|
לימוד תורה מביא לזהירות לשלמי הדעת - לפחותים מאלה הערה לכל ההמון העונש על הקלות והחמורות מידת הרחמים |
|
[לימוד תורה מביא לזהירות] והנה יש בהתבוננות הזה הערות בהדרגה: לשלמי הדעת, ולפחותים מהם, ולכל ההמון כולו. [לשלמי הדעת] על כן לא יבחרו אלא להרבות מהם ולהחמיר בכל תנאיהם, ולא ינוחו ולא ישקטו מדאגה מדבר, פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלמות אשר הם חפצים. והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כח, יד ): "אשרי אדם מפחד תמיד" ופרשו ז"ל (ברכות ס, א): ההוא בדברי תורה כתיב". והנה סוף זאת המדרגה היא הנקראת יראת חטא, שהיא מן המשובחות שבמדרגות, והוא שיהיה האדם ירא תמיד ודואג פן ימצא בידו איזה שמץ חטא שיעכבהו מן השלמות אשר הוא חייב להשתדל בעבורו. ועל זה אמרו ז"ל (בבא בתרא עה, א) על דרך המשל: |
"מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו".
|
|
כי אין זה מטעם הקנאה, אשר תיפול רק בחסרי הדעת, כמו שאכתוב עוד בסייעתא דשמיא, אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות מַדְרֵגָה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חברו. והנה על פי ההתבוננות הזה וודאי שלא ימנע השלם בדעתו להיות זהיר במעשיו.
[לפחותים מאלה] והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם שיאמרו: למה נייגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות? הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנדונים בגיהינום, אנחנו לא נדחק עצמנו לכנס בגן-עדן לפני ולפנים. אם לא יהיה לנו חלק גדול - יהיה לנו חלק קטן, אנו די לנו בזה ולא נכביד עול משאנו בעבור זאת. אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל כך על נקל לסבול בעולם הזה, החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם, וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם, ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, וודאי! כי הנה עינינו הרואות כל עמל האדם להינשא על כל מי שיוכל, ולשים מקומו בין הרמים יותר, כי היא קנאת איש מרעהו, ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, וודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשת בקרבו. מעתה, אם כך קשה עליהם להיות שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות, שאין השפלות בם אלא לפנים ולא ההנשא אלא שווא ושקר, איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם, וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי?! שאף על פי שעכשיו אין מכירין אותו ואת ערכו על כן לא יחושו אליו, אבל בזמנו וודאי שיכירוהו לאמיתו לצערם ולבושתם, וודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי. הרי לך שאין הסבלנות הזה אשר הם דורשים לעצמם להקל מהם חומר העבודה, אלא פיתוי כוזב שמפתה יצרם אותם, ולא דבר אמיתי כלל. וכבר לא היה מקום לפיתוי זה להם, לולי היו רואים אמיתת העניין, אבל לפי שאין מבקשים אותו והולכים ושוגים לרצונם, הנה לא יוסר מהם פיתויים עד הזמן אשר לא יועיל להם, כי לא יהיה עוד בידם לתקן את אשר שחתו. והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וגו'", והיינו: כי מה שאין האדם עושה עד שהכוח מסור בידו מבוראו, הוא הכוח הבחירי המסור לו כל ימי חייו, שהוא בהם בחירי ומצווה לעשות, הנה לא יוכל לעשותו עוד בקבר ובשאול, שאין הכוח הזה עוד בידו, כי מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו, אי אפשר לעשותם אחרי כן, ומי שלא חשב חשבון מעשיו, לא יהיה לו זמן לחשבו אז. ומי שלא התחכם בעולם הזה לא יתחכם בקבר, וזהו שאמר: "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה". [לכל ההמון] וכן אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה, ב): |
"ומגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ב, יג) -
"אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין". |
|
עוד אמרו (יבמות קכא, ב): |
"וסביביו נשערה מאד" -
"מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה". |
|
אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו עד שהכתוב אמר עליו (ישעיה מא, ח): "אברהם אוהבי", לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם. על שאמר "במה אדע", אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, ידע תדע כי גר יהיה זרעך" (בראשית רבה מו), ועל שכרת ברית עם אבימלך בלא ציוויו של מקום, אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות" (בראשית רבה פו). יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו: "הבה לי בנים", אמרו במדרש, זה לשונו: |
"אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עונים את המעוקות?
חייך שבניך עומדים לפני בנה" (בראשית רבה עא, י), |
|
ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחנה עשו, אף על פי שכוונתו הייתה וודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (בראשית רבה פ, ג) , |
"אמר לו הקדוש ברוך הוא: "למס מרעהו חסד" (איוב ו, יד),
לא בקשת להשיאה דרך היתר. הרי היא נישאת דרך איסור", |
|
יוסף לפי שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתני אתך" נתווספו לו שתי שנים, כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פג, ב). יוסף עצמו על שחנט את אביו בלי רשותו של מקום או לפי ששמע "עבדך אבינו" ושתק, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מת לפני אחיו (שם ו, ד) , דוד, לפי שקרא לדברי תורה "זמירות" נענש שנכשל בדבר עוזה ונתערבה שמחתו (סוטה לה, א) . מיכל, לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון, נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה (שמואל ב' ו, כ). חזקיהו, לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכתה, נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל (מלכים ב' כ, יד). ורבים כאלה מאוד. [העונש על הקלות והחמורות] |
"רבי יוחנן כד הווה מטי להאי קרא הווה בכי:
וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וגו' (מלאכי ג, ה) עבד ששוקלים עליו קלות כחמורות - תקנה יש לו?". |
|
ובוודאי שאין כוונת המאמר שיהיה העונש על שתיהן אחד, כי הקדוש ברוך הוא אינו משלם אלא מידה כנגד מידה. אמנם העניין הוא, שלעניין משקל המעשים כך עולות בכף הקלות כמו החמורות, כי לא ישכיחו החמורות את הקלות, ולא יעלים הדיין עינו מהם כלל, כאשר לא יעלים מהחמורות, אלא על כולם ישגיח ויפקח בהשוואה אחת לדון כל אחד מהם ולהעניש אחר כך על כל אחד כפי מה שהוא. והוא מה ששלמה המלך עליו השלום אומר (קהלת יב, יד): "כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט וגו'". כי כאשר אין הקדוש ברוך הוא מניח מלשכוח כל מעשה רע קטן כמות שהוא, כן לא יניח מלשפוט ולהוכיח כל מעשה רע קטן כמות שהוא. ולהוציא מלב הרוצים להתפתות ולחשוב שלא יעלה האדון ברוך הוא בדיניו הדברים הקלים ולא ייקח חשבון עליהם, אלא כללא הוא (בבא קמא נ, א): |
"כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו מעוהי"
|
| וכן אמרו (חגיגה טז, א): |
"אם אומר לך יצר הרע חטא, והקדוש ברוך הוא מוחל לך, אל תשמע לו",
|
|
וזה דבר פשוט ומבורר, כי הנה אל אמת ה', והוא מה שאמר משה רבנו עליו השלום (דברים לב, ד): "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול וגו'", כי כיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה במשפט, הנה כך הוא עובר על המשפט המעלים את העין מן הזכות כמו מן החובה. על כן אם משפט הוא רוצה, צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק בין לטוב בין למוטב. והיינו: "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", שפרשו ז"ל: "לצדיקים ולרשעים", כי כך היא המידה, ועל הכל הוא דן, ועל כל חטא הוא מעניש, ואין להימלט. [מידת הרחמים] התשובה: וודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל, ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה, וזה כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא ייענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל. כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה?! הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם, מידת הרחמים היא הנותנת הפך השלושה דברים שזכרנו, דהיינו: שיותן זמן לחוטא, ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה. ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. דהיינו: שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו, ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי, והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא, ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר, ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו, ו): "וסר עוונך וחטאתך תכופר", שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע. וזה חסד וודאי שאינה משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו, בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתח לו פתח תיקון. וכן שאר כל דרכי חסד. כעניין "ברא מזכה אבא" (סנהדרין קד, א), או "מקצת נפש ככל הנפש" (קהלת רבה ז, כה) המוזכרים בדברי חכמים, דרכי חסד הם לקבל את המועט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מידת הדין, כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם. אך שיותרו עברות בלא כלום, או שלא יושגח עליהם, זה היה נגד הדין לגמרי, כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, על כן זה אי אפשר למצוא כלל. ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא ימצא לחוטא להימלט, וודאי שמידת הדין לא תשוב ריקם, וכן אמרו חז"ל (מדרש רבה בראשית סז): |
"מאריך אפיה וגבי דיליה".
|
|
נמצא שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו פיתוי להתפתות בו לבלתי היזהר במעשיו תכלית הזהירות ולדקדק בם תכלית הדקדוק.
הן כל אלה השקפות שישקיף עליהן האדם ויקנה בם מידת הזהירות וודאי, אם בעל נפש הוא. |
