א. במצבו של האדם בעולם הזה יבחנו שני עניינים:

- תכונת עצמו של האדם בחלקיו והרכבתם
- והמקום אשר הוא מושם בו בכל מה שמתלווה לו.

האדם מורכב מהפכים

ב. בעניין האדם עצמו, הנה כבר זכרנו איך הוא מורכב, אחד שנתרכבו בו שני הפכים, דהיינו הנשמה והגוף. ואולם הנה אנחנו רואים בעינינו שהחומריות ראשוני בו, ותולדותיו חזקות בו מאוד. כי הנה מיד אחר לידתו, כמעט כולו חומרי, ואין השכל פועל בו אלא מעט, וכפי התגדלו ילך השכל הלוך וחזק בכל אחד כפי עניינו, ועל כל פנים לא יסור החומריות ממשול בו ומהטות אותו אל ענייניו. אלא שאם יגדל בחכמה וילמד בה ויתחזק בדרכיה, הנה יתאמץ לכבוש את טבעו, ולא ישלח רסן תאוותיו מידו, ויתעצם ללכת בהליכות השכל.

ואולם תוכיות העניינים האלה שאנו רואים, הנה הוא, שבמציאות החומר ועצמותו נמצא העכירות והחושך בטבע, והוא מציאות רחוק מאוד והפכי, למה שהוא העניין באמת לקרבים אל האל יתברך ומתדבקים בקדושתו. והנשמה עצמה, אף על פי שבעצמה היא זכה ועליונה, הנה בהיכנסה בגוף החומרי והסתבכה בו, נמצאת גרושה ודחוייה מעניינה הטבעי אל עניין הפכי לו, וכבושה בו בכוח מכריח, לא תוכל לצאת ממנו אלא אם כן תתאמץ בכוח חזק מן הכוח המכריחה.

ובהיות שגזר האדון, ברוך הוא, שהרכבה זו של גוף האדם ונשמתו לא תיפרד מעולם -

פירוש: כי פירוד המיתה אינו אלא דבר לפי שעה עד תחיית המתים, אך אחר כך צריכה לשוב לגוף ושניהם יתקיימו יחד לנצח נצחים -

הנה מוכרח שתשתדל הנשמה ותתחזק, ותהיה הולכת ומחלשת את כוח חושך החומריות, עד שיישאר הגוף בלתי חשוך, ואז יוכל להתעלות הוא עמה וליאור באור העליון, תחת מה שהייתה מתחשכת ונשפלת היא עמו בתחילה. ואולם האדם בעולם הזה, הוא במצב אחד שהחומר חזק בו וכמו שביארתי, ובהיות החומר עכור וחשוך, נמצא האדם בחושך גדול, ורחוק מאוד ממה שראוי לו שיהיה להיות מתדבק בו יתברך. ואמנם בזה צריך שישים השתדלותו, לחזק את נשמתו נגד כוח חומרו, ולהיטיב את מצבו, להעלות עצמו מעילוי עד השיעור הראוי לו.

מה שגורם לאדם עולמו ועסקו

ג. והמקום אשר הוא בתוכו גם הוא חומרי וחשוך, וכל הנמצאים שבו חומריים, והעסק של אדם בו ובמלואו אי אפשר שיהיה אלא עסק חומרי וגופני, כיון שכולם חומריים וגופנים. ותכונתו של האדם עצמו והרכבת חלקיו מכריחים לו העסק הזה, כי אי אפשר לו מבלי אכילה ושתיה ושאר כל העניינים הטבעיים, ואי אפשר לו מבלי הון וקנין לשיוכל להשיג צרכיו אלה. ונמצא שבין מצד גופו של האדם, בין מצד עולמו, ובין מצד עסקו, הוא טבוע בחומר ומשוקע בחשכו, ועמל גדול והשתדלות חזק יצטרך לו להתעלות אל מצב זך מזה, והוא מוכרח בטבעו בעניינים החומריים האלה.

הפעולות החומריות נעשות פעולות שלמות

ד. ואולם מעומק עצת חכמתו יתברך היה לסדר הדברים באופן, שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו, יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני, השיג את השלמות והתעלות אל הזוך ואל המעלה, ואדרבא, השפלתו תהיה הגבהתו, ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו, בהיותו הופך את החושך לאור ואת הצלמות לנוגה יזרח. וזה כי שם יתברך שמו גבולות וסדרים לאדם בתשמיש שישתמש מהעולם ובריותיו, ובכוונה שיתכוון בהם, אשר בהשתמש מהם האדם באותם הגבולות ובאותם הסדרים ובאותה הכוונה שציווה הבורא יתברך, יהיה אותו הפועל הגופני וחומרי עצמו פועל שלמות, ובו יתעצם באדם מציאות שלמות ומעלה רבה, יתעלה בו ממצבו השפל ויתרומם ממנו. ואולם השקיפה החכמה העליונה על כל כללי החסרונות המוטבעים בעניינו של האדם, ועל כל ענייני המעלה והיקר האמיתי המצטרכים לו להיות ראוי לשיהיה מתדבק בו יתברך ונהנה בטובו, וכנגד כל זה סידר לו סדרים והגביל לו גבולות, אשר בשמרו אותם, יתעצם בו כל מה שצריך מן המעלה האמיתית שזכרנו, וישולל מעניינו כל מה שהוא הרחקה מן הדבקות העליון. ואלו לא הייתה הגזירה גזורה שימות כמו שכתבנו לעיל, על ידי המעשים האלה הייתה הנשמה מתחזקת וחושך הגוף מתחלש, באופן שהיה מזדכך על ידה זיכוך גמור, ומתעלים שניהם אל הדבקות בו יתברך. ולפי שהגזירה גזורה, אין הדבר נעשה בפעם אחת, אך על כל פנים מתחזקת הנשמה בעצמה, והגוף מזדכך בכוח אף על פי שאינו נעשה בפועל, וקונה האדם מצב שלמות בכוח שיצא אחר כך לפועל בזמן הראוי לו.

ה. אך הסדרים והגבולות האלה, הנה הם כלל המצוות העשין והלאוין, אשר כל אחת מהם מכוונת אל תכלית הקנות באדם והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמיתית שזכרנו, והסרת אחד מענייני החושך והחסרונות, על ידי פועל המצוות עשה ההיא, או המניעה מן הלא תעשה. ואולם פרט המצוות כולם, וכן פרטי כל מצווה ומצווה, הנה הם מיוסדים על אמיתת מציאותו ועניינו של האדם בכל בחינותיו, ואמיתת ענייני השלמות המצטרכים, כל דבר בתנאיו וגבוליו מה שצריך להשלמתו. ואמנם החכמה העליונה שיודעת כל זה לאמתו, ויודעת כל ענייני הברואים כולם ושימושיהם כמו שבראתם באמת, השקיפה על הכל, וכללה כל המצטרך, במצוות שצוונו בתורתו, וכמו שכתוב "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים וכו' לטוב לנו וכו'" (דברים ו כד).

שורש העבודה

ו. והנה שורש כל עניין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכוח השכל, הפך תאוות החומר ונטיעתו, ויהיה מנהיג את כל פעולותיו להשגת התכלית הזה ולא יטה ממנו.

חלקי העבודה

ז. אך ההנהגה הזאת מתחלקת לשני חלקים:
האחד, הוא במה שיעשה מפני שצווה בו,
והשני, במה שיעשה מפני שהוא מוכרח בו וצריך.

פירוש: האחד הוא כלל מעשה המצוות, והשני כלל מה שהאדם משתמש מן העולם לצורכו.

מעשה המצוות, הנה תכלית בו לאדם שיעשהו מבואר הוא, שהוא לקיים מצוות בוראו ולעשות חפצו. והנה הוא מקיים חפצו יתברך בזה, בשני דרכים נמשכים זה מזה:
- והיינו כי הוא מקיים חפצו במה שציווהו שיעשה המעשה ההוא והוא עושהו.
- והשנית, כי הנה במעשה ההוא הנה הוא משתלם באחת ממדרגות השלמות שהיא תולדת המצווה ההיא וכמו שביארתי. והנה מתקיים חפצו יתברך, שהוא חפץ שיהיה האדם משתלם ומגיע ליהנות בטובו יתברך.

אכן מה שהאדם משתמש מן העולם לצורכו, הנה צריך תחילה שיהיה מוגבל בגבול רצונו יתברך, דהיינו שלא יהיה בו דבר ממה שמנעו ואסרו האל יתברך, ושלא יהיה אלא הראוי לבריאות הגוף וקיום חיותו על הצד היותר טוב, ולא כפי נטיית החומר ותשוקתו למותרות. ויהיה הכוונה בו, להיות הגוף מוכן ומזומן לכשתשתמש ממנו הנשמה לצורך עבודה בוראו, שלא תמצא לה עיכוב בהעדר הכנתו וחולשתו.

וכשיהיה האדם משתמש מן העולם על הדרך הזה, הנה ימצא התשמיש ההוא בעצמו פועל השלמות כמו שביארתי, ויקנה בו מעלה אמיתית כמו שיקנה במעשה כל המצוות כולן, כי גם זה מצווה עלינו, לשמור את גופנו בהכנה הגונה לשיוכל לעבוד בו את בוראנו, ונשתמש מהעולם לכונה זו ולתכלית זה כפי המצטרך לנו, ונמצנו אנחנו מתעלים במעשה הזה, והעולם עצמו מתעלה בזה בהיותו עוזר לאדם לשיעבוד את בוראו.

ח. והנה ממה שצריך שיגביר האדם בעצמו, הוא האהבה והיראה לבוראו יתברך. והיינו שיהיה מתבונן על גודל רוממותו יתברך, ועוצם שפלות האדם, ויכניע עצמו לפניו יתברך, ויבוש מרוממותו. ויהיה חושק ומתאווה להיות מן העובדים לפניו, להתהלל בתהילתו ולהשתבח בגדולתו. כי אלה הם אמצעיים חזקים המתקרבים האדם אל בוראו, המזככים את חושך החומר ומזהירים זוהרי הנשמה, ומעלים את האדם מעילוי לעילוי עד שישיג קרבתו יתברך.

תלמוד תורה

ט. ואמנם אמצעי אחד נתן לנו האל יתברך, שמדרגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד התורה. והוא בשתי בחינות:
- האחד - בבחינת ההגיון והלימוד,
- והשני - בבחינת ההשכלה.

כי הנה רצה בחסדו יתברך וחיבר לנו חיבור דברים כמו שגזרה חכמתו, ומסרם לנו, והיינו כלל ספר התורה, ואחריו ספרי הנביאים, שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם בקדושה ובטהרה, על הכוונה הנכונה שהיא עשית חפצו יתברך, יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלמות גדול עד מאוד. וכן מי שישתדל בהבנתם ובידיעת מה שמסר לנו מפירושיהם, יקנה כפי השתדלותו שלמות על שלמות. כל שכן אם יגיע אל השכלת סתריהם ורזיהם, שכל עניין מהם שישכיל יוקבע ויתעצם בנשמתו מדרגה מן המדרגות היותר רמות שבמעלה והשלמות האמיתי. ובכל אלה העניינים לא די מה שקונה האדם בעצמו מעלה ושלמות, אלא שמציאות הבריאה כולה בכללה ובפרטה מתעלה ומשתלם, ובפרט על ידי התורה.

תולדת המצוות והעבירות

י. ואולם סיבת כל מצבי האדם חשכתו ובהירותו, הנה היא הארת פניו יתברך אליו, או התעלמו ממנו וכמו שכתבתי למעלה.

כי הנה כל מה שהאדון, ברוך הוא, מאיר פניו, מתרבה הזוך והשלמות במי שהגיע לו הארתו, וכפי שיעור ההארה כך הוא שיעור השלמות והזוך הנמשך ממנה. והפך זה ההעלם. ואמנם האדון, ברוך הוא, מאיר תמיד למי שיתקרב אליו, ואין מניעת טוב מצדו כלל, אלא מי שלא יתקרב אליו יחסר הארתו, והמניעה מצד המקבל לא מצד המשפיע.

והנה גזרה החכמה העליונה, שהעושה אותם העניינים שציווה, דהיינו כלל כל המצוות כולן כמו שכתבתי למעלה, בכל מעשה מהן שיעשה, יהיה מתקרב על ידו מדרגה מה ממדרגות הקורבה אליו יתברך, ותגיע לו על ידי זה מדרגה מה ממדרגות הארת פניו, כפי הקורבה שנתקרב לו, ויתעצם בו מדרגה מן השלמות, שהיא תולדת מדרגת ההארה ההיא. והפך זה העבירות, כל מעשה מהן שיעשה האדם ח"ו, הנה יתרחק על ידו ממנו יתברך מדרגה מה, ויתוסף עליו על ידי זה מדרגה ממדרגות העלם הארתו, יתברך והסתר פניו, ויתעצם בו על ידי זה מדרגה מן החסרון שהיא תולדת מדרגת ההעלם ההוא.

יא. נמצא לפי כל מה שהקדמנו, שהכוונה באמת בכל המצוות תהיה אליו יתברך, להתקרב לו וליאור באור פניו. והמניעה מן העבירות, להימלט מן ההתרחק ממנו, וזה התכלית האמיתי שבהן.

אך העניינים בפרט יש בהם עומק גדול, כפי פרטי ענייני האדם והבריאה וכמו שכתבתי למעלה, ונדבר עוד בקצת מהם בחלק בפני עצמו בעזר האל יתברך.