הנה האמצעים אשר נקנה בהם הזריזות הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות, ומדרגותיהם כמדרגותיהם, וכמו שכתבתי למעלה כי עניינם קרוב זה לזה מאוד ואין הפרש ביניהם, אלא שזה בעשין וזה בלאווין. וכאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצוות ורוב חובתו בהם, וודאי שיתעורר לבו אל העבודה ולא יתרפה ממנה. [הסתכלות בטובות הבורא] הנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו. כי העשיר והבריא, כבר הוא חייב לו יתברך על עושרו ועל בריאותו; העני חייב לו שאפילו בעוניו ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא, ואינו מניחו למות ברעב; החולה על שמחזיקו בכובד חוליו ומכותיו, ואינו מניחו לרדת שחת. וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו. ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו וודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו כמו שכתבתי למעלה, כל שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך. ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו, ממנו ית' הוא ולא מאחר, אשר על כן וודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו. והנך רואה מה שכללתי כאן בדברי שלושת המדרגות אשר חילקתין בזהירות, כי כבר עניינם אחד, והדבר למד מעניינו: שלשלמי הדעת תהיה ההערה מצד החובה ומצד ערך המעשים וחשיבותם, לפחותים מהם מצד העולם הבא וכבודו, שלא תשיגהו בושה ליום הגמול בראותו הטובה שהיה יכול להשיג ואבדה, ולהמון מצד העולם הזה וצרכיו, כעניין שפרשתי שם למעלה. |