקיים, ימאס בעולם הזה ובסיבותיו, ויברח במחשבתו ובנפשו ובגופו אל האלוהים יתברך, וישתעשע בזכרו בבדידות, וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו... לא יתאווה כי אם לרצונו... וזאת העליונה שבמדרגות הבוטחים" (הביטחון ז).

"וצריך שתבין הפרק הזה של שמע ישראל עד סופו... והוא שציוונו להאמין בבורא יתברך... ולא התכוון בכאן באומרו 'שמע' - לשמע האוזן, אך התכוון לאמונת הלב... להאמין ולקבל".

"היא [האהבה] תכלית התכונות וסוף המעלות במדרגות אנשי העבודה... ומפני זה סמכו הנביא... לייחוד, באומרו שמע ישראל... ואהבת" (אהבת ה', הקדמה).

"למי שרוצה להתנפל בהם לילה או יום. ומי שקבל על עצמו זה העניין, ינהג בתוכחה שיתפלל אותה בישיבה, אחר שיקדים מה שיזדמן מן הזמירות הידועות, או זולתן, לפניה, ואחר כך יתפלל הבקשה בעמידה והשתחוויה עד סופה, ויכרע ויאמר מה שירצה מן התחנונים" (שם ו).

"מה שהעירותיך עליו בשער הזה, הוא מעט מהרבה ממה שתגיע אליו בבינתך מסודי החכמה שיגלו לך בבור לבבך וזכות נפש".

"התבונן, אחי, המשל הזה ובחון אותו, והבן מעניין הבורא יתברך כפיהו, ויגדל בעיניך מה שחננך מטובו וחסדו אשר שם עליך עינו לטובה בכלל בריותיו" (הבחינה ו).

"בן אדם, ראוי לך לדעת /
כי השונא הגדול שיש לך בעולם /
הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך /
והמעורב במזג רוחך /
והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים /
המושל בסודות נפשך וצפון חבך /
בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך /
האורב לפתות פסיעותיך /
ואתה ישן לו והוא ער לך /
ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך" (יחוד המעשה ה).

"יש לך אחי להשתדל להיות על מעשיך מיוחדים לבורא יתברך, ואל יהיה עמלך לריק וטורחך לשקר" (שם ו).

"וזכור מה שהעירותיך עליו מהן, ושימנו נגד עיניך, וחשוב בו תמיד, והשתדל לקנותו, ופקדהו עם נפשך ומידותיך תדיר, והעזר באלוהים עליו, ושאל אותו ממנו להתקרב אליו ולהגיע לרצונו, אולי יישירך לו ויכין לך הדרך אליו" (הכניעה י).

נפשי הכיני צדה לרוב, אל תמעיטי /
בעוד בחיים חיתך ויש לאל ידך /
כי רב ממך הדרך /
ואל תאמרי מחר אקח צדה, כי פנה היום /
כי לא תדעי מה ילד יום (התשובה ז).

"מהר אחי, ומהר להאזין אליו ולשמוע בקולו ולדבקה בו, ובחר לנפשך מה שבחר לה אלקיך, ורצה לך מה שרצה ממנה בוראך, ואל תביאך העצלה להקל בה... והזהר פן ישיאך הרהור לבך וכו'".

"ואתה, בני, ישימך האלוהים מאשר ישמעו ויאזינו /
ויאזינו ויחשבו, ויחשבו וידעו, וידעו ויעשו. /
ואל ישימך מן האנשים הטובעים בתעות /
השדודים ביין הסכלות אשר העבירם היצר /
ומשל בהם העולם /
וגברו עליהם התאוות /
ונטו בהם אל התענוגים /
והסיתום המאוויים /
והשיאתם החמדה /
והם באפלתם נחבטים /
ובמרוצת טעותם שבים" (אהבת האלוהים ז).

"ועזבו ענייני עולמם והנהגת גופיהם בלבותם ומחשבותם, והתעסקו בהם בחושיהם הגופיים בעת הצורך והדוחק מפני זלותו אצלם וקלותו בעיניהם... נמסו התאוות מלבותם, ונעקר מהם הכוסף לתענוגים... וכבתה אש היצר מלבותם, ונפסק חומה מרעיוניהם... מאסו דרך השחיתות, והלכו במבחר הנתיבות, ובזכותם מסתלקים הייסורים ויורדים הגשמים, ובזכותם ישוקה האדם והבהמה... והרוויחו שני העולמים, וקבצו שתי הטובות, והשלימו שני היתרונים" (אהבת האלוהים ז).

"וראיתי להראות פני סכלות וטעותם בדעת הזאת בשבעה עניינים ... יש בזה מן הביוש והתוכחה לבעלי הדעה הזאת, והם כת בעלי המשכונות" (התשובה ו).

"ועשה כל אחד מהם כאשר ראה שעשה רעהו,
והאוחז ממנו די ספקו - נקרא עצל,
והמתאחר מהרבות בו - מקצר,
והמסתפק במספיק ממנו - חלש...
עושים בטנם אלוהיהם,
ותורתם - מלבושיהם,
ומוסרם חיזוק משכנותיהם,
ותועים במצולות הסכלות...
ומבקשים גמול העובדים - במעשי העוברים,
ומדרגות הצדיקים - במנהגי הרשעים" (הפרישות ב).

"ואחר כך ישתדל להוסיף על מה שיש ביכולתו, ויכסוף לו בלבו, ויעלה אליו במחשבתו, וישאל מהאל לעזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכולתו מן הידיעה והמעשה, בלב ומצפון נאמן... ויפתח לו שערי ידיעתו, ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצוותיו אשר למעלה מיכולתו, מדרגה אחר מדרגה".

"תורה מביאה לידי מעשה,
מעשה מביא לידי זהירות,
זהירות מביאה לידי זריזות,
זריזות מביאה לידי פרישות,
פרישות מביאה לידי נקיות,
נקיות מביאה לידי טהרה,
טהרה מביאה לידי חסידות,
וחסידות גדולה מכולם".