האמונות והדעות

על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר

המאמר השני:
שמחדש הדברים אחד, יתברך ויתעלה

- המשך הפרק -

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ו

[ה' קנני ראשית דרכו]
ומצאתי מהם מבאר פרשת ה' קנני ראשית דרכו⁸¹, כאלו שיש לה' דבור קדום, לא חדל מלהיות בורא עמו⁸².
ודבר זה כבר השבתי פעם לפני כן, על אותם שפירשוהו על הרוחניות⁸³, וביארתי כי מלת 'קנני' עניינה 'ברא'. וביארתי כי אותו התיאור תיאור החכמה. ואין הכוונה בכך שהוא ברא את הדברים בכלי, היא החכמה, אלא הכוונה שהוא בראם מחוכמים,⁸⁴ שכל הרואה אותם יעיד כי חכם עשאם.
[נעשה אדם בצלמנו]
וראיתי אחרים נתלים במה שאמר ה' נעשה אדם בצלמנו^85,ואומרים כי הלשון הזה מורה על רבים. ואלו יותר סכלים מן הראשונים, לפי שאינם יודעים כי שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר 'נפעל' ו'נעשה' - והוא אחד. כמו שאמר בלק:

אולי אוכל נכה בו⁸⁶,

ואמר דניאל

דנא חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא⁸⁷,

ואמר מנוח

נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים⁸⁸,

וכל הדומה לכך.

[שלושת המלאכים באלוני ממרא]
ואחרים משתבשים בפרשת וירא אליו ה' באלוני ממרא, ואומרים שהעניין הזה הנראה לאברהם הנקרא בשם זה הוא שלושה, לפי שהוא באר אחריו ואמר:

והנה שלשה אנשים נצבים עליו⁸⁹.

ואבאר שאלו סכלים יותר מן הכל, מפני שהם לא המתינו עד שיגיעו לסוף הפרשה, ואילו הוחילו עד ששמעו -

ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני ה'⁹⁰

כי אז היו יודעים שהאנשים כבר הלכו להם, ואור ה' עומד על אברהם, ואברהם לפניו.

והנה בטל שיהא הוא הם.
ולא נראה האור תחילה לאברהם, אלא כדי שילמד מכך שהם נכבדים חסידים, ולפיכך אמר להם

אדני אם נא מצאתי חן בעיניך,

כלומר מלאכי ה' או שלוחי ה',⁹¹ על דרך הנסתר המצוי בלשון בני ישראל ובשפות אחרות, כמו שאומרים 'לה' ולגדעון'⁹² והכוונה 'חרב לה'', ואומרים 'לעזתים לאמר'⁹³ וכבר הסתירו 'ויגד לעזתים', ואומרים 'וישלח אבשלום את אחיתפל הגילוני^94' וכבר הסתירו 'ויקח את אחיתפל', וכל הדומה לכך.

הערות:

81. משלי ח כב.
82. ברי"ת "לא סרה ברואה" וטעה בקריאת המקור.
83. במאמר הראשון לעיל פרק ג ד"ה ונודע לי. וראה שם בהערה.
84. עשוים בחכמה ובתכלית השכלול והתקינות.
85. בראשית א כו. ויאה פירושי רס"ג מהדורתי שם.
86. במדבר כב ה.
87. דניאל ב לו.
88. שופטים יג טו. ורבנו מפרש שאינו מדבר בשמו ובשם אשתו.
89. בראשית יח א-ב.
90. שם יח כב.
91. וכן פירש בתרגומו שם. ראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי.
92. שופטים ז כ.
93. שם טז ב.
94. שמואל ב טו יב.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ז

[ארבע אסכולות נוצריות]
והאנשים הללו - ירחמך האל - ארבע כתות, שלוש מהם קדמו, והרביעית יצאה מקרוב.
הראשונה סוברת כי משיחם⁹⁵ גופו ורוחו מן הבורא יתעלה.
והשניה סוברת כי גופו נברא ורוחו מן הבורא.
והשלישית סוברת שגופו ורוחו נבראים ויש בו רוח אחרת מן הבורא.
אבל הרביעית מעמידה אותו⁹⁶ כמו הנביאים בלבד, ומבארת את הנבואה האמורה אצלם⁹⁷ עליו, כמו שאנו מבארים "בני בכורי ישראל"⁹⁸, ושהוא כיבוד והידור בלבד, וכמו שמבאר זולתינו עניין "אברהים כ'ליל אללה"⁹⁹.

[דחיית הטענות]
והכת הזו האחרונה מחייבים אותה ממה שאשיב בו עליהם בספר זה כל מה שאזכיר במאמר השלישי בעניין ביטול התורה¹, וכל מה שאזכיר במאמר השמיני בביאת המשיח².

אבל הכת הראשונה האומרת כי מקצת האלוה נעשה גוף ורוח, מחייבים אותה עם אותן שתי התשובות כל מה שמחייב את האומרים שהדברים הנבראים הם מן הבורא³.

והכת השלישית האומרת שגופו ורוחו נבראים, יתחייבו לומר שגוף נברא נעשה אלוה, מפני שמשותף בו דבר אלהי.
והם מדמים אותו להשראת השכינה בהר סיני,⁴ ובשיח הסנה,⁵ ובאהל מועד,⁶, וזה מחייבם להיות בדעה כי גם המשכן והסנה וההר אלוהות, ובכך יוסיפו רעה. ועם זאת מחייב אותם מה שהזכרתי בעניין הביטול¹ ובעניין ביאת המשיח².

אבל הכת האמצעית מחייב אותה מה שמחייב שתי הכתות יחד: מחייב אותה מה שמחייב את הראשונה באמרה שהרוח אלוהית עליונה, ומה שמחייב את האחרונה באמרה שהגוף נברא. ועם אלה מה שבשערי ביטול התורה וביאת המשיח אין להם מנוס ממנו.

הנה זה מה שקצרתי לבאר תשובת מי שאומר שהוא שנים או שלשה או יותר, אלא הוא האחד המיוחד.

הערות:

95. "מסיחהם" תרגמתי "משיחם" כפי המקובל לתרגם "מסיח-משיח" ולא אמנע מלהביא כאן פירוש משונה ששמעתי מפי מלך תימן הזקן יחיא חמיד אלדין, כי "מסיח" נגזר מן "מסח" שהוא השק, כלומר אריג גס של שער, ונקרא לדעתו "מסיח" מפני שהיה לובש "מסה" כדרך הכמרים הקדמונים כדי לענות את גופם.
96. ב, מוסיף; אותו כלומר המשיח כמו וכו'.
97. כגון יוחנן א לד, ועוד.
98. שמות ד כב, וכך תרגם שם "משרפא אבני בכרי אסראיל" כה אמר ה' דרך כיבוד בני בכורי. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי שם. ופירושו לתהלים מהדורתי עמ' מה. ובמלון שם עמ' שיא.
99. מחוקק האסלאם הקראן, ראה סורה' אלנסא 124, ועוד.
1. פרק ז ד"ה והואיל וכבר.
2. שם בסוף המאמר פרק ו ד"ה וכל מה שהשבנו.
3. לעיל במאמר הראשון ד"ה והשטה השלישית.
4. שמות כד טז.
5. שם ג ב.
6. שם מ לד-לה.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ח

[כיצד ייתכן שהעדין הוא המנהיג?]
ואסמיך לזה מה שאולי יאמר אדם:
היאך יתכן כי מה שהוא עדין מכל עדין בעניין⁷, יהיה חזק מכל חזק.
ואומר כי החכם⁸ כבר עשה לדבר זה דוגמא במציאות, והוא, שהנפש יותר עדינה מן הגוף, והיא יותר חזקה ממנו ובה הוא מונהג.
ולפיכך היו האבות נשבעים 'חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת'⁹.
וכן החכמה יותר עדינה מן הנפש, והיא יותר חזקה ממנה ובה היא מונהגת. ולפיכך תמצאנה דווקא מיוחסת אל הבורא באומרו:

ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה¹⁰.

ואף גם בארבעת היסודות אנו רואים כן:
המים עדינים יותר מן העפר, והם יותר חזקים ממנו, שהרי הם חודרים בו ויש שהם עוקרים אותו.
והרוח יותר עדינה מן המים, והיא יותר חזקה מהם, שהרי היא מניעה אותם ויש שהיא מעלה¹¹ אותם.
והאש חזקה מן הכל, כי כדור¹² האש מקיף את הכל, ובתנועתה התמידית נחה הארץ וכל אשר בה במרכז, והתנועה המזרחית העליונה המסובבת את הגלגל הגדול, אין אדם יודע לה סיבה המניעה אותה, אלא פקודת בוראה יתברך ויתעלה, שהוא עדין מן הכל וחזק מן הכל.
הנה נתבאר שכל דבר שהוא בעניינו יותר עדין מן השני, הוא יותר חזק ממנו.
[תארי הבורא - כולם בו]
והואיל וכבר הקדמתי עניינים אלו ראיתי להסמיך לו רוב התארים והאמרות¹³ אשר שואלים עליהם בעניין זה, מן העולה על הדעת, והמצוי בספר, והנשמע בדברי כל מאמין.

ואקדים לכך דבר כללי ואומר:
שכל מה שנרמז עליו בעניין זה עצם או מקרה, או תואר לעצם או למקרה, לא יתכן ממנו לא מעט ולא הרבה בעניין העושה¹⁴, לפי שהעושה הזה, יתברך, נתאמת לנו שהוא עושה הכל, ולא נשאר שום עצם ולא מקרה ולא מה שמתארים בו, שלא הוגדר והוגבל ורוכז. ונתאמת כי העושה הזה עושהו, ולפיכך נמנע ומוכחש שייאמר עליו דבר ממה שהוא עשהו.

וכל מה שימצא בספרי הנביאים מתארי העצם או המקרה, אי אפשר שלא יימצא להם בלשון עניינים, זולת הגשמות, כדי שיתאים למה שמחייב העיון. וכל מה שאנו אומרים - אנו מקהלות המאמינים - מתאריו דברים הדומים להגשמה, הרי הוא דרך משל וקירוב להבנה, ולא כפי הגשמת הביטוי שאנו אומרים בדומה לו בבני אדם.

וכיון שכבר ביארתי שלוש נקודות אלו, אל יטעוך אתה המעיין בספר ויביאו אותך לידי ספקות באמורך 'היה'¹⁵ ובאמורך 'חפץ' ובאמורך 'רצה' ו'כעס' וכל הדומה לכך. וכך ממה שיש בספרים.

לפי שאין אנו אומרים את הבטויים¹⁶ הללו אלא לאחר קביעת היסוד, כפי שהקדמנו, שהם חוזרים אליו ומתפרשים על פיו. לפי שאין הבונה בונה אלא מן היסוד וכלפי מעלה, ואינו בונה מלמעלה למטה.

ולכן אל תהי נבוך בגלל תארים שתראה בכתובים, או שתמצא אותנו מסכימים עליהם, ותבוא על ידם לידי ספק בעצם היסוד, שכבר נתאמת ונתברר באופן מוחלט¹⁷.

הערות:

7. מבחינה ענינית, מהותית.
8. הבורא יתעלה.
9. ירמיה לח טז.
10. משלי ג יט.
11. "תרקיה" מגביהתו, מרימה אותו אל על כמו בגלי הים וכיוצא. וברי"ת ופעמים "ישליכם" ואינו אמת.
12. טבעת יסוד האש אשר מעל ליסוד האויר לפי תיאור הקדמונים. וברי"ת "עגלת האש" ושמא צ"ל "עגולת האש".
13. הבטויים שבמקרא ובדברי חז"ל שיש במשמען כעין התפעלות כלפי ה'.
14. כלפי הבורא ב"ה.
15. "כאן", וברי"ת נדפס בטעות "חיה" והרש"ה הגיה "חי" וטעות הוא.
16. אפשר לתרגם "הלשונות", וברי"ת "המעלות" וטעות הוא, ושמא צ"ל "המלות".
17. שהוא אחד יחיד ומיוחד, שאין שיך כלפיו שום תאר חיובי ולא התפעלות שניות והשתנות.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק ט

והנני מבאר עניינים אלו על עשרת האמירות¹⁸ ואדבר על כל אחת במה שראוי.

[הגדרת הבורא]
ואומר לאמר, יש אנשים חשבו כי המושג הזה¹⁹ עצם,²⁰ ונחלקו רעיונותיהם בו.
יש שאמרו אדם, ויש שאמרו אש, ויש שאמרו אויר, ויש שאמרו חלל²¹, ואחרים אמרו דברים אחרים זולת אלה.
ולפי שנתברר שהוא בורא כל אדם וכל אויר וכל אש וכל חלל²¹ וכל מצוי וידוע, הרי בטלו על ידי המופת השכלי כל הדמיונות הללו.

[הנמצאים אינם דומים לבורא]
וכפי שנתאמת זה בשכל כך נתאמת בכתובים. והוא שהדברים הנמצאים חמשה יסודות: הדומם והצומח והחי והכוכבים והמלאכים, ושללו הכתובים חמשתם מלהיות דומים לבורא או ידמה להם. ואמרו בחשובי הדומם, והם הזהב והכסף -

למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה,
הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו²²,

והנה אמרו יתרומם ברוממותו "למי תדמיוני ותשוו", ביטל בזה שימצא דבר דומה לו. ואמרו "ותמשלוני ונדמה" - ביטל בו שיהא הוא דומה לאיזה דבר.

ואמרו בחשוב שבצומח הארז והתדהר:²³

ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו,
הפסל נסך חרש וצרף בזהב ירקענו,
המסכן תרומה עץ לא ירקב יבחר²⁴.

ואמרו בכל בעלי החיים:

ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה
ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש,
פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה,
תבנית כל בהמה אשר בארץ
תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים,
תבנית כל רמש באדמה תבנית כל דגה אשר במים מתחת לארץ²⁵.

ואמרו בכוכבים:

ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם²⁶.

ואמרו במלאכים:

כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים²⁷.

הנה הקיפו²⁸ כל המציאות, ושללו שידמו לבורא או ידמה הבורא להם. הנה הדברים הללו המפורשים, הם היסודות שיש לסמוך עליהם.

וצריך שיוסב כל דבור שיש בו ספק אליהם, כדי שיתאים להם מן המלים המושאלות מהם מה שאמר הכתוב -

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו²⁹.

והנני מבאר כי זה על דרך הכבוד: כשם שלו כל הארצות, וכיבד אחת מהן באומרו 'זו ארצי'³⁰, ולו כל ההרים, וכיבד הר אחד בלשון 'זה הרי'^*31, כך לו כל הצורות, וכיבד צורה אחת מהן במה שאמר 'זו צורתי'³¹, על דרך הייחוד לא על דרך הגשמות.

ומהם מה שאמר הכתוב:

כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא³²,

והנני מבאר שהכוונה בכך שהוא כאש מעניש מכלה למי שכפר וכיזב.
ומצאתי בלשון דמיון בלי כף:

ויוצא אתכם מכור הברזל,³³,

ענינו: כמכור הברזל. וכן:

אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד,³⁴

ענינו: ככלב מת וכפרעש אחד. וכן:

ופני אריה פניהם,³⁵

האמור בבני גד, ענינו וכפני אריה. וכן:

אש אוכלה הוא,

ענינו כאש אוכלה הוא מעניש.

[ההגשמה במקרא]
ועתה על הכמות.³⁶ ואומר, כי עניין הכמות כולל שני דברים שלא יתכנו כלפי הבורא,
אחד מהן מדת אורך ורוחב ועומק,
והשני פרקים וחבורים מתפרקים ומתחברים זה בזה³⁷.

ולא ייאמר על הבורא דבר מזה, בראיות מן המושכל ומן הכתוב ומן המקובל.

מן המושכל כי החבורים והצירופים הללו הם אשר חפשנו להן בורא, נתנו עליו דעתנו ומצאנוהו, ולא נשאר מהן מאומה שלא נכלל תחת עניין שהוא³⁸ עושהו.
אבל מן הכתוב הרי כפי שהקדמנו פן תשחיתון ושאר הפרשה²⁵.
ומן המקובל שאנו מצאנו חכמי אומתנו הנאמנים על דתנו, בכל מקום שמצאו מן הספקות הללו, אינם מתרגמים אותו בלשון גשמות, אלא מסיבים אותו למה שמתאים לכלל שקדם, והם תלמידי הנביאים ויותר בקיאים בדברי הנביאים³⁹. ואילו היה לדעתם שהביטויים הללו כפי גשמותם, היו מתרגמים אותם כפשטם.
אלא נתברר אצלם מפי הנביאים, מלבד מה שחייבה דעתם, שהביטויים הגשמיים הללו, נתכוונו בהם לעניינים נכבדים ונעלים, לפיכך תרגמום כפי שנתאמת אצלם.

ומזה תרגמו: הנה יד ה' - הא מחא מן קדם ה'⁴⁰,
ותרגמו ותחת רגליו - ותחות כרסי יקריה⁴¹,
ותרגמו על פי ה' - על מימרא דה'⁴²,
ותרגמו באזני ה' - קדם ה'⁴³, וכך כל הדומה לזה.

הערות:

18. ראה לעיל פרק ב הע' 99, ורבנו מונה אותן לקמן אחת אחת.
19. הבורא.
20. "ג'והר" עצמות מציאותיות. ישות מוחשית, אלא שאינו נגבל בהגדרה מסוימת.
21. "פצ"א" חלל, מרחב, ורי"ת טעה בקריאת המקור ודמה שכתוב "פצ'ה" ולפיכך תרגם "כסף" וכבר העירו עליו רבים.
22. ישעיה מו ה-ו.
23. "אלסאג'" תרגמתי תדהר, בעקבות רבנו בתרגמו לישעיה מא יט. וברי"ת "והשטה" ואינו נכון, כי רבנו מתרגם שטה בכל מקום "סנט".
24. ישעיה מ יח-כ.
25. דברים ד טו-יח.
26. ישעיה מ כה-כו.
27. תהלים פט ז. וראה בפירושו שם . מהדורתי עמ' רד.
28. הכתובים. כלומר סקרו כל המציאות. וברי"ת "וקבצו כל נמצא".
29. בראשית א כז. וראה פירושי וס"ג לתורה מהדורתי שם.
30. ירמיה ב ז. טז יח. יחזקאל לו ה. לח טז. יואל א ו. ד ב.
*31 ישעיה יד כה. מט יא. סה ט.
31. "צורה" תרגמתי "צורה" לשון דומה, כדרך שנוהג רבנו בהרבה מקומות. ונכון היה לתרגם "דמות אחת מהן במה שאמר זו דמותי". ואפשר גם "צלם - צלמי".
32. דברים ד כד. וראה פירושי רס"ג שם מהדורתי וראה לקמן במאמר החמישי פרק ה ד"ה והעשירי. ובתחלת המאמר השביעי הע' 11.
33. דברים ד כ.
34. שמואל א כד יד.
35. דברי הימים א יב ח.
36. זוהי השניה מעשר האמירות.
37. כי גם המלאכים לדעת רבנו נכנסים תחת החבור והפירוק, כמו שכתב בפירושו לאיוב לח ז לפסוק ברן יחד כוכבי בקר: כנה את המלאכים כוכבים מפני שהם דומים להם לפי שהם חלקים ופרקים מאוחדים.
38. הבורא ב"ה.
39. הכוונה גם על יונתן בן עוזיאל, ובעיקר על אונקלוס שתרגם מפי ר' אליעזר ור' יהושע כדאיתא במגילה ג א. והשוה רמב"ם במורה הנבוכים ח"א פרק מח.
40. שמות ט ג.
41. שם כד י.
42. שם יז א.
43. במדבר יא א.

הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שני - פרק י

[ביטויי הגשמה במקרא: ראש, עין ועוד]
וכיון שכבר בארתי כי המושכל והכתוב והמקובל מסכימים לשלול הדמיון מכלפי ה', אפרש את המלים הללו הגשמיות, ואומר שהם עשר:

ראש כאמרו: וכובע ישועה בראשו⁴⁴,
ועין כאמרו: עיני ה' אלהיך בה⁴⁵,
ואוזן כאמרו: כי בכיתם באזני ה'⁴⁶,
ופה כאמרו: על פי ה'⁴⁷,
ושפה כאמרו: ומוצא שפתי לא אשנה⁴⁸,
ופנים כאמרו: יאר ה' פניו אליך⁴⁹,
וידכאמרו: הנה יד ה'⁵⁰,
ולב כאמרו: ויאמר ה' אל לבו⁵¹
ומעים כאמרו: על כן המו מעי לו⁵²,
ורגל כאמרו: והשתחוו להדום רגליו⁵³.

[דרך התרחבות הלשון]
הלשונות הללו, וכל הדומה להן, מפעולות הלשון והתרחבותה, שמניחה כל אחד מהן על עניין. ובאורן ממה שאנו מוצאים שלא בעניין הבורא⁵⁴, ובכך נדע כי הלשון כך היא אמיתתה ודרכה, שמרחיבה ושואלת וממשילה. כמו שמרחיבה ואומרת:
שהשמים מבטאים, כאמרו: השמים מספרים כבוד אל⁵⁵,
ושהים מדבר כמו שאמר כי אמר ים מעוז הים לאמר⁵⁶,
ושהמות אומר אבדון ומות אמרו⁵⁷,
ושהאבן שומעת כאמרו: הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה כי היא שמעה⁵⁸,
ושההר מבטא ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה⁵⁹,
ושהגבעות לובשות וגיל גבעות תחגרנה⁶⁰,
וכל הדומה לכך מה שאינו נספר בקלות.

[מדוע הלשון מתרחבת?]
ואם יאמר אדם: ומה התועלת בהתרחבות הלשון כל ההרחבה הזו, וגרמה לנו ספקות הללו, הייתה מסתפקת במלים ברורות ופוטרת אותנו מן המעמסה הזו?
ואומר: כי אלו הסתפקה בביטוי אחד, היה מתמעט השימוש, ולא היה אפשר לדבר בה כי אם על מקצת המטרות, לפיכך התרחבה כדי שתמלא כל חפץ, וסמכה על מה שבשכל ובכתובים ובמסורת⁶¹.
ואלו באנו לתארו⁶² במלים כפי דיוקן, צריכים היינו לעזוב שומע ורואה ורחום וחפץ, עד שלא נבטא כי אם האנוכיות⁶³ בלבד.

[פירוש הביטויים המגשימים במקרא]
ואחר שכבר ביארתי את זאת, אשוב לאותן העשרה⁶⁴ לפרש עניניהן.
ואומר:
רצו הנביאים ב'ראש' עניין כבוד ורוממות, כמו שאמר שם בבני אדם כבודי ומרים ראשי⁶⁵.
ורצו ב'עין' השגחה כאמרו: ואשימה עיני עליו⁶⁶.
ורצו ב'פנים' רצון וכעס כמו שאמר באור פני מלך חיים⁶⁷, ואמר ופניה לא היו לה עוד⁶⁸.
ורצו ב'אזן' קבול דברים כאמרו: ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני⁶⁹.
ורצו ב'פה' ו'שפה' הסבר וצווי כאמרו: על פי אהרן ובניו⁷⁰, שפתי צדיק ירעו רבים⁷¹.
ורצו ב'יד' יכולת כאמרו: וישביהן קצרי יד⁷². ורצו ב'לב' חכמה כאמרו: נער חסר לב⁷³.
ורצו ב'מעים' חנות⁷⁴ כאמרו: ותורתך בתוך מעי⁷⁵.
ורצו ב'רגל' כבישה כאמרו: עד אשית איביך הדם לרגליך⁷⁶.
וכיון שמצאנו בכגון מלים אלו בבני אדם שלא על דרך הגשמות לעתים קרובות, כל שכן שנעמיד פירושן בענייני הבורא שלא על דרך הגשמות.

[לשון מושאלת ביחס לדומם]
ואומר עוד, וכבר מצאנו בדומה ללשונות אלו בדומם, שלא יתכן שיהא לו מאומה מן האברים הללו. והוא שאנו מוצאים בלשון לארץ ולמים שתים עשרה מלים:
האחת ראש: וראש עפרות תבל⁷⁷.
ועין באמרו: וכסה את עין הארץ⁷⁸.
ואזן כאמרו: והאזיני ארץ⁷⁹.
ופנים כאמרו: על פני הארץ⁸⁰.
ופה כאמרו: ותפתח הארץ את פיה⁸¹.
וכנף כאמרו: מכנף הארץ⁸².
ויד כאמרו: על יד הנהר⁸³.
ושפה כאמרו: על שפת היאר⁸⁴.
ולב כאמרו: קפאו תהמת בלב ים⁸⁵.
וטבור כאמרו: ישבי על טבור הארץ⁸⁶.
ובטן כאמרו: מבטן שאול שועתי שמעת קולי⁸⁷.
ורחם כאמרו: ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא⁸⁸.
וירך כאמרו: וקבצתים מירכתי ארץ⁸⁹.

וכיון שמצאנו שהלשון עשה⁹⁰ מלים אלו למה שהעיד לו חושנו שאין לו מאומה מן האברים הללו, אלא הם כולם דרך העברה⁹¹. כך מה שנהג⁹² במה שהעיד לו שכלינו שאין לו מאומה מן האברים הללו אין כולם אלא דרך העברה⁹¹.

ומי שיאמר שאין הלשון עושה כי אם במה שהוא מגושם, הרי הוא חייב להמציא לנו שנים עשר אלו בארץ ובמים. וכשם שהותרו ביטוים אלו, הותרו נספחיהם⁹³:
הטה אזנך⁹⁴,
פקח עיניך⁹⁵,
שלח ידיך⁹⁶,
וכל הדומה לזה.
והותרו פעולות המיוחסות אליהן,⁹⁷ כגון יראה, וישמע, וידבר, ויחשב, ויבוס⁹⁸, וכל הדומה לכך. ויהיה לכל אחד מהם ביאור.
ואפילו וירח ה',⁹⁹ אשר משמעו קשה, יהיה ענינו קיבול¹, כאומרו: מריח מים יפריח², כפי שתואם את המושכל והכתוב והמקובל.

[חזונות הנביאים על דמות ה']
ואם יהרוס הורס³ ויאמר: והיאך אפשר לבאר ביאורים הללו לביטוים גשמיים אלו, ולמה שמתייחס אליהם, והרי כבר אמר הכתוב בפירוש כי דמות כדמות אדם כבר ראוה הנביאים מדברת עימהם. ויוסיף לומר⁴ ועל אחת כמה שהיא על כסא, ומלאכים נושאים אותו מעל מושב נשא, כמו שאמר:

וממעל⁵ לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה⁶,

ויש גם שתיראה דמות זו על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כמו שאמר:

ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו⁷.

אנו עונים כי הדמות הזו ברואה, וכן הכסא, והמושב הנישא⁸ ונושאיו, כולם נבראים, בראם הבורא מזוהר⁹ כדי שיתאמת לנביאו שהוא אשר ניבא אותו בדבריו, כמו שנבאר במאמר השלישי.¹⁰
והיא דמות נכבדה מן המלאכים, עצומה בבריאתה בהירת זוהר, והיא נקראת כבוד ה', ועליה הוא שתיאר אחד הנביאים:

חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב¹¹,

ועליה מה שמתארים החכמים שכינה¹².

ויש שיהא זוהר ללא דמות אדם, וכיבד ה' את נביאו בהשמיעו החזון מדמות עצומה, ברואה מזוהר הנקרא כבוד ה' כמו שבארנו.

וממה שמורה על מה שאמרנו, הם דברי הנביא על הדמות הזו,

ויאמר אלי בן אדם עמד על רגלך ואדבר אתך¹³,

ולא יתכן שיהא המדבר הזה הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה שאין הבורא מדבר עם שום אדם בלי אמצעי, זולת משה רבנו בלבד. והוא מה שאמרה

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים¹⁴.

אבל שאר הנביאים לא דיברו עימהם אלא המלאכים. וכאשר אנו מוצאים שהכתוב פירש בשם מלאך, הרי פירש שהוא נברא. ואם אמר "כבוד ה'" - מובן שהוא נברא. ואם הזכיר שם ה', ולא צרף אליו כבוד ולא מלאך, אלא שצרף אליו ראיה או כסא או תיאור אדם, אין ספק שיש באותו הלשון מלה נסתרת, והיא "כבוד ה"', או "מלאך ה'", כפי שמצאנו שדרך הלשון להבליע¹⁵.

הערות:

44. ישעיה נט יז. ובתרגומו שם פירש "ראש" כפשוטו, אבל הסב אותו מכלפי הבורא, וכתב "ופרסם ישועתו כקסדא על הראש" והכוונה: כמו שהקסדא בגובה של אדם ונראית וניכרת לכל, כך תשועת ה' לעמו תהיה גלויה ומפורסמת.
45. דברים יא יב, ושם תרגם עיני "ענאיה" השגחה.
46. במדבר יא יח. ושם תרגם "בין ידי" לפני.
47. שמות יז א. ושם תרגם במאמר ה'.
48. תהלים כט לה, וראה פירושו שם מהדורתי.
49. במדבר ו כה.
50. שמות ט ג, ושם תרגם "אפה" מכה.
51. בראשית ח כא, ושם תרגם "מן ד'אתה" מעצמו. ולמדנו כי כוונת רבנו שלא באה הטבה זו בגלל הקרבן או מחמתו.
52. ירמיה לא יט.
53. תהלים צט ה, ושם תרגם "ואסג'דו אלי קבלה' סכינתה" והשתחוו לנכח בית שכינתו. והכוונה נוכח המקדש.
54. כלומר בטוים שאינם כלפי ה' אל ביחס לדברים גשמיים, אבל אין אותו הדבר שייך בהם כפשוטו אלא כהשאלתו, וכפי הדוגמאות שיזכיר לקמן.
55. תהלים יט ב, וגם תרגם "תדל" מודים ומוכיחים על כבוד ה', ונגד דברי רבנו אלה יצא הרמב"ם בחריפות האופיינית לו, במורה הנבוכים ח"ב פרק ה.
56. ישעיה כג ד, ושם תרגם: כאלו אמר להם מעוז הים.
57. איוב כח כב, ותרגם שם: וכאלו אנשי האבדון והמות אומרים.
58. יהושע כד כז.
59. ישעיה נה יב. ושם תרגם: ואנשי ההרים והגבעות יפצחו לפניכם ברנה.
60. תהלים סה יג. ותרגם שם: ואנשי הגבעות יחגרו גיל דרך משל.
61. ברי"ת הושמט כל קטע זה.
62. לתאר את ה'.
63. כלומר אמירת "אנכי" "הוא" וכדומה המורים רק על מציאותו.
64. עשרה לשונות גשמיים שנאמרו כלפי ה'.
65. תהלים ג ד, וכעין זה פירש בתרגומו שם.
66. בראשית מד כא.
67. משלי טז טו, וזהו הרצון.
68. שמואל א א יח, וזהו הכעס.
69. בראשית מד יח.
70. במדבר ד כז, וזהו הצווי.
71. משלי י כא, וזהו ההסבר.
72. מלכים ב יט כו. ישעיה לז כז. וברי"ת: כאמרו הן לא קצרה יד ה' (ישעיה נט א). ושבוש הוא, כי בכולן מביא ראיה ממה שנאמר בבני אדם, וכפי שמסיים להלן.
73. משלי ז ז. ושם תרגם חסר דעת.
74. לפי ב, התושיה, הלמוד.
75. תהלים מ, ט. אך שם תרגם "פי וסט אלי" בתוך עמי. וכתב שם בפירושו שהיא בתוך עמי, כי מעים במובן קרובים ובית ומשפחה, ראה שם מהדורתי ובהערות.
76. תהלים קי, א.
77. משלי ח כו. ושם תרגם: ולא ראשית עפרות תבל.
78. שמות י, ד. ושם פירש: וכסה את שמש הארץ ולא יוכל אף אחד לראותה, וראה שם מהדורתי הע' 2.
79. ישעיה א ב.
80. במדבר יא לא.
81. שם טז לב.
82. ישעיה כד טז. ושם פירש מקצוי הארץ.
83. דניאל י, ד. ושם פירש על חוף הנהר.
84. שמות ב ג. גם כאן פירש על חוף היאר.
85. שם טו ח.
86. יחזקאל לח יב.
87. יונה ב ג.
88. איוב לח ח. ושם תרגם: המגביל את הים כאלו בדלתים אם געש לצאת ממעמקים. ובפירושו כתב: ופירשתי מרחם ממעמקים לפי העניין שהוא עומק התהום.
89. ירמיה לא ז.
90. כתבתי "עשה" לשון זכר, וכנוס' העתיקות במשנה נגעים פ"י מ"א "מה הלשון אומר", ראה שם מהדורתי, וכפי הכלל שהדומם אפשר לזכרו ולנקבו. שלא כדברי הדקדקנים החדשים הכותבים "וזו לשונו".
91. מליצה והשאלת לשון, שמוש דרך עראי.
92. הלשון.
93. צריך הייתי לתרגם כנוייהם, או הטייתם, והכוונה ברורה הסבתם למי שהוא. ולפי ב, הותרו גם פי כמה מהם.
94. תהלים פח ג. וראה פירושו שם.
95. דניאל ט חי.
96. תהלים קמד ז.
97. לעינים ולאזנים וכדומה.
98. שהיא הדריכה ברגל. וברי"ת הושמט.
99. בראשית ח כא.
1. וכך פירש בתרגומו שם: קבל ה' את הקרבן הרצוי. וכך מתרגם בכל מקום ריח ניחח "מקבול מרצ'י" מקובל ורצוי. וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי.
2. איוב יד ט.
3. "ואן הג'ם האג'ם" ותרגמתי כן בעקבות רבנו בתרגומו לשמות יט כא פן יהרסו אל ה' לראות. והכוונה יעיז לומר. וברי"ת "ואם יפרוץ פורץ".
4. ברי"ת "ומיחסים אליה דבריו" ולא הבין.
5. ברי"ת הושמט כל קטע זה.
6. יחזקאל א כו.
7. מלכים א כב יט.
8. "ערש" מושב נכבד נשא ונעלה שעושין למלך. ורי"ת תרגמה בכל מקום בלשון הכתוב "רקיע" ולא דק.
9. אור בהיר נוצץ.
10. פרק ה ד"ה ונתברר לי.
11. דניאל ז ט. ושם תרגם: וראיתי כסאות הונחו וכאלו זקן ישב עליהם.
12. דברי רבנו אלה העתיק הרמב"ם במו"נ ח"א פרק כה. וראה שם גם פרק כח ופרק עו.
13. יחזקאל ב א.
14. דברים לד י.
15. כ"י ב, מוסיף "כפי שהקדמתי". והכוונה לעיל פרק ו סוף ד"ה ואחרים משתבשים.

תוכן מחשבת ישראל