|
|
|
|
וגם כי ראינו מנוסח החרם כי לא הקפיד אדוננו בלתי על פילוסופות הטבע והנלוה אליו, חוץ מהרפואה מפני שהורשינו עליה מן התורה. ולא הזכיר בגזרתו החכמות הלמודיות כלל מפני שאין להם כפי הדומה נזק באמונה. מוסף על היות נראה מדברי החכמים ז"ל הצווי בהבנתם כאומרם כל מי שאינו מחשב בתקופות ומזלות עליו הכתוב אומר (ישעיה ה') ואת פעל ה' לא יביטו. ומה שפרשו במאמר התורה עוד (דברים ד') כי היא חכמתכם ובינתכם. רבנו תורה היא וללמוד אנו צריכים. הביננו האמת והעמידנו על הנכון בספקות המבוכות המתחדשות לנו בזה העניין. כי גם באלו היוצאות מכלל הגזרה יש בודאי תולדת נזקים באמונה שאינם חלושים מהזק זולתם. ומה ראינו לסמוך על חזק אמונת הלומד בקצת החכמות יותר מקצת. [התכונה כוללת חלקים מזיקים, ועם זאת היא מותרת] חלק ממנה מעיין בתנועות הגלגלים ומרחקיהם ומספרם וצורתם ומספר תנועותיהם וזמני הקפותם. ושעור המיושב מן הארץ לצד דרום ולצד צפון הנקרא מרחב. וחלוקת האקלימים במרחב ההוא לצד צפון ומדת הימים והלילות בחלקי הארץ כפי תנועת השמש בגלגלו הנוטה המיוחד לו וראיית הירח וקדרות השמש והלבנה וכל המשך אליה. וידיעת זה החלק היא הכרחית בתורתנו לצרך קדוש החדש והסכמת חדשי הלבנה לחדשי החמה מפני שתקופות השמש הכרחיות לנו גם כן בתקון המועדות. וחלק ממנה מעיין במשפטי הכוכבים והכוחות המיוחסים אליהם בנבראים השפלים כפי מה שעמדו עליו זקני המלאכה ההיא בנסיונותם הקדומים. וזה החלק לא די שאינו הכרחי אצלנו, אבל הוא מזיק מאוד ומסבב עבודת האמצעיים בנתינת היכלת כולו להם. והתורה האמיתית מפני זה חולקת עליו בכל כוחה מפני שזה היה חכמת עבודה זרה הקדמונים ודת הצאבה ונמוסיהם אשר צותה התורה לעקור דתם והשתדלה למחותם. וזולת כל זה יש בו מתכלית הרעה שמבטל אמונת הגמול והעונש לגמרי. מפני שהוא יניח לכוכבים כוח ויכולת על בחירת האדם ורצונו להכריחה ולגזור עליה. ונתבטל בזה טבע האפשר לגמרי כמו שזכרנו במעלות החכמה אשר אי אפשר תקנות התורה עם בטולו בשום פנים כמו שיתבאר לכל אחד מן מתחילי העיון. וידוע משני אלו החלקים שכל נכנס בחכמת התכונה באלו הצורות ילמדם שניהם כאחד. ולמה לא נגזור על המועיל מהם והכרחי ליראת הרע הזה המזיק? אבל יתחייב שתהיה התשובה על זה, שהחלק המזיק אין לחוש להיזקו עתה, שכבר נעקרה עבודת הכוכבים לגמרי והאמנת יכלתם. וכל הלבבות התחזקו באמונת ההשגחה והגמול והנלוה להם ובטוחים אנו על הלומד שלא ילמד לעשות אבל ילמד להבין ולהורות. ואם העניין כן למה לא תתפשט זאת התשובה בעצמה בלמוד הפילוסופיא? שאם יש בה קלפות מעטות מזיקות בחוק אותם האמונות הנזכרות בעצמם לא נחוש על הלומד לסיבה הנזכרת גם כן. ולא נמנע ממנו תועלותיה הרבים אשר זכרנו. [הרפואה כוללת חלקים מזיקים, ועם זאת היא מותרת] אבל כל מה שיעשו לקבלת תועלת רפואי בגוף האדם וגם כשלא יחייבהו ההקש יתירוהו בתנאי אחד: והוא שיהיה תועלת עשייתו מפורסמת באותו זמן, כפועל הפאוניא בבטול הכפיה וזולתה מהסגלות שבחנה הניסיון פעמים רבות והתפרסם תועלתם ואע"פ שלא יחייבם ההקש. זהו המחייב מדעות הרב ז"ל בפרק ל"ז מחלק ג' שנתקשו שם רבים בהבנתו. ואם כן העולה מדבריו שאם יהיה העניין בלתי מתחייב מהיקש, וגם בלתי מפורסם התועלת, יהיה איסורו מבואר וימנה עם שאר דרכי האמורי ואע"פ שיהיה לרפואה. ומי יעמוד בצד הרופאים וינהיגם בזאת ההנהגה לשמרם מהטעות והחטא בזה. וכ"ש עם תאותם הנלהבת בנסיונות ואיך יצאו הסגלות כולם המפורסמות היום כי אם בניסיון. ועתה נסגור בפניהם שער הניסיון לגמרי בדברים שאינם נמשכים להיקש ולא חזקי הפרסום. [מהי רפואה המפורסמת כמועילה?] ועוד צריך גם כן לבחון מה שנקראהו פרסום בעניינים שחוץ להקש. אם פרסומו ברוב הספרים המחוברים בזה ושזולת הסכים עליו רוב המחברים לא יקרא פרסום. או פרסום כשיעיד עליו אפילו מחבר אחד אצל מן הנודעים בחכמה. או פרסום אע"פ שלא יעיד עליו חכם אלא בעניני הרפואה שאינם הקשים ולא מפורסמים אצל חכמי המלאכה. כל זה נצטרך להבחינו בכדי שנוכל להתיר הראוי לבדו שיותר ונאסור זולתו. וכל זמן שלא יתברר האמת בזה יהיה בהתעסקות הרפואיי חטא גדול מיראת הנפילה באיסור מאסורי ע"ז ודרכי האמורי. ולא די לנו זה החשש מהספקות הנופלות בבחינת המפורסם מהבלתי מפורסם במה שהוא חוץ להיקש וכל שראוי לנו. עוד לחוש על עניין יותר רע והוא שרבים מן המתרפאים אע"פ שיתבאר להם בדבר הנעשה שאינו הקשי ולא מפורסם לא יחושו ויתרפאו בו לאהבת השגת התועלת. ולא די להם שיהיו שוגגים אבל יהיו מזידים. הנה כל שכן שהיה ראוי למנוע מזה הצד. וגם כי יש בה בהתרפאות מחכמי בני האדם קצת מבוא להסרת הביטחון מהאלוהים כמו שנתפש מלך ישראל בזה העניין (ד"ה ב' י"ד) וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. ולזאת הסיבה שובח חזקיה מאנשי דורו כשגנז ספר רפואות לחולשת אמונות אותו הדור. עם רוב הספר ההוא באותה חכמה ואמתתו וקלות השגת התועלת ממנו עד שהיה מביא להסרת בטחונם. ואם תהיה התשובה כי באלו תכונות תתחזק אמונת האל בלבבות ולא נחוש להסרת הביטחון עם הצורך הגדול להתרפאות הגופות אשר הוא הכרחי לנו. הנה לא נמלט בשום פנים מהמשיך התשובה הזאת בעצמה בכל העניינים שנרצה. והוא שכבר נתפרסמו אמונות התורה האמיתיות בחידוש העולם והשגחה והגמול והתחזקו בהם הלבבות. ואין ראוי שנחוס על שום אדם שיפקפק עליהם בעבור החכמות עם הצודק גם כן להשיג מתועלת החכמה התרפאות נפשותינו. כי איך תהיה רפואת הגופות עלינו יותר חביבה מרפואת הנפשות? [לא גילינו סודות התורה] |
ומה שאמר אדוננו שיעתקו הילדים משדים ללמדם ההתפלספות.
|
| ידע כבוד אדוננו יאריך השם ימיו שזה דבר שנזהרו עליו חכמי הארץ כל ימיהם מלגלות סוד ומלבאר ספר לזולת הראויים אליו או קרוב מהראויים בהראות בהם קצת התנאים. זה שנהג על הרוב. אבל נזדמן עם זה שנמצאו בקצת השנים שעברו זה כמה קצת מבינים במלאכת ההגיון לבדה שנדחק להם זמנם עד שנצרכו למכור חכמתם ולגלות דעתם בראש הומיות. ולמה נכסה מאדוננו האמת בכל מה שאשמים אנחנו. אבל ההכרח באמת חייבים להעביר הדרך. וגם אלה כשעברו בדבר הזה אין להגדיל עליהם אשמת הגילוי. כי אין המלאכה כוללת חכמות ודעות שימשך ממנה הזק או תועלת באמונה. גם אין לחוש עוד לשגגתם כי נשתכחו בעיר זה שנים רבים אשר כן עשו. והילדים שבו אל בית אמם טובי מראה כאשר בתחלה ואשר לא נתחדש בהם כל מאום ואיש אין בארץ הורס בלמוד ופורץ בגדריו. מעיד אני עלי שמים וארץ שיוכיחו ביני ובין האמת על פני לפני אדוני אם אכזב. ודבר גדול אני דובר אליך הנביא אשר אין בכל הארץ הזאת ולא היה למשמע אזני איש יודע בחכמות ההם מה שיקרה ידיעה שלמדו מזולתו אבל בעוצם ההשתדלות וההבנה מדעתו. וגם אלה מתי מספר מאוד עד כי חדל לספור במיעוטם. ואלו היה איש נכסף משתוקק לדפוק כל היום על דלתות היחידים ההם ללמדו אות אפילו תיבה ממה שיתלה בו שום סוד אין קול ואין עונה ואין קשב. כי תרדמת ההעלמה ותנומת ההסתר נפלה עליהם וגם לגדול הימים אף כי לאשר יסכל יד ימינו. ולא שיהיה זה לכונת מניעת הטוב וצרות העין. אבל להגדלת החכמה שלא תתבזה בהתפאר עליה כל סכל בתחילת מה שיתחיל לבטא בשפתיו מהתיבות וברחוב יכין מושבותיו הפחותים להראות טלפיו ולהכריז על עצמו אשר לא ידע ואשם. את כל זה ידעו מודיעי התלונות לפני אדוננו ולא שתו לבם. ואדוננו די רוח אלוהין קדישין ביה לדעת משפט ישמיע האמת ויבחנו. |
