|
תוכן: מבוא בחירת עם ישראל השגחה משמעות הסבל של עם ישראל |
|
מבוא להגותו של הראי"ה קוק בעמ' הבאים אשתדל להביא נקודות ציון מרכזיות בחייו, בעקרונות הגותו ובחיי עם ישראל בתקפותו. אביו של הרב קוק היה מתנגד, ואמו- חסידית, כך שכבר מגיל צעיר ספג הרב את שתי הגישות הללו, והושפע מהם רבות. בגיל 18 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין המפורסמת, והתגלה כעילוי של ממש. ב1887 מונה לרב בעיירה זוימל, שם כיהן 16 שנה- עד שנת תרס"ד (1904), אז הגשים חלום שפיעם בו מאז ילדותו- ועלה לא"י. הוא מונה לרבה של יפו ולקח על עצמו להיות גם רבן של המושבות. בתפקיד זה התוודע לחלוצים ולאיכרי המושבות, לצעירים החילוניים והאנטי דתיים- החדורים ציונות והתלהבות לאומית, והעריכם מאוד. אז התחילה להתגבש תפיסת עולמו- שהתקופה היא תקופת אתחלתא דגאולה, ושהציונות החילונית היא לא קילקול אלא כלי לתיקון. השקפתו והגותו של הרב קוק מושפעת מהעובדה שהרב התמצא בהרבה עולמות: בתחום לימודי הקודש- התמצא הרב בחסידות, קבלה ואגדה מחד, ובהלכה, פילוסופיה יהודית וגמרא מאידך. בתחום החול התפרשו ידיעותיו החל מפילוסופיה ופסיכולוגיה, דרך אומנות ותרבות "כללית", וכלה בפוליטיקה וצרכי השעה. אולם תחומים אלו לא נראו לו סותרים, להיפך: גם תחומי החול התרוממו לדרגת קודש, והכל התאחד בתורתו המקיפה והעמוקה. עם זאת, כותב הרב על עצמו: |
"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר... אי-אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם. אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו, וכל עבודות האדם הוא לאחד את הקרעים שבנפשו על-ידי רעיון כללי, שבגדלותו ומוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה"1
|
|
ב-1914 יצא הרב לועידה העולמית של אגודת ישראל, במטרה לקרבם לרעיון יישוב א"י, אך בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה התבטלה הכנס, והרב נתקע בחו"ל בלי יכולת לחזור לארץ. את שנות המלחמה העביר בשוויץ, שם כיהן כרב בעיר סט-גאלן. בשנים אלו כתב הרב חלק גדול מיצירותיו. בשנה האחרונה של המלחמה עבר ללונדון, לשם הוזמן לשמש בכס הרבנות. עם סוף המלחמה קיבל הזמנה מעסקני ירושלים לבוא להיות רבה של העיר- וב 1919 עזב את לונדון לטובת ירושלים. בתקופתו בירושלים הקים את הרבנות הראשית, והיה הרב הראשי הראשון של א"י. הוא עמל גם על הקמת ישיבה מרכזית ללומדי התורה בכל העולם, היא ישיבת מרכז הרב, שהרב עמד בראשה. היו לרב מחלוקות רבות עם רבני היישוב הישן מצד אחד, ועם היישוב החדש והתנועה הציונית מאידך. הרב פיתח תורה המושתתת על משולש: עם ישראל - א"י - תורת ישראל. שלושת הדברים קשורים קשר עמוק אחד לשני, ואינם שלמים עד שהם יחד. כבן העת החדשה, ראה עולם במהפך- אמפריות שקמו ונפלו, התעוררות רעיונות לאומיים וסוציאליסטים, מלחמת העולם ששנתה סדרי בראשית, וגם בפן היהודי: שיבת העם לארצו. |
"העולם הולך ומשתנה. שינויים כבירים מתחוללים ברוח האדם, כמו שבסדרי החיים מתהוים שינויים, מפני ארחות המעשה והנסיון. אבל השינויים הינם שינויים סגנוניים, לא עצמיים, כמו שאין הטבע משתנה, אלא כוחותיו מסתגננים על פי התעשיה האנושית בצורות שונות"2
|
|
הגותו בנויה על בסיס אותם שינויים, שדרשו תגובה יהודית-אמונית, אותה סיפק הרב. |
"הרב קוק הוא דוגמא ומופת למיסטיקאי יהודי גדול, כפי שתופעה זו באה לידי ביטוי בשלושת הכרכים של הספר 'אורות הקודש', שהניח לברכה לנו... אבל הקורא את ספריו של הרב קוק מבין מיד שאין זה מקובל; זהו אדם גדול שתרגם את נסיונו הדתי, שינק מירושת הדורות, ללשון בני-אדם. ברור שהוא שינה שימוש לשון זה בפרטים ובכללים, ועדיין יש בו כוח לסגל לעצמו דברי ראשונים ומסורת ראשונים ברעננותה."3
|
|
הרב קוק לקח מושגים קבליים, רעיונות נשגבים, והראה איך הם מתממשים במציאות. לא עוד רק אידיאות גבוהות, חזונות רחוקים; הגאולה התחילה ועמה משתנים סדרי החיים. מצב היהודים בחייו של הרב קוק היה קשה מאוד: אנטישמיות גאתה באירופה, עלילות נפוצו על יהודים במדינות רבות באירופה ונערכו פוגרומים אכזריים. להלן רשימה חלקית: ב1881 פרצו "סופות בנגב"- שרשרת פוגרומים ביהודי רוסיה, בהם נשחטו מאות יהודים. ב-1891 גורשו יהודי מוסקבה. ב-1903, בעקבות עלילת-דם, נערך פוגרום בקישינב. (פרעות אלו היו רקע לעליות הראשונות לא"י). ב-1903 התפרסמו "הפרוטוקולים של זקני ציון"- מסמכים שהומצאו ע"י אנטישמיים, ומעידים על יהודים שמנסים להפיל את המשטרים במדינות בהם הם נמצאים. ב-1905, בעקבות נסיונות להפלת הצאר- הוא הקים, כחלק ממאבקו במהפכה, קבוצות אלימות ("המאות השחורות") שפגעו ביהודים. 700 יישובים יהודיים נפגעו בפרעות אלה, נהרסו בתים ובתי כנסת, ומאות יהודים נטבחו. באודיסה בלבד נהרגו בפרעות אלה 300 יהודים. במערב אירופה התרחשו בתקופה זו עלילות דם (אוסטרו-הונגריה וגרמניה), עלילות פוליטיות שטענו כי כשלון המדינה הוא בגלל היהודים (צרפת), משפטי ראווה נגד יהודים (משפט דרייפוס-צרפת), פותחה התורה הדארווניסטית, תורת הגזע- שהציגה את היהודים כגזע נחות או אנטי-גזע. אנשי רוח ואומנות (ואגנר, טרייטשקה) טענו שיצירות היהודים מטמאות, לא מקוריות, חקייניות, ושצריך לבטל את האמנסיפציה4. קמו מפלגות אנטישמיות (גרמניה וצרפת). הקרקע התחילה לבעור מתחת לרגלי היהודים, אולם השריפה הגדולה פרצה רק בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השניה. גם מלחמת העולם הראשונה לא הביאה טובות ליהודים. הם נלחמו זה בזה- כאזרחים נאמנים למדינותיהם, ומאות אלפי חיילים יהודיים נהרגו. רבים מיהודי היישוב בא"י גורשו ע"י השלטון העותמאני, ואלה שנשארו סבלו ממחסור, רעב, מחלות ומלחמה. אבל, בעקבות המלחמה העניקה האמפריה הבריטית את הצהרת בלפור- אישור להקמת בית לאומי לעם היהודי בא"י, כך שמעז יצא מתוק- מהחורבן נובע פתח לגאולה, כפי שרואה זאת הרב קוק. הרב עוסק בתחומים הקשורים לעבודה זו כמעט בכל כתביו. ניתוח המקורות שיובאו בפרק זה אינן אלא "טיפה בים" של כתבי הרב. עם זאת, השתדלתי להביא לידי ביטוי את הדברים המרכזיים של הרב בנקודות בהן עוסקת עבודתי. בחירת עם ישראל כמו הרמח"ל, גם הרב קוק רואה את בחירת עם ישראל כקשורה עם תכלית בריאת העולם. הקב"ה ברא את העולם בשביל "תעודה רמה ונשגבה", שהיא "סידור חיי המין האנושי כולו על פי דרכי האהבה והאחווה"5. בשביל למלא את המטרה הזאת, או כדברי הרב "להביא את תכלית נשגבה זו"6 - היה צורך בעם אחד, שירכז את כוחו הרוחני כדי לחיות חיי אהבה וחסד, ויהיה מופת לשאר האנושות. |
"וכדי להביא את תכלית נשגבה זו, נבחרה האומה האחת המסוגלת לקבע בה סדרי החיים כולם על פי חפץ ה', באופן שישתדל רוחה לחיי האהבה והחסד להיות למופת לכל העולם."7
|
|
אם כך, עולה השאלה: למה דווקא עם ישראל? היה צורך בבחירת עם אחד שירכז את התכונות ויהיה "אור לגויים". מה מצא הקב"ה דווקא בעם ישראל שגרם לבחירתם? הרב קוק כותב שהבחירה לא נעשתה בגלל תכונות מיוחדות שמאפיינות את העם היהודי, שכן- לכל אומה יש תכונות מיוחדות לה: |
"צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות."8
|
|
הכשרונות אומנם מפוזרים בין כל העמים, אך במילים אלה טמון העניין: הכשרונות מפוזרים הם, ותפקיד העם הנבחר הוא לאחד אותם. עם ישראל הוא תמצית ההויה כולה9, ומכח זה הוא כולל בתוכו תמצית, ריכוז מצומצם, של העולם- בכל המישורים. אם זה במישור ההסטורי, (הסתר-י'ה בלשון הרב) -בו כל תהליך שעובר על עם ישראל יעבור על העולם; אם זה במישור התכונות, שבו תכונות המרוכזות בעם ישראל נמצאות בעולם הכללי, וכן הלאה. בגלל שעם ישראל הוא תצמית, ריכוז, התופעות יתגלו בו בחוזקה רבה פי כמה וכמה מאשר בשאר ההויה. אם נמשיל את התופעות למשהו פיזי בו יש חומר מרוכז (לדוגמא: צבע), הרי שההיפך ממרוכז הוא מדולל: התופעות הקורות ומתגשמות בעוצמה גדולה בעם ישראל, יקרו בצורה פחותה באומות. בעם ישראל נמצאים כל התכונות שקיימות בעולם, כמו- לדוגמא, בגרעין של צמח. בגרעין מרוכזות כל התכונות שבאות לידי ביטוי בצמח כולו. בעלה יתגלו תכונות מסויימות, בפרחים תכונות אחרות, אך המקור לכולם, ובעצם- הגורם להם, הוא הגרעין. מצב הגרעין משפיע על מצב הצמח, כי ממנו נובע כח החיים שלהם. |
"כל התרבויות שבעולם יתחדשו על-ידי חדוש רוחנו, כל הדעות יתיישרו, כל החיים יאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו בגדים חדשים, יסירו את הבגדים הצואים מעליהן ויתלבשו בלבושי יקר, יזניחו כל פיגול, כל טמא וכל תיעוב שבקרבם, ויתאחדו לינוק מטללי אורות הקודש, אשר הוכנו מאז לכל גוי וכל אדם בבאר ישראל."10
|
|
מכח השפעתו על העולם, ומתוך הכח המאחד הטמון בו- על עם ישראל לאחד את הכוחות הפזורים ולהביאם למצב של אחדות מושלמת: אחדות ה'- ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.11 יותר מזה. מעבר להיותו תמצית ההויה - עם ישראל הוא גם, ובעיקר- "הגילוי הרוחני העליון שבהויה האנושית"12. השכינה מתגלה באמצעות עם ישראל, וטבועים בו תכונות וסגולות אלוקיות. |
"טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל הוא אלהיותה. לא בחירתה גרמה לה את יתרונה האלוקי, לא מצד מעשיה הפרטים, לא בצדקתה וישר לבבה באה אל מעלתה: תכונת גזעה, הגופני והרוחני, עשתה לה את חילה ואת עוזה באלוקים, אשר לא בבחירה לקחה אותו ולא תוכל כל קלקולה של בחירה לאבדו."13
|
|
רעיון זה של סגולתה אלוקית של עם ישראל הוא מרכזי מאוד בתורת הרב קוק, ומופיע אינסוף פעמים בניסוחים שונים. עצם הקיום של עם ישראל כעם, שונה מקיומם של עמים אחרים. |
"כנסת ישראל אינה אומה כפי המובן הרגיל אלא תמצית האידיאלית של האדם, המופיעה בתור קיבוץ חברתי ממולא בכל תכסיסיו, שנקרא "לאום" בדרך השאלה, מפני שכל הקיבוצים המיוחדים שבבני-אדם נקראים כן".14
|
|
בעוד שהדבק המאחד עמים אחרים וגורם לכך שהם חיים בתור קבוצה הוא גורמים כלכליים, מניעים חברתיים, נוחות וכד', בעם ישראל התכונה והרצון האלוקיים הם הגורמים להגדרת "עם" ולהיווצרותו. |
"תכונת נפשה של כנסת ישראל היא נבדלת בעקרה מתכונת הנפש של כל עם ולשון. בכל עם ולשון הנקודה הפנימית של חפץ החיים הקבוציים מיוסדת היא על התוכן הכלכלי לכל צורותיו, ביסוד הדאגה הפנימית השרויה בקרב האדם לבצר את מעמד חייו הגשמיים... בישראל מונחת התכונה האלוקית במעמקי טבע נשמת האומה."15
|
|
לכן גם נובע ההבדל התהומי שבין מהות העמים. ההבדל בין "הנשמה הישראלית" - הווי אומר מהות עם ישראל, שאיפותיו ותכונותיו, לבין נשמת הגויים - הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שיש בין נפש אדם לנפש בהמה, שכן- ההבדל בין נפש בהמה לנפש אדם הוא הבדל כמותי, וההבדל בין יהודי לגוי- הוא מהותי ואיכותי. אומנם, ייתכן שיש דמיון בין עם ישראל לבין דתות אחרות, אך זהו דמיון חיצוני בלבד; הפנימיות שונה לחלוטין.16 פנימיות עם ישראל היא אלוקית, ופנימיות הגויים איננה. מתוך סגולתה המיוחדת של עם ישראל נובע התפקיד המוטל עליה. האחריות הרבה שהתפקיד כולל באה בעקבות תכונותיה המיוחדות של עם ישראל, שמאפשרות לה למלא אותו. |
"התכלית הלאומית של ישראל מיוחדת היא בתור חטיבה אחת בעולם, שהיא מצוינת בתקותה לעצמה לא בשביל עצמה, כי אם בשביל הטוב הכללי שהוא חן השכל הטוב, המוסר והיושר האמיתי, שאי-אפשר שיבנה כי אם על ידי תיקון עולם במלכות שדי."17
|
|
בעוד שמטרתו של כל עם היא לפתח את תכונתו המיוחדת,18 תכלית ישראל היא לא בשביל עצמה בלבד, אלא לטובת העולם כולו- |
"אין מגמת מלוכת ישראל בתור איבר פרטי מתוך כל האנושיות כולה כי אם בתור ערך הכלל כולו, שצריך שיתכנסו אליו כל הפרטים, להתעלות עמו להשפיע עליו ולהיות מושפעים ממנו.19
|
|
תפקיד עם ישראל הוא לא רק לטובת עצמו, היא אינה איבר פרטי- אלא חלק מכלל האנושות, ותפקידה לכנס אליה את כל הפרטים, כל האומות, ולהתעלות איתם, ע"י השפעה שלהם על עם ישראל, אך בעיקר של עם ישראל עליהם. ההשפעה תבוא מתוך הבנה כי: |
"... הדבר המיוחד בחכמת ישראל, חכמת התורה, הוא להשכיל איך כל עבודות העמים כולם בשדי החכמה מתכנסות למקום אחד, לדעת ה' ולישר דרכים במעגלי צדק כלליים, שגורמים להביא שלום בעולם לדגלי האמת היותר רחבה ועמוקה שיש בהם".20
|
|
מתוך הבנה שלכל העמים יש מה לתרום לגילוי ה' בעולם, תבוא עבודה משותפת - בה כל היכולות והתכונות (לא רק אלה של עם ישראל) יאגדו למטרה אחת, "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים אין עוד" (מלכים א' ח, ס).21 |
"כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מלואו... הכל, הכל צריך להיות מתוקן, הכל צריך להיות מטוהר."22
|
|
תכלית עם ישראל היא לדאוג לתיקון עולם במלכות שדי, וזאת ע"י איחוד כל הכוחות והתכונות המצויים בעולם- וייחודם לשם שמים. שני דברים יחד בונים את קדושת עם ישראל ואת ההתקשרות האלוקית: סגולה: "טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות... הסגולה היא כח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש ברצון ה', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא אמר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם"."23 לעם ישראל יש סגולה שאינה תלויה במעשים. הסגולה היא גנטית; בעם ישראל טבוע הטוב האלוקי24. בחירה: "זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד תורה."25 חיי החול אינם יכולים להוציא לפועל את סגולת האומה- שמתבטאת בטוב האלוקי הטבוע בקרבה, בסדר העולם, בחיי צדק ויושר ועוד26. רק בחיים רוחניים אפשר לממש את הכוחות הטמונים בסגולת עם ישראל. לסגולה יש חלק גדול לעין ערוך מחלקה של הבחירה- הסגולה של עם ישראל קיימת בלי קשר למעשים. מעשים יוכלו, אולי, להעצים או לעמעם את האור, אך הסגולה אינה תלויה בבחירה או במעשים. |
"יש לה, אומנם, להבחירה, מבוא גדול בכל סגולה טבעית, בהיותה טובה תוכל לפנקה, לעדנה, להוציא לפועל באופן שלם וחשוב, וכן בהיותה רעה ושפלה תוכל להחשיך את המאור שבסגולה הטבעית ולעכר את זהרו, לטמטם את הלב לבל יחוש את העושר הרוחני הצפון בתוך חיי הנשמה. אבל לא יוכלו טמטום הלב והחשכת המאיר להמשך לעולם. הסגולה הטבעית בטוחה היא בקיומה ובהתעוררות לתחיה.27"
|
|
מעשיו של אדם תלויים במידה רבה בגודל נשמתו: |
"הנשמה הגדולה באמת רחבה היא כ"כ, עד שאין כל מלא העולם המוגבל מספיק לה, והיא מתפשטת בעולמות עליונים, רוחניים, שכליים, שנחלי עדנים נצחיים מצויים בהם. ובעלי נשמות כאלה חיים הם חיי עולמים, אגורה באהלך עולמים, והם משפיעים שפעת רוחם לדור דורים, ושמועה נאמרת מפיהם תמיד, וגם יסוד החיים המוגבלים שלהם עולה הוא ממעל לגבולים שפתי ישנים."28
|
|
לבעלי נשמות גדולות יש בחירה גדולה יותר, שכן הם מודעים ורואים מעבר למה שרואים בעלי נשמות קטנות. מכיוון שהבחירה גדולה יותר האפשרות לפעול רחבה ועמוקה יותר. לעם ישראל יש נשמה גדולה, שפורצת ומתרחבת, מעמיקה ומגביהה, משפיעה ושופעת. |
"הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה. חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת. רחבה היא מרחב אין קץ, מוכרחת היא להתפשט, אי-אפשר לה להתכווץ. על כל שנים-עשר מליוני הנפש הישראלית שלנו, בכל דרגותיהם, בכל עליותיהם וירידותיהם, בכל ההרים שעלו שמה ובכל העמקים ירדו שמה, בכל מרומי קרת שהם עומדים שמה בראש מורם, בכל החורים אשר התחבאו שמה מעוצר בוז וקלון, עמל ויגון, בכולם בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, את כולם תחיה ותעודד, את כולם תשיב למקום בית חיינו, מי אלה כאב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם"29
|
|
לסיכום: לעם ישראל יש סגולה מיוחדת, שממנה נובע גם תפקידו בעולם: |
"בחירתה של כנסת ישראל להיות לאור עולם הטילה על האומה הישראלית שתי משימות: האחת לעצמה, להיות בתור עם קדוש המתהלך בדרכי ה', השומר אמונים ועושה צדקה וחסד ומלא בדעת אלוקים שבנ"י מוכנים לה בטבעם... המשימה השניה של כנסת ישראל היא מופנית החוצה, להיות אור לגויים, להודיע לעמים כולם את שם ה', כבודו ודרכיו, ולמלא את הארץ דעה את ה' ללכת בדרכיו"30
|
|
נשמתו היא תמצית העולם כולו, הוא הגרעין ממנו צומחים ומתפתחים שאר האומות. הוא הגילוי הרוחני העליון, כלומר דרך עם ישראל הקב"ה מתגלה בעולם. לכן, הוא אינו אומה ככל האומות. מה שהופך אותו לעם אינו רצונות אנושיים אלא טבע אלוקי. תפקידו להביא לתיקון עולם ולהעלאת כל התרבויות ליום בו יכירו במלכות ה'. את תיקון העולם הוא עושה דרך חיי-תורה והכרה שלכל אומה יש מה לתרום לגילוי ה'. סגולתו אינה תלויה במעשים, נשמתו הגדולה אינה פונקציה של בחירה אנושית, ולכן גם אינה יכולה להשתנות. נשמתו הגדולה מביאה לכך שיש לה יותר בחירה לפעול, ויותר אפשרות טבעית להתפשט ולהתרחב. השגחה |
"ההבנה של השגחה כללית וידיעה כללית שבפילוסופיה, כלפי מעלה, מיוסדת היא על עומק הדעת, שעצמיות הפירוד לפרטים היא הכרה מוטעת, מצד הכהות שבהכרת הברואים, גם העליונים שבעליונים. אבל האמת הוא, שהמצוי כולו הוא כלל גדול, ואם כן כלפי מעלה, שמוארה שם האמת הבהירה, ההשגחה והידיעה היא באמת כללית."31
|
|
הרב קוק יוצא נגד טענות הפילוסופים (ובהם הרמב"ם) על ההפרדה שהם עושים בין השגחה פרטית להשגחה כללית. המחלוקת נובעת מהעובדה שהרב קוק לא מסכים עם החלוקה וההפרדה שהם עשו בין הכלל לפרט. טענת הפילוסופים היא שפרטים אינם חלק מכלל, ושההשגחה על יחידים שונה מההשגחה שיש על ציבור32. הרב קוק, לעומתם, טוען שפרטים הם חלק מכלל, וכלל מורכב מפרטים- ולכן אי אפשר להפריד בין השניים. השגחה על כלל אומרת, בעצם, השגחה על הפרטים שמרכיבים אותה. ההשגחה היא כללית, שכן הכל חלק מכלל, אך בו בזמן, על כל פרט בפני עצמו. |
"ההשקפה החודרת תדין, שכל עיקר המושג של הפרטיות אין לו מעמד אמיתי בפני עצמו. האמת העליונה היא מתארת לנו את הכלל בחטיבה אחת, כל מה שנראה לנו פרטי, איננו באמת כי אם הופעה אחת מהכלל המאוחד. וזה הוא דבר ברור, שההשגחה האלוקית מתקשרת היא עם האמת העליונה, וביסודה אין לנו כלל מושג של פרטיות. אבל ההשגחה הכללית הזאת הרי היא יותר חודרת אל הפרטים כולם, שהרי מצד חשכנו מתתארים לפרטיותם, מכל מין השגחה פרטית שאפשר לעלות על הדעת."33
|
|
את מהות ההשגחה אפשר לחלק לשניים, על פי הרב קוק: מהות כמותית, ומהות איכותית. |
"הסידור הכמותי הוא, שלא יש שום דבר בעולם שאיננו נעשה בדבר ה' ובעצתו העליונה, כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ."34
|
|
כל דבר שנמצא בעולם נמצא מכח רצונו של הקב"ה. יש השגחה פרטית על כל הנבראים: |
"מי שיסכל עוצם השגחת השי"ת הפרטית, יוכל לטעון שכח הבריאה ילך בכללות ויברא לפעמים גם דבר שלא ימלא תפקידו. אומנם המסתכל יפה ישכיל שאין שום מקרה נמצא, וכל הנברא נברא בצביונו להשלים תפקידו... הכל דבק בהשגחת השי"ת העליונה".35
|
|
הקב"ה משגיח השגחה ישירה על כל הנבראים- ומתאים לכל נברא את התכונות הדרושות לו למילוי תפקידו. שום בריאה לא נעשתה במקרה, הכל מכוון במחשבה תחילה. הרב קוק מביא חיזוק לטענתו שיש השגחה ישירה על כל הנבראים מתפילת ר"ה, שכן כתוב שכל באי עולם עוברים לפני הקב"ה, והקב"ה דן כל אחד ואחד מהם. הדין לא נעשה באופן מיני או כללי- אלא כל אחד מקבל את המידה הראויה לו.36 |
"והצד האיכותי הוא, שהעצה היא העצה היותר אצילית, היותר מגמתית ויותר אידיאלית, מכל מה שהלב יכול לחשוב. והעצה הזאת שרויה באידיאליותה בכנסת ישראל, המצויינת בעולמנו בתור גוי אחד בארץ, ובשרשי הויתה במעבד האצילי עד קץ ותכלית."37
|
|
כלומר, יש השגחה על כל הנמצא בעולם, אך עיקר ההשגחה הוא על עם ישראל: |
"סוד ההשגחה מתפרש הוא דווקא ביחודה של כנסת ישראל. כלומר, כל מה שנעשה בעולם הוא מכוון בהשגחה מדויקת, והכל בשביל ישראל, שהוא יסוד העולם."38
|
|
כל מה שקורה בעולם- נעשה בשביל כנסת ישראל. גם אם לכאורה נראה שהדבר אינו קשור אליה ישירות, או אינו קשור אליה בכלל- האמת היא ש "הכל בשביל ישראל". הקב"ה מקיים ומשגיח על העולם בשביל עם ישראל. |
"אבל לעולם מוכרחים אנו להשקיף על פני ההדר העליון, על ידי ההתאחדות הנפלאה של שני אופני ההשגחה הללו, שהשניה המבוטאה בכנסת ישראל מגלה היא את כל האור והעילוי של הראשונה, ומחשבתן של ישראל קודמת לכל, וחותמת לכל" 39
|
|
בעצם, שני סוגי ההשגחות קשורים זה לזה, שכן- ככל שיש יותר השגחה על עם ישראל, ועם ישראל פועל בצורה טובה יותר- מרוויח מכך כל העולם. חלק ניכר מתפקידו של עם ישראל הוא לטובת העולם כולו, לאחד את כל כשרונותיו ולהביאם לקדושה, כך שההשגחה שבתבטאת בעם ישראל תורמת להתרוממות כל העולם. |
"הרעיונות המתייחסים להשגחה בכלל, אפילו בכל מעמק הפרטיות שלה ובכל ערכי דייקנותה, אפשר להם להגלות בהופעה של השכלה בהירה בשכל אנושי, וקל וחומר בערכי רוח הקודש ונבואה. אבל ההופעה האיכותית, המצבינת את כל הוד האידיאליות של העולם, והתרכזה בכנסת ישראל, בכל תופעותיה, מרום עליון עד עמק שפל, זה אינו מתגלה כי אם ע"י אור התורה, נבואתו של משה, לא בחידות ולא בחלום ולא במראה נבואית מוגדרת, כי אם דווקא בהתועדות של פה אל פה אדבר בו, המייחדת את כנסת ישראל בעולם מכל גויי הארץ, ומיום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, מקצה השמים עד קצה השמים"40
|
|
רק ע"י התורה אפשר להבין את עניין ההשגחה המיוחדת שיש על עם ישראל. על ההשגחה באופן כללי אפשר להסיק מסקנות הגיוניות, לחקור בשכל או לראות לה הוכחה ע"י רוח הקודש ונבואה- שמעידות על קיום מעורבות אלוקית (ובוודאי השגחה) בעולם. אבל, על ההשגחה האיכותית, שמתגלה בעם ישראל, אפשר ללמוד רק מהתורה- שמוכיחה על קיום קשר מיוחד בין עם ישראל לקב"ה. קשר כמו שיש בין הקב"ה לעם ישראל, שמתבטא במתן תורה, ובדיבור ישיר- היחיד בהסטוריית העולם - מעידות על קיום השגחה שונה מאשר מה שיש על כל העולם, והיא ההשגחה האיכותית, שמכוונת את כל התנהלות העולם בשביל עם ישראל. בנוסף לחלוקה המהותית בין השגחה איכותית לכמותית, מפרט הרב יעקב פילבר, על בסיס כתבי הרב בעין אי"ה, חלוקה נוספת- לפי אופן וביטויי ההשגחה: הנהגת יושר והנהגת מעגלים. |
"...העיגולים רומזים להנהגת המציאות כפי שהיא בטבעה41... והיושר, ההנהגה שעל פי ההדרכה המוסרית שהיא התכלית של המציאות"42
|
|
הנהגת מעגלים היא הנהגה שפועלת בחוקים הקיימים, בטבעיות, בלי לצאת ממסגרות. השגחה שמוודאת שהעולם מתנהל כשורה. תחת השגחה זו יכול אדם להחליט בחופשיות מוחלטת לאן פניו מועדות, ולא תהיה שום הכוונה מגבוה. ההנהגה העיקרית היא הנהגת היושר: הנהגה שמכוונת את העולם לכיוון תכליתו. הנהגה זו אינה כפופה לשום חוק או טבע, היא חופשית לחלוטין. להמחשת שתי ההנהגות מביא הרב פילבר דוגמא של אוניה השטה לחוף מבטחים.43 לנוסעי האוניה יש חופש להתנהג כרצונם, כשהחלטותיהם יוכלו להאט או להאיץ את קצב האוניה- אך לא לעצור אותה, לשנות את מסלולה או את יעדה הסופי. הנהגת העיגולים מקבילה להתנהגותם של נוסעי האוניה- התנהגות שמוגבלת במגבלות שטח האוניה. לעומת זאת הנהגת היושר היא הנמשל של רב-החובל שמנווט את האוניה למחוז חפצו. אנשי האוניה יקבלו את השכר והעונש המגיע להם על פי התנהגותם הבחירית בזמן ההפלגה, אך ראוי לדעת שרב החובל מחליט החלטות נוספות הקשורות למהלכה של האוניה, כלשהחלטות אלה יש השלכה עקיפה על נוסעי האוניה. אדם יכול לבחור איך להתנהג- אך היעד הסופי קבוע מראש. הנהגת המעגלים לא תתערב ותאפשר לו להמשיך במעלליו, אך הנהגת היושר תדאג לכוון את דרכו, בלי לפגוע בבחירתו החופשית, לכיוון היעד הנכסף. כלומר, לקב"ה יש שתי סוגי השגחות: השגחה משקיפה והשגחה מעורבת. ההשגחה המעורבת, המכוונת היא העיקרית44, והמשקיפה (הנהגת המעגלים) היא ה"טפלה בהנהגות"45. לפי המשל נראה שהן פועלות במקביל, כשאת עיקר הניווט עושה הנהגת היושר. הנהגת היושר שולטת גם על הנהגת המעגלים. הקב"ה משגיח על הכל, נותן לאנשים להתנהג כפי רצונם, אך במקביל מכוון מתחת לפני השטח כך שהעולם יגיע ליעדו. ככל שהנקודה האלוקית באדם גדולה יותר- יכולתו לפעול גדולה יותר. לעם ישראל יש יותר מנקודה אלוקית: יש לו טבע אלוקי, הוא הגילוי הרוחני העליון, ועוד היד נטויה. ככל שהנשמה גדולה יותר יש יותר בחירה, ויותר אפשרות למלא תפקיד נשגב. ככל שהתפקיד משמעותי יותר- ההשגחה גדולה יותר, מטעמים מובנים. על עם ישראל, אם כן, יש השגחה מיוחדת וישירה. מפרק זה עולות שתי מסקנות: האחת- על עם ישראל יש ללא ספק השגחה מיוחדת, איכותית. כל העולם מכוון להסתובב סביב עם ישראל. השניה- הקב"ה מתערב בנעשה בעולם, כל המציאות היא פרי רצונו. על-מנת להגיע ליעד המבוקש מכוון הקב"ה את העולם ומנווט אותו, בצורה פרטית ומדודה. משמעות הסבל של עם ישראל (על רקע תהליך הגאולה) |
"גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו"47
|
|
הסבל של עם ישראל נובע מהיותו עם נבחר, נקודה. בגלל היותו העם הנבחר, עם העוצמות והסגולות הכרוכות בכך- כל תופעה שקשורה אל עם ישראל תהיה בקנה מידה גדול. הטעויות גדולות- ולכן גם הצרות, אך גם הנחמה. הסבל קשור קשר ישיר לבחירה- שבעקבותיה כל התופעות הן גדולות יותר. המסקנה היחידה היא שיש לאותם ייסורים שעם ישראל עובר משמעות אדירה; הקב"ה מסובב ומנהל את כל העולם על-מנת שעם ישראל יגיע למקומות מסויימים ויסבול שם, וזה לא במקרה. גם כמות הסבל אינה סתמית: |
"על כן כח המקמץ והעוצר הוא מדוד ומשוער על פי הטכניקה הכללית של היצירה כולה, לפי ערכה ומידתה, לשימוש ההפרחה וההתרחבות, הכח העוצר, המקמץ והמצמק, אשר בחזקת היד ובגבורה חזקה ואכזרי לחץ את הנשמה העדינה הישראלית שלא תצא אל ההפועל, שתהא נחנקת תחת מסגרותיה ימים רבים, עד בא עת רצון ויום גאולה, יום נקם לה' ושנת גאולה לאלוקינו..."48
|
|
הסבל מדוד. הכל מכוון, מושגח ומדוייק. עם ישראל לא סובל רגע אחד יותר ממה שהקב"ה קובע ומייעד. בנוסף, היום בו נחלץ עם ישראל מצרותיו הוא זמן גאולה לקב"ה. הקשר בין הסבל של העם הנבחר לבין הקב"ה הוא קשר ישיר- כשעם ישראל נגאל הקב"ה נגאל. משנתו של הרב קוק מושפעת מאוד מהאירועים ההיסטוריים שהוא ראה: האנטישמיות הגואה באירופה; מלחמת העולם הראשונה; עליות החלוצים לא"י; ההתפתחות הטכנולוגית, ועוד. השקפתו התורנית באה מתוך הבנתו כי הוא חי בדור של ראשית הגאולה. לענייננו זה מתבטא בכך שהסבל קשור קשר הדוק עם הגאולה, שהתחילה בדורו. בבואנו לדבר על משמעות הסבל עלינו קודם כל להפריד בין הגורם לסבל, לבין התכלית שלה; מה גורם לסבל, ולמה הסבל גורם. הרב קוק מגדיר את השניים כ"הבנה סיבתית" מצד אחד, ו"הבנה מוסרית" מצד שני. |
"ההבנה הסיבתית מציעה חוקים אחוזים זה בזה על כל מרחב היש. מתחיל בעולם החומרי וכוחותיו הולך ומקיף, מטפס ועולה עד רוממות העולמים העליונים..."49
|
|
ההבנה הסיבתית טוענת שכל דבר נעשה בגלל סיבה מסויימת. כלומר, המהלך ההסטורי הוא תוצאה של מעשה או רצון או כל דבר אחר, קודם. גורם זה אינו מוגדר רק למעשים אנושיים, גם רצון אלוקי יכול להיכלל בקטגוריה זאת. למשל, ההסבר שהגלות קורית בגלל מעשי עבודה זרה וכו' של עם ישראל- היא ללא ספק חלק מהגורם הסיבתי, שכן- ההסבר המועלה לתופעה הוא סיבתי, בגלל דבר קודם. "כל שלשלת סיבתית, אפילו זו הנוגעת והנובעת מתחומי אמונה פנימיים, היא עדיין בגדר הבנה סיבתית"50. העולם הוא שרשרת של השתלשלויות, שכל אחת בנויה על זאת שלפניה. גם את הסיבות אפשר לחלק לשלוש: סיבה טבעית, סיבה בחירית וסיבה ההשגחתית. בכל תופעה אפשר למצוא פן טבעי שהביא אותה. |
"חלק ניכר של המהלכים הלאומיים אינו מתנהל בתור מהלך מתוכנן ויזום, אלא כתגובה טבעית לנסיבות, מעוצב על-ידי המציאות שהאומה נתונה בה..."51
|
|
לא מחשבה, תכנון או רצון הביאו לדבר מסויים, אלא הטבע. (טבע יכול להיות גם תכונות שטבועות בגורמים מסויימים, שלא הם משפיעים עליו52). הסיבה השניה היא סיבה בחירית. מחשבה, מודעות והחלטה אנושית-רצונית הם שיגרמו לתוצאה. הסיבה השלישית שייכת לתחום הדטרמניסטי53. בקצרה אפשר לסכם גישה זו בכך שנאמר שכל דבר שנעשה בעולם נעשה בגלל רצון של הקב"ה. פעמים רבות בתנ"ך זה הוזכר בפירוש: "ולא שמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם" (שמואל א' ב, כה) - חפני ופנחס, מצידם- בחרו לא לשמוע בקול אביהם, אך הדבר היה בגלל רצונו של ה'. לפעמים אנשים מבינים זאת גם בלי שהדבר נאמר להם במפורש: האחים מחליטים מדעתם למכור את יוסף, אך יוסף (שנים רבות אח"כ) מסביר להם שזה היה רצון ה' - "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה למען עשות כהיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, יט). עד כאן נראה- שהגלות54 היא תוצאה: אפשר לראותה כתוצאה טבעית (מטבע העולם מיעוט סובל משלטון הרב), כתוצאה של מעשים בחיריים (כגון מלחמות בין עמים), או, מעל כולן- כתוצאה של רצון אלוקי ותכנון של הקב"ה (שבא לידי ביטוי גם דרך הטבע ומעשי-הבחירה של בני-האדם). מול הבנה זאת נמצאת ההבנה המוסרית. |
"ההופעה המוסרית מגלה בנו צביון של אימרה ש "כך ראוי להיות", "כך צריך להיות", לא רק "כך הוא" ו"ככה נהיה"."55
|
|
כלומר- כשאנו רואים תופעה, על-מנת להגיע לתשובה המוסרית, לא נשאל "למה? מה הגורם לזה?" אלא- "בשביל מה?". התשובה אותה נחפש תהיה "כך ראוי להיות"- הווי אומר, תכלית, ולא- "כך נהיה" - תוצאה. ההבנה המוסרית טוענת שמהלכים היסטוריים הם גורם ולא תוצאה. העולם מתקדם במטרה להגיע למקום מסויים, והכח המניע אותו אינו מה שהיה, אלא מה שיהיה. אם כך- לפי ההבנה המוסרית הגלות היא גורם, והשאלה לגבי משמעות ייסורי עם ישראל אינה מה גרם לסבל, אלא- מה תכליתה. ממבט בכתבי הרב קוק, שעשירים מאוד בנושא זה, נראה שהתשובה הסיבתית אינה מספקת אותו. |
"כי גלינו מארצנו מפני חטאינו56, זהו דבר פשוט, כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. וכמו כן פשוט הוא, שיש מטרה ותכלית אל החורבן והגלות, והיא לכלות פשע ולהתם (-לגמור עד תום) חטאת."57
|
|
סיבת הגלות, חד וחלק, היא חטאי עם ישראל. אך, בה במידה, לא ייתכן שהגלות היא רק "בגלל". חייבת להיות גם תשובת תכלית, שהגלות היא "בשביל". |
"אין לראות את תקופת הגלות והפיזור רק כעונש על חטאי ישראל. תקופה ארוכה זו מילאה גם תפקיד מחנך בשביל אומות העולם. ישראל פוזרה בין ארבע כנפות הארץ: "כדי לתמם (-להשלים עד תום) את החזון שימלא כבוד ה' את הארץ, ודעת אלוקי אמת תחדור בכל לב, בכל נפש ובכל רוח".58" 59
|
|
דרך הגלות עם ישראל זוכה להשלים את תפקידו של תיקון עולם: הפיזור הין העמים אפשר לו להשפיע על שכניו, וכך לקרב את העולם להכרת ה'. הגלות, בהכרח, תהיה רצופת קשיים- אך רק באמצעותה יוכל עם ישראל למלא את תפקידו ולהפיץ את האור האלוקי הטמון בו. אם תפקיד הגלות היה רק על-מנת לחנך את אומות העולם היה בכך משום עוול לעם ישראל, שסובל ממנה אך לא מרוויח דבר. לכן חשוב להבין שאומנם חלק משמעותי ממטרת הגלות היא אכן להפיץ את אור ה' בעולם, אך חלק אחר הוא להגיע למצב שעם ישראל יוכל למלא את תפקידו השני, של היות עם קדוש שהולך בדרכי ה', חופשי משיעבוד זר, בא"י. מבהיר זאת הרב יעקב פילבר,60 שאומנם תכלית הגלות היא להכין את האומות להכיר בה'- אך תכלית זו תוכל לצאת לפועל רק אם הם יכירו בכך שהשלמות תבוא לעולם ע"י עם ישראל. |
"...האומות לא יוכלו להתעלות אלא אם יכוננו את דרכם לפי ערך המוסר של רוח ישראל, שלזה יגיעו האומות רק לאחר שיכירו כי השלמות האמיתית צפונה היא בישראל. ואז כשיכירו האומות את זאת, הרי לאומות עצמן יהיה עניין לרומם את קרן ישראל באהבה וחרדת קודש ולכל המהפך הזה מסייעת דווקא הגלות. ועל כן לא זו בלבד שאין בגלות העדפת טובת האומות על חשבון עם ישראל, אלא אדרבה סופה של הגלות לרומם קרנם של ישראל בעיני העמים."61
|
|
כלומר, בגלות זוכה עם ישראל להשלים את שני תפקידיו: בכך שהוא מפוזר בין העמים הוא מפיץ את שם ה' ומעורר את העמים להכיר בו, ופועל למען גילוי כל הכשרונות והכוונתם לשם שמים, וגם- מביא את העמים להכרה בכך שתיקון העולם והשלמתו תלוי בו, וכך מתרומם קרנו של עם ישראל בעולם, מה שמאפשר לו- אח"כ, לחיות כעם קדוש בלי שיעבוד זרים. סיבה נוספת לגלות היא "לכלות פשע ולהתם חטאת". בעוד שרב העמים מתנקים מחטאיהם בגהינום- עם ישראל עושה זאת בגלות: |
"מוכרח הוא הגיהינום להימצא. המירוק של הנשמות מזוהמתן, אי-אפשר לבוא על-ידי אותו המירוק החלש, שהכוחות החלשים שבמערכי הגופניות יכולים להראות בו פועלים. רק הגלות וצערה הנורא, הוא וכל סעיפיו, רק הוא שקול הוא כאותו הצער העמוק, הנחשולי, של הגיהינום. ...אומנם אינם מסוגלים למירוק הגלות כי אם בני ישראל, שכל-כך איתן וחזק הוא הטופס הנפשי שלהם, עד שלא יכחד בשום מהפיכה גלותית,... רק העזין שבאומות שהם ראויין לדת אש, הם יכולין להיות מתמרקין בגויותיהם במירוק הגלויות, שיוציאם טהורים כעצם השמים לטוהר. לא כן הוא חלק כל בני האדם." 62
|
|
הנשמות מוכרחות לעבור מירוק, ניקוי מזוהמה- באמצעות כח חזק מאוד שאי-אפשר להתחמק ממנו. הגלות מקבילה לצער הגהינום, והיא בעצם מעין פרס, שבא במקום גהינום. רק עם ישראל זוכה ב"מתנת" הגלות כי רק הוא יוכל לעמוד בו; להחזיק מעמד ולצאת לא רק מחוזק אלא טהור יותר. בכך שעם ישראל סובל בגלות הוא ניצל מדינה של גהינום. ההבנה שהסבל הוא חלק מתהליך שסופו טוב, תחנה קריטית בדרך למטרה יכולה להוות מעין נחמה: |
"כשמסתכלים בעולם בהסתכלות אידיאלית, שר הקודש מאיר עליו את זהרו, אין רואים דבר פרטי מצד פרטיותו, כי אם בכל חזיון, בכל פלוגה, אפילו הקטנה שבקטנות, מהחלקים היישים והמעשיים, רואים הופעה תוצאת תנועת הכל."63
|
"צריך להכיר כי כל המגרעות הנמצאים בחיי ההכנה המה באים כדי להקנות אותנו קניינים כאלה, שישלימו אותנו בהגיע זמן חיי התכלית"64
|
"כל העלילות מראש ועד סוף, מראש מקדמי תבל עד אחרית ימים ואחרונים, מתועפות תנועות רוחניות אדירות, הופעות שכליות ומוסריות מלאות וטובות... הכל תנועת עולמים גדולה אחוזה בהם, תנועת הארת אורו של משיח"65
|
|
על רקע מלחמת העולם, כתב הרב קוק: |
"כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בניין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה."66
|
|
שינויים היסטוריים משמעותיים באים מתוך מהומת המלחמה. כח המשיח מתעורר מתוך נהרות הדם שנשפך. המלחמה, שגורמת הרס וסבל בל יתואר, מביאה לתיקון: הרשעים נכחדים. גם צדיקים רבים נפגעים במלחמה, בבחינת "היחידים הנספים בלא משפט". נספים צדיקים שמצד עצמם לא מגיע להם דין זה, אך מיתתם נחוצה על-מנת להשלים את המהלך הכללי. מותם, שמכפר על חטאי הדור, מביא "ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בניין העולם בכל ערכיו ומובניו". באופן פרדוקסלי נראה שהעולם נבנה ומרוויח ממיתת הצדיקים. לאחר המלחמה "מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר". לפי גודל המלחמה כך תהיה גודל הצפיה למשיח, ולפי גודלה גם מידת ההתקרבות אליו, שכן מלחמה גדולה מעוררת את כוחו של המשיח. מלחמות מקרבות את המשיח בגלל שדרכן מוציאים העמים את תכונותיהם אל הפועל. כל זמן שיש כוחות לא ממומשים בעולם האור של עם ישראל, שמהווה את תמצית האנושות, לא יכול להיות שלם. ככל שהעמים מוציאים לפועל את ייחודם מתרבה האור של עם ישראל, וממילא מתקרב המשיח. |
"המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל היא האספקלריה הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן שמלכויות מתגרות זו בזו יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם של העמים, וממילא יולד כח-השלמה בכנסת ישראל והיא מצפה לרגלו של משיח שיבוא ויופיע במהרה בימינו."67
|
|
לפני החורבן מצב עם ישראל בא"י היה מקולקל: |
"המבט החיצוני על הסביבה הרחבה הבלתי-מפותחת, הפראית בטבעה ובבחירתה גם יחד, השכיח ממנו את סגולתו. אז הוסעו מן הלב תשוקת החיים האלוקיים ועדניהם וחמדת משושם וחילם בהתגלמותם בפועל, בא"י. טהרת השכל הפשוט והברור הושבתה, זיו העולם הועם. את עמדתם לקחו הדמיון הגס של החברה הפרועה ורשע-כסל של ההזיות האליליות ותועבתן."68
|
|
על-מנת לתקן מצב זה הוכרח להיעשות "הניתוח הנורא"69- של הפרדת עם ישראל מארצו. |
"בעצם צרתה הגדולה של האומה, כאשר סר מקרבה שאונם של החיים הלאומיים ומהומתם המזקת, החל האור הרוחני לשוב לעלות לאטו בקרבה במעלות אשר ירד. רון האומה הוסיף להעלות אבר כפי מידת שביתתו מהחיים המדיניים, שהם ראשונים לטומאה בציבור מקולקל."70
|
|
בגלות החל עם ישראל לגלות מחדש את סגולתו ואת האור הרוחני הטמון בו, וממילא לשנות את מעשיו. חיי הגלות אפשרו את הגילוי ובכך לתקן את הקלקול שנעשה, שכן- |
"ישראל בגולה עזב את דאגתו מכל ענייני חול מצד כללות האומה. שם את עיניו ולבו רק בשמים ממעל. לבו לא הלך עוד להרבות רכב וסוס, ככל גוי על אדמתו, ובכלל לא היה עוד לכלל האומה שום עסק חומרי. יחד עם זה חדל לעגב על ל זנוני הגויים הרבים... התורה נתחבבה עליו מזהב ומפז רב כבימי נעוריו הטובים. על קדושת האמונה יצא להורג בשמחת לבב."
|
|
בכך שבגלות עם ישראל לא צריך לדאוג ל "ענייני חול מצד כללות האומה"- הוא מתפנה לעסוק בתורה ולהתקרב לה', ויכול להשתקע בתיקון עולם בלי מגבלויות פיזיות. האמונה בגלות התחזקה עד כדי כך שיהודים שמחו למסור את נפשם על קידוש ה'. אם כן, ייסורי עם ישראל בגלות נועדו גם על-מנת לתקן את העולם- כפי שראינו בתחילת הפרק, וגם על-מנת לתקן את עם ישראל ולהכינו למצב בו יוכל לחזור לא"י, מקומו הטבעי שם הוא יכול לתפקד בצורה המושלמת ביותר עבורו. לכן, כשעם ישראל חוזר לארצו עליו לצאת מצורת ההתנהגות הגלותית. דרך חיים בגלות היתה זמנית בלבד, ונועדה על-מנת להביא למצב שעם ישראל יהיה מוכן לחזור לארץ. הרב קוק רואה בציונות החילונית, שפרקה עול תורה ומצוות במופגן ובקיצוניות, שלב חשוב ומשמעותי בתהליך הגאולה, שכן- "הנפש של פושעי ישראל שבעקבא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל כלל ישראל, לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלומי ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל, ובניין האומה והארץ."71 בניגוד לגלות- שם לא היה צריך לדאוג למצב כלל האומה, בזמן החזרה לארץ ההתחברות לגורל האומה היא מהותית. כדי לצאת מהלך החיים של הגלות היה צורך בהתנערות, בניפוץ מסגרות, ביצירה מחדש, דברים שהציונות החילונית הביאה בכנפיה. מצורך זה של יצירה חדשה, ארצישראלית, בא גם המושג של "תורת א"י". לא ח"ו משהו שיסתור הלכות קיימות או כללים קבועים, אלא הוספת דגש אחר: |
"הבנה שהשכל אינו הכלי היחידי ללמוד תורה; שותפים בלימוד כלי הקליטה הרוחניים הנוספים72"73.
|
|
בגלות היה הכרח להסתגר בד' אמות של הלכה כדי לשמור על קיום ואחדות העם היהודי, (ואכן רב הישיבות באירופה עסקו בעיקר בלימוד גמרא), אך עם השיבה לארץ דבר זה משתנה: |
"אין לימוד התורה מסתפק במעשה ההלכה בלבד. הוא מבקש לראות מהלך שלם, ממעמקי השורש עד הסעיף האחרון בביטוי ההלכתי... "
|
|
הרב קוק רואה בתקופתו חורבן עצום (מלחמת-העולם הראשונה), אך גם את ראשית הגאולה. לסיכום: הרב קוק מביא מספר משמעויות לסבל של עם ישראל. עיקר רעיונותיו בנושא הם על מטרת הסבל, היינו- הסבל הוא אמצעי, ולא על סיבת הסבל- שבו הייסורים הם תוצאה. ראשית הוא מדגיש שהסבל של עם ישראל קשור קשר הדוק לבחירה. יותר מזה: הבחירה בהכרח מביאה סבל עצום, שכן בגלל גדולתה של כנסת ישראל כל התכונות והתופעות שקורות לה יהיו עצומות. שנית, הסבל מדוד ומדוייק, לא תיפול אף שערה מעבר למה שקבע הקב"ה. לפני שנגיע לסיכום מטרות הסבל, על פי הרב קוק, כדאי הזכיר שגלות פירושה סבל. מטרות הסבל העצום, אם כן, הן: מילוי ייעוד עם ישראל: הפצת אור ה' בעולם והכרת העמים בשליחותו, יכולים להתרחש רק בגלות. לכן, הסבל הוא הכרחי בדרך למילוי התפקיד. הגלות ממרקת את חטאי עם ישראל, ש"זוכה" בגלות במקום גהינום. סבל רב כרוך במלחמה, אך מלחמות הן הכרחיות על-מנת לקרב את המשיח, שכן דרכן מוציאים העמים את כשרונותיהם לפועל, וכל עוד כשרונות חבויים לא יכול המשיח להגיע. הצדיקים שנספים במלחמה נספים כחלק ממהלך כללי, שסופו גאולה. כלומר, הסבל הוא חלק ממהלך אלוקי שנועד על-מנת לקרב את הגאולה. הגלות נועדה לנער את עם ישראל ולהכינו למצב בו יוכל לחזור לא"י. בגלות יכול עם ישראל לשקוע בעבודת ה' ובתיקון עולם בלי דאגות לאומיות. הסבל הכרוך בגלות הוא שלב שעל עם ישראל לעבור כדי שיהיה מוכן לחזור לארץ. (לכן החזרה לא"י דורשת שינוי מנטליות, כי הגלות היתה תקופה זמנית בלבד בה עם ישראל עסק רק בחלק מתפקידו, ולא פיתח כלל את הצד הארצישראלי.) המשותף לשלושה מתוך ארבעה הגורמים הנ"ל- הוא שלפיהן הסבל הוא חלק מתהליך. המלחמות והגלות הם שלבים בדרך לגאולה הסופית, שתבוא כששם ה' יופץ בעולם וכל האומות יכירו בו. כשכל הכשרונות יתגלו והתכונות ייוחדו למען שמו, תבוא הגאולה, ובשלב זה גם עם ישראל ישב לבטח בארצו ויהיה חופשי לעבוד את ה', שכן העמים יכירו שהוא נציג השכינה העליונה בעולם. הרב קוק, כמאמין שהציונות היא אתחלתא דגאולא- רואה את תחילת הסוף של התהליך; מעבר להסבר הפילוסופי-ערכי שנותן הרב לעצם הסבל של עם ישראל, חשוב לזכור את הבשורה הגדולה בדבריו, הרואה בתהליך המורכב שעובר העם עם תחיית התנועה הלאומית-ציונית, תהליך של גאולה. משמעות הדבר היא שהמתווה כבר ברור וחיובי, וכל שנותר הוא להסביר כל מצב של משבר כחלק מבניית הפאזל הגדול של גאולת העם, הארץ והעולם כולו. ברור, אם כן, שסבלו של עם ישראל- שאצל הרמח"ל יש הכוונה לראותו במבחן של תהליך שלם ולא רק "כאן ועכשיו", הופך להוראה דתית ומעשית, מבחינה דתית ורגשית, במשנתו של הרב קוק. |
הערות: 1. מובא ב-ש. רז, מלאכים כבני אדם- הראי"ה קוק, הוצאת קול מבשר, ירושלים, תשנ"ד. עמ' ה. 2. שמונה קבצים, קובץ א', קצ. 3. ג.שלום, דברים בגו, תל-אביב תשל"ו, עמ' 76 (מובא ב: יוסף בן שלמה, שירת החיים- פרקים במשנתו של הרב קוק, אונ' משודרת, תל-אביב תשמ"ט). 4. שוויון הזכויות שניתן ליהודים במדינות מערב אירופה. 5. עולת ראיה ב, עמ' מג. 6. עולת ראיה ב, עמ' מג. 7. עולת ראיה ב, עמ' מג. 8. אורות עמ' קנב. 9. אורות עמ' קלח. 10. אורות, עמ' יז. 11. אורות עמ' קנב. 12. אורות עמ' קלח. 13. הקדמה לשבת הארץ, עמ' ז. 14. אגרות הראיה ב, איגרת ת"ט, עמ' סה-ו. 15. אורות התחיה, עמ' סד. 16. אורות, עמ' קנו. 17. עולת ראיה חלק א' עמ' שפו. 18. צ. ירון, משנתו של הרב קוק, עמ' 286. 19. עולת ראיה חלק א' עמ' שפז. 20. עולת ראיה חלק א, עמ' שפז. 21. עולת ראיה א, עמ' שסה. 22. אורות, עמ' כו. 23. אגרות הראיה ב, איגרת תקנ"ה, עמ' קפו. 24. הקדמה לשבת הארץ, עמ' ז. 25. אגרות הראיה ב, איגרת תקנ"ה, עמ' קפו. 26. הקדמה לשבת הארץ, עמ' ז. 27. הקדמה לשבת הארץ, עמ' ז. 28. שמונה קבצים, קובץ א, תשיב. 29. שמונה קבצים, קובץ ג, רט. 30. הרב י. פילבר, לאורו- עיונים במשנת רבינו אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הוצאת המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשנ"ה, (להלן: הרב י. פילבר, לאורו) עמ' קכו. את הסתירה שנראית בין שתי המשימות (הדרך להתקדש כאומה היא ע"י בניית ממלכה בא"י, והדרך להשפיע על אומות העולם היא ע"י פיזור ברחבי העולם) נברר בע"ה בחלק השלישי של פרק זה. 31. אורות הקודש ב, עמ' תקנ (ההדגשה במקור) 32. אורות הקודש ב, עמ' תקמט 33. אורות הקודש ב, עמ' תקמט 34. שמונה קבצים, קובץ ח, רנו 35. עין אי"ה, ברכות , פרק חמישי, עמ' 139 36. עין אי"ה, ברכות, פרק רביעי, עמ' 122 37. שמונה קבצים, קובץ ח, רנו 38. שמונה קבצים, קובץ ', רנה. ההדגשה שלי. 39. אורות הקודש ב, עמ' תקנא 40. שמונה קבצים, קובץ ח, רנו. 41. הנהגת עיגולים - כשמה כן היא: מעגלים שסובביפ סביב עצמם, בלי כיוון או חידוש. 42. עין אי"ה, ברכות, פרק ראשון, עמ' 26.. 43. הרב י. פילבר, לאורו, עמ' יח. 44. הרב י. פילבר, לאורו, עמ' יז. 45. הרב י. פילבר, לאורו, עמ' יז. 46. עיין בפרק בקודם 47. אורות התחיה, עמ' נה. ההדגשה שלי. 48. עולת ראיה ב', עמ' רסג-ד. ההדגשה שלי. 49. אורות עמ' יט 50. הרב י. שרלו, "וארשתיך לי לעולם", עמ' 64 51. הרב י. שרלו, "וארשתיך לי לעולם", עמ' 60 52. עיין ב: הרב י. שרלו, "וארשתיך לי לעולם", עמ' 59-60. 53. דטרמניזם- "השיטה הקובעת קיום סיבה מכוונת לכל המתרחש בטבע וברצון האדם..." מתוך: א. אבן שושן, המילון העברי המרוכז, הוצאת קרית ספר, ירושלים, תשל"ט. 54. נראה שגם הרב קוק (בדומה לרמח"ל) משתמש במילה "גלות" שם שכולל בתוכו את כל הצרות של עמ"י. 55. אורות, עמ' כ 56. "החטא היסודי שגורם גלות הוא מה שמהרס את התכונה האלוהית של האומה בכללה, את היסוד של הקדושה הלאומית הכוללת..." (מאמרי הראיה ב' עמ' 281) 57. מאמרי הראיה ב' עמ' 281 58. עולת ראיה א' קיד 59. צ. ירון, משנתו של הרב קוק, עמ' 291 60. הרב י. פילבר, לאורו, עמ' קכז. 61. הרב י. פילבר, לאורו, עמ' קכז. 62. שמונה קבצים, קובץ ח', ק 63. שמונה קבצים, קובץ ז, קנו 64. עולת ראיה ב, עמ' רס. 65. אורות הקודש א, עמ' רעד. 66. אורות, עמ' יג. 67. אורות, עמ' טו. 68. הקדמה לשבת הארץ, עמ' יא 69. הקדמה לשבת הארץ, עמ' יא 70. הקדמה לשבת הארץ, עמ' יא 71. ערפילי טהר, עמ' יא. עם זאת, יש לדעת שנפש היא הדרגה הנמוכה ביותר מבין חמשת דרגות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. הנפש מיצגת את הצד הפיזי, שגם לו תפקיד חשוב בבניית העולם הרוחני. הנפש של "פושעי ישראל" מתוקנת, אבל "הרוח מתוקן הרבה יותר אצל יראי ה' ושומרי תורה ומצוות, אף על פי שההרגשה העצמית וההתעוררות של כח הפעולה בענייני כלל ישראל אינם אמיצים אצלם..." (שם). רוח היא דרגה יותר עליונה המנפש. 72. כמו רגש, דמיון ורצון (הרב י. שרלו, תורת א"י לאור משנת הראי"ה, הוצאת ספרי הגולן, חיספין, תשמ"ח. עמ' 55) 73. הרב י. שרלו, תורת א"י לאור משנת הראי"ה, הוצאת ספרי הגולן, חיספין, תשמ"ח. עמ' 37. |
לפרק הבא
חזרה לתוכן
