נפש האדם בשונה מבעלי חיים

א. הנה כבר נתבאר בחלק א' פרק ג', עניין האדם שנמצא בו מה שלא נמצא בשום נברא אחר, דהיינו ההרכבה, שנרכבו בו שני מציאויות רחוקים ונבדלים זה מזה, הגוף והנשמה. וזה כי הנה יש באדם מציאות נפש כמו שיש לכל הבעלי חיים, משמשת להרגשה והשכלה החקוקה בטבעו.

ועניין הנפש הזאת בכל הבעלי חיים הוא מציאות אחד דק מאוד, נמשך ובא בתוך הזרע אחרי היקלטו, והוא עצמו מתפשט והולך ובונה את הגוף כפי מה שראוי למין ההוא. וכן מתפשט עמו בהתגדלו, ובו תלוי ההרגש וכן ההשכלה הראויה למין ההוא.

כי הנה בבעלי חיים עצמם יש הפרש גדול בהשכלתם, והשכלת בני האדם נבדלת מהשכלת כולם הבדל גדול. ואולם כל זה נעשה בנפש הזאת כפי חוקה הטבעי, וכפי הכנת הכלים המשמשים לה, בכל מין ומין לפי מה שהוא.

והנה בנפש האדם יבחנו בחינות וכוחות, כגון, הדמיון, והזכרון, השכל, והרצון, כולם כוחות בנפש, מוגבלים בגבולים ידועים ופועלים בדרכים מיוחדים.

הנשמה העליונה שבאדם

ב. אמנם מלבד כל זה נמצא עוד באדם מציאות נפשיי נבדל ועליון מאוד, ואין התכלית בביאתו באדם אלא לקושרו בשורשים העליונים שיש לו ליקשר בם, להיות מעשיו מולידים תולדתם בכוחות העליונים בכוח גדול.
ובמציאות הזה נמשך השפע הנשפע אל האדם מן המקורות העליונים, וממנו בנפש שזכרנו, וממנה בגוף. והנפש העליונה מנהגת את התחתונה ופועלת בה הפעולות המצטרכות בכל זמן מזמני האדם, לפי היחס שהוא מתייחס והקשר שהוא מתקשר עם העליונים.

והנה הנפש הזאת מתקשרת בתחתונה, והתחתונה בחלק היותר דק שבדם, ונמצאו הגוף ושתי הנשמות מתקשרים זה עם זה.

הנפש מוגבלת בגלל היותה בגוף

ג. והנה מפני הקשר הזה שנקשרת נפש זאת בגוף על ידי הנפש התחתונה, נמצאת מוגבלת בגבולות פרטיים, ונמנע ממנה ההשתתפות והעסק עם הנמצאים הרוחניים ונבדלים, כל זמן היותה מתקשרת עם הגוף, דהיינו כל ימי חיי האדם. ומתפעלת ממעשי הגוף להתקשר על ידם באור הבורא יתברך, או לנטות ממנו ולידבק בכוחות הטומאה, ובזה תלוי התכוננה לשלמות המעותד או התרחקה ממנו. והיא פועלת באדם ומנהגת את הנפש התחתונה ומדריכתה וחוקקת בה ציורי ההשכלה לפי הכנתה, ומולדת בה המחשבות והרצון כפי הצד אשר תיטה לו.

חלקי הנפש

ד. ואמנם אף על פי שקראנוה על דרך כלל נפש אחת, הנה באמת היא בעלת חלקים רבים ומדרגות שונות. וכבר נוכל לומר שנפשות רבות הם, שמתקשרות זו בזו כטבעות השלשלת, וכמו שמכולם נבנית השלשלת ההיא כמו שראוי לה, כן מכל אלה המדרגות הנפשיות נבנה כלל הנפש העליונה שזכרנו, וכולם קשורות זה בזה, והאחרונה בנפש התחתונה, והתחתונה בדם וכמו שכתבנו.

וכבר אפשר שיסתלקו קצת מן החלקים האלה בזמן מן הזמנים וישובו אחר כך, או יתווספו עליהם מדרגות וילכו להם אחר כך, ולא יראה רושם מכל זה בגוף כלל. כי כבר אין פעולת הנפשות האלה בגוף דבר מורגש, ואינם מוסיפים או גורעים לא בחיות ולא בהרגש. אלא פעולתם, במה שהוא ענינו של האדם באמתו ויחסו עם השורשים העליונים, כפי מה שהוא ראוי ליקשר בם.

והנה מכלל זה הוא עניין הנשמה יתירה שבאה בשבת קודש והולכת לה במוצאי שבת, ואין ביאתה ולא יציאתה נרגשים לגוף.

והנה כלל חלקי הנשמה מתחלק לחמישה: ונקראים, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

ה. ואמנם יש לנשמה העליונה הזאת מקרים מיוחדים, ראויים לה כפי ענינה, ואף על פי שהיא נקשרת בקישוריה בגוף כמו שכתבו, נשאר לה קצת עניין עם הרוחניים, מה שאין קשרה בגוף מונע ממנה. אמנם אין נמשך ונולד מזה דבר מורגש וניכר בשכל האדם ומחשבתו, אלא לפעמים על צד המיעוט.

והוא מה שאמרו ז"ל "אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" (מגילה ז), שכבר הגיע העניין לנפש הזאת העליונה, ולא הגיע ממנה אל המחשבה והשכל ציור שלם, אלא קצת התעוררות ולא יותר.

החלום

ו. ואולם ראתה החכמה העליונה לחלק הזמן לשני חלקים: האחד לפועל הבריות, והאחד למנוחתם. והיינו היום והלילה, כי היום הוא זמן המעשה, והלילה זמן המנוחה.

ושם בטבע הבעלי חיים שישנו, כדי שתהא להם ולרוחותיהם מנוחה מעמלם. ובאותו הזמן יחליף מציאותם כוח, בכל חלקיו הגופיים והנפשיים, וישובו חדשים לבקרים לעבודתם כבראשונה.

והנה בהיות האדם ישן, כוחותיו נחות והרגשותיו שקטות והשכלתו גם כן נחה ושוקטת. ורק הדמיון לבדו יפעל וילך וידמה ויצייר עניינים, כפי מה שיזדמן לו משארית מה שנצטייר בו בעת היקיצה, ומה שיגיע אליו מן האדים והעשנים העולים אל המוח, אם מן הלחות הטבעית, ואם מן המאכלים. וזה עניין החלומות אשר לכל בני האדם.

ואמנם חוקק הבורא יתברך עוד, שהנפש העליונה שזכרנו תינתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים ממנה, דהיינו עד הרוח, יהיו מתעלים ומתנתקים מן הגוף, ורק החלק האחד שהוא הנפש יהיה נשאר עם הנפש התחתונה.

והנה החלקים המנותקים ישוטטו במה שהונח להם, ויהיה להם עסק ועניין עם הרוחניים, עם פקידים פקידי הטבע, או עם מלאכים ממלאכי החבלה, או עם השדים, כפי מה שיזדמן להם לפי סבה מהסבות. ולפעמים תמשיך העניין מה שהשיגה, בהשתלשלות עד הנפש התחתונה, ויתעורר מזה הדמיון ויצייר ציורים כפי דרכיו.

וכבר אפשר שהעניין שהשיגה יהיה אמיתי או כוזב, כפי האמצעי שעל ידו השיגתהו, וזה העניין עצמו ימשך עד הדמיון ויצטייר בדרכיו, לפעמים בבלבול גדול ובתערובת רב, מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן האדים, ולפעמים ביותר בירור.
וכבר תגיע לאדם הודעה וגילוי אזן על ידי אמצעי הזה, ממה שעתיד לבא עליו. ויקרה זה בגזירתו יתברך, שיודע הדבר לנשמה, על ידי אחד מן המשרתים מאיזה מין שיהיה, וימשך הדבר עד הנפש, ויצטייר בדמיון בסיתום או בבירור כפי מה שתגזור החכמה העליונה.

ועל דבר זה נאמר "בחלום חזיון לילה וכו' אז יגלה אזן אנשים" (איוב לג).
נמצא כלל החלומות - ציורי הדמיון, מצד עצמו או מצד מה שתעירהו הנשמה לפי מה שתשיג. ואולם אין הפועל בכל אלה אלא אחד מן הכוחות הרוחניים שמודיע לנשמה, והנשמה ממשכת עד הדמיון כמו שכתבנו.

ואם הכוח ההוא ממשרתי הקודש, יהיה הדבר אמת, ואם מכוחות ההפך, יהיה הדבר כוזב, והוא מה שאמרו "כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד" (ברכות נה). ובכולם יש תערובת של הציורים הנפסדים של הדמיון עצמו, והוא מה שאמרו "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (שם). אך עוד חלומות אחרים נמצאים, והם חלומות הנבואה, ונבאר ענינה בפני עצמה בסייעתא דשמיא.