א. העבודה הזמניית, הוא מה שנתחייבנו בו בזמנים ידועים. ופרטיה, שביתת השבת וקדושתו, שביתת העשור ועינויו, שביתת היו"ט, וקדושת חולו של מועד, החמץ והמצה בזמנם, שופר בזמנו, סוכה ולולב בזמנם, וראש חדש, חנוכה ופורים.
ועתה נבאר עניינם.

שבת

ב. עניין השבת בכללו הוא, כי הנה כבר ביארנו למעלה, שעניין העולם הזה נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קודש. אמנם הוצרך גם כן שמצד אחר יינתן קצת קידוש לברואים, כדי שלא יגבר בם החושך יותר מדאי.
והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק, באיזה מדרגה צריך שיהיה החול, ובאיזה מדרגה הקידוש הנוסף הזה. והגבילה כל זה הגבולים הנאותים בבחינת הכמות, האיכות, המקום והזמן, וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות.

ואולם בבחינת הזמן סידרה עניין הימים של חול ושל קודש, ובימי הקודש עצמם מדרגות זו למעלה מזו כפי הנאות. והנה סידרה שרוב הימים יהיה חול, ולא יהיה קודש אלא השיעור המצטרך.

מחזור שבעת הימים

ואולם גזרה שיהיו הימים כולם מתגלגלים בשיעור מספר אחד שיסובב בזמן כולו בסיבוב, והוא מספר השבעה ימים. וזה, כי הנה בם נברא המציאות כולו, ונכלל כל הוויתו במספר זה, ונמצא מספר זה מה שראוי שיקרא שיעור שלם, כיון שכולו הוצרך להווית כל המציאות.
ויותר מזה לא הוצרך כלל, כי כבר נגמרה בו כל ההוויה.

אמנם יהיה מספר זה מתגלגל והולך וחוזר בסיבוביו עד סוף כל הששת אלפים. ולא עוד, אלא שימות כל העולם כולו גם הם ישמרו השיעור הזה בכמות הגדול, והיינו, ששת אלפים ואלף מנוחה, ואחר כך תתחדש ההויה למציאות בסדר אחר כפי גזירת החכמה העליונה.

והנה כיוונה שסוף הסיבוב יהיה תמיד בקודש, ונמצא זה עילוי גדול לכל הימים, שאף על פי שרובם חול ורק חלק אחד משבע הוא הקודש, והוא מה שמצטרך לעולם הזה כמו שזכרנו, אמנם מצד אחר בהיות החלק הזה סוף הסיבוב וחיתומו, נמצא הסיבוב כולו נתקן ומתעלה על ידי זה, עד שנמצאים כל ימות האדם מתקדשים.
והנה זו מתנה גדולה שנתן הקב"ה לישראל, להיות שרצה שיהיו לו עם קדוש, ולא נתנה לשאר האומות כלל, שאין המעלה הזאת ראויה ולא מיועדת להם.

איסור מלאכה בשבת

ג. ואמנם כפי המעלה הזאת שמשיגים ישראל ביום זה, כן ראוי שיהיה התנהגם בו. ואולם הנה העסק בעולם, כבר ביארנו למעלה, שהוא ממה שמקשר האדם בחומריות, ומשפיל עניינו ומורידו מן המעלה והיקר שהיה ראוי לו. ומזה צריך שיתנתק בשבת, כיון שמתעלה עניינו ממה שהוא בחול, ויהיה מחזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת.

ואמנם להינתק לגמרי מן הגופניות ועסקו אי אפשר, שעל כל פנים בעולם הזה הוא, וקישורי הגופניות עליו - אבל שיערה החכמה העליונה המדרגה שראוי שיינתק מן הגופניות והמדרגה שצריך שיישאר בה. והמדרגה שראוי שינתק, ציותה לו שיינתק, והזהירה שלא יחדל מלהינתק, וזה כלל המלאכות כולם שנאסרו בשבת.

עונג שבת וכבוד שבת

ד. ומלבד מה שנאסר שלא לפגום בכבוד הקודש הנשפע ביום זה כמו שכתבתי, עוד נצטווינו לכבוד הקדושה הזאת הנשפעת, והוא כלל עונג השבת וכבודו בבואו ובצאתו בקידוש ובהבדלה. ושאר כל פרטיו, כולם עניינים נוסדים בכללם על היסוד הזה, שהוא לשמור את עצמנו בערך הראוי לקדושה הנשפעת לנו, ולחבב המעלה הזאת וליקרה לכבוד ענינה, שהוא קורבה גדולה אליו יתברך ודביקות גדול בו, ולכבוד נותנה יתברך, שנתן לנו מתנה גדולה כזו. ופרטי העניינים מכוונים אל פרטי הקדושה הזאת ובחינותיה דרכיה ותולדותיה, כפי מה שהם באמת.

חגים

ה. ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדרגות ממדרגות הקידוש. אמנם כולם למטה ממדרגת השבת, השפעתו, וקידושו.

והנה כפי מדרגת השפעתם של הימים האלה, כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם. והיינו יום הכיפורים למעלה מכולם, ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חודש, ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים, ואחר כל זה חנוכה ופורים, שאין בהם ביטול מלאכה, אלא הודאה בחנוכה, ושמחה גם כן בפורים. וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר הוא.

החגים הם חזרה על הזמן ההסטורי

ו. ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדרגותיו כפי מדרגת קדושת הימים, יש עוד עניינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי עניינו. ושורש כולם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו.

והנה על פי זה נצטווינו בחג בכל העניינים שנצטווינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאוד שנתקנו בו, וכמו שכתבתי למעלה, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייב באותם העניינים כולם.
ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה, וחג הסוכות לעניין ענני הכבוד. אף על פי שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזיכרון עניין זה, וכמו שכתוב "כי בסוכות הושבתי" וכו'. וכן חנוכה וכן פורים.
ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית, אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר.
ועתה נבאר המצוות האלה בפני עצמן: