בין הנביאים למשה

א. הנה מדרגות הנבואה על דרך כלל יתחלקו לשתים:
אחת - מדרגת כל הנביאים חוץ ממשה רבנו ע"ה,
והשניה - מדרגת משה רבנו ע"ה.
והקב"ה בעצמו חילקם בחילוק זה, וביאר הבדלם ככתוב "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע" וכו', "לא כן עבדי משה" וכו' (במדבר יח ו-ח).

נבואה במראה או בחלום

ב. כלל כל הנביאים חוץ ממשה, נבואתם על ידי מראה או חלום, וכמו שכתוב "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". והיינו שהקב"ה משתמש מן החלום החקוק כבר בטבעם של בני האדם, להיות לאמצעי להמשיך על ידו הנבואה לנביא.

ולא שהנבואה והחלום ממין אחד, אלא שהחלום הוא דבר הגון לפני חכמתו יתברך שיהיה אמצעי להמשך הנבואה על ידו. ולא אמרו ז"ל "חלום אחד מששים בנבואה" (ברכות נז) - אלא מצד היות בו הגדה והודעה למעלה מגדר ההודעה הרגילה לבני האדם כפי חוק השכלתם, וכמו שכתבתי למעלה.

החלום

ג. והנה בהתגבר שפע הנבואה על הנביא, יצא מהרגשותיו וחושיו וישתקע כמו בשינה, ותישאר מחשבתו כמחשבת הישן וחולם, ואז תימשך לו הנבואה. ואמנם אפשר שיגיע הדבר הזה אל הנביא בעת יקיצתו, על הדרך שזכרנו, ואפשר שבשכבו על מיטתו בחלום הלילה תימשך לו הנבואה.

אמנם על כל פנים, לא תגיעהו הנבואה, אלא אחר היותו חוץ מחושיו ומשוקע באותה התרדמה. אמנם אפשר שיקרה הדבר במיעוט זמן, וישוב תכף אל מצבו הראשון, אלא שבעת התנבאו יצא מן ההרגש ונשתקע בתרדמה לשעה, עד שיקבל הנבואה.

"אספקלריה"

ד. ואמנם ראייתם של הנביאים אינה כמי שרואה את חברו לפניו, אלא כמי שרואהו מאספקלריא. ולא מאחת, אלא כמי שרואה מתוך אספקלריות רבות, שנעתק בהן הציור מזו לזו. אך הנראה הוא אחד ודאי, ותנועותיו נראות מתוך האספקלריות, אף על פי שאין מביטים אליו באורח מישור.

ולא עוד, אלא שאין ראייתם אלא כמי שרואה מתוך אספקלריא בלתי מצוחצחת, שאי אפשר לו לראות הנושא בבירור גמור. כך אי אפשר להם לראות הכבוד אפילו אחר כל העתקי הציורים הללו בבירור, אף על פי שמה שרואים באמת הוא כבודו יתברך, ואין בזה ספק אצלם כלל.

וגם בכל זה יש מדרגות רבות והבדל בין נביא לנביא, שיש שאספקלריא שלו מצוחצחת משל חברו ומשיג ביותר בירור. ואולם הנביא המשיג כל זה, משיג העניין לאמיתו, דהיינו כי הנה מתברר אצלו שהמתגלה ומתוודע אליו הוא הבורא יתברך, ומשיג עניין האספקלריא, מציאותו וסודו, ומשיג ומשכיל ההשכלות הנשפעות לו באמת ובבירור. וכמו שכתבתי למעלה בפרק ג'. ואמנם כמו שהתוודע הכבוד אליו הוא על ידי כל העתקי הציור האלה, כן הידיעות המגיעות לו, הם על ידי חידות ומשלים ובדרך החלום, שהוא האמצעי שעל ידו הנבואה מגעת, וכמו שכתבתי למעלה.

נבואת משה

ה. אך נבואתו של משה היא בדרך יותר עליון מכל זה, והוא:
אחד, שלא היה צריך לצאת מחושיו והרגשותיו ולא לחלום כלל, אלא הייתה הנבואה מגעת לו עודו במצבו התמידי, וזהו שנאמר בו "פה אל פה אדבר בו".
והיה מתגלה לו העניין כמי שרואה מתוך אספקלריא אחת לבד, והיא עצמה מצוחצחת, וכן הידיעות היו מגיעות לו בבירורם ולא על ידי חידות, והוא שנאמר "ומראה ולא בחידות".

ואולם גם לו היה הכבוד מתגלה כפי מה שאפשר לו לקבל, וכמי שדיוקנו מצטייר בתוך המראה, כי זולת זה אי אפשר לאדם שישיג את בוראו, אבל היה בדרך שלפחות הציור ההוא היה משיגו כולו ובבירור, כמי שרואה באספקלריא מצוחצחת ומאירה שאין עיכוב לראייתו. ועל זה נאמר "ותמונת ה' יביט", כי אותו הציור המצטייר שהוא התמונה, היה מביט אותו יפה יפה. מה שאין כן שאר הנביאים, שאפילו אותו הציור לא היה אפשר להם שיעמדו עליו היטב.
והנה מתוך הציור שהיה משיג, היה משכיל השכלה גדולה וברורה מאוד יותר מכל שאר הנביאים וכמו שכתבתי.

בין שאר הנביאים למשה

ו. ועוד הבדל היה בין שאר הנביאים למשה, ששאר הנביאים לא היה בידם להינבא בכל שעה, אלא בשעה שהיה הבורא יתברך רוצה, היה משרה שפעו עליהם ומתנבאים. אך משה, הדבר היה תלוי ברצונו, והיה מסור בידו להתקשר בו יתברך ולהמשיך אליו הגילוי כפי הצורך.

עוד, שאר הנביאים לא היו משיגים אלא עניינים פרטים מה שהאדון, ברוך הוא, היה רוצה לגלות להם, אך משה זכה שיגלו לו כל סדרי הבריאה, וניתן לו רשות לחקור את הכל ולחפש הכל, ונמסרו בידו כל המפתחות שנמסרו לבן אדם מעולם, והוא מה שאמר הכתוב "בכל ביתי נאמן הוא", וכן נאמר "אני אעביר כל טובי על פניך" (שמות לג יט).

השגת הנביא: אין תמונה, וראיית ציור

ז. והנה הנביאים כולם, כמו שהיו משיגים הציור שהיה מצטייר להם מן הכבוד כמו שזכרנו, והיו משיגים סוד הציור וענינו. פירוש: סוד הימצא זה העניין שיהיה הכבוד מצטייר, ואיך נמשך זה, ומה הכוונה בכל זה.

וכן היו משיגים השכלה אמיתית בסודות גדולתו יתברך על ידי הציור ההוא - כן היו משיגים אמיתת הדבר, שבו יתברך באמת אין שום ציור כלל, ושאין הציור ההוא אלא דבר נעשה לעיני הנביא ברצונו יתברך על הטעם הידוע אצלו.

ועל דבר זה נאמר לישראל "ותמונה אינכם רואים זולתי קול". וכן "כי לא ראיתם כל תמונה" דברים ד). כי הנה שני הדברים השיגו באמת, השיגו תחלה שאמיתת מציאותו יתברך אין בו שום ציור כלל ועיקר, והוא משולל מכל אלה הדמיונות לגמרי. ואחר הידיעה הזאת נתגלית להם גם כן תמונה מן התמונות הנבואיות, שעליה נאמר, "ויראו את אלקי ישראל" וכו'.

ולזה קראו החכמים ז"ל (ספרי במדבר יב, ח) מראה דיבור, שאינו מראה הכבוד באמת, אלא מראה שמצטייר מכוח הדיבור, שהוא כעניין הציור המצטייר באספקלריא, וכמו שכתבתי למעלה, שעל ידו משיגים פרטי עניינים בסודות אלוהותו יתברך ובריאתו והנהגתו, וכמו שביארנו.