תכלית המין האנושי דבקות בה' בעולם הבא

א. הנה כבר הקדמנו היות תכלית בריאת המין האנושי לשיזכה ויגיע לטוב האמיתי, שהוא ההדבקות בו יתברך לעולם הבא, ונמצא שסוף כל גלגוליו הנה הוא המנוחה לעולם הבא. אמנם גזרה החכמה העליונה היות ראוי ונאות, שיקדם לזה מצבו בעולם הזה נקשר ונגבל בחוקות טבע זה העולם, שזה תהיה ההכנה האמיתית והראויה להגיע אל התכלית הנרצה.

ולפי השורש הזה סידר כל ענייני זה העולם, להיות להכנה ולהזמנה למה שיהיה אחר כך בעולם התכליתיי שהוא העולם הבא.

תכלית העולם - ביטול הרע

ב. אך ההכנה הזאת הנה היא סובבת על שני קוטבים:
האחד - אישיי,
והשני - כללי.

האישיי הוא עניין קנית האדם את שלימותו במעשיו,
והכללי הוא התכונן המין האנושי בכללו לעולם הבא.
ופירוש זה העניין הוא, כי בהיות המין האנושי נברא ביצר טוב וביצר רע ובבחירה, הנה לא יימנע האפשרות בחלקיו להיות מהם טובים ומהם רעים, וסוף הגלגול צריך שיהיה שידחו הרעים, ויקובצו הטובים ויעשה מהם כלל אחד, שלכלל ההוא יעותד העולם הבא בטוב האמיתי המושג בו.

הגמול בשני זמנים ובשני מקומות

ג. ואולם חוק הבחירה, שמכריח האפשרות שזכרנו בחלקי המין האנושי להיותם טובים או רעים, וכן להיות קצתם טובים וקצתם רעים, הוא עצמו מכריח אפשרות זה גם כן במעשי כל איש מאישי המין. שאולם אפשר שיהיו כולם טובים או כולם רעים, ואפשר שיהיו קצתם טובים וקצתם רעים, וזה ממה שמעכב קיבוץ השלמים שזכרנו, כי כבר יימצא באיש אחד עצמו עניינים טובים ועניינים רעים, ולהשגיח על קצתם ולא על השאר. אפילו אם אותם שיושגח עליהם יהיו הרוב, הנה אינו ממשפט הצדק, כי שורת הדין נותנת שכל המעשים יוגמלו, הן גדולים הן קטנים, הן הרבה הן מעט.

על כן גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול בין לשכר בין לעונש, בשני זמנים ובשני מקומות. והיינו שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט, ויודן הרוב לבדו במקום וזמן הראוי לו, והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו.

ואולם הגמול האמיתי ועיקרי יהיה בעולם הבא וכמו שביארתי. ויהיה השכר, הישאר האדם הזוכה נצחיי להתדבקות בו יתברך לנצח. והעונש, היותו נדחה מהטוב האמיתי ואובד. אמנם הדין לעניין זה, לא יהיה אלא על פי רוב המעשה, אך למעשים טובים אשר לרשע, ולמעשים הרעים אשר לצדיק, על צד המיעוט, יימצא העולם הזה בהצלחותיו וצרותיו, שבו יקבל הרשע גמול מיעוט הזכות אשר לו בהצלחותיו, והצדיק עונש עונותיו בייסורין שבו, באופן שיושלם המשפט בכל, ויישאר העניין לעולם הבא כמו שראוי למצב השלם ההוא. דהיינו שיישארו הצדיקים לבדם בלי תערובת רעים ביניהם, והם בלי עיכובים בעצמם להנאה המעותדת להם, והרשעים ידחו ויאבדו, בלי שיישאר להם טענה כלל.

גהינום

ד. ואמנם גזר עוד חסדו יתברך להרבות ההצלה לבני האדם, שימצא עוד מין צירוף אחר למי שיתכן בו הצירוף, דהיינו למי שגבר בו הרע תגבורת גדול, אך לא כל כך שיהיה משפטו להאבידו לגמרי, והוא כלל עונשים שהיותר רשום בהם הוא הדין בגהינם. והכוונה בו הוא להעניש החוטא כפי חטאיו, באופן שאחרי הענשו לא יהיה עוד חוב עליו על המעשה הרע שעשה, ויוכל אחרי כן לקבל הגמול האמיתי כפי שאר מעשיו הטובים.

ונמצא שעל ידי זה, האובדים ממש יהיו מזער לא כביר, כי הנה לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע שיעור כל כך גדול, שאי אפשר שיימצא להם מקום בשום פנים להיות נשארים בגמול האמיתי ובהנאה הנצחיית.

והנה נמצא הדין מתחלק לשלשה חלקים: כי עיקרו הוא לעולם שאחר התחייה, כמו שביארתי, אך המעשים הראויים ליגמל קודם לכן, הנה יש מהם שיוגמלו בעולם הזה, ויש מהם שיוגמלו בעולם הנשמות.

פרטי הדין אינם ידועים לנו

אכן משפטי הדין הזה בפרטיו איננו נודע כי אם לשופט האמיתי לבדו, כי הוא היודע אמיתת מציאות המעשים ותולדותיהם בכל בחינותיהם ופרטיהם, ויודע מה מהם ראוי שייגמל בזמן אחד ובדרך אחד, ומה בזמן אחר ובדרך אחר. ומה שידענו אנחנו, הוא רק כלל דרכי ההנהגה הזאת על מה היא מיוסדת ואל מה היא סובבת, והוא מה שביארנו שתכלית כל העניין הוא לקבץ קיבוץ שלמים שיהיו ראויים ליקבע לנצח בהתדבקותו יתברך, וכדי שעניין זה ישתלם כראוי, הוצרכו העניינים הקודמים האלה כולם, להכין ולהזמין העניין הזה התכליתי, וכמו שביארתי.

תפקיד הייסורים

ה. והנה כשתעמיק עוד בעניין תראה, שמלבד היות עניין זה נמשך על פי המשפט והדין, כמו שביארתי, הנה הוא מיוסד עוד על פי המציאות הנברא. וזה כי הנה כבר ביארנו שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות שלימות ומעלה, והפכם המעשים הרעים מעצימים בו מציאות עכירות וחסרון, והכל בשיעור מדוקדק כפי מה שהם המעשים, לא פחות ולא יותר. והנה האיש הצדיק, שהרבה בעצמו שיעור גדול מן הזוהר והמעלה, אך מצד אחר מפני מיעוט מעשים רעים שעשה, הנה נמצא בו תערובת קצת חושך ועכירות, כל זמן שיש בו התערובת הזה איננו מוכן והגון לדביקות בו יתברך.

על כן גזר החסד העליון, שימצא לו צירוף, והוא כלל הייסורין, ששם יתברך שמו בסגולתם להסיר מאותו האדם העכירות ההוא, ויישאר זך ובהיר מוכן לטובה בזמן הראוי. ואמנם כפי שיעור העכירות שקבל האדם במעשיו, כך יהיו הייסורין שיצטרכו לצירופו. ואפשר שלא יהיה בכוח הייסורין הגופניים להסיר העכירות ממנו, ויצטרכו לו ייסורין נפשיים. והכלל מתפרט לפרטים הרבה, אי אפשר לשכל האדם להקיף על כולם.

שכר הרשעים בעולם הזה

ו. אכן הרשעים הגמורים, הם אותם שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם עכירות כל כך גדול וחושך כל כך רב, עד שנשחתו בגופם ונפשם באמת, ושבו בלתי ראויים בשום פנים להידבק בו יתברך. והנה אפשר שיימצאו בידם קצת מעשים טובים, אבל הם מעשים שבעלותם במאזני צדקו יתברך, אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיתי כלל, לא מצד כמותם ולא מצד איכותם. כי הרי אילו היו מכריעים אותם לזה, כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים, אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מוכן לטוב.

אכן כדי שלא תהיה מידת הדין לוקה, שיישארו מעשים אלה בלי גמול, הוחק שיינתן להם שכרם בעולם הזה, כמו שביארתי, ונמצא הזכות ההוא כלה ואינו מגיע להעצים בהם שום מעלה אמיתית.

דרגות בני אדם לעתיד לבוא

ז. ואמנם עוד פרט אחר עיקרי מאוד יש בזה העניין, והוא, כי הנה בקיבוץ השלמים שזכרנו שיהיה לעתיד לבוא, אין הכוונה שיהיו כולם במדרגה אחת ובמעלה אחת וישיגו השגה אחת.
אך הדבר הוא, שהנה שיערה החכמה העליונה עד היכן יכול להגיע הקצה האחרון, פירוש: השיעור היותר פחות שבהתדבקות בו יתברך וההנאה בשלמותו, וכנגד זה סידרה, שכל מי שמעשיו יגיע לפחות אל השיעור הקטן ההוא, כבר יוכל לימנות בקיבוץ הזה שזכרנו, ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענג בו. אך מי שאפילו לזה לא יגיע, הנה זה יהיה נדחה לגמרי ואובד. ואמנם כל מי שיזכה יותר, הנה יהיה בקיבוץ עצמו יותר גדול ויותר עליון.

והיה מעומק עצתו יתברך, שיהיה האדם עצמו בעל טובו לגמרי, בין בכלל בין בפרט. פירוש: שלא די שלא יזכה לטוב אלא אחר שהשיגו בעמלו, אלא אפילו פרט החלק שיותן לו, לא יהיה אלא כפי מעשיו בדקדוק. ונמצא, שלא יהיה האדם במדרגה, זולת מה שבחר ושם הוא עצמו את עצמו בה. וכבר ימצאו בקיבוץ ההוא עליונים ותחתונים, גדולים וקטנים, אבל לא יהיה לגובה מעלת האדם ושפלותה, לגדלה ולקטנותה, סיבה אחרת אלא הוא עצמו, באופן שלא יהיה לו תרעומת על אחר כלל.

מקבלי שכר נמוך בעולם הבא

ח. והנה על פי השורש הזה תמצא עוד הבחנה גדולה בדין המעשים, לשפוט אותם שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקיבוץ השלמים שזכרנו, ושיעור העילוי שיתנו.

כי כבר יימצאו מעשים, שכפי המשפט העליון המדוקדק והישר, לא יגיעו לתת לאדם עילוי לזמן ההוא, אלא יוגמלו בעולם הזה, ואז יישאר אותו האדם משפלי הנצחיים, בקטני הקיבוץ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שזכרנו למעלה, שמקבלים שכרם בעולם הזה ונאבדים לעולם הבא. אך נבדלים מהם הבדל גדול, והוא, כי אותם שזכרנו שהם הרשעים הגמורים, הנה כלה כל כוח מעשיהם הטובים בשכר שבעולם הזה, ואינם מגיעים אל הנצחיות כלל. ואלו, הנה כבר מעשיהם מגיעים אותם אל הנצחיות, ואפילו שיצטרך להם צירוף נפשיי רב מאוד, הנה על כל פנים יש להם חלק בהישארות הנצחיי, אלא שמפני קלקול מעשיהם אין מצוותיהם מגיעות אלא לתת להם שם אותו החלק הקטן שאמרנו, ורבים מזכיותיהם מקבלים אותם בעולם הזה. שאילו היה הדין נותן עליהם שיוגמלו בעולם הבא ולא בעולם הזה, כבר היו נמצאים האנשים ההם במדרגה מן הגבוהות בקיבוץ השלמים.

ט. ואולם בכל מה שזכרנו עד הנה, הנה נתבאר עניין ייסורי הצדיקים בעולם הזה ושלוות הרשעים, וכן העונשים הנפשיים, מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלעתיד לבוא. אך טובת הצדיקים בעולם הזה נמשכת על דרך אחר, ונבארה לפנים בסייעתא דשמיא.

וכל זה שביארנו הוא כפי הקוטב השני הכללי שזכרנו להכנה, אבל ענייניה כפי הקוטב האישיי הולכים מהלך שונה מכל זה, ונבארהו עתה בפרק בפני עצמו בסייעתא דשמיא.