הניסיונות העומדים בפני בני אדם בעולם הזה

א. הנה כבר הקדמנו, שעניין העבודה שנמסרה לאדם, תלוי במה שנבראו בעולם ענייני טוב וענייני רע, והושם האדם ביניהם לבחור לו את הטוב. ואולם פרטי ענייני הטוב רבים הם וכן פרטי ענייני הרע, כי הלא כל מידה טובה מכלל הטוב, והפך זה כל מידה רעה.
דרך משל, הגאווה אחד מענייני הרע, והענווה מענייני הטוב. הרחמנות מענייני הטוב, והפכה האכזריות. ההסתפקות והשמחה בחלקו מענייני הטוב, והפכה מענייני הרע, וכן כל שאר פרטי המידות.

והנה שיערה החכמה העליונה כל פרטי העניינים מזה המין שראויים לימצא וליפול אפשרותם בחוק האנושיות, לפי התכלית העיקרי שזכרנו במקומו, והמציא אותם בכל בחינותיהם, סיבותיהם ומסובביהם וכל המתלווה להם, וחוקק אפשרותם באדם, כמו שביארתי. ואמנם לכשימצאו כל אלה העניינים, הוצרכו מצבים שונים בבני האדם, שכולם יהיו ניסיון להם במה שיתנו מקום לכל פרטי בחינות הרע האלה, ומקום לאדם להתחזק כנגדם ולתפוס בסיבות.

דרך משל, אם לא היו עשירים ועניים, לא היה מקום שיהיה האדם מרחם ולא אכזרי, אך עתה הנה ינוסה העשיר בעושרו, אם יתאכזר על העני הצריך לו או אם ירחם עליו. וכן ינוסה העני, אם יסתפק במועט שבידו ויודה לאלוהיו או להפך. עוד יהיה העושר לעשיר ניסיון לראות אם ירום בו לבו, או אם ימשך בו אחר הבלי העולם ויעזוב את עבודת בוראו. ואם עם כל עושרו יהיה עניו ונכנע, ומואס בהבלי העולם ובוחר בתורה ועבודה, וכן כל כיוצא בזה.

ואמנם חילקה החכמה העליונה את מיני הניסיון האלה בין אישי מין האנושי, כמו שגזרה בעומק עצתה היותו ראוי ונאות. ונמצא לכל איש ואיש מבני האדם חלק מיוחד בניסיון ובמלחמת היצר, והוא פקודתו ומשאו בעולם הזה וצריך לעמוד בו כפי מה שהוא. וידונו מעשיו במידת דינו יתברך, כפי המשא אשר ניתן לו באמת בכל בחינותיו בתכלית הדקדוק. והנה זה כעבדי המלך שכולם עומדים למשמעתו, ובין כולם צריך שתשתלם עבודת מלכותו, והנה הוא מפלג לכל אחד מהם חלק מה, עד שבין כולם ישתלמו כל החלקים המצטרכים לו. והנה כל אחד מהם מוטל עליו השלמת החלק ההוא אשר נמסר לו, וכפי פעולתו בפקודתו כן יגמלהו המלך. אך מדת החילוק הזה ודרכיו, נשגבים מאוד מהשגתנו, ואי אפשר לנו לעמוד עליהם, כי אם החכמה העליונה הנשגבה מכל שכל היא שיערתם והיא סידרתם באופן היותר שלם.

ב. והנה בהיות ענייני העולם כולם נמשכים ונעתקים בהשתלשלות מעניין לעניין, ממציאותם בנבדלים עד מציאותם בגשמים, וכמו שכתבתי למעלה בחלק א' פרק ה', הנה כל העניינים האלה, פרטי ניסיונו של האדם, כמו שביארתי, מתחיל שורש בחינתם בנבדלים לפי המציאות השייך בהם מתיקון וקלקול כמו שכתבתי למעלה, וכפי עניינם שם נידונים ונגזרים להימצא ולהתפשט עד הגשמיות באישים הראויים להם, עד שבכלל דין החילוק הזה, יכנסו כל פרטי המציאות למדרגותיהם. ועל כולם השקיפה החכמה העליונה, וכפי אמיתת מציאותן תגזור את היותר נאות והגון, וזה ברור כפי העיקרים שהקדמנו.

ג. נמצא לפי השורש הזה, שהצלחות העולם הזה וצרותיו יהיו לשינוסה בם האדם בחלק מחלקי הניסיון ששיערה החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא.

מקרי העולם הזה לעזר או לעיכוב להשגת השלמות

ד. ואמנם עוד סיבה אחרת נמצאת להם על פי דרכי המשפט והגמול, והוא כי הנה גזר השופט העליון, שמתולדת מעשה האדם עצמו, יהיה היעזרו ממנו יתברך להקל לו השגת שלמותו והצילו מן המכשולים, כעניין שנאמר, "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב ט).

ואולם ודאי שגם בזה מדרגות מדרגות יש:
כי ימצא אחד ששורת הדין תיתן כפי מעשיו שכבר עשה, שיעזרהו הבורא יתברך עזר מעט.
ואחר, שדינו יהיה שיעזרהו עזר יותר גדול, ויקל עליו השגת השלמות קלות רב.
ואחר, שיהיה ראוי להיעזר עזר יותר גדול.
וכן בהפך:
כבר ימצא מי שכפי הדין יהיה ראוי שלא יעזרוהו מן השמים, אך לא יקשו עליו השגת השלמות.
ואחר, שמשפטו יצא שירבו לו העיכובים, ויצטרך לו חוזק גדול ועמל רב עד שישיגנו.
ואחר, שהוא הרשע הגמור, שיסתמו בפניו כל דרכי התיקון וידחה ברעתו.
ויש בכל הדברים האלה פרטי פרטים רבים מאוד.

והנה נמצא, שאפשר יזכה האדם ויוגזרו עליו הצלחות בעולם הזה לסייעו בעבודתו, למען יהיה נקל לו השיגו את השלמות המבוקש, ולא ימצאו לו עיכובים. ואפשר שיהיה נגזר עליו כפי מעשיו, הפסדים וצרות שיעמדו כחומה לפניו ויפסיקו בינו ובין השלמות, עד שיצטרך לו יותר עמל ויותר טורח לבקוע את המחיצה ההיא, ולהתאמץ עם כל טרדותיו להיות משיג את שלמותו על כל פנים.

והפך זה לרשע, אפשר שיוגזרו עליו הצלחות, לפתוח לפניו פתח האבדון שידחה בו. ואפשר שיגזרו עליו צרות, למנוע אותו מן הרשע שהיה בדעתו לעשות. וזה יקרה, כשידע המנהיג העליון שאין ראוי לאותו הרשע שיעשה מטעם מה. והוא מה שהיה דוד מתפלל "אל תתן ה' מאויי רשע, זממו אל תפק" (תהילים קמ ט).

ה. ואמנם הנה הוא יתברך שמו עושה כל העניינים האלה בחכמתו הנפלאה, הכל כפי מה שראוי לטובת כלל בריותיו, כמו שביארתי, והוא דן את הבריות בכל מצביהם כפי מה שהם באמת. פירוש: כי הנה אינו דומה מי שהוא במצב הריווח ומתרשל מעבודתו, ומי שהוא במצב הדוחק ונטרד בלחצו ולא ישלים את חוקו. והנה דינם לא יהיה שווה, אלא יודן כל אחד כפי מה שהוא באמת, אם שוגג ואם מזיד, אם אנוס ואם פועל ברצונו, והוא יתברך שמו יודע אמיתת כל הדברים, המעשים והמחשבות, ודן אותם לאמיתם.

ייסורין להעיר הלב לתשובה

ואולם מן השורש הזה יצא עוד ענף אחד בעניין הייסורין. כי עוד אפשר שיהיה אדם צדיק ובידו חטאים, או בינוני ושקול במעשיו, ותהיה הגזירה עליו שיעוררוהו לתשובה, והנה אז ייסרוהו מן השמים כדי שישים אל לבו ויפשפש במעשיו.

ואמנם אין הייסורין האלה ממין ייסורי הכפרה שזכרנו למעלה, שתכליתם למרק העונות בעולם הזה, אבל ייסורין אלה ייסורי הערה הם, להעיר הלב לתשובה, כי אולם לא נבראו העונשים אלא בהעדר התשובה, אבל הנרצה לפניו יתברך הוא שלא יחטא האדם, ואם יחטא ישוב, ואם לא שב - כדי שלא יאבד יצטרף בעונשין. ועל כן יבואו תחלה ייסורין להערה, ואם לא יתעורר האדם בהם אז יתייסר בייסורי המירוק. ועל עניין זה אמר אליהוא, "ויגל אזנם למוסר, ויאמר כי ישובון מאון" (איוב לו י).

מילוי הסאה

ו. וצריך שתדע, שגבול ניתן למרשיע עד מתי יניחוהו שיהיה מרשיע והולך בבחירתו הרעה, וכשיגיע לאותו הגבול, הנה לא ימתינו לו כלל ויישמד מעל פני האדמה. והוא מה שקראו חז"ל, "מילוי הסאה" (סוטה ט). ומה שאמר הכתוב "במלאת ספקו יצר לו" (איוב כ כב). והנה עד הזמן ההוא אפשר שיצליח וילך מן הטעם שזכרנו למעלה, שהוא לפתוח לו פתח האבדון, והוא מה שכתבו ז"ל, "הבא ליטמא פותחין לו" (יומא לח). אך כשיגיע לאותו הגבול, כבר הגיע לאבדון ויאבד, והנה אז יחרה אף ה' בו, ותיפול עליו שואה שיושמד בה.

אדם נדון בגלל הוריו, בניו או חבריו

ז. עוד צריך לדעת, שהנה ההשגחה העליונה, בכל פרט מהפרטים, משגחת על כל הנקשר בו מן הקודמים ומן המאוחרים. וסוף דבר, משגחת בהשגחת כל פרט על כל הכלל כולו, מצד כל מה שמתייחסים כל החלקים עם כל חלק לבנינו של הכלל.
וממה שיושקף בדינו של איש מהאישים, הוא מדרגתו ומצבו במה שקדמו לו, דהיינו האבות, ובמה שיתאחרו לו, דהיינו הבנים, ומה שעמו, דהיינו בני הדור או בני העיר או בני החברה. ואחר כל ההשקפות האלה, יוגזר עליו החלק בעבודה ובניסיון שזכרנו למעלה, ויותן לו המשא לעבוד לפניו יתברך.

[ואולם הנך רואה שזהו רק בעניין הדין של העולם הזה, והוא מה שאמרתי שיוגזר עליו החלק בעבודה, דהיינו באיזה מצב ימצא בעולם הזה, שכפי אותו המצב, כך יהיה המשא שעליו. אך לעולם הבא אין אדם נידון אלא לפי מעשיו, כפי המצב שהיה בו, והוא מה שאמר הנביא "בן לא ישא בעון האב" (יחזקאל יח כ)].

וזה, כי הנה אם יזכה אדם שתיפסק לו גדולה ועושר, הנה בניו יולדו עשירים, ואם לא יתחדש עליהם עניין, יהיו עשירים ובעלי גדולה, וכן להפך. נמצא שלא הגיע העושר ההוא לאותם הבנים, אלא מצד היותם בני אותם האבות. ואולם אמיתת העניין כך הוא, שהאדם זוכה לבניו בחמשה דברים שמנו ז"ל, וכבר אפשר שייוולד אדם בטובה, מצד היות אביו כבר מוחזק בה, ואפשר גם כן שמצד זכות אביו, תגיע לו טובה בזמן מן הזמנים, או להפך. ומצד אחר, אפשר שתיפסק הצלה או טובה לו על זרע שעתיד לצאת ממנו. וכן מצד מקומו או חברתו, אפשר שתיפסק עליו טובה או רעה מטובות העולם הזה ורעותיו.

ייסורים לצדיקים לטובת דורם

ח. ואמנם מלבד כל זה יש עוד עניין אחר נמשך משני חלקי ההנהגה שזכרנו, האישיית והכללית.
והוא כי הנה השקיפה החכמה העליונה על כל מה שהיה ראוי שימצא לתיקון המין, שיעשה ממנו קיבוץ השלמים שזכרנו למעלה. וראתה שהיה עניין נאות להם מאוד, שיהיה בכוח קצתם להועיל לקצתם ולהטיב להם. פירוש: שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכוח שלו עצמו אל השלמות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העולם הבא, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלמות, הנה יכנס בכלל ההוא, אלא שיהיה במדרגה תחתונה, שהיא מדרגת הנתלה בחברו.

ונמצא שלא ידחה מן השלמות לגמרי, אלא מי שלא יהיה ראוי ליהנות בו, לא מצד עצמו ולא מצד היתלותו בזולתו. ונמצאת על ידי זה ההצלה מרובה, וירבו יותר הנהנים.

ואולם הנהנים ומהנים לאחרים, ודאי שאלו יהיו היותר גדולים בקיבוץ ההוא, והם יהיו הראשים, והצריכים לתלות בם יהיו משועבדים להם וצריכים להם. וכדי שיהיה מקום לתיקון הגדול הזה, קשר מתחלה את האישים זה עם זה, והוא עניין "כל ישראל ערבים זה לזה" (שבועות לט) שזכרו חז"ל, כי הנה על ידי זה נמצאים מתקשרים קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו. והנה מידה טובה תמיד מרובה, ואם נתפסים זה על זה בחטא, כל שכן שיועילו זה על זה בזכות.

ואמנם על פי שורש זה נסדר, שיגיעו צרות וייסורין לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו. והנה מחיוב הצדיקים הוא, לקבל באהבה הייסורין שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה הייסורין שהיו ראויים לו מצד עצמו. ובמעשה הזה מטיב לדורו, שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקיבוץ בני העולם הבא וכמו שביארתי.

ואולם מזה הסוג עצמו ימצא עוד מין אחר יותר גבוה במעלתו מאותו שזכרנו. וזה כי מה שזכרנו, הוא שילקה הצדיק על בני דורו שהיו ראויים לעונש גדול מאוד וקרובים לכליה או לאבדון, והוא בייסוריו מכפר עליהם ומצילם בעולם הזה ומועיל להם גם לעולם הבא.

ייסורי צדיקים כדי להביא את העולם לשלמות

אמנם יש עוד ייסורין שניתנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם, והם לעזור למה שצריך לכלל גלגולי ההנהגה שיגיעו אל הסוף שהוא השלמות.

ופירוש העניין, כי הנה מצד הסדר הראשון שהוסדר להנהגת העולם וגלגוליו, כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער, לשיגיע הוא וכל העולם עמו אל השלמות. והוא מה שהיה מתיילד ונמשך מהעלם אורו יתברך והסתר פניו, שהושם לאחד מיסודות ענייני מצבו של אדם כמו שכתבתי למעלה. וכל שכן אחרי שרבו הקלקולים בעולם, מצד חטאים על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו, הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב, ונמצא העולם ובריותיו במצב שפל ורע. וצריך על כל פנים, שעל ידי גלגולים שתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם, יגיעו הדברים אל תיקון.

ומעיקרם של גלגולים הוא, שיקבלו בני האדם עונשים כדי רשעתם, עד שתמצא מדת הדין מפויסת. ואולם סידר האדון, ברוך הוא, שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים וכמו שביארתי, ותיפגע בהם מדת הדין, תחת פוגעה בכלל העולם. ואמנם כיוון שהם בעצמם שלמים וראויים לטוב, שהם מתייסרים רק בעבור האחרים, ודאי שתתפייס מדת הדין במועט בהם כבמרובה בחוטאים עצמם. ולא עוד, אלא שעל ידי זה זכותם נוסף וכוחם מתחזק, וכל שכן שיכולים לתקן את אשר עיוותו האחרים. והיינו, כי לא די שיתקנו למה שבבני דורם, אלא גם לעניין כל מה שנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד עתה. ובודאי שאלה יהיו אחר כך בקיבוץ השלמים, ראשי הראשים והיותר קרובים אליו יתברך שמו.

ט. והנה כל זה שזכרנו עד עתה על צד המשפט, מתבאר עוד על צד המציאות כפי אמיתת סדריו וכמו שכתבתי למעלה. כי הנה בחטאים מתרבית הזוהמה ומתעצמת בבני האדם ובעולם, וגורמת לאורו יתברך שייסתר ויתעלם העלם על העלם. וכפי התמרק הזוהמה הזאת והיטהר הבריות ממנה, כן חוזר אורו יתברך ומתגלה גילוי על גילוי. ואמנם הייסורין הם הממרקים את הזוהמה בין בפרט בין בכלל, ועל ידי ייסורי החשובים האלה, מתמרקת והולכת לה מכלל הבריאה כולה, ומתקרב העולם מדרגה אחר מדרגה אל השלמות.

גלגול נשמות

י. עוד שורש אחר נמצא להנהגה בענייני העולם הזה, והוא שהחכמה העליונה סידרה להרבות עוד ההצלה, כמו שביארתי, שנשמה אחת תבוא לעולם הזה פעמים שונות בגופים שונים, ועל ידי זה הנה תוכל לתקן בפעם אחת את אשר קלקלה בפעם אחרת, או להשלים מה שלא השלימה. ואולם בסוף כל הגלגולים, לדין שלעתיד לבא, הנה הדין יהיה עליה כפי כל מה שעבר עליה מן הגלגולים שנתגלגלה ומן המצבים שהייתה בם.

והנה אפשר שיגיעו עניינים לאדם שנשמתו מגולגלת, כפי מה שיוגרם לה מצד מה שעשתה בגלגול קודם, ויינתן לאדם ההוא בעולם מצב כפי זה, וכפי המצב שינתן לו יהיה המשא אשר יוטל עליו וכמו שכתבתי למעלה. וכבר דינו יתברך שמו מדוקדק על כל אדם לפי מה שהוא בכל בחינותיו, פירוש: בכל פרטי מצבו. באופן שלא יעמוס לעולם על אדם לעולם הבא שהוא הטוב האמיתי, אשמה שאין לו באמת, אבל יגיע לו מן המשא והפקודה בעולם הזה כפי מה שתפלג לו החכמה העליונה, וכפי זה יידונו מעשיו.

והנה פרטי בחינות רבות ימצאו בעניין זה של הגלגול, איך יהיה האדם נידון לפי מה שהוא בגלגולו, ולפי מה שקדם בגלגול אחר, לשיהיה הכל על פי המשפט האמיתי והישר, ועל כל זה נאמר "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" (דברים לב ז) וכו'. ואין בברואים ידיעה שתוכל לכלול מחשבותיו יתברך שמו ועומק עצתו, רק הכלל הזה ידענו ככל שאר הכללים, שאחד ממקורות מקריהם של בני האדם בעולם הזה הוא הגלגול, על פי אותם החוקים והמשפטים הישרים שהוחקו לפניו יתברך להשלמת זה העניין כולו.

סיבות שונות למקרי בני האדם

יא. נמצא לפי כל מה שביארנו, סיבות שונות ומתחלפות למקרי בני האדם בעולם הזה, אם לטוב ואם למוטב. ואמנם אין העניין שכל מקרה שיקרה יימשך מכל הסיבות האלה, אבל העניין הוא, שמכל אלה הסיבות יימשכו מקרים לבני האדם בעולם, ויימצאו מקרים נמשכים מסיבה אחת, ואחרים מסיבה אחרת.

ואמנם החכמה העליונה היודעת ומשקפת תמיד על כל מה שהוא נאות לתיקון כלל הבריאה, הנה היא שוקלת בעומק עצתה כל הדברים ביחד, ועל פי זה מנהגת את העולם בכל פרטיו. כי אולם אי אפשר לכל הסיבות האלה, שיולידו תולדותיהם תמיד בשווה, כי פעמים רבות אפשר לאחת שתכחיש את חברתה.

כי הנה, דרך משל, אפשר שלפי זכות האבות יגיע לאדם אחד עושר, ולפי מעשיו עוני, ולפי החילוק הכללי עושר או עוני. ואפילו לפי המעשים עצמם, כבר יעשה איש מעשה אחד, יהיה הדין בו שתבוא לו טובה אחת, ומעשה אחר, יהיה הדין בו שתחסר לו הטובה ההיא.

ואולם החכמה העליונה שוקלת ומכרעת את הכל על הצד היותר טוב, ומזמנת לכל איש ואיש עניינים ממין אחד ועניינים ממין אחר, פירוש: עניינים נמשכים אחר אחת הסיבות, ועניינים נמשכים אחר סיבה אחרת, אמנם לא יקרה מקרה לאדם שלא יהיה כפי אחת מן הסיבות שזכרנו. והפרטים אי אפשר לאדם שיידעם כולם, וכבר ידענו הרבה כשידענו כללי העניינים למיניהם, וכמו שביארתי.

מקרים אמצעיים ותכליתיים

יב. ואולם צריך שתדע, שהמקרים הקורים לבני האדם יש בהם שני מינים:
האחד - מקרים תכליתיים,
והשני - אמצעיים.

פירוש "תכליתיים" - מקרים שיהיו נגזרים על האדם להיותם ראויים לו מצד אחת מהסיבות שזכרנו למעלה.
- ו"אמצעיים" - מקרים שיקרו לו, כדי שעל ידם יגיע לו מקרה אחר שראוי לו. והוא כעניין "אודך ה' כי אנפת בי", שפירשו ז"ל, שנשברה רגל פרתו ונפלה ומצא סימא תחתיה. או שימלט ממקרה שראוי שלא יגיע לו, כגון שנתעכב ולא הלך בספינה שהיה רוצה לילך, וטבעה הספינה בים.

וגם אמצעיים אלה אפשר שיהיו לצורך עצמו של האדם שיקרו לו, ואפשר שיהיו לצורך זולתו, שתבוא על ידי זה טובה או רעה לזולתו.

ואמנם החכמה העליונה כמו שתשער העניינים שראוי שיגיעו לאדם, תשער גם כן האמצעיים שעל ידם יגיעו לו, עד שימצא הכל נגזר בתכלית הדקדוק למה שהוא היותר טוב באמת.