|
תקציר: תרגום ספרון המוסר לאפיקטיטוס, המכיל את קיצור תורותיו ומנהגיו. מילות מפתח: מוסר; אפיקטיטוס, פילוסופיה יוונית. |
|
אפיקטיטוס מהיאראפוליס (נולד בשנת 50 ומת בשנת 138, בערך, לספירה הרגילה) נחשב, יחד עם סיניקה ומארקוס אורליוס, "הפילוסוף היושב על כסא הקיסר", לאחת הדמויות המנהיגות באסכולה הסטואית (Stoa) של ימי הקיסרים. תורתו נשמרה ע"י תלמידו אריאנוס, ההיסטוריון המפורסם בתולדות אלכסנדרוס מוקדון, אשר רשם וערך את שיחות רבו וכתב גם את הספרון שלפנינו, קיצור תורותיו ומנהגיו. אפיקטיטוס נמנה עם סוג הפילוסופים, שעיקר פעולתם מתרכז במוסר. כמו כל הסטואיקונים של תקופתו, הוא מתנגד לתורת אפיקורוס ומהלכיו, שהשקפתם הייתה שנואה גם בין היהודים עד כדי כך, ששם מיסד אסכולה זו נהיה לסמל של חוסר אמונה וחוסר מוסר לדורי דורות, מימי התנאים עד היום הזה (משנה סנהד' י', א'. אבות ב', יד' ועוד). בשיחותיו (ג', ז'. א', כ"ג ועוד) הוא מתווכח עם השקפותיהם של האפיקוראים ומבטל אותן מטעמים מוסריים. בספרון שלנו אין זכר לזה. כבר העירו, שבפילוסופיה של אפיקטיטוס, כמו בפילוסופיה של מארקוס אורליוס, ובניגוד לאחרים, יש הדגשה ניכרת של הדתיות. בלי לסטות מהשקפותיה התיאולוגיות של האסכולה, מבליט הוא לפעמים ביטויי רגש דתי חזק וחם, ודורש שמירת מצוות הבורא, ובראש וראשונה קבלת הייסורים באהבה (ראה פרק ז', ח', ט', יא', יז', ל', ל"א). דמיון תורותיו לתורת היהדות בולט, אבל בולט גם ההבדל שביניהם, בייחוד ביחסו אל הפולחן המסורתי ואל המנחשים (פרק י"ח, ל"ב). ובכל זאת השפיע ספרו השפעה רצינית בפרט על הנוצרים בגלל הרוח הדתית השורה בו. המוסר אין לו עניין תיאורטי, ואין לו ערך, אם לא יוגשם בחיי יום יום. כך הוא לועג לדברי שקר, שנימוקי האיסור של בל תשקרו מוכנים בידם ושגורים בפיהם (פרק נ"ב). רק אדם בעל מוסר הוא בן חורין; החירות החיצונית אינה חשובה כלל. המשפטים הלאפידאריים בהם מתחיל הספרון, אופייניים הם לעקביות שיטתו: |
מן הדברים הקיימים יש שהם ברשותנו (שאנו שולטים בהם), ויש שאינם ברשותנו. ברשותנו - המחשבה והשאיפה, החמדנות והמאיסה, בקיצור - כל מה ששייך למעשינו. ומה שאין ברשותנו - הגוף, הרכוש, השם הטוב, השררה וכו'.
|
|
או הפסקה שלקמן (פרק ו'): מה באמת שלך, השימוש בכוח המדמה? (במקור: השימוש בפנטאסיות, במוצגים שבאים על האדם, והביקורת שלהם עפ"י שתבונה, וכן הביקורת על ההתרגשויות, על חמדנות ומאיסה וכו'). כל הדברים החיצוניים שאין לנו השפעה עליהם ("שאינם ברשותנו") בלתי חשובים הם, אינם פוגעים בפילוסוף, אינם מפריעים לו בישוב הדעת, כל זמן שהוא שומר על חוקי המוסר. המלה "אינו נוגע לי" היא כעין לחש, שבו הוא מרחיק מעצמו כל מה שאין ברשותו, בו הוא עומד בלי פחד אפילו בפני מחלה ומוות. כמה ממחשבותיו עושות רושם מודרני בהחלט. ודווקא בתקופתנו, הזקוקה לחיזוק המוסר יותר מהקודמות, כדאי לעסוק בהן. השתדלתי לתרגם את הנוסח בנאמנות, עד כמה שאפשר, ולא לשנות בשום פנים את הסגנון הפשוט והבלתי מרומם, שבו נכתב הספר. |
|
מן הדברים הקיימים יש שהם ברשותנו, ויש שאינם ברשותנו. ברשותנו - המחשבה והשאיפה, החמדנות והמאיסה, בקיצור - כל מה ששייך למעשינו. ומה שאין ברשותנו - הגוף, הרכוש, השם הטוב, השררה, בקיצור - כל מה שאינו שייך למעשינו. הדברים שברשותנו הם מטבע ברייתם חופשיים, אין למנעם ואין לבטלם; הדברים שאינם ברשותנו חלשים הם ומשועבדים, ניתנים למניעה ובידי זרים. זכור אפוא: כשתחשוב את המשועבד מטבע ברייתו לחופשי ושאינו שלך לשלך, תיכשל, תאבל, תופרע, תאשים א-להים ואדם. אבל אם תחשוב רק את שלך לשלך, ואת שאינו שלך - לאינו שלך, כפי שהנהו, איש לא יאלצך לעולם ואיש לא יעכב בעדך; לא תאשים שום איש, לא תוכיח שום איש, לא תעשה מאומה בעל כורחך; איש לא יזיק לך, לא יהיה לך שונא, ואינך נמצא מפסיד דבר.
אם כן, אם אתה שואף למטרה זו, דע שאי אפשר לשאוף אליה אגב אורח, אלא צריך אתה לוותר על כמה עניינים לגמרי ולדחות אחרים לפי שעה. אבל אם תחפוץ גם בהם, גם בעושר ושררה, יש לחשוש שלא תשיג אפילו את אלה, מפני שאתה שואף לקודמים. מכל מקום תפסיד את אלה, שמהם בלבד יוצאת החירות והאושר. ובכן, בכל מראית-עין מרגיזה השתדל לומר: אינך אלא מראית-עין, ולאוו דווקא מה שנראה שהנך. אחר-כך תבחון ותנסה אותה לפי הכללים הקבועים לך, בראש ובעיקר, אם ברשותך היא או אינה ברשותך. ואם אינה ברשותך, תהא תשובתך - אין היא נוגעת בי. |
|
זכור: שתכלית החמדנות היא השגת החמוד, ותכלית המאיסה היא שלא ליפול לידי הדבר המאוס. החומד אינו משיג אינו מאושר; והמואס, כשיפול לידי הדבר המאוס אינו מאושר. ולכן, אם תמאס רק מה שמתנגד לטבע מהדברים שברשותך, לא יגיע אליך דבר ממה שאתה מואס. אבל כשאתה מואס במחלה או במוות או בדלות, תהיה בלתי מאושר. תסלק אפוא את המאיסה מכל מה שאינו ברשותך, ותעבירנו אל הדברים שכנגד הטבע, שהם ברשותנו. אך את התאווה בטל לעת עתה לגמרי. כשתתאווה למה שאינו ברשותנו, מן הדין הוא שתהיה בלתי מאושר; ומן הדברים שברשותנו, ושיפה היה להתאוות להם, אין לך עדיין דבר. הווה פועל רק בכוחך לקרב אל דבר או לרחק ממנו, אך בנקל, באיטיות, במתינות.
|
|
בכל דבר המושך את הלב, או המועיל, או האהוב, זכור שעליך לקבוע, מה טיבו של הדבר. והתחל אף בדברים הקטנים ביותר. אם תאהב קדירה, [אמור לעצמך]: קדירה אני אוהב. ואם תישבר לא תחרד. אם תאהב את ילדך, או את אשתך [אמור לעצמך]: בן אדם אני אוהב. וכשימות לא תחרד.
|
|
כשתיגש לאיזה מעשה, תזכיר לעצמך מה טיבו של המעשה. כשאתה הולך להתרחץ, תתאר לך את הקורות בבית המרחץ, את האנשים המתיזים מים, הדוחפים, המגדפים, הגנבים.
ותבצע את המעשה ביתר בטחון, אם תאמר תכף: להתרחץ אני רוצה וברצוני גם לשמור על רצוני בהתאם לטבע. וכך בכל מעשה ומעשה. כן אם יקרה איזה מכשול במרחץ, תהיה מוכן לומר: לא רק זה רציתי, אלא גם לשמור על רצוני בהתאם לטבע. לא אשמור אותו, אם אתרגש על מה שקרה. |
|
לא המעשים מחרידים את בני האדם, אלא הדעות שיש להם עליהם. כגון המוות, אין הוא עניין נורא (אחרת היה נראה כך גם לסוקראטס), אלא נוראה היא הדעה, שהמוות עניין נורא הוא. לכן כשנופרע, נחרד או ניצר, אל נאשים אחרים אלא את עצמנו, היינו את דעותינו. מעשה בור הוא להאשים אחרים בסבלו. זה שהתחיל לומד יאשים את עצמו, אך זה שהשלים תלמודו לא יאשים אחרים ואף לא את עצמו.
|
|
אל תתהלל במידותיהם של אחרים. לו סוס התהלל ואמר "יפה אני", אפשר היה לשאת את הדבר. אבל אתה, כשתתהלל ותאמר, "יש לי סוס יפה", תדע שתתהלל במעלה טובה של הסוס. ומה באמת שלך? השימוש בכוח המדמה. לכן, אם בשימוש בכוח המדמה תהיה בהתאמה לטבע, בזאת תתהלל, כי אז במעלה טובה משלך תתהלל.
|
|
כשם שבהפלגה, כשהאנייה עוגנת ואתה יוצא לקחת מים, אגב אורח תרים איזה דבר טפל כגון צדף או שרץ, אך עליך לכוון את מחשבתך אל האנייה, ולעמוד על המשמר פן יקרא רב החובל. וכשיקרא, עליך להניח את כל אלה, כדי שלא תיאסר ותיזרק אל האנייה כבקר. כן גם בחיים, אם יינתנו לך במקום הצדף והשרץ אשה וילד, אל ימנע בעדך דבר (מלקבלם). אבל אם יקרא רב החובל, רוץ אל האנייה ועזוב את כל אלה, ואל תפנה לאחור. ואם זקן אתה, אל תתרחק הרבה מן האנייה, כדי שלא תאחר את הקריאה.
|
|
אל תבקש שכל הקורה יקרה לפי רצונך, אלא הווה רוצה במה שקורה כמו שהוא, ואז תהיה מאושר.
|
|
מחלה היא מכשול לגוף, אבל לא לרצון, אלא אם כן בעצמו יסכים לכך. פיסחות מכשול היא לשוקיים, אבל לא לרצון. זאת אמור בכל מה שפוגע בך, ואז תמצא שהוא מכשול לדבר אחר, אבל לא לעצמך.
|
|
בכל מה שפוגע בך, זכור שעליך לפנות אל עצמך ולחקור, מה כוחך לטפל בו. אם תראה איש יפה או אישה יפה, תמצא שהכוח לעמוד בהם הוא ההתאפקות. אם תעמוד בפני סבל תמצא את ההתבגרות. אם ילעגו לך, תמצא את הסבלנות. ואם תתרגל ככה, הופעות החיים לא יסחפוך.
|
|
לעולם אל תאמר על דבר "איבדתיו" אלא "החזרתיו". הילד מת. הוחזר. אשתך מתה: הוחזרה. נושלת מעל אדמתך: כמובן גם היא הוחזרה. "אבל האיש שנישל אותך, איש רע הוא". מה איכפת לך, בידי מי דרש אותה הנותן? כל זמן שהוא נותנה בידך, טפל בה כאילו היא רכושו של אחר, כמו עוברי אורח בפונדק.
|
|
אם אתה רוצה להתקדם, עזוב מחשבות כעין אלו: "אם אזניח את עסקי, לא תהיה לי פרנסה". "אם לא אוכיח את העבד, יתקלקל". כי טוב למות ברעב בלי סבל ובלי פחד, מלחיות בשובע ובחרדה. וטוב שיהיה העבד רע משתהייה אתה אומלל.
ובכן תתחיל מן העניינים הקטנים. נשפך קצת שמן, נגנב קצת יין, אמור במחיר זה נקנה יישוב הדעת. חינם אין להרוויח כלום. ואם תקרא לעבד, הבא בחשבון שלא ישמע או אפילו אם ישמע, שמא לא יעשה את רצונך. אבל לא ייתכן, שבו יהיה תלוי, אם אתה תופרע או לא. |
|
רצונך להתקדם, קבל על עצמך שתיחשב בעיני זולתך טיפש וכסיל במילי דעלמא, ואל תרצה להיראות כמבין; ואפילו אם תיראה כמבין בעיני אחדים, אל תאמין בעצמך. דע, כי לא קל הוא לשמור גם על רצונך בהתאם לטבע, גם על מילי דעלמא, אך אם תשאף לזה, מן ההכרח להזניח את זה.
|
|
אם תרצה שבניך ואשתך וידידיך יחיו לעד, אינך אלא טיפש, כי אז תרצה שמה שאינו ברשותך יהיה ברשותך, ומה שאינו שלך יהיה לשלך. כן אם תרצה שעבדך לא יחטא, כסיל אתה, כי אז תרצה שהרע לא יהיה רע אלא משהו אחר. אך אם תרצה שלא להיכשל בשאיפותיך, זאת תוכל לעשות, ובכן, טפל במה שבכוחך לעשות. אין אדם אדון לזולתו, אלא מי שהכוח בידו להמציא לו או למנוע ממנו מה שהוא רוצה או אינו רוצה. הרוצה, אפוא, להיות בן חורין אל יחמוד דבר ואל יברח מדבר הנתון בידי אחרים. שאם לא כן, מן ההכרח שיהיה משועבד.
|
|
זכור, שבחיים עליך להתנהג כמו במשתה. מגישים מנה, והיא מגיעה גם אליך; שלח ידך וקחנה בנימוס. היא עוברת: אל תעכב אותה. עדיין לא הגיעה: אל תראה בגלוי את תאוותך, אלא המתן עד שתגיע אליך. כך תתנהג ביחס לילדים ולאישה, למשרות ולעושר: ועתיד אתה להיות פעם ראוי לישב לשולחנם של האלים. אך אם גם ממה שמובא לפניך לא תיקח אלא תוותר, אז לא רק מהמסובים על שולחן האלים תהיה, אלא מהשותפים בשלטונם. כי דיאוגנס והירקליטוס והדומים להם בעשותם כן היו בצדק אנשי א-להים, ואף נקראו כן.
|
|
כשתראה מישהו בוכה מצער על נסיעת בנו או על אובדן הונו, היזהר שלא תיסחף על ידי מראית-עיניך, כאילו רעה מצאתהו מבחוץ, אלא חשוב מיד: "לא מה שקרה הדאיבו (שהרי לא הדאיב מישהו אחר), אלא דעתו על הקורות אותו". כל עוד תעשה זאת במילים אל תהסס להשתתף בצערו, ואם יש צורך היה אפילו שותף לאבלו, ואף הזהר שלא תאבל גם מבפנים.
|
|
זכור שהנך שחקן במחזה מן הסוג שבחר בו מחבר. אם יבחר מחזה קצר - בקצר; אם ארוך - בארוך. אם ירצה כי תשחק כקבצן, תציג גם את זה בהתאם לטיבו, והוא הדין אם חיגר, או שליט, או סתם אדם. עניינך הוא לשחק את תפקידך יפה; אך לבחור בתפקיד, הוא עניינו של אחר.
|
|
כשיקרקר העורב קרקור מנבא-רע, אל יסחפך משמע-אוזנך, אלא מייד חשוב בדבר, ואמור: דבר בכל אלה אינו מרמז אלי, אלא אל גופי או אל רכושי, אל שמי הטוב, או אל בני או אל אשתי. אך אשר לי - כל אלה מבשרים טוב, אם אני רוצה בכך. יבוא מה שיבוא, יש שביכולתי ליהנות ממנו.
|
|
יכול אתה להיות בלתי מנוצח, אם לא תיכנס לשום קרב, שאין ביכולתך לנצח בו. אם תראה איש מכובד, או תקיף, או חשוב באיזה אופן, הישמר לך פן תיסחף על ידי מראית עיניך ותחשבהו מאושר. שהרי אם מהות-הטוב היא מן הדברים שברשותנו, אין מקום לא קנאה ולא לצרות עין. אתה בעצמך לא תרצה להיות לא אסטרטג, ולא מושל, ולא קונסול, אלא בן חורין. ודרך אחת לכך: להתעלם מכל מה שאינו ברשותך.
|
|
זכור, שלא המגדף או המכה, מעליב אותנו, אלא הדעה עליהם כאילו הם מעליבים. אם כן, כשהקניט אותך מישהו, דע שדעתך אתה הקניטה אותך. לכן תנסה תחילה לא להיסחף על-ידי מראה-העיניים, שהרי אם פעם אחת הרווחת זמן ושהות, על נקלה תכבוש את יצרך.
|
|
מוות וגלות, וכל שנראה איום, הווה משווה לנגד עיניך תמיד בכל יום. ויותר מכל את המוות. אז לא תחשוב על עניינים קלוקלים, ולא תתאווה לשום דבר יותר מדי.
|
|
אם חשקה נפשך בפילוסופיה, תהא מוכן לכך שילעגו לך, שרבים ישימוך לצחוק ויאמרו: "הנה לפתע פתאום נולד לנו פילוסוף", או: "מאין לנו גבה-רוח זה?" אבל אתה אל תהיה גבה-רוח, אלא החזק במה שנראה בעיניך הטוב ביותר, כאילו הא-ל הועידך לכך. זכור כי אם תתמיד בכך, הצוחקים עליך בתחילה - לבסוף יעריצוך; אם אתה תיכנע להם - לעג כפול יהיה חלקך.
|
|
אם פעם יקרה ותפנה לעניינים חיצוניים כדי למצוא חן בעיני מישהו, דע שאיבדת את עמדתך. הווה מסתפק בכל בהיותך פילוסוף. ואם תרצה גם להיראות כפילוסוף, הראה לעצמך, ודי בזה.
|
|
נימוקים כעין אלו לא יטרידוך: "אהיה חסר כבוד, ואהיה אלמוני בכל מקום". אם רעה היא להיות בלתי-מכובד, אין אתה יכול להיות ברעה, בגלל מישהו אחר, לא יותר מאשר להסתבך בדבר מביש. האם עניינך הוא להשיג משרה או להיות מוזמן למשתה? ודאי לא. אם כן, איך יכול להיות עניינך חוסר הכבוד? איך תוכל להיות אלמוני בכל מקום, מאחר שאתה צריך להיות מישהו רק בשטח שאתה שולט בו, בשטח שביכולתך להיות חשוב מאוד? אך לא תוכל לתמוך בידידיך. מה כוונתך "בתמיכה"? הן כסף לא יקבלו ממך, ואת האזרחות הרומית לא תמציא להם. אבל מי אמר לך שזה מהדברים שברשותנו ולא ברשות אחרים? מי יכול לתת לחברו מה שאין לו? רכוש כסף, הם אומרים, ויהיה גם לנו. הרי אם אוכל לרכוש אותו בשומרי על עצמי להיות צנוע ונאמן ומרומם, הראני את הדרך וארכוש. אך אם אתם מבקשים ממני שאעזוב מה שטוב ומה שהוא שלי, כדי שתשיגו אתם מה שאינו טוב, ראו-נא, כמה אתם חסרי-יושר וחסרי הבנה. מה אתם רוצים יותר? כסף או ידיד נאמן וצנוע? לשם כך תסייעו לי ואל תכריחו אותי לעשות דבר שבו אפסיד את מידותי הטובות. - "אבל המולדת", הם אומרים, "לא תיהנה מעזרתי". שוב, איזו עזרה זו? אולמות לא תקבל על ידיך ולא בתי מרחצאות. ומה פירוש הדבר? הן נעלים לא יהיו לה ע"י הנפח ולא כלי זיין על-ידי הסנדלר. די בכך, אם כל אחד ימלא את תפקידו הוא. ואם תספק לה איזה אזרח אחר נאמן וצנוע, הלא תביא לה תועלת? "כן". אם כן, גם אתה לא תהיה חסר-תועלת בשבילה. "ואיזה מקום יהיה לי במדינה?" כל מקום שאתה יכול לתפוס, כל עוד אתה שומר על עצמך כאיש נאמן וצנוע. אבל אם ברצותך לשרת את המולדת תאבד מידות אלה, איזו תועלת אתה יכול להביא לה, מאחר שהיית לבלתי נאמן ולבלתי צנוע?
|
|
נשאו את פני מישהו לפניך במשתה, או בברכה, או בהזמנה להתייעצות? אם הדברים האלה טובים הם, עליך לשמוח, שאחר זכה בהם. אך אם רעים הם, אל תתעצב, שאתה לא זכית בהם. זכור, שבלי לעשות אותן הפעולות [כמו שעשה האחר] כדי להשיג מה שאין ברשותנו, אי אתה יכול להיות ראוי לדברים מעין אלה. איך יגיע מי שאינו הולך לבקר אנשים, לידי אותם היתרונות כמו ההולך? מי שאינו מלווה אנשים בצאתם לדרך כמו המלווה? מי שאינו משבחם כמו המשבח? תהיה עוול ובעל-תאווה, אם לא תיתן את המחיר שנמכרים בו דברים אלה ותבוא בטענות לקחתם חינם.
והנה בכמה נמכרת חסה? נניח באובולוס. ובכן, אם מישהו ישלם אובולוס ויקח חסה, ואתה לא תשלם ולא תיקח, אל תחשוב שיש לך פחות מאשר ללוקח. כי כאשר הוא תופס את החסה אתה שומר את האובולוס שלא שילמת. הוא הדין גם כאן. לא הוזמנת אל המשתה של מישהו? מסתמא לא נתת למזמין את מחיר הסעודה. בתשבחות הוא מוכר אותה או בכיבודים. תן לו, אפוא, מה שמגיע לו, אם הדבר כדאי לך. אם אין אתה רוצה לתת את המחיר ובכל זאת לקחת אותו, חמדן אתה וטיפש. ובאמת, האין לך כלום במקום הסעודה? יש לך זה שלא היללת מי שלא רצית להלל, ושלא היה לך לסבול את חוצפת השוערים שלו. |
|
מהו רצון הטבע, יש ללמוד מן הדברים בהם איננו שונים זה מזה. למשל: אם עבדו של שכן שבר גביע, אנו מוכנים לומר מייד: זה מהדברים העלולים לקרות. דע, אפוא, שאם יישבר גביעך, עליך לחשוב מה שחשבת כשנשבר גביעו של שכנך. ככה תתייחס גם לעניינים יותר חשובים. מת בנו של רעך או אשתו, אין איש שלא יאמר: דבר אנושי הוא. אבל אם ימות לאדם בנו הוא, מייד יקונן: אויה לי, האומלל! אבל יש לזכור כיצד אנו חשים בשמענו מעין זה על איש אחר.
|
|
כשם שאין קובעים מטרה להחטיאה, כך אין טבע הרע קיים בעולם.
|
|
אילו מסר מישהו את גופך לאיזה עובר-אורח, בצדק היית קוצף. אבל אתה, כשאתה מוסר את בינתך לכל עובר-אורח, עד כי תרגש ותחרד אם מישהו יגדפך, הלא תבוש על כך?
|
|
בכל מעשה הווה מעיין בתנאי הדבר ובתוצאותיו, וכך תתחיל בו. שאלמלא כן תתחיל בהתלהבות בלי לחשוב על מה שעתיד לבוא, ואחר כך, כשייראו הקשיים, תחדל ממנו בבושה. אתה רוצה לנצח בהתחרויות האוליפיות? גם אני הייתי רוצה בכך, חי האלים, שהרי עניין נהדר הוא. אבל ראשית הבא בחשבון את תנאי הדבר ואת תוצאותיו. וכך תתחיל בו. עליך לנהוג במשמעת, לאכול לפי צוו, להימנע מדברי מתיקה, להתאמן לפי צוו, בשעה קבועה בחום ובקור, לא לשתות דבר קר, לא יין כאוות נפשך. קיצורו של דבר, עליך למסור את עצמך בידי המאמן כמו בידי רופא, אחר כך תוכל לגשת להתחרות. פעמים תשמוט ידך, תיקע את קרסולך, תבלע אבק רב, ופעמים אף תספוג מכות, ואחרי כל זאת תנוצח. בהשיבך אל לבך דברים אלה, אם עוד תחפוץ בכך, גש אל התחרות. אם לא, הנך נוהג כדרך הילדים המשחקים פעם בהיאבקות, פעם בדו-קרב, פעם תוקעים בחצוצרה, פעם מציגים טרגדיות. ככה גם אתה, פעם תהיה מתחרה לוחם בדו-קרב, פעם נואם, פעם פילוסוף, אבל בכל נפשך לא כלום; אלא כמו קוף תחקה כל מראה שתראה, וזה אחר זה ייטב בעיניך. כי לא לקחת זאת על עצמך מתוך מחשבה תחילה ולא מתוך התכוננות, אלא בלי תכנית ומתוך תשוקה קרה. כך יש אנשים שראו פילוסוף ושמעו מישהו נואם כדרך שאויפרטס נואם (אגב - מי יכול לנאום כמוהו?) וגם הם רוצים להיות פילוסופים.
בן-אדם, ראשית חכמה תהייה שוקל ובודק את המעשה. אחר כך תבחון את טבעך, אם תוכל לקבל עליך את הדבר. הרוצה אתה להיות פנתאטלט או מתגושש? בדוק את זרועותיך ואת שוקיך, ובחן את מתניך. כי כל אדם נוצר לדבר אחר. החושב אתה שבעשותך כל אלה תוכל לאכול כמקודם, לשתות כמקודם, לחשוק כמקודם ולמאוס כמקודם? צריך אתה למעט בשינה, לעמול, להתרחק מאנשי ביתך, להיות לבוז לכל עבד וללעג לפוגשים בך; בכל דבר תחסר, בכבוד, במישרה, במשפט ובכל עסק. שקול כל אלה אם כדאי לך לקבל תמורתם שוויון נפש, חירות דעת; אם לא, אל תיגש לעניין כדי שלא תהיה כדרך הילדים פעם פילוסוף, ופעם מוכס, פעם נואם, ופעם בא-כוח הקיסר. כל אלה אמנם עולים בקנה אחד. עליך להיות אדם אחד, אם טוב ואם רע. עליך לטפח את כוחך העיקרי או את העניינים החיצוניים: לעסוק בעניינים הפנימיים או בחיצוניים. כלומר, עליך לנקוט עמדת פילוסוף או איש מן השוק. |
|
החובות (המוסריות) נמדדות בדרך-כלל לפי היחסים. אדם אביך הוא. לכן מצווה היא לדאוג לצרכיו, לתת לו זכות קדימה בכל עניין, לסבול כשהוא גוער בך, כשהוא מכה אותך. "אבל אב רע הוא". המסוגל אתה לפי הטבע לזכות לאב טוב? רק לאב אתה רשאי לזכות.
אחיך חטא, שמור אפוא על עמדתך כלפיו, ואל תשים לב למה שהוא עושה, אלא למה שעליך לעשות כדי שתשמור על עמדתך הטבעית. כי איש לא יזיק לך אלא אם כן אתה תרצה בכך. אך תהיה ניזוק כשתחשוב שנגרם לך נזק. בדרך זו תמצא מה חובתך מיחסו של שכן, של נתין ושל אסטרטג, אם תתרגל לבדוק את יחסם. |
|
אשר לחסידות כלפי האלים, דע כי העיקר הוא שתהיינה לך דעות נכונות עליהם; שהם קיימים ושהם מנהיגים את העולם כהוגן וכדין, ושאתה נוצרת כדי לציית להם ולהשלים עם כל מה שקורה ולקבלו באהבה, כאילו הוא בא מן התבונה העליונה. כך לא תגנה את האלים ולא תתאונן על שכאילו הזניחוך.
אבל לא תוכל להגיע לידי כך, אם לא תעקור מושגי "טוב ורע" מכל מה שאין ברשותנו ותייחס אותם רק למה שברשותנו. שהרי אם תייחס את הטוב ואת הרע למה שאינו ברשותנו, מן ההכרח הוא שבשעה שלא תשיג את מה שאתה רוצה ותבוא לידי מה שאינך רוצה בו, תגנה ותאשים את האשמים בכך. כי כל נפש חיה נוהגת ע"פ הטבע לנוס ולהתעלם מפני מה שנראה שהוא מזיק ומפני הגורם לנזק ולרדוף אחרי המועיל והמביא תועלת, ולהעריצו. לא ייתכן אפוא, שהחושב את עצמו לניזוק ישמח במי שהוא חושבו למזיק, כמו שאי אפשר לו לשמוח על הנזק. ולכן אף בן מגנה את אביו, אם אינו נותן לו ליהנות מן הדברים הנחשבים כטובים. הוא הדבר שהפך את פוליניקס ואטואוקלס לאויבים, המחשבה כי העריצות דבר טוב הוא. משום כך מגנה את האלים גם האיכר, גם הספן וגם הסוחר, ומשום כך גם כל אלה שמתה עליהם אישה או ששכלו בנים. כי במקום שהמועיל נמצא בו, שם נמצאת גם החסידות. ולכן, המשתדל לחמוד מה שצריך ולמאוס מה שצריך, הוא עוסק גם בחסידות. וחובה היא לנסך ולזבוח ולהקריב ביכורים מדי פעם בפעם, לפי מנהג קדמונים, בלב טהור; לא באדישות ולא ברשלנות; לא בקמצנות ולא למעלה מיכולתנו. כשתפנה אל המנחשים, זכור שאינך יודע איך יפול דבר, אלא באת להיוודע מפי המנחש. אבל מאיזה סוג תהיינה התוצאות את זאת אתה יודע, אם באמת פילוסוף אתה. אם דובר על איזה עניין שאינו ברשותנו, מן ההכרח שיהיה לא טוב ולא רע. אל תבוא, אפוא, אל המנחש בתשוקה או במאיסה, ואל תיגש אליו ברתת, אלא בדעה, שיצא מה שיצא, אין הדבר חשוב ואינו נוגע לך, ויהיה מה שיהיה, בידך הוא להשתמש בו לטובתך, ואיש לא ימנע בעדך. וכן גש אל האלים בביטחון גמור כאל יועצים. ואחר כך, כשייעצו לך דבר מה, זכור, מי הם היועצים שנועצת בהם ואת פי מי תמרה אם לא תשמע לקולם. בכלל תלך אל הניחוש, כפי שדרש סוקראטס, דווקא בעניינים שכל חקירתם מתייחסת רק אל סוף הדבר, ולא ההגיון ולא איזו חכמה שהיא מכשירים אותך לברר את הנידון שלפניך. ולכן, אם תצטרך להציל ידיד מסכנה או את המולדת, אל תלך למנחש בשאלה, אם אתה צריך להסתכן אם לא. כי אפילו המנחש יגיד לך, שהניחוש יצא לרעה, כמובן הוא רומז למיתה או להשחתת אבר מן הגוף או לגלות. אבל ההגיון מכריח לעמוד בכל זאת בפרץ לטובת ידידך או לטובת המולדת. תשמע אפוא לחוזה הגדול, לאפולון עצמו, שגירש מן המקדש את האיש שלא עזר לידידו המסכן. |
|
קבע לעצמך איזה טיב או אופי, ותשמור עליו גם בינך לבין עצמך, גם כשאתה פוגש באנשים. ותהא השתיקה העיקרון הגדול, ותאמר רק מה שנחוץ, ובמילים מעטות. ואם יהיה פעם מקום לדיבור - דבר, אבל לא על הדברים הרגילים: לא על קרבות הגלאדיאטורים, לא על תחרות סוסים, לא על לודרים, לא על אכילה ושתייה, כל מה שנוהגים לדבר עליו בכל מקום; ובייחוד לא על אנשים הן בגנות, הן בשבח, הן בדיון עליהם. אם יש ביכולתך העבר את שיחתך ואת שיחת הנוכחים לעניין הראוי. ואם תימצא בחברת זרים, שתוק.
אל יהא הצחוק מרובה, ולא על הרבה דברים, ולא בהוללות. היה מסרב להישבע לחלוטין, אם תוכל; ואם לא תוכל, סרב במידת האפשר. הימנע ממשתאות אצל זרים והדיוטות. אך אם יזדמן לך פעם להשתתף, תהא מקפיד בשקידה שלא תרד בעצמך אל מנהגי הדיוטות. ודע שאם חברך הוא מושחת, מן ההכרח שגם המתחבר אליו יידבק ממנו, אף אם הוא נקי. צרכי הגוף, כגון אכילה ושתייה, בגדים, דירה ועבודה, ספק לעצמך כדי צורכך בלבד. מכל מה ששייך למראית-עין או תפנוק, תתרחק. מתאוות אישה התרחק לפני הנישואין לפי כוחך; מכל מקום, את תיתפס לעניין זה שמור על הנימוס. אך אל תדקדק עם החוטאים בשטח זה ואל תגנה אותם. ואל תתהלל הרבה בהתאפקותך. אם יודיע לך מישהו, שפלוני דיבר עליך רעות, אל תצטדק על מה שדיבר, אלא השב "מסתמא לא ידע את שאר חסרונותי, שאלמלא כן לא היה אומר רק זאת". ללכת אל התיאטרון לעיתים קרובות - אין הכרח. אך אם יש פעם הזדמנות לכך, אל תהיה חסידו של איש אלא של עצמך, זאת אומרת: אל תחפוץ שיעשה אלא מה שנעשה ושיזכה בפרס זה שיזכה. ככה לא תרגיש מקריאות וצחוק ותנועות יתירות התאפקות לגמרי. ואחר יציאתך אל תתווכח הרבה על מה שקרה, אלא במידה שהדבר יביא לתיקונך אתה. כך ייראה שהתפעלת מן ההצגה. הרצאות (של סופרים) אל תבקר בדרך מקרה ולא על נקלה; ואם תבקר, שמור על ההדר ועל הכבוד, והתנהג בלי גסות. אם עתיד אתה לפגוש במישהו, בפרט באחד היחסנים לפי דעת הקהל, שווה לנגד עיניך, מה היה עושה סוקראטס או זינון במקרה שכזה, ולא תהיה במבוכה כיצד להתנהג כהוגן במי שפגשת בו. כשתלך אל אחד התקיפים, אמור לעצמך שמא לא תמצאהו בבית, שמא לא תתקבל, שמא תינעל הדלת בפניך, שמא לא ישים לך לב. ואם בכל זאת מוטל עליך לבקר אצלו, קבל עליך מה שיקרה, ואל תאמר לעולם שלא היה כדאי; כי מעשה הדיוט הוא הרוגז על המסיבות החיצוניות. בפגישות עם אחרים הימנע מלהזכיר פעמים רבות ובמידה רבה את פעולותיך ואת סכנותיך; כי כשם שנעים לך לזכור את הסכנות שעברו, לנוכחים לאוו דווקא ינעם לשמען. הישמר גם מלעורר צחוק; כי יש בעניין משום סכנה ועלול להביא לידי המוניות ולגרום לכך שיאבד הכבוד שחולקים לך שכניך. עניין חלקלק הוא לפתוח בניבול פה. אך אם יקרה לך כדבר הזה, הוכח תוכיח את חברך, אם תינתן לך שעת כושר, ואם לא, גלה דרך שתיקה ופנים מסמיקות וכועסות, שאכן חרה לך הדבר. |
|
כשתתקפך תאווה, הישמר, כמו בשאר הדברים, פן תתגבר עליך; אלא הנח לדבר שימתין לך ותן לעצמך שהות קלה. אחר כך תתאר לעצמך את שני הזמנים, את הזמן שתיהנה בו מן התענוג, ואת השני, בו תתחרט אחר כך על הדבר ותגנה את עצמך. ולעומת אלה זכור את שמחתך על התאפקותך ותשבח את עצמך. אך אם תראה לך שעה כשרה להיתפס לאותו עניין, השתדל שלא יגבר עליך הצד הנעים והנחמד והמושך שבו, אלא כנגדו, כמה טובה מזה הכרת-הניצחון למי שהתגבר על יצרו.
|
|
כשתעשה דבר מתוך הכרה שצריך לעשותו, אל תחשוש פן יראוך בפעולתך, אף כי ההמונים יחשבוך משום כך לאיש מוזר. אם אין הדבר צודק, הימנע מלעשותו; ואם מוצדק הוא, מה לך לפחד מפני אנשים שיאשימו אותך בלי צדק?
|
|
כשם שהמשפטים "יום הוא" ו"לילה הוא" הם בעלי ערך רב ב"משפט ההבדל", ואילו חסרי ערך הם ב"משפט החיבור", כך בחירת המנה הגדולה ביותר היא בעלת ערך לגוף, אבל לשמירת האחווה הנוהגת במסיבה היא חסרת ערך.
לכן, כשתאכל במסיבת חברים, השתדל לא רק להביט על ערכם של הדברים המוגשים לגוף, אלא לשמור גם על כבוד בעל המסיבה. |
|
כשתקבל עליך תפקיד שהוא למעלה מכוחותיך, לא רק שנכשלת בו, אלא הזנחת גם מה שהיית יכול לבצע.
|
|
כשם שנזהר אתה בהליכה שלא תדרוך על מסמר או תיקע רגלך, כך היזהר שלא תינזק בעיקר שבך, - בנפשך. ואם נשמור על כך בכל פעולה נבצע את הפעולה ביתר ביטחון.
|
|
מידת הרכוש היא לכל אחד צורך הגוף, כשם שהרגל מידת המנעל היא. וכל זמן שאתה עומד על עיקרון זה, תשמור על המידה; אבל אם תעבור עליו, מן ההכרח הוא שהכל מידרדר כאילו אל התהום. כן גם במנעל, אם פעם תעבור על צורך הרגל, מזהיבים אותו, אחר כך מקשטים אותו בארגמן וברקמה. כי אחר שעברת פעם אחת על המידה, אין גבול לדבר.
|
|
החל בגיל ארבע עשרה, הנשים מכונות בפי הגברים בשם "גבירות". לכן, כשהן רואות שאין לפניהן אלא לחזר אחרי גברים, מתחילות הן להתקשט ולשים את כל תקוותן בזה. אך מוטב היה שתדענה, כי אין הן מכובדות אלא אם כן הן נראות צנועות וחסודות.
|
|
סימן לחוסר עדינות הוא להאריך יותר מדי בצרכי הגוף, כגוף להאריך בהתעמלות, באכילה ובשתייה, בעשיית הצרכים וכדומה אלא דברים כאלה צריכים להיעשות אגב אורח, וכל תשומת-לבנו תהא מכוונת לעניינים רוחניים.
|
|
אם יעשה לך מישהו עוול או ידבר עליך רע, זכור שהוא עושה זאת או מדבר כך, משום שהוא חושב כי זוהי חובתו. אי אפשר, אפוא, שהוא יפעל לפי רגשותיך אתה, אלא לפי רגשותיו הוא, ואם יש לו דעה בלתי-נכונה, הוא הניזוק, שהרי הוא המרומה. כיוצא בזה, אם מישהו יחשוב על משפט אמיתי שהוא שקר, לא המשפט ניזוק אלא הטועה. על סמך נימוקים כאלה תיסבול בשוויון נפש את המגנה. תגיד לעצמך בכל מקרה כזה: "כך נראה לו".
|
|
לכל דבר שתי יתדות, אחת שאפשר לאחוז בה כדי לשאתו ואחת שאין לשאתו בה. אם אחיך יעשה לך עוול, אל תתפוס אותו מכאן ותאמר "הוא עושה לי עוול", זוהי היתד שאי אפשר לשאתו בה. אלא מוטב שתאחז בו בזה שהוא אחיך ושגדל יחד עמך. וככה תשא את הדבר ביתד שאפשר לאחוז בה.
|
|
שיקולים כאלה אינם מצטרפים יפה: "אני עשיר ממך; אני טוב, אפוא, ממך". "אני דברן גדול ממך; אני טוב, אפוא, ממך". אלא שיקולים כאלה מתקבלים יפה: "אני עשיר ממך; רכושי גדול, אפוא, מרכושך". "אני דברן גדול ממך; כישרון הדיבור שלי גדול, אפוא מכשרונך". כי אתה אינך לא רכוש ולא דברנות.
|
|
מישהו מתרחץ במהירות; אל תאמר שהוא מתרחץ רע, אלא במהירות. מישהו שותה יין רב; אל תאמר שהוא שותה לרעה, אלא שהוא שותה הרבה. כי בטרם תדע את סיבת העניין, מאין תדע אם רע הוא? כך לא יקרה לך שתבין כמה תופעות שאפשר להבינן, ובכל זאת תסכים לאחרות.
|
|
לעולם לא תקרא את עצמך פילוסוף, אל תרבה לדבר בין ההדיוטות על עקרונות הפילוסופיה, אלא פעל לפי עקרונות אלה. כגון במשתה, אל תאמר כיצד צריך לאכול, אלא אכול כמו שצריך. וזכור שסוקראטס נמנע בכל מקום מן ההתפארות עד כדי כך, שכשבאו אנשים וביקשו שימליץ עליהם לפני פילוסופים, הוא הביא אותם אליהם; עד כדי כך הסכים שיבוזו לו. וגם בין הדיוטות כשתועלה על הפרק שיחה על איזה נושא פילוסופי, הווה שותק על פי רוב; כי גדול החשש שתקיא תכף מה שלא עיכלת. אם יאמר לך מישהו שאינך יודע כלום, ואתה לא תרגז - דע כי התחלת לתפוס את העניין. כי הכבשים אינם מביאים את העשב ומראים לרועים כמה אכלו, אלא אחרי שעיכלו בקרבם את האוכל מגדלים הם בחוץ צמר ונותנים חלב. לכן גם אתה אל תראה להדיוטות את עקרונות הפילוסופיה, אלא את תוצאות עיכולה.
|
|
כשהרגלת את גופך להסתפקות, אל תתהלל בזה. ואם תשתה מים, אל תזכיר בכל הזדמנות שהיא, שמים אתה שותה. ואם תרצה להתאמן בעמל ובסבל, למענך תעשה זאת ולא למען אחרים. ואל תחבק פסלים. אך אם תצמא, קח מים קרים, ירק אותם ואל תגיד לאיש.
|
|
כך עמדת ההדיוט וטיבו: לעולם אינו מצפה לתועלת או להפסד שבא מצד עצמו, אלא מבחוץ. וכך עמדת הפילוסוף וטיבו: כל תועלת והפסד הוא תולה רק בעצמו. סימנו של המתקדם: אינו מוכיח שום אדם, אינו מהלל שום אדם, אינו נוזף בשום אדם, אינו מגנה שום אדם, ואינו מדבר על עצמו, כאילו הוא מישהו ויודע משהו. אם יימנע ממנו דבר או ייכשל, הוא מגנה את עצמו; ואם ישבח אותו מישהו, יצחק בלבו על מי ששבחו. ואם יגער בו מישהו, אינו מתווכח עמו. והוא מתהלך כדרך החלשים ומפחד להניע [בלבו] דבר ממה שקיים, טרם יהיה יציב. כל תאווה הרחיק מעצמו, ואת כוח המאיסה הוא מכוון למה שהוא בניגוד לטבע מהדברים שהם ברשותו. דעתו מיושבת עליו בכל דבר. ואם הוא נראה טיפש או בור, לא איכפת לו. בקיצור, הוא נוהג להישמר מעצמו כמו מאויב או מיושב במארב.
|
|
אם יתגאה מישהו, על כי הוא מבין ויודע לפרש את ספרי כריזיפוס, תאמר בלבבך: אלמלא כתב כריזיפוס בסגנון בלתי ברור, לא היה לזה במה להתגאות. אך אני, במה אני חפץ? להכיר את דרכי הטבע וללכת אחריהן. אחקור ואדרוש מיהו המפרש ובשמעי שהוא כריזיפוס, אלך אליו. אבל אינני מבין את כתביו, ואני מחפש שוב איזה מפרש. עד כאן אין שום דבר שיש בלהתפאר בו. אבל כשאמצא את המפרש אין לי אלא להשתמש בתורתו כהוגן. רק זהו דבר שיש להתפאר בו. אבל אם אעריץ את הביאור כשלעצמו, אהיה לכאורה פילולוג במקום פילוסוף, אלא שבמקום הומרוס אני מבאר את כריזופוס, אדרבה, אם יאמר אלי מישהו, "קרא מתוך כתבי כריזופוס" אכלם, אם אין בידי מעשים מתאימים לתורותיו.
|
|
שמור את כל המצוות המוטלות עליך, כאילו הם חוקים שבהזנחתם תהיה פושע, ויאמר עליך מה שיאמרו, אל תשים אל לב, כי זה אינו מעניינך.
|
|
עד אנה תדחה את המועד לחשוב את עצמך ראוי לטוב העליון, ולהתעלם מן הרעיון המכריע [בין טוב לרע]! קבלת את התורות שהיית צריך להסכים להן, והסכמת להן. לאיזה מורה אתה מחכה עוד, כדי להטיל עליו את תיקון מוסרך? כבר אינך נער, אלא איש מבוגר, ואם כעת תזניח את הדבר ותישאר ברשלנותך ותוסיף תמיד הצעות על הצעות, ותקבע ימים אחרי ימים, שמכאן ואילך תשגיח על עצמך, - באין מרגיש לא תתקדם כלום, אלא תישאר הדיוט בחיים ובמוות. לכן חשוב את עצמך סוף-סוף לראוי לחיות כמבוגר וכמתקדם; וכל מה שנראה לך הטוב ביותר, זה יהא לך חוק ולא יעבור. אם קשה הדבר ואם נעים, אם מפואר ואם בלתי מפואר, זכור כי עתה היא התחרות והמשחקים האולימפיים קרבים ובאים ואי אפשר לדחותם. ובגלל יום אחד ועניין אחד יכולה להבטל כל התקדמות, או להתקיים. סוקראטס נעשה מושלם כל כך, מפני שבכל מה שפגע בו לא שם לב אלא לרעיון. ואתה, אף שאינך עדיין סוקראטס, חייב אתה לחיות כאילו רוצה אתה להיותו.
|
|
החלק הראשון והנחוץ ביותר של הפילוסופיה הוא השימוש בתורות, כגון שלא לשקר; השני, ההוכחות, כגון: מינלן שאסור לשקר; והשלישי הוא האישור והניתוח של ההוכחות, כגון: מינלן שזוהי הוכחה? מה היא הוכחה, מה מסקנה, מהי סתירה, מהי אמת, מהו שקר? החלק השלישי נחוץ, אפוא, בגלל השני, השני בגלל הראשון; אבל הנחוץ ביותר, ושצריך לעמוד עליו הוא הראשון. אולם אנו רגילים לנהוג להפך: בחלק השלישי אנו מבלים את זמננו, ובו אנו משקיעים את כל התאמצותנו; אך את הראשון אנו מזניחים לגמרי. מפני זה אנו משקרים, אבל ההוכחה לכך, שאסור לשקר מוכנה בידינו.
|
|
בכל דרכיך יהיו לנגד עיניך פתגמים אלו:
|
נהלני זבס גדול, וגם אתה גורל,
בדרך זו, אותה הועדתם לי, אלך בלי היסוס; ואם איני רוצה, כמו רשע, סוף סוף בעל כורחי אלך. אשרי האיש אשר השלים עם גורלו; בעינינו הוא חכם, יודע מיסתורין. |
|
אך, קריטון, אם כך הוא רצון האלים, כך יהא - אניטוס ומליטוס יכולים להרגני, אבל לא להזיק לי. |
