סדר השתלשלות המציאות

א. כבר ביארנו בחלקים שקדמו, שתחילת כל הנבראים היא כלל כוחות נבדלים, מסודרים בסדר מה במחלקות ידועות, ומהם משתלשלים בהדרגה הגשמיים למיניהם.
עוד ביארנו עניין כוחות הרע, שמהם משתלשלת הרעות כולם בגשמיים.
עוד ביארנו שעיקר אמיתת המציאות הנברא הוא מה שבשורשים הנבדלים, ומה שבגשמים הוא הימשך לבד ממה שנשתרש ונתייסד שם. ואולם שם נסדר ונתפשט מה שהיה ראוי להתפשט לפי אמיתת מציאות הנמצאות ועניינם, מה שראוי להיות בשורשים ומה שראוי להיות בענפים. והחכמה העליונה המשיכה את הדברים בהשתלשלות שהמשיכה, והעתיקה עניינם מצורה לצורה, עד שנתקשרו ונגבלו בצורה הגשמית הזאת. ועל הגשמים כולם, עומד שלשלת השורשים שלהם גבוה מעל גבוה עד הכוחות הראשונים, וכל אחד עומד במעמדו ומתקיים במדרגתו וגבוליו כמו שהטביע לו הבורא יתברך, ואינו יוצא מהם.
והשורשים כולם משפיעים לענפיהם כפי ההשתלשלות, מבלי שיוציאום מגבולם הטבעי כלל.

פעולות שלא בסדר ההשתלשלות

ב. ואמנם גזרה החכמה העליונה, שיהיה עוד לכוחות הפועלים בגשמים, מציאות פעולה שלא כסדר ההשתלשלות, דהיינו שיפעלו הם עצמם בגשמיות פעולות מתייחסות לחוקם ולא לחוק הגשמיות, והם פעולות, ישתנו בם הגשמיים מטבעם התמידי.

והנה נתן לאדם יכולת שישתמש מן הנמצאות על הדרך הזה, כמו שנתן לו יכולת להשתמש מהם על הדרך הטבעי, ובאותו העניין עצמו שנתן לו ההשתמש בטבעי.

פירוש: כי כמו שאין ההשתמש בטבעי מוחלט ברצונו, כי אולם לא יוכל להשתמש בו אלא בדרכים ידועים ובגבולים מיוחדים, כי הנה לא יוכל לחתוך אלא בסכין וכיוצא בו, ולא יוכל לעלות אלא על ידי סולם, ולא יוכל לדחוק אלא הדברים הרכים, וכל כיוצא בזה. כן השימוש הרוחני לא ניתן לו אלא בגבולים ידועים ובדרכים מיוחדים, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות.

האדם יכול להשתחרר מהגופניות

ג. ובכלל העניין הזה עוד, כי הנה כבר ביארנו היות האדם הרכבה של שני הפכים: גוף ונשמה. והנה נגבלה בו הנשמה ונקשרה בחוקים שנקשרה, כפי מה שגזר עליה חכמתו יתברך. ונמצא האדם מוגבל במצבו הגופני בחוקות הגוף ומשפטי החומר, ונשמתו קשורה בעבותות אלה לא תצא מהם.

ואולם רצה האדון, ברוך הוא, שיהיה דרך לאדם שיוכל להתפתח במקצת מקישורי הגופניות הזה ושלשלאותיו, ויגיעו לו עניינים שלא כמשפט הגופניות אלא כמשפט הרוחניות, ועל ידי זה תגיע לו השכלה והשגה ברוחניים וענייניהם, מה שהיה נעדר ממנו לפי מצבו הגשמי וגבוליו. וכן תעלה בידו יותר, העמדת המציאות כולם על המצב הטוב הנאות בהם, למעלה ולמטה בשורשים ובענפים.

ד. והנה הכינה החכמה העליונה, שימצא ביטול לגבולים מגבולי טבע החומר והעולם הזה, המבדילים ומרחיקים את האדם מן הנמצאים הרוחניים וענייניהם. ויותר האדם מקישוריהם ויתייצב על מצב מעולה ממצבו הגשמי, עד שיותן לו קשר ועניין עם הרוחניים עודנו בעולם הזה בגופו החשוך.

ואולם לא כל גבולות הטבע הוחק שיבוטלו, אלא קצת מהם, אותם שראתה החכמה העליונה היותו נאות לכוונה הכללית של ההנהגה, וגם אלה בתנאים משוערים ודרכים ידועים בתכלית הדקדוק.

אמצעים בהם ישתחרר האדם מגופניות

ה. ואולם התקינה חכמתו יתברך אמצעיים לאדם, שבהם יוכל להשיג התכלית הזה, אם ירצה וישתדל בם, דהיינו ביטול גבולי הטבע האלה ממנו והציב עצמו במצב שזכרנו, וכל עניינם תלוי במה שאפרשהו עתה.
ו. ודע כי הנה נתבאר, שקיום כל המציאויות כולם בכללם ובפרטיהם אינו אלא האדון ברוך הוא. ונמצא שכל הנמצאות וסדריהם, בין מה שבכוחות העליונים, בין בנבראים הרוחניים, בין בגשמיים, אינם מתקיימים אלא במה שהוא יתברך שמו נמצא להם לתלות בו.

והנה הוא נמצא ומתגלה אל כל נמצאיו ומשפיע בם כפי מה שראוי להם לקיום עניינם. ונמצאו ההשפעות רבות ושונות, כפי ריבוי המקבלים ושינויים. ובהשפעות ההם תלוי מציאות כל המציאויות למחלקותם וכל ענייניהם. וכשימשכו ההשפעות ההם, יוולדו כל התולדות הנולדות מהם בכל השתלשלות הנמצאות כפי מה שסידר, ויקבלו המלאכים מאורו יתברך המתגלה עליהם מה שיקבלו, וישפיעו העליונים לתחתונים מהם, והתחתונים לתחתונים עד סוף ההשתלשלות כולו.

שמות האלוהים והשפעתם

ואמנם רצה יתברך שמו להיות נקרא בשם, כדי שיוכלו ברואיו להתעורר אליו ולקרוא אותו, להזכירו ולהתקרב אליו. והנה ייחד לכבודו השם המיוחד, ואמר עליו "זה שמי לעולם" וכו' (שמות ג טו), והוא השם שנקרא בו על שם הכבוד בעצמו כפי מה שרצה ליקרא בשם.

ואמנם כפי כל פרטי השפעותיו, רצה ונקרא בשמות שונים. והנה גזר וחוקק שבהזכיר ברואיו את שמו, יימשך להם ממנו הארה והשפעה, וכעניין שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (שמות כ כא). ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו, כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא.
פירוש: כי ההשפעה שתמשך תהיה ממין אותה ההשפעה שעל סודה יתייחס לו יתברך השם ההוא.

ואמנם בהימשך ההשפעה תיוולד בהכרח התולדה המחוקקת לה, ויתפשט העניין בכל ההשתלשלות מן הראש ועד הסוף וכמו שכתבנו. והנה הגבילה החכמה העליונה את העניין בגבולות ידועים ובתנאים מיוחדים, שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם, תמשך ההשפעה ההיא ותולד התולדה, ולא זולת זה. והנה בכלל ההשפעות שגזר שימשכו ממנו יתברך, סידר שימשכו השפעות, שבהגיעם למי שיקבלם, יבוטלו בכוחם גבולות מגבולות הטבע כמו שכתבו, ויתקשר האיש ההוא עם הנמצאים הרוחניים, ותגיע לו ידיעה והשכלה למעלה מההשכלה האנושית, ועניינים אחרים ענפי שורש זה, והוא עניין מדרגות הרוח הקודש והנבואה, וכמו שכתבנו לפנים עוד בסייעתא דשמיא.

והנה גזר שהמשכת ההשפעות האלה, גם כן תהיה על ידי האמצעי שזכרנו, דהיינו שמותיו יתברך, המתייחסים לו על שם השפעות אלה, בכוון בהם במחשבת הלב, או בהזכיר אותם בפה, או צרף אותם בדברים עם התנאים מה שצריך שיחובר לזה, וכמו שכתבתי עוד בסייעתא דשמיא.

היציאה מגבולי הטבע

ו. והנה הדבר ידוע, שאף על פי שכלל זה העניין אחד הוא, דהיינו היציאה מגבולי הטבע, הנה פרטי העניין רבים, כפי סדרי מציאות הנמצאות והדרגותיהם. כי כפי מה שטבע הנמצאות וסדרם נותן, כך יהיו פרטי ההשפעות המצטרכים להשלמת הדבר בכל בחינותיו, וכפי זה ירבו פרטי ההזכרה ותנאיהם. וביציאה הזאת עצמה שזכרנו, מדרגות על מדרגות ימצאו, ככל שאר כללי הדברים המתפרטים בפרטיהם. ויהיה מי שיצא מקצת הקישורים והגבולים, ומי שיצא מקצת יותר, ועוד נדבר מזה לפנים בסייעתא דשמיא.

האדם יכול להשתמש במציאות שימוש רוחני

ז. והנה על היסוד הזה עומד המצא היכולת לאדם להשתמש בנמצאות בשימוש הרוחני וכמו שכתבתי למעלה, ולפעול פעולות גדולות וחזקות מה שאינו באפשרות השימוש הגשמי.

וזה כי הנה האדון, ברוך הוא, הכין סדרי המציאויות וכונניותיהם על זה הדרך, שכולם נקשרים זה בזה, וכולם תלויים בהשפעותיו יתברך שזכרנו, באופן שכשתימשך אחת מן ההשפעות על ידי הזכרת אחד משמותיו יתברך כמו שכתבתי, הנה תולד מזה התולדה עד סוף ההשתלשלות. כי הנה הוא יתברך שמו ימצא לקוראיו באותו השם כפי מה שסידר ורצה, ויאיר אותו האור, וישפיע אותה ההשפעה, שבה תלוי מציאות העניין ההוא המבוקש, עד סוף העניין שבגשמיות.

ואמנם עוד עניין אחד חוקק הבורא יתברך שמו על זה הדרך, והוא, כי הנה המלאכים כולם בכל מדרגותיהם, הנה נמסר בידם כוח לפעול פעולות מה שנמסרו להם, והנה אינם פועלים בתמידות, אלא כפי הסדר שהוסדר להנהגה הטבעית התמידית של העולם.

אמנם יש בכוחם שיכולים לפעול ממין הפעולה ההיא יותר ממה שפועלים בתמידות, וביותר כוח וחוזק שלא כסדר התמידי. ובזה הדרך יפעלו פעמים רבות במעשה הנסים והנפלאות, שיחודשו בעולם כפי רצונו יתברך בעת שירצה.

שימוש בשם האלוהים

ואמנם רצה האדון, ברוך הוא, ונתן כבוד לשמו, שכשיוזכר על המלאכים לפי הסדר שסידר, דהיינו על מלאכי פעולה אחת, השם שנתייחס לו יתברך על שם ההשפעה שבה נתלה העניין ההוא כולו, הנה יוכרח המלאך לפעול באותו הכוח היתר שנמסר בידו לאותה הפעולה, כפי מה שיכריחהו המזכיר את השם עליו.

ונמצאו בעניין הזה שני שורשים:
האחד הוא הזכרת שמו יתברך, כמי שקורא אותו שיענהו, וימשיך על ידי זה ממנו השפעה, שבהמשכה יחודשו עניינים מה שיחודשו.
והשני - הכריח את המלאכים על ידי שמו יתברך, שיפעלו מה שבידם לפעול יתר על הסדר התמידי.

ואמנם אין שום אחד מן העניינים האלה מוחלטים לכל רצונו של האדם, אלא מוגבלים בגבולים ובתנאים, ומשוערים עד היכן יגיע היכולת להשתמש בהם, ובאיזה דרך יצליחו. וכבר אפשר שתימנע התולדה ויעוכב הפועל, אפילו באותו השיעור עצמו שניתן להשתמש בו, כמו שתימנע תולדת השימוש הטבעי גם כן בגזירתו יתברך אם יגזור על זה.

ואולם לשורש האחד, שהוא הזכרת שמו יתברך להמשך ממנו ההשפעה, ודאי שיצטרך הקורבה אליו יתברך והדבקות בו. וכל מה שירבה העניין הזה, יצלח הדבר ביד העושה אותו, וכל מה שימעט - יתקשה עליו השגת התכלית.
ולשורש השני אין תנאי זה מצטרך, אף על פי שלא יניח מהיותו עוזר לו אם ימצא. כי הנה אחרי שהושם בסגולת השמות האלה שיוכרחו המלאכים בהזכרתם, הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים, שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו, אם ישתמש מהם בדרך שימושם כראוי.

אכן הדבר ברור, שאינו ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך, ועל דבר זה אמרו ז"ל, "ודאשתמש בתגא חלף" (אבות א יג). ואין היתר בדבר אלא לקדושים הקרובים לו יתברך ודבקים בו, שישתמשו בזה למה שיולד ממנו קידוש שמו יתברך ועשית רצונו באיזה צד שיהיה. וזולת זה, אף על פי שלא תמנע הפעולה למשתמש אם ישמור דרכי השימוש כראוי, ענוש ייענש על זדונו.

וכבר אמרתי, שעל כל פנים אין הדבר מוחלט, אלא מוגבל בגבולות מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות. וגם באותו הגבול עצמו, גזירתו יתברך תימנע התולדה כל זמן שירצה, כשתגזור חכמתו היות המניעה ראויה ונאותה.

תפקיד האדם - ביטול הרע

ח. והנה אחרי היות גזרת חכמתו שיהיה בעולם טוב ורע, היה הסידור שימצא באמת הרע בכל המדרגות שאפשר לו לימצא, ותהיה העבודה לאדם שימנע ממנו השליטה והפעולה בכל דרכיו ומדרגותיו, עד שיוסר ענינו לגמרי מן הבריאה כולה.

ואולם תראה שהאדון יתברך שמו, הנה אמיתת עניינו שוללת ממנו כל מין חסרון שיהיה, כמו שכתבתי בחלק א' פרק א', ורק בברואים אפשר שימצאו החסרונות והרעות. והנה היה הסידור שיבראו מדרגות טוב לברואים, וייברא להם ההפך שהוא הרע, שהוא המציאות מה שאפשר שיהיה לרע. ויבוא האדם בעבודתו ויסיר מעניינו ומן הבריאה כולה את הרע כולו, ויקבע בו ובבריאה את הטוב לנצח נצחים.

ועל כן היה הסידור, שכל עניין טוב ימצא כנגדו עניין רע, והוא מה שאמר הכתוב "גם את זה לעומת זה עשה האלוהים" (קהלת ז יד).

ורק בדבר אחד יתר הטוב על הרע, שהטוב שורשו הוא שלמותו יתברך הקדום והנצחי, והרע אינו אלא דבר נברא לשיבוטל, ואין לו לשמש אלא כל זמן ההשתדלות של האדם שזכרנו למעלה.

כשפים ושדים

ט. והנה על פי הדרך הזה, כמו שהמציא לאדם דרך להשיג בו הארה והשכלה ורוח הקודש שלא כדרך הטבע הגשמי, כן הוצרך שימצא לטוב הגדול הזה, ההפך, והוא שיוכל האדם להמשיך חושך ועכירות ורוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא עניין טומאות הכישוף והדרישה של המתים, שהרחיקתנו התורה מהם.

ועניינם הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים, השפעות הטומאה וזוהמה, מה שהוא הריחוק היותר גדול ממנו יתברך, הפך הדבקות בו ממש.

והדבר נמשך מאותם כוחות הרע שזכרנו בחלק א' פרק ה', שהושמו להם בגזירתו יתברך שמות יוזכרו בם, ויימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדרגות ידועות שלא כדרך הטבע, וכן יעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעיים, כמעשה החרטומים וזולתם, כפי מה שנמסר בכוח הפועלים ההם לפעול, ובאותם הגבולים שהושמו להם. וכן על ידי השדים יעשו מעשים כאלה, לפי מה שנמסר בידם גם הם שיעשו, ובגבולים המיוחדים להם.

והנה באותו השיעור שניתן להם היכולת לפעול, גזר האדון, ברוך הוא, שיידחו מפניהם פקידי הטבע, המחזיקים ענייני העולם על מצבם הטבעי, וכל המלאכים, המביאים ההשפעות כפי הסידור המסודר. ועל זה אמרו ז"ל "כשפים - שמכחישים פמליא של מעלה" (חולין ז). אך לא יהיה זה אלא כשיעור ההוא ולא יותר. וגם באותו השיעור כבר אפשר שיידחו הם מכוח חזק מהם, ותימנע פעולתם בגזירתו יתברך.

ועל זה אמרו: "אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים" (חולין ז). וביארו, שזה למי שזכותו רב, שמן השמים יצילוהו וידחו את הרוצים להרע לו. והוא מה שאמרו "שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה" (חולין ז).