על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר


המאמר השביעי:
בתחיית המתים בעולם הזה1

פרק א
       [תחיית המתים הנה דבר מוסכם]
       [שירת האזינו על הישועה]
פרק ב
       [תחיית המתים בדברי יחזקאל]
       [התחייה בדברי דניאל]
       [ניסיונות לפרש הפסוקים בדרך אחרת]
פרק ג
       [פסוקים הסותרים תחיית המתים]
פרק ד
       [תחיית המתים אצל חז"ל]
       [כיצד יחדש הבורא את הגופות שהתפרדו ליסודותיהם?]
פרק ה
       [איך יחיו אלה שגופם התפרק ואבד?]
       [איך יחיו הקמים בתחייה?]
פרק ו
      [איך יעברו הקמים לתחייה לעולם הבא?]
      [מעמדם של הקמים לתחייה]

פרק ז
       [מי יקום בתחייה?]
       [היכן יחיו הקמים בתחייה?]
פרק ח
       [בעלי מומים שיקומו]
       [האם תהיה בחירה חופשית אחרי התחייה?]
פרק ט
       [אלה שיראו את התחייה בעודם חיים]
       [אורך החיים בזמן הישועה]


הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


פרק א

[תחיית המתים הנה דבר מוסכם]
אמר בעל הספר: אבל תחיית המתים אשר הודיענו ה' שתהיה בעולם הבא לגמול, הנה זה ממה שאומתנו מסכמת עליו, ויסוד הסכמתם לפי העניין שנזכר לעיל במאמרים הראשונים.

לפי שהמטרה מכל הנבראים הוא האדם, וסבת רוממותו2 משמעתו לדבר ה', ופריה החיים הנצחיים בעולם הגמול. ולפני כן מה שראה להפריד בין רוחו וגופו עד עת השלמת הנפשות עד שיקבץ את כולם כמו שביארתי. ולא ידוע לנו שום יהודי החולק על אמונה זו, ולא שתקשה על דעתו היאך יחיה ה' את המתים, מפני שכבר נתברר לו שהוא ברא יש מן האין, ולא יתכן שיקשה עליו להחזיר יש מדברים שנתפרדו או נתפרקו3.


עוד כתב לנו תחיית המתים בזמן הישועה, והעמידו לנו נביאיו מופתים על כך, ובזה מצאתי שנפלה מחלוקת בסברא בתחיית המתים שבעולם הזה:
הרוב באומתנו אומרים שזה יהיה בזמן הישועה, ומפרשים כל הפסוקים שמוצאים במקרא בעניין תחיית המתים כפשוטו, [ריח] וקובעים זמנו בזמן הישועה בלי ספק.
וראיתי מעטים באומה שכל פסוק שמוצאים בזיכרון תחיית המתים לזמן הישועה מבארים אותו על החייאת השלטון ותחיית האומה, ומה שאין זמנו קבוע לעת הישועה - מפרשים אותו על העולם הבא4. ולפיכך ייחדתי מאמר זה לעניין זה.

ואומר אני בו, שאני עיינתי ודקדקתי, ונתברר לי מה שאומרים רוב האומה שתחיית המתים תהיה בזמן הישועה, וראיתי לקובעו5 כדי שיהא סעד והנחיה כמו מה שכבר קדם.

ואומר תחלה, כי מן הידוע באמתות הדברים6 שכל דבר שנמצא במקרא הרי הוא כפשוטו, זולתי מה שאי אפשר לפרשו כפשוטו מחמת אחת מארבע סיבות:

או מפני שהחוש דוחה אותו, כעין אמרו:
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי7,
והרי רואים אנו השור והאריה שאינם ילודי אישה, לכן צריך שנדע8 שאין הדבר אמור אלא בבני אדם9.

או שהשכל דוחה אותו, כאומרו:
כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא10,
והרי האש ברואה וזקוקה [לחומר] ופעמים נכבית, ואין השכל מקבל שיהא הוא כך, ולכן מוכרח שתהא מלה נסתרת בלשון שנקמתו כאש אכלה11, וכמו שנאמר:
כי באש קנאתי תאכל כל הארץ12.
או שיש מקרא מפורש הסותרו, צריך לבאר את שאינו מפורש, כגון אמרו:
לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה13,
ואמר:
ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים14,
ומה שמתאם בין שני הפסוקים, שאין לנסות את ה' אם יכול הוא על כך אם לאו, כאותם שאמרו:
וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם, וידברו באלהים אמרו היוכל אל [רכ] לערוך שלחן במדבר15,
ועליהם אמר 'אשר נסיתם במסה'. אבל שיבחן האדם ערכו לפני ה'16 אם ראוי17 שיעשה לו אות פלאי אם לאו, כמו ששאל גדעון:
אנסה נא רק הפעם בגזה18,
וכמו ששאל חזקיהו19 וזולתם, הרי זה מותר.

וכן כל מה שנאמר לנו במסורת שיש בו תנאי נפרשהו פירוש המתאים למסורת האמיתית.

כמו שנאמר לנו כי המלקות הם תשע ושלשים מלקיות20 וכתוב:
ארבעים יכנו21.
לפיכך אנו סוברים שהם שלשים ותשע אלא שסיכמן הכתוב, כדרך שסיכם:
במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה ארבעים שנה וגו'22
ולא היו אלא תשע ושלשים, כי השנה הראשונה לא נכללה באותו העונש.

וכיון שהסיבות הגורמות23 להסברת הפסוקים הם ארבעה אלה, ואין להם חמישית.
ומצאנו תחיית המתים שאין החוש דוחה אותו, לפי שאין אנו אומרים שיהיו מאליהם, אלא אומרים אנו כי בוראם יחיה אותם.
וגם אין השכל דוחה אותו, מפני שהחזרת דבר שכבר היה ונתפרד קרוב למושכל יותר מבריאת יש מאין.
וגם אין פסוק אחר המונעו, אלא הפסוק מחזקו, כמו שפירש בעולם הזה בהחייאת בן האשה הצרפית25 והשונמית26.
ואין במסורת מה שמחייב להוציאו מפשוטו27, אלא כל דברי חכמים מחזקים אותו,
- לפיכך חובה להניחו כמות שהוא כפשט הכתוב שה' יחיה מתי עמו28 בזמן הישועה, ואין להסבירו לאופן אחר, כל [רכא] שכן כאשר המקומות שנזכרה תחיית המתים משמען שהיא בעולם הזה דוקא. והנה הקדמתי דבר זה כפתיחה.

[שירת האזינו על הישועה]
ואומר, כי שירת האזינו29 סדורה כפי מצבי בני ישראל.
תחילתה מראשית בחירת ה' אותנו אמרה:
זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר, בהנחל עליון גוים, כי חלק ה' עמו.
ושניה בטובו עלינו אמרה:
ימצאהו בארץ מדבר.
ושלישית במריינו וחטאינו אמרה:
וישמן ישרון ויבעט.
ורביעית בענשינו אמרה:
וירא ה' וינאץ
וכל שאחריו.
וחמישית בעונש אויבינו אמרה:
כי מגפן סדום גפנם.
וששית בגאולתינו וישועתינו מן:
ראו עתה כי אני אני הוא
עד סוף השירה. והרי לפי סדר זה יהיה אמרו:
אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא
בזמן הישועה, וכדי שלא נטעה שענינו המתת אומה והחייאת אחרת כמנהגו של עולם, ולפיכך אמר מחצתי ואני ארפא30 להשמיענו כי כמו שהגוף שנחלה הוא עצמו המתרפא, כך הגוף המומת הוא הגוף החוויה, ושכל זה יהיה בזמן הישועה, שהרי אמר בסמוך לו:
כי אשא אל שמים ידי, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם, הרנינו גוים עמו,
כעניין:
רנו ליעקב שמחה31.


הערות:

1. מאמר זה שונה מאד מן הנוסח שהיה לפני רי"ת ואשר הוא בנדפס, ברעיונות הגלומים בו, במוקדם ומאוחר, בתוספת וגירעון. כמעט חבור אחר לגמרי. לי ברור כי הנוסח שבנדפס היה המהדורה הראשונה, ואם לא הראשונה הרי אחת הראשוניות שכתב רבנו למאמר זה. ולא זז מתקנו מגיהו ועורכו עד שהגיע לניסוחו הסופי כלפנינו. ובשל כך לא אציין כלל שינוים כל שהוא מנוסחת רי"ת, כי כל כולו חדש ממש. תמצית מקוצרת ומעובדת מנוסח אשר לפנינו, ולדעתי תמצית ועיבוד בלתי מוצלחים, נעשה על ידי מי שהוא בתרגום בלתי מוצלח, ויצא לאור כחוברת נפרדת בשם "ספר התחיה והפדות לרס"ג" נדפס בסדילקאב בשנת תקצד לפ"ק. ושמעתי אומרים שאין ספרון זה תקציר אלא חיבור מיוחד או אגרת מיוחדת של רס"ג, והרוצה יאמין להם.
2. רוממות האדם על כל יתר הנבראים מהלכי ארבע או מהלכי שתים.
3. כל העניין הזה של חיי העולם הבא לא הודגש כלל במהדורא קמא של מאמר זה. והנה להדיא סובר רבנו כי גם לגוף יש קיום מבחינה מסוימת לעולם הבא, וכפי שיתבאר עוד להלן. וכך בא בתרגום יונתן לנביאים במקומות רבים, ראה לדוגמא ישעיה נח נא 'ועצמותיך יחליץ' - וגופך ייחי בחיי עלמא.
4. כלומר ואין לדעתם תחיית המתים בעולם הזה כלל.
5. לקבוע ולרשום את הדברים אשר נתבררו לי בספר.
6. כלומר מושכל ראשון, דבר שהדעת מחיבתו כמובן מאליו.
7. בראשית ג כ.
8. "נעתקדה" נהיה בדעה, נקבע בדעתינו.
9. וכן תרגם רבנו שם: אם כל חי מדבר. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שם ובהערה, ובנספחות שם עמ' קסב.
10. דברים ד כד.
11. ראה לעיל במאמר השני פרק ט ד"ה והנני מבאר. ובמאמר החמישי פרק ה ד"ה והעשירי.
12. צפניה ג ח.
13. דברים ו טז.
14. מלאכי ג י.
15. תהלים עח יח-יט. ובתרגומו הוסיף "במה ששאלו אוכל ללא צורך".
16. "קדרה רבה" וצ"ל "קדרה ענד רבה" ובהתאם לכך תרגמתי.
17. "הל יקדר" הדלת דגושה (משדדה), אם יש לו ערך לפני ה' וחשוב הוא לפניו.
18. שופטים ו לט.
19. מלכים ב כ, ח.
20. מכות פ"ג מ"י וכחכמים.
21. דברים כה ג.
22. במדבר יד לא. וכך תרגם שם ארבעים שנה - עד תום ארבעים שנה. ור"ל עד תום ארבעים שנה לצאתם.
23. אפשר לתרגם: המביאות, הידועות.
24. כבר העירותי כמה פעמים כי סרח זה הוא כמנהג השפה הערבית הנוהגת לפטם דבריה, ואין לו בשפה העברית שום עניין.
25. מלכים א יז כב.
26. מלכים ב ד לד. וכתב ר' אברהם בן שלמה בפירושו לנביאים: אמר רבנו סעדיה ז"ל יש שימות האדם וירצה ה' להחיותו בגלל זכות שעשה או שעשו הוריו כפי שמחייבת חכמתו, כדרך שעשה לצרפית על ידי אליהו ולשונמית על ידי אלישע.
27. אפשר היה לתרגם: להסבירו בדרך אחרת.
28. וכיוצא בדברי רבנו אלה האריך הרמב"ם במאמרו "מאמר תחיית המתים" אלא שלדעתו אין הכרע אם זה יהיה בזמן הישועה או לפניה או אחריה.
29. דברים לב.
30. סנהדרין צא ב. יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג, ת"ל מחצתי ואני ארפא, מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים כאחד.
31. ירמיה לא ו.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ב

[תחיית המתים בדברי יחזקאל]
ואומר עוד, כי לפי שידוע לפני הבורא מחשבות שיעלו על ליבנו מקושי תחיית המתים אצלנו, לפיכך הקדים דבר זה לנביאו יחזקאל ואמר לו:
בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו כי נגזרנו לנו32,
ואחר כך ציוהו לבשר אותנו שיעלנו מקברותינו ויחיה כל מתינו, במה שאמר אחריו:
לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אד' ה',
הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי,
וכדי שלא נחשוב שהבטחה זו לעולם הבא [רכב] הוסיף בסוף הדבור:
והבאתי אתכם אל אדמת ישראל33
כדי לאמת אותו שהוא בעולם הזה, והסמיך לו שכל אחד ממנו כאשר יחייהו ה' יזכור שהוא אשר היה חי, ושהוא אשר מת, ושהוא אשר חיה, והוא אמרו:
וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם.
וחזר להזכיר שישכנו בארץ ישראל שנית, כדי לחזק את הדבר אצלנו שהוא בעולם הזה, כאומרו:
ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם
וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאם ה'34.

ואומר עוד, כי הנביא כבר בשר בכמו הבטחה זו, ואמר יחיו מתיך35, דומה למה שאמר שם:
יבשו עצמותינו אבדה תקותינו.
ומה שהמשיל מצב זה למי שניעור משנתו כאומרו הקיצו ורננו, דומה למה שאמר שם:
וזרעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם.
ומה שהמשיל את החיים בטל אורות מפני שבנינו36 מארבע יסודות והרי העפר מצוק והלחות יביאנה ה' וזהו עניין טל, ואחר כך יביא לו את הרוח מעניין אורות, לפי שהנפש כך מאירה כמו שבארנו37.
וארץ רפאים תפיל,
כלומר הכופרים יפלו לארץ וירדו38 כמו שבארנו39,

ואשר נסכלו בצווי ה' ואזהרותיו, והוא אמרו:
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח40.

[התחייה בדברי דניאל]
ואומר עוד, מצאתי כי דניאל הודיעו ה' מה שיהיה באחרית הימים בשבעה וארבעים פסוקים, מהם פסוק אחד במה שיהיה באחרית מלכות פרס והוא הראשון41, ומהם שלשה עשר פסוקים עניני ממלכת היונים מן:
ועמד מלך גבור ומשל משל רב ועשה כרצונו
עד -
ויעש הבא אליו כרצונו42.
ומהם עשרים פסוקים עניני מלכות ה"רום"43 מן:
ויעש הבא אליו כרצונו [רכג]
עד -
ועשה כרצונו המלך44,
ומהם עשרה פסוקים עניני מלכות ערב, מן:
ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל
עד -
ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול45,
ושלשת הפסוקים האחרונים בעניין הישועה, ואחד מהם:
ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות46.

אבל אמר 'ורבים מישני', ולא אמר 'וכל ישני אדמת עפר', כי כל ישני אדמת עפר הם כל בני אדם, ולא יעד הבטחה זו אלא לבני ישראל בלבד, ולפיכך אמר 'רבים'.

ואמר 'אלה לחיי עולם ואלה לחרפות', אין כוונתו אותם שיחיו יש מהם לגמול ויש מהם לעונש, כי לא יחיה בזמן הישועה מי שיש עליו עונש, אלא נתכוון בחלוקת הדיבור כי אלה אשר יקיצו - לחיי עולם, ואותם אשר לא יקיצו, הם לחרפות לדראון עולם. כי כל צדיק ובעל תשובה יחיו, ולא יישארו אלא הכופרים ואשר מתו ללא תשובה. וכל זה בזמן הישועה.

[ניסיונות לפרש הפסוקים בדרך אחרת]
ואם יבוא אדם ויוציא מקראות הללו מפשוטן ויפרשם שלא על תחיית המתים, ויאמר כבר מצאנו הלשון אומר על שפל שהרים ה' קרנו כאלו הקימו מן העפר, כאומרו:
מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון, להושיבי עם נדיבים47,
ואומר על אדם פשוט שניתנה לו גדולה, כאומרו:
יען אשר הרימתיך מן העפר48,
והמשילה ריבוי הצרות והמצוקות למתים, כמו שאמרה:
במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר49,
וממשילה מלוטו מצרותיו להחייאה, כאומרו:
אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו50,
ואמר עוד:
הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך51.
נבאר לו כי מחשבתו52 זו טעות, מפני שאין רשות להעמיס על הפסוק כל הסבר שהוא סובל אלא באחת מארבע סיבות שהקדמנו, אבל אם לא הייתה אף סיבה מהן הרי הפסוקים [רכד] כפשוטן53. ואלו היה מן הראוי לבאר כל פסוק בכל באור שיסבול ללא הכרח לא הייתה נשארת לנו מצווה שמעית כלל, כי כולן סובלים באור אחר.

ואציע מזה פרטים אחדים ואומר, כי מה שאמרה התורה לא תבערו אש54, על תריקו55 צבאות למלחמה ביום השבת, כעין מה שנאמר שם:
כי אש יצאה מחשבון להבה וגו'56.
ואמרו:
ולא יאכל חמץ57
יהיה ענינו מניעת הזנות. כעין מה שנאמר שם:
כלם מנאפים כמו תנור בערה, מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו58.
ואמרו:
לא תקח האם על הבנים59.
אל תהרוג במלחמה הזקן, ובניו כמו שאמר יעקב:
פן יבא והכני אם על בנים60,
ובמקום אחר נאמר:
אם על בנים רטשה61.
ואלו היה זה ראוי במצוות כי אז יהיה ראוי גם בספורים, ויהיה מה שאמרה תורה:
ויבואו בני ישראל בתוך הים62,
יסבול לבארו שהם נכנסו בתוך גדודי הצבא, כיון שהלשון ממשילה את גדודי הצבא למים ואמרה:
הנה מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה63,
ואמר עוד:
ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים
את מלך אשור ואת כל כבודו64.
והיה אומרו:
וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו65,
יסבול לבארו שהממשלה תתקיים והמלכות תעמוד, כעין מה שנאמר שם:
לא יבא עוד שמשך וירחך ולא יאסף66.
אלא שהדבר הנכון הוא שאין להוציא פסוק מפשוטו ומשמעו, אלא בסיבה מן הארבע אשר הסברתי, ומה שאין בו סיבה מהן הרי הוא כמשמעו.

הערות:

32. יחזקאל לז יא.
33. שם לז יב.
34. שם לז יד.
35. ישעיה כו יט, וכתב רבנו "כבר" כי ישעיה קדם ליחזקאל ושם תרגם רבנו: ואנו מבקשים מלפניך שתחיה מתי עמך ותעמיד גופותיהם באמרך הקיצו ורננו שוכני עפר.
36. של גוף האדם.
37. לעיל במאמר השישי פרק ג ד"ה והואיל וכבר.
38. וכך כתב בתרגומו: ואל הארץ תפיל את האובדים.
39. במאמר השישי שם.
40. משלי כא טז. וכתב שם רבנו בפירושו: בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעת יאבד, כי בלא דעת ובלא תבונה יפול לכליון. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין מגיעין אליה כי אם במשמעת לדבר ה', ואין דרך למשמעת, כי אם על ידי הדעת.
41. דניאל יא ב.
42. שם יא ג-טז.
43. בתיבת "רום" מכנה רבנו את אדום, וכדלקמן במאמר השמיני פרק ה ד"ה והואיל וכבר.
44. דניאל יא טז-לו.
45. שם יא לו-יב א.
46. שם יב ב.
47. תהלים קיג ז-ח.
48. מלכים א טז ב.
49. תהלים פח ו.
50. שם עא כ.
51. שם פה ז.
52. אפשר היה לתרגם נטייתו זו.
53. וכיוצא בדברי רבנו אלה כתב הרמב"ם במאמר תחיה המתים, עיין שם.
54. שמות לה ג.
55. תרגמתי כן מן וירק את חניכיו. ואפשר היה לתרגם: אל תגייסו צבאות.
56. במדבר כא כח.
57. שמות יג ג.
58. הושע ז ד.
59. דברים כו ו.
60. בראשית לב יב.
61. הושע י יד.
62. שמות יד כב.
63. ירמיה מז ב.
64. ישעיה ח ז.
65. יהושע י יג.
66. ישעיה ס כ.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שביעי - פרק ג

[פסוקים הסותרים תחיית המתים]
ואם יתעוררו לאדם טעויות הללו אשר במשמע פסוקים אלו ויחשוב שהם סותרים היות67 תחיית המתים בעולם הזה, לכן ראיתי [רכה] להזכירם ולבאר את המטרה המכוונת בהם, ואומר שהם שלשה סוגי מקום טעות, ולכל אחד מהן ביאור מיוחד.

הראשון מהם דבר העבד:
זכר כי רוח חיי וגו', לא תשורני עין רואי עיניך בי ואינני,
כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, לא ישוב עוד לביתו68,
אם ימות גבר היחיה69,
ואיש שכב ולא יקום70,
אין כוונת החסידים בדברים אלו שאין הבורא יכול להחיות את המתים, והיאך יתכן שיתפלל לפניו בזה והוא יודע שהוא יכול על כל, אלא כוונתם בכך תיאור קוצר יכולת האדם אחר ירידתו לקבר וחולשתו מלהקים את עצמו, או להתעורר משנתו או לחזור לביתו, ואומרים, ה' רחם עבד שהוא בצורה זו של חוסר יכולת וזקוק לרחמיך.

והפן השני מה שאמר הכתוב:
ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב71,
אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו72,
הרי הכוונה בפסוקים אלו כי אחת סיבות רחמי ה' על עבדיו ידיעתו חולשתם, ואי יכולת רוחם לחזור לגופם או לביתם מצד עצמם. ואין כוונתם בכך שאין בוראם יכול להחזירם, אלא כל מה שמוסיפים לתאר ריחוק בני אדם ממצב זה, מתוספת עוד יכולת הבורא על כך73, וזה כעין פליאת הכתוב במעמד הר סיני כאומרו:
כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום וגו' הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך וכו'74,
כי תתגלה יכולת ה' יותר במה שתקצר בו יכולת הנבראים.

והפן השלישי מה שאמר הכתוב:
כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש [רכו] בטחון, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם. גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם לעולם בכל וגו'75,
שלשת הפסוקים הללו, ואף על פי שהם דברי החכם, לא אמרם דעת עצמו, אלא סיפור מה שאומרים הסכלים. לפי שכבר הקדים לפניו מה שעולה בלבות הסכלים מן המצב הזה, ואמר
וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים.

וכיון שהקדים כי בלבות בני אדם רע והוללות בגלל חייהם ובגלל המות, סיפר אחר כך מה שיש בלבם, ואמר שלשת הפסוקים, וכוונתם שהם אומרים 'כלב חי טוב מאריה מת', ושהחיים יודעים לאן הם הולכים והמתים אינם יודעים מאומה, וכבר כלו כל מעשיהם ולא נשאר להם חלק בעולם הזה. וכיון שלא אמר החכם דברים אלה אלא לאחר שהקדים לפניהם שהם דמיונות הסכלים ורשעותם, הרי כל מי שנתלה בהם סכל הוא, ואין לחוש לו ולא להביאו בחשבון, אלא לא יקרב אל משכן אור ה', כי אנשי רע והוללות ירחקו ממנו, כאומרו:
לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך76.


הערות:

67. כלומר שהם סותרים את ההנחה שתהיה תחיית המתים בעולם הזה.
68. איוב ז ז-י. וכתב שם רבנו בפירושו: ועניין כלה ענן וילך אין כוונתו בזה שאין ה' יתעלה יכול להעלות את המת מקברו, או שהוא יכול אלא שלא הבטיחו בכך, אלא הוא יתעלה יכול ועם זאת כבר הבטיחו בכך כמו שאמרו הנביאים ומוסכם באומתו, אלא נתכוון איוב בדבר זה תיאור חולשת האדם וקוצר יכולתו שאינו יכול אחרי מותו להחיות את עצמו, וזה כעין מה שאמר דוד ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, וכמו שאמר איוב לקמן וגבר ימות ויחלש, ואיש שכב ולא יקום, אם ימות גבר היחיה.
69. שם יד יד.
70. שם יד יב.
71. תהלים עח לט.
72. שם קג טו-טז.
73. כלומר כל מה שמוסיפים לתאר ולפרט קוצר יכולת האדם ומגרעותיו, מובלטת יותר יכולת ה' ושבחו.
74. דברים ד לב.
75. קהלת ט ד-ו.
76. תהלים ה ה-ו.




תוכן מחשבת ישראל