א. הנה עד הנה ביארנו משפטי ההשגחה. עתה נדבר במה שבאופן ההשגחה. ועניין זה יתחלק לשני עיקרים:

האחד בהשקפתו יתברך,
והשני בהשפעתו.

ה' משקיף על הדברים

ב. בהשקפתו יתברך, כבר ידענו שהוא, יתברך שמו, יודע כל ואין אצלו חסרון ידיעה כלל, לא בעתיד ולא בהווה ולא בעבר, כי כל מה שהיה ויהיה כבר צפוי הוא לפניו מעולם, ולא נעלם ממנו דבר, וכל ההווה גלוי הוא לפניו ונודע אצלו יתברך בכל בחינותיו, ולא נסתר ממנו כלל. אמנם נקרא שהוא משקיף על הדברים, מה שהוא דן אותם וגוזר עליהם גזירות, מוגבלות בגבול הזמן שירצה החדשן בהם, ועוד נדבר מזה לפנים בעזר ה'.

השתלשלות השפע האלוהי

ג. אך השפעתו, הוא מה שיוציא רצונו יתברך לפועל, באותו הסדר וההדרגה שהוא חפץ. והנה בהיות שסידר בריותיו בסדר הדרגה והשתלשלות, מפני שחפץ בסדר הזה, הנה כמו שרצה בהשתלשלות זה בבחינת מציאות הנבראים, כן רוצה בו בבחינת התמדתם ופעולותיהם בכל ענייניהם, ובסדר זה מקיימם בכל בחינותיהם ומשפיע בהם למה שרצה בעניינם ויחסיהם. והנה הוא יתברך שמו ישפיע למלאך, והמלאך למלאך שתחתיו במדרגה, וכן מדרגה אחר מדרגה, עד שהמלאך האחרון יפעל בגשמיות לקיים דבר או לחדש אותו כפי מה שיצאה גזירת רצונו יתברך.

ואמנם קיום כל הווה בכל מדרגה שהיא, אינו אלא ממנו יתברך, כי הוא יתברך שמו מקיים בכוחו הנבראים והשתלשלותם כל אחד כפי עניינו. אבל הוצאת הפעולות לגשמיות, כפי סדר הנמצאים ויחסיהם שזכרנו למעלה, זה נעשה בהדרגה שזכרנו.

כוחות הטבע מול גזרת הגמול

ד. והנה שם האדון, ברוך הוא, בטבע כל פקיד, לעמוד על משמרתו ולקיים בגבורה מה שנמסר בידו, ולא ידחה ממשמרתו אלא באותו הסדר שסידר האדון ברוך הוא. דרך משל, שר האילנות ישתדל ויתאמץ להחזיק אילנותיו, ואולם בהיות הגזירה מלפניו יתברך, יחזיק שר הרוח את הרוח כפי מה שיוגזר עליו, ויידחה שר האילנות כפי זה, ויעקרו כפי זה מאילנותיו בכוח הרוח. ויש בדברים האלה הדרגה רבה ופרטיות רב, כי יש המלאכים פקידי הטבע הגשמי, המחזיקים כל חלקי הגשמים בחוקותיהם הטבעיים, ועליהם שרי גזירות הגמול, המניעים מלאכי הטבע לסובב העניינים לפי הגזירות, וכמה פרטים לפרטים, כפי נפלאות סתרי הנהגתו יתברך.

ה. ואולם הוא יתברך שמו משקיף על הכל, עליונים ותחתונים, שורשים וענפיהם, ומכווין תמיד אל השלמות הכללי, ולזה מסבב כל הבריאה. ונחלק העניין בפרטיה כפי מה שנמצא בהכנתם, אלה לדחות ואלה לקרב, אלה לצרף ואלה לנוח, כל אחד כפי מה שראוי שיגיע לו, להקים כלל הבריאה על השלמות.

נסים

ו. והנה הוא יתברך שמו ברצונו משנה סדרי בראשית בכל עת שירצה, ועושה נסים ונפלאות כחפצו בדברים שונים, כמו שיגזור היותו נאות לתועלת הבריאה לפי העניין ולפי הזמן.

ומה הוא זה שאמרו ז"ל, תנאים התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית, לא שלא ישנה הקב"ה דבר מעתה, כי ודאי משנה הוא בכל עת שירצה שינוי גמור. אבל העניין הוא, שבעת הבריאה הראה והודיע לכל שורשי הנבראים עניינם ואמיתת מציאותם, והתכלית למה נבראו, ואל מה עתידים היו לסבוב בגלגוליהם, ומה יהיה סוף עניינם. והשיגו וידעו שהכל היה הולך לתכלית הטוב האמיתי ונתרצו בדבר ושמחו בו. והוא מה שאמרו ז"ל במדרש אגדה, "כל מעשי בראשית לדעתן נבראו".

ואמנם כשהודיעם הקב"ה אמיתת עניינם וחוקם ואמיתת כל גלגולם, הראם כמו כן, שממה שהיה מצטרך לשלמותם, היה שיעשו בהם אותם הנסים לישראל או לצדיקים מהם באותם הזמנים. ואמנם הדבר הזה נאמר בשורשים העליונים, ואחר כך על פי כל זה נשתלשלו בהשתלשלות ונקבעו הדברים בגשמיות כראוי להם, והועמדו עליהם הפקידים המחזיקים אותם בחוקם הטבעי. ובעת שרוצה הקב"ה, יגזור על הפקידים האלה ויעמדו מתפקידם, וישתנו ממהלכם הטבעי כפי מה שתהיה עליהם הגזירה.

וכבר אפשר שהגעת הגזירה להם תהיה בדרכים שונים, פירוש: שתגיע, דרך משל, כמצוות מלך עליהם, או כגערת מושל שזעם. כעניין שנאמר "ויגער בים סוף ויחרב" וכו', וכיוצא בזה מן הדרכים, הכל לפי העניין בזמנו.