האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר השני:
שמחדש הדברים אחד, יתברך ויתעלה

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ב

ואחר שלוש ראיות אלו שהוא אחד, אומר, שכל הוכחה המבטלת מציאות השנים⁸³ היא הוכחה לאחד. וכבר עמדת על מה שקדם מתשובותינו על בעלי שטה זו⁸⁴.

[דחיית הטוענים לשני יסודות: טוב ורע]
ואומר כאן עוד, שאני מצאתי את אלו, כאשר אומרים להם למה ביססתם⁸⁵ את כל הנמצאים על שני יסודות בלבד⁸⁶ ואינכם חושבים שיש לכל מין מהם⁸⁷ יסוד בפני עצמו?
יאמר, מפני שאנו מצאנו אותם, על אף ריבוי סוגיהם, מתרכזים אל התועלת וההיזק, ואין שלישי ביניהם⁸⁸. ולפיכך ביססנום על שנים.

והנה חקרתי דבר זה ומצאתי, שיש למתנגד לטעון עליהם ולומר, הנה מצאנו שכל התועלת וההיזק מתרכזים על חמשת החושים: יש מהם שהוא מוחש בראות⁸⁹, ומהם בשמע, וכך בשלושת האחרים, ואינכם עדיפים ברכזכם אותם⁹⁰ אל שנים, מזולתכם שמרכזים אותם אל חמשה. ויכול הוא לטעון עוד נגדם במה שכל תועלת ונזק נכנסים תחת המראה⁹¹.

ויסודות המראות הטבעיים שבעה:⁹² לובן, ושחרות, וירקות כירק,⁹³ וצהבות, ואודם, וכמראה השמים, וכמראה הארץ⁹⁴, ואינם עדיפים ברכזם את הכל אל שנים, מזולתם המרכזים אותם אל שבעה.

ויכול הוא להביא עוד נגדם במה שהם⁹⁰ נכנסים תחת הטעמים, ויסודות הטעמים תשעה: המתוק והשמן,⁹⁵ והם חמים לחים; והמר והמליח והחריף, והם חמים יבשים; והחמוץ וה"קבץ"'⁹⁶ והעפוץ והם קרים יבשים; והתפל - והוא טעם המים - והקשוא,⁹⁷ והוא קר ולח, ואין הם עדיפים ברכזם אותם אל שנים ממי שרכזם אל תשעה.

וכן אפשר לטעון נגדם בארבעת הטבעים⁹⁸ אשר הכל מתייחס אליהם, וכן בעשרת האמירות⁹⁹ אשר על העצם, וכן בששת סוגי התנועה¹, וכן בשבעת סוגי הכמות², וכן בשלשת הזמנים³, ובשלשת המשפטים⁴, ובשלשת התבניות⁵.

לא אאריך בדברים⁶, עד שיתברר ביטול הדרך שהלכו בו גם מצד החכמה⁷ במה שביררו מספר מסוים מבין שאר המספרים והחליטו עליו.

[דחיות נוספות לתורת שני האלוהיות]
ואוסיף לכך בירור ואומר:
אם היה כל אחד מהם,⁸ כאשר רוצה לברוא דבר, אי אפשר לו כי אם בעזרת השני, הרי שניהם קצרי יכולת. ועם זאת אם היה רצונו זוקק את השני לבוא לעזרתו הרי שניהם יחד זקוקים זה לזה. ואם לכל אחד מהם יש בחירה, ורצה אחד מהם להחיות גוף ורצה השני המתתו, יחייב הדבר שיהא אותו הגוף חי-מת יחד.

ואומר עוד: ואם היה כל אחד מהם יכול להסתיר דבר מעמיתו, הרי שניהם יחד בלתי יודעים, ואם אינו יכול לכך, הרי שניהם יחד קצרי יכולת⁹.

ואומר עוד: אם היו מחוברים, הרי הם אחד, ואם היו נפרדים הרי על ידי שלישי ביניהם¹⁰. ולא יתכן לדעתי לבעלי שטה זו לדמותם כמו הצל והאור שהם נוגעים זה בזה¹¹ בלי שלישי, לפי שאלה מקרים, וההם לדעתם גופים.

[דברי הכתובים: ה' אחד]
ונמצא כי ההוכחות הללו מתאימים למה שנאמר בכתובים,¹² שאין בורא זולת האחד.
כאומרם:

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו¹³,

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד¹⁴,

פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד¹⁵.

למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד¹⁶,

אני ה' ואין עוד זולתי אין אלהים אאזרך ולא ידעתני¹⁷,

הלא אני ה' ואין עוד אלהים מבלעדי אל צדיק ומושיע אין זולתי¹⁸.

וכן כל הדומה לזה.

הערות:

83. ברי"ת "טענה שהיא מפרידה בין שנים" וטעה בקריאת המקור.
84. לעיל במאמר הראשון ד"ה והשטה החמישית.
85. משענת יסוד ובסיס לכל השטה.
86. מציאות טוב ורע, שהוא הבסיס לשטת בעלי השנים.
87. מן הנמצאים, ולכל דבר בבריאה יסוד בפני עצמו, ולכל יסוד בורא בפגי עצמו, וכפי שיפרט לקמן.
88. המלים "ואין שלישי ביניהם" פטומי מילי בנוהג השפה הערבית, ובעברית סרח העודף הוא.
89. ברי"ת הושמטה כל בבא זו בטעות.
90. התועלת וההזק.
91. אפשר לתרגם הגוונים.
92. היסוד למספר שבעה למראות הם שבעת הצבעים הנראים בקשת הענן, ובמלים אחרות רגילים להגדירן כך: אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול, סגול. האדום הוא האדום לפנינו, כתום הוא מראה הארץ, צהוב כך הוא לפנינו, ירוק כך הוא לפנינו, תכלת הוא השחור לפנינו, כחול כמראה שמים, סגול הוא הקרוי לפנינו לובן.
93. הוספתי "כירק" כי הירוק בעברית כולל שני מראות כירק וכחלמון ביצה, וברי"ת "וירוק וירקרק" ומי חכם ויבן.
94. לפי ב, וכמראה העפר.
95. אפשר לתרגם "דשן" וכך תרגם רי"ת, ונמנעתי מכך שלא תתחלף בדשן-אפר.
96. מליחות חמצמצה שכאלו תופש את הלשון, כטעם ה"שב" הנקרא ALUM וברי"ת והחובץ והחמיץ והעפיץ.
97. ברי"ת הושמטו המים והקשוא. ותרגמתי "קת'א" קשוא, שכך תרגם רבנו בבמדבר יא ה. וכך פירש הרמב"ם בכלאים פ"א מ"ב. והוא דומה למלפפון ארוך תפל ושלא כדבר המחבל ומבלבל שהעז פניו לומר שגדולי ישראל אלה טעו.
98. הם החום והקור והלחות והיבשות. וכמ"ש רבנו לעיל במאמר הראשון ד"ה והשטה הששית. והרש"ה נתחלפו לו בארבעת היסודות. ואינו נכון.
99. תרגמתי "אמירות" ולא "מאמרות" כדי שלא יתחלפו בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ועשר אמירות אלה תוארו בספר הקטגוריות של ארסטו, ושלדעתו בהם אפשר להביע מהות כל נושא שהוא ואף הרמב"ם מנאם בספרונו "מלות ההגיון" שער עשירי, אלא שהמתרגם שם כבד פה וכבד לשון. ורבנו מונה אותן לקמן אחד אחד. אלג'והר-העצם אלכם-הכמות. אלכיף-האיכות. אלמצ'אף-הנספח. אלמכאן-המקום. אלזמאן-הזמן, אלמלך-הקנין. אלנצבה-הקימה. אלפאעל-הפועל. אלמנפעל-הנפעל.
1. גם אלה לקוחים מספר הקטיגוריות של אריסטו, והם: אלכון-ההתהוות. אלפסאד-הכליון. אלנמו-הגדילה. אלנקץ-הפחיתה. אלאסתחאלה-ההיאפסות. אלנקלה-ההיעתקות ממקום למקום.
2. לפי ב, "גוני הכמות", וגם אלה מספר הקטיגוריות הנ"ל פ"ו, והם: המספר, הדבור, הקו, השטח, הגוף, הזמן, המקום.
3. הם שלשת סוגי הזמן: עבר, הוה, ועתיד.
4. לפי אבן סינא בספר "אלנג'אה" דפוס קהיר 1331 עמ' 21 הם: החיובי, הנמנע, והאפשרי.
5. "אלאשכאל" ואפשר לתרגם "הצורות" והכוונה לצורות גיאומטריות אשר לדעת ארסטו הם צורות היסוד של הגיאומטריה, והם: אלמת'לת' - המשולש. ואלמרבע - המרובע, ואלמסדס - המשושה, כלומר בעל ששה פנים. ורבים מן המלומדים הערבים מפרשי ארסטו דנו בליבון מונחים אלה.
6. כוונתו שאין זו אריכות דברים, כיון שיש צורך לכך לבאר ולהסביר אח העניין היטב, להוציא מדברי בעלי השנים.
7. ברי"ת "מאפני ההתחלקות" ואיני יודע מהו.
8. משני הבוראים.
9. ראה רמב"ם במו"נ ח"א פרק עה הדרך החמישי. וראה גם ח"ב פרק א.
10. כי כל שני עצמים נפרדים, דבר שלישי הוא הממחיש פירודם, ויהיה זה האויר בלבד.
11. ברי"ת "המשתמשים" ושמא צ"ל "המתמששים".
12. תרגום מלולי "בספרים".
13. דברים ד לה.
14. שם ד לט.
15. ישעיה מה כב.
16. שם מה ו.
17. שם מה ה.
18. שם מה כא.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ג

[השמות: ה' - אלוהים]
ואם יאמר אדם: מה עניין שני שמות הללו המשומשים תמיד במקרא ה' אלהים?!
נאמר: כבר קבע שהם לעניין אחד.¹⁹
כאומרו:

כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלהים²⁰

דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו וגו'²¹.

ואחר הקביעה הזו, אין לחוש אם יתאר אחד מהם בפעולה מסוימת, והשני בפעולה אחרת.

ודומה לזה בלשון

וילך ירובעל בן יואש וישב בביתו,

ואמר אחריו

ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו²²,

תיאר שם זה בפעולה והשני בפעולה אחרת, ולא חש, כיון שכבר קבע בדבריו כי ירובעל הוא גדעון²³.

ואם יאמר ומה עניין אמרו:

אלהי ואדוני לריבי²⁴,

ירעם מן שמים ה', ועליון יתן קולו²⁵

נאמר לו שזה טעם נוסף: ירעם לפי שהוא ה' ולפי שהוא עליון, העירה מפני שאתה אלהי ומפני שאתה אדוני.

ודומה לו בלשון:

שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון²⁶

וענינו: מפני שאתם עמים, ומפני שאתם יושבי חלד, ומפני שאתם בני אדם, ומפני שאתם בני איש.²⁷
וכעין אמרו עוד:

אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו²⁸,

מפני שאתה יעקב ומפני שאתה ישרון²⁹.

[לתוארי ה' יש משמעויות מושאלות]
כללו של דבר אני אומר: כל מה שנמצא בדברי הכתובים, ובלשוננו אנו המייחדים, ביטוי בתואר בוראנו, או בפעולתו, שהוא נגד מה שמחייב העיון האמיתי, הרי בלי ספק יש לו שימוש מושאל בלשון,³⁰ ימצאוהו המדקדקים אם ידרשוהו.
ואיני צריך להרחיב בביאור עניין זה בספר זה, שאבאר דרכי האמורים דרך העברה והשאלה והרחבת לשון, לפי שכבר ביארתי מזה בהרחבה בהקדמת תרגום התורה³¹, אסתפק בו בלי לחזור עליו כאן, ואסתפק בביאור מה שיש בלשון בכל מקום שיזדמן מקום ספק בלבד.

ואם יאמר ומה עניין אמרו:

ועתה אד' ה' שלחני ורוחו³²?

נאמר: יתכן הדבר שיהא ענינו ברוחו, כאמרו:

דרשו ה' ועזו³³

ופירושו דרשו ה' בעזו, וכאמרו:

ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה³⁴

ופירשו כי בנה ה' ציון, נראה בכבודו³⁵. וכאמרו:

ה' וכלי זעמו³⁶

ופירושו:

בזעם תצעד ארץ³⁷,

כך פירשו כאן ותעד בם ברוחך ביד נביאיך³⁸.

וכל דבר שיזדמן מסוג זה נמצא לו העברה³⁹ ובאור אפשרי, ואין עלינו יותר מזה.

הערות:

19. ראה ירושלמי ברכות פ"ט הל"א. שאלו . . . את ר' שמלאי מה ההן דכתיב אל אלהים ה' . . . אמר לתלמידיו שלשתן שם אחד כאינש דאמר בסילקוס קיסר אגוסטוס.
20. ישעיה מה יח.
21. תהלים ק, ג.
22. שופטים ח כט-ל.
23. שם ו לב.
24. תהלים לה כג.
25. שמואל ב כב יד.
26. תהלים מט ב-ג.
27. וכן כתב רבנו שם בפירושו: מה שהוסיף גם בני איש אחרי גם בני אדם, ואנחנו יודעים כי העמים הם יושבי חלד והם בני אדם והם בני איש, ולכן אני אומר שהוא תוספת בטעם לא בעצם ולכן פירשתיו ומפני שאתם בני אדם, וכך אמר הנביא צריכים אתם ללמוד מוסר כפי שאבאר מפני חמשה עניינים . וראה רמב"ם במו"נ ח"א פרק יד שמבדיל בין בני אדם לבני איש.
28. ישעיה מד ב.
29. ובתרגומו שם לא פירש כן, ראה שם.
30. "מג'אז" שמוש ארעי, השאלה שלא כפי פשט המלה. והקדמונים תרגמוה "העברה" וכך תרגמתי לקמן.
31. קטע קטן שרד בידינו מחלק ההקדמה שבו דבר רבנו על עניין זה. ראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי עמ' קסא-קסג.
32. ישעיה מא טז. וכך תרגם שם "בעת'ני בנבותה" שלחני בנבואתו.
33. תהלים קה ד. אך שם בתרגומו פירש: דרשו את ה' שיעוז אתכם, ראה שם מהדורתי עמ' רכט ובהערות.
34. ישעיה ס, מ ושם תרגם כפשוטו.
35. תהלים קב יז. ושם תרגם: כאשר יבנה ה' ציון ויראה בה בכבודו.
36. ישעיה יג ה. ושם תרגם: כאלו מקצה השמים שלח ה' את כלי זעמו.
37. חבקוק ג יב.
38. נחמיה ט, ל.
39. השאלה ודרך שמוש שלא כפשוטו.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ד

[חי יכול חכם]
ואחר כן אומר, שאני מצאתי מדרך העיון ממה שמוכיח שהוא חי יכול חכם⁴⁰.
הוא מה שנתברר לנו שהוא ברא כל הדברים, ולפי הכרע דעתנו,

ברור שלא יעשה כי אם יכול,
ואין יכול כי אם חי,
ולא יתכן עשוי משוכלל אלא ממי שידע היאך יהיה העשוי⁴¹ לפני שיעשהו.

הרי שלשת העניינים הללו מצאם שכלינו לעושנו מושכל ראשון באופן אחיד,⁴² והם כי במה שעשה נתאמת שהוא חי יכול חכם⁴⁰ כפי שבארתי.

ולא יתכן שיגיע השכל לאחד משלשה עניינים אלו לפני השני, אלא יגיע אליהם ביחד, כי מן המוכחש אצלו שיעשה מי שאינו חי, ושיעשה מי שאינו יכול, ושתהיה פעולה מושלמת ומשוכללת מצד מי שאינו יודע היאך תהיה הפעולה. לפי שמי שאינו יודע היאך תהיה הפעולה לא יהיה פעלו תקין ולא מחוכם⁴³.

וכאשר הושגו לשכלנו שלשה עניינים אלו ביחד, לא היה אפשר ללשוננו לאומרם במלה אחת, לפי שאין מצויה בשפה מלה הכוללת שלושה עניינים הללו, לפיכך הוזקקנו לבטא אותם בשלוש תיבות, אחר שקבענו בדברינו בפירוש שהשכל השיגם ביחד.

ולכן אל יחשוב אדם כי הקדמון יתברך ויתעלה יש בו עניינים שונים⁴⁴, כי עניינים אלה הם כולם כלולים בעניין שהוא עושה, אלא שביטויינו הוא אשר דחף אותנו לומר מושג זה בשלשה לשונות⁴⁵, לפי שלא מצאנו במונחים המדוברים ביטוי הכוללם, ואי אפשר שנחדש להם מלה, כי אז תהיה המלה בלתי ידועה וזקוקה לפירוש, ונמצא שחזרנו למלים רבות במקומה.

[אין שינוי אצל הבורא]
ואם ידמה אדם כי עניינים אלו מחייבים שוני, כלומר שיהא זה זולת זה -
הנני מבאר לו ביטול מה שנדמה לו על ידי העיון האמיתי. והוא שהשוני וההשתנות אינם נמצאים כי אם בגופים ובמקרים, אבל בורא הגופים והמקרים מסולק ממנו כל שוני והשתנות.

ועדין איני מסתפק בזה עד שאפרשהו היטב⁴⁶ ואומר: כשם שמה שאנו אומרים 'עושה' - אין במשמעו תוספת בעצמותו, אבל יש במשמעו שיש לו כאן עשוי⁴⁷, כך מה שאנו אומרים 'חי' 'יכול' 'חכם'⁴⁰ - שהם פירוש 'עושה'. ואף לא יתכן שיהא עושה אלא מי שהעניינים הללו בו ביחד, אין במשמעותן תוספת בעצמותו, אבל יש במשמעותן שיש לו כאן עשוי⁴⁸.

ואחר שהתבוננתי בזה וחקרתיו שבתי אל כתבי הקדש, ומצאתי בהם ביטול השניות⁴⁹ ממנו:

אין עוד מלבדו⁵⁰,

ומה שמץ דבר נשמע בו⁵¹,

יהיה ה' אחד ושמו אחד⁵².

הערות:

40. אפשר לתרגם "יודע" ואולי אף יותר נכון.
41. ברי"ת הושמטו כאן כמה מלים, וכבר הגיהו הרש"ה.
42. אולי יותר נכון לתרגם "בבת אחת". וברי"ת "פתאום בלי מחשבה מביאה אחת" ואינו נכון.
43. "מחכמא" עשוי בחכמה ובתכלית התקינות. וברי"ת במכוון" וגם זה נכון.
44. חיותו לחוד, ויכלתו לחוד, וידיעתו לחוד.
45. חי, יכול, יודע.
46. בתרגום מלולי עד "שאשביעהו ביאור" וכך תרגם רי"ת, ושמוש שביעה למושג זה רגיל בפי חז"ל וראה מנחות כד.
47. כי העשיה אינה אלא הוצאה לפועל של החכמה, ונוסף לכך ממחישה את מציאות העושה כפי שהוא אצל מי שאינו יודעו, ואין בה להוסיף במהות העושה מאומה.
48. ברי"ת טושטשו כל הקטעים הללו, והוגהו על ידי המגיהים ללא צורך, ודברי רבנו ברורים נהירים וצהירים.
49. כלומר שאין כל תאר שאנו מיחסים לו או מבטאים בו פעולה מפעולותיו מקנה ומרכישה כלפיו יתעלה שניות ומציאות נוספת, וברי"ת "בטול הזולת" וכוונתו שיהא האחד זולת השני.
50. דברים ד לה.
51. איוב כו יד. ותחלת הפסוק הן אלה קצות דרכיו, ורבנו כאן מפרשו שבפרטינו פרטי פעולותיו ומעשיו האמורים באותו פרק אין זה מקנה משהו נוסף במציאותו או במהותו. ושם בתרגומו ובפירוש לא העיר מאומה.
52. זכריה יט ט.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ה

[אמונת השילוש הנוצרית]
ואומר עוד, ובעניין זה טעו הנוצרים והאמינו בו השוני, והביאם הדבר לכך שעשאוהו שלשה, ויצאו אל הכפירה⁵³, והנני רושם תשובות שיש עליהם מן המושכל, והאחד אשר אחדותו אמתית יהא בעזרי.

ואיני מתכוון בתשובה זו נגד המוניהם, כי המוניהם אינם יודעים אלא השילוש המגושם בלבד,⁵⁴ ולא אעסיק את ספרי בתשובה על כמותם מחמת פשטותו ונפטרנו מעמסו⁵⁵,

[הנוצרים: ה' חי ויודע - אלו שלושה]
אבל כוונתי להשיב על יחידיהם אשר דמו שהם מאמינים את השלוש בעיון ועמקות הבנה⁵⁶, ובאו אל שלשת התארים⁵⁷ הללו, ונתלו בהן ואמרו, אין בורא אלא מי שהוא חי יודע, והאמינו חיותו ודעתו שני דברים חוץ מעצמותו, ונעשו אצלם שלושה⁵⁷.

[תשובה לנוצרים]
וראשית מה שיש לפתוח בו ולהשיב עליהם, שלא יבצר שהם סוברים בו:

שהוא גוף
או שאינו גוף.

אם יסברו שהוא גוף, הרי הלכו בדרך המוני אומתם⁵⁶, ולפיכך חלים עליהם כל התשובות שהשבנו בהן על המגשימים אותו⁵⁸.

ואם אינם סוברים שהוא גוף הרי אמרם שיש בו שוני, ויהיה תארו זה זולת תארו השני, הרי שהם אומרים שהוא גוף באמת, אלא שהם ביטאו את הדבר במלים אחרות, לפי שכל שיש בו שוני הוא גוף בלי ספק⁵⁹, ואנחנו כבר סיכמנו שהעניינים הללו הם תואר אחד, אלא שאין הלשון יכול לכלול אותם בדיבור כמו שכללם השכל בידיעה.

והרי הם דומים אז למי שאומר שאינו עובד את האש, אבל עובד הוא דבר השורף המאיר העולה למעלה, שהיא האש באמת.
ולכן נדובבם שיאמרו בפירוש שהוא גוף, ואם ימנעו מכך, ויאמרו לא יתכן שנאמר שהוא גוף, כי כל גוף עשוי, כך יתחייבו שלא יאמרו שחיותו ודעתו זולתו, כי כל מי שחיותו ודעתו זולתו -עשוי.

[בין ידיעת האדם לידיעת ה']
ואלה יחנך ה' נעדרי ידיעת דרכי ההוכחה.
והוא שאנו - מקהלות המייחדים - לא באנו לידי דעה שחיות האדם זולתו, אלא מפני שראינוהו עת חי ועת מת, ידענו כי משהו היה בו שבו היה חי, וכאשר נסתלק ממנו נעשה מת. וכן לא באנו לידי דעה שידיעת האדם זולתו, אלא מפני שראינוהו עת יודע ועת בלתי יודע, ידענו כי משהו היה בו שבו היה יודע, וכאשר נסתלק ממנו נעשה בלתי יודע.
ואלמלי שראינו שני הדברים הללו באדם, כי אז היינו בדעה כי האדם חי ויודע בעצמותו.
וכיון שמן המוכחש הוא באמת, שימצא ליוצר הכל עת לא יהא בו חי ולא יודע, כמו שמצאנו לאדם, נתחייב בהחלט שהוא חי לעצמו ויודע לעצמו⁶⁰, ובטל מה שהגיעו אליו האנשים הללו מעיקרו.

[סתירה פנימית בטענת הנוצרים]
ועם זאת הרי לא השלימו מה שראוי למושגם לפי דעתם. והוא, שהם אמרו עצמו וחיותו ודעתו, והניחו מלומר 'יכולתו', וכן עניין שומע ורואה. ואם הייתה אמירתם 'חי' מספיקה להם במקום 'יכול', ואמירתם 'יודע' מספיקה להם במקום 'שומע ורואה', אם כן גם אמירתם 'יודע' תספיק להם במקום אמרם 'חי', לפי שאין יודע כי אם חי.

הנך רואה שהם לא הלכו לפי שטתם, ואחר עיונם לא נהו, אלא הטעו בדבר זה כדי להעמיד בו מה שנאמר להם.

ואומר עוד, כי אלו היה אפשרי בו שוני אחד, כי אז היו אפשריים בו כל השתנויות⁶¹ שבעולם, לפי שאין העיון מביט אלא על כללות העניינים ומיניהם, ואינו מביט על פרטיהם ויחידיהם.⁶²

אם האנשים הללו יבואו להביא ראיה מן המושכל, כבר בארנו ביטולו להם במה שדמו בו.
ואם הם למדו מן הכתוב, כפי שאולי יש מהם מי שיאמר ראיתי שהכתוב אומר שיש לה' רוח ודבור והוא אמרו:

רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני⁶³,

נאמר לו כי הרוח והדיבור הללו נבראים, והם אותו הדיבור הנכבד⁶⁴ אשר השמיע ה' אותם לנביאו. וכבר ידענו כי הכתובים קוראים את שם ה' נפש, כמו שאמר אשר לא נשא לשוא נפשי⁶⁵ במקום 'שמי'.
וכשם שבנבראים 'נפש' ו'רוח' עניינן אחד, ו'נפש' שאצל הבורא ענינה שם, כך תהיה ביחס אליו 'רוח' ענינה חזון ונבואה⁶⁶, וזה מאותם הלומדים מכך חוסר ידיעה בלשון העברים.

[פירוש הביטוי "רוח ה'"]
וכן מצאתי מקצתם מביאים ראיה ממה שאומרים הכתובים שרוח ה' עושה, באמרו:

רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני⁶⁷,

וכן נאמר שדברו עושה, שנאמר:

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו⁶⁸

וראיתי שגם זה מחוסר בקיאותם בלשון, וכוונת הכתובים באומרם שהעושה עשה את הדברים במאמרו, בצוויו, או בחפצו או ברצונו, שהוא עשאם בכוונה מצדו, לא על דרך הבטלה, ולא באי ידיעה ולא מתוך צורך⁶⁹.
וכפי שנאמר

והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש⁷⁰.

והכוונה באמרם שהוא עשאם בדברו וברוח פיו ובמאמרו ובקריאתו, שהוא עשאם בבת אחת, לא במשך זמן, ולא חלק חלק. כמו שנאמר

קורא אני אליהם יעמדו יחדו⁷¹.

והמשילו לנו את זה בדבר שאנו אומרים לו בוא, או ננשב עליו ברוח פינו, כך -

וברוח פיו כל צבאם⁶⁸,
מנשמת רוח אפך⁷².

[יש ביטויים רבים הדומים ל'רוח']
ועם זאת הנה מצאתים עוזבים את שיטתם⁷³, לפי שהכתובים אומרים שידו עושה -

כי יד ה' עשתה זאת⁷⁴,

ושעינו שומרת -

עיני ה' נצרו דעת⁷⁵,

ושכבודו אוסף -

כבוד ה' יאספך⁷⁶,

ושחמתו עולה -

ואף אלהים עלה בהם⁷⁷,

ושרחמיו באים -

יבואוני רחמיך ואחיה⁷⁸,

ויהיה כל אחד מן העניינים הללו, וכל הנמצא לו בדומה להם, סגולות אחרות נוספות על הרוח והדיבור⁷⁹, כי לכל אלו פעולה מיוחסת כמו שיש לההם⁸⁰ פעולה מיוחסת.

ואלו כולן - יחנך ה' - ודומיהן, אצלינו דרך העברה בלשון, והרחבה שהרחיבה בהם הלשון, ויש לכל אחד מהן הסבר והבנה, ויתבאר לקמן בעזרת הרחמן.

הערות:

53. כל קטע זה הושמט ברי"ת כנראה מאימת הבקורת. וכתבו "שבשער הזה אמרו רבים וחשבו בו זולתו".
54. גם קטע זה הושמט ברי"ת.
55. לפי ב, והקלו מעלינו טרחו.
56. גם קטע זה הושמט ברי"ת.
57. חי יכול חכם.
58. לעיל בתחלת מאמר זה.
59. כי עצם אמרך זה וזה, מחייב חלוקה, ותוצאותיה הגבלה ותכלית לכל אחד, והן הן תארי ומאורעות הגוף, וראה גם רמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ז.
60. בכל קטע זה תרגמתי "עאלם" יודע, בעקבות הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י, כי הן הן הדברים האמורים כאן.
61. נכון היה כי הן הן הדברים האמורים כאן. וז"ל שם: הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד. עיין שם היטב.
61. נכון היה לתרגם "השנות" או "שניות" כי הכוונה שיהא תאר זה זולת התאר השני, וכן הלאה עד בלי סוף.
62. כלומר הזכרנו יודע יכול רואה שומע, רק כדי לבטא באופן כללי העדר הכפילות והשוני כלפיו יתעלה, ומציאות האחדות המוחלטת. ואיני צריך להזכיר התארים כדי שלא יבוא מי שהוא ויאמר אלה אין אבל יש אחרים. כי אם כבר יש אפשרות בשוני אחד יהא אפשר לא רק שלוש אלא אף עשרה ועשרות.
63. שמואל ב כג ב.
64. לפי נ"א "והן אותן חתוך הדברים".
65. תהלים כד ד. ושם תרגם "מן לם יחלף באלאסם" מי שלא נשבע בשם, ובפירושו שם כתב "עשיתי כן לפי שמצאתי שיש בלשוננו השבועה נאמרת על הנפש כמו שהיא נאמרת על השם כאמרו נשבע ה' צבאות בנפשו (ירמיה נא יד) רוצה לומר בשמו". ראה שם מהדורתי עמ' צב. וראה גם רמב"ם במורה הנבוכים ח"א פרק מא בשתוף שם נפש, ושם פרק סז.
66. וראה גם רמב"ם במו"נ ח"א פרק מ, וכל רוח האמור כלפי ה' הוא לפי העניין הזה.
67. איוב לג ד. ושם תרגם "ורוח חכמה אללה צנעתני" ורוח חכמת ה' עשתני.
68. תהלים לג ו. ושם תרגם "ובקולה" ובאמירתו.
69. ורי"ת לא דייק בתרגום מונחים אלה.
70. איוב כג יג.
71. ישעיה מח יג.
72. תהלים יח טז.
73. ואין הנצרים מונים כל מה שהזכיר רבנו לקמן אלוהות שונים.
74. איוב יב ט. ושם תרגם "קדרה אללה" יכולת ה'.
75. משלי כב יב. ושם תרגם "ענאיה' אללה תחפט' אהל אלמערפה" השגחת ה' שומרת בעלי הדעת.
76. ישעיה נח ח. ושם תרגם "ונור אללה יצ'מך" ואור ה' יאספך.
77. תהלים עח לא. ושם תרגם "חתי חל בהם גצ'ב אללה" עד שחל בהם חרון ה'. תרגם כן כדי לסלק התפעלות מכלפי ה'.
78. שם קיט עז.
79. לפי שטתם ודרכם.
80. חי יכול חכם, שבהם הם תולים את השלוש.

תוכן מחשבת ישראל