|
|
|
|
[סיכום] אבי ראה גם ראה דברי אלה. אם טובים ונכוחים המה קחם נא אליך ותברכם. ויהי נא להם שומע מאת המלך. ומברכתך הרחבה יבורך עבדך הצמא והשואף לראיית פניך הקדושים כראות פני אלוהים ירא מגשת ומשתחווה מרחוק. ואלו הם ההאמנות אשר העלונו הבנתם ובחינתם ספרי הרב הגדול ז"ל. אשר לא סרו חכמי הארץ הקדושה ולא יסורו מנתיבותיו האמיתיות ודרכיו הישרים ימין ושמאל. ועל שורשי דבריו יתחזקו. וכל כי הני מילי מעליותא היוצאים משורשיו הנקיים, אשר כולם לב בלי קליפה, ורצפה לקוחה במלקחי השכל הזך והבחינה הטהורה הזהב הפנימי אשר במקדשי אל. וכל איש אשר אלה לו מאישי הארץ ההיא, ובהאמין בחידוש העולם ובמופתי התורה והנביאים והמדברים ברוח הקודש ורבותינו השלמים, היאמר עליו אחר זה כופר או מין אפילו חלוש להאמין? ואם הניחו לקצת הנמנעות טבע קיים, על הדרכים וההבדלים האמיתיים אשר הבדלנו, שהכל מבואר ההכרח והצורך באמונת התורה. האם יחשב זה עליהם למינות ואפיקורסות וכפירה בדת אלוהיהם? והם הם גופי תורה שנמסרו לו למשה בסיני, ונשכחו מתוכנו באורך הדורות וטלטולי הגלות. ואבדה החכמה מקרבנו בדרך העונש, כיעוד הנביא (ישעיה כ"ט) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, עד שהתחזקה חמלת ההשגחה עלינו והדליקה את נר ישראל הנכבה, ויצא על הארץ שמש רבנו המופלא ז"ל, אשר מעיונו ובעזר אלוהי השיב עטרה האמיתית ליושנה. חס ושלום נשתכחה הוראה מישראל והחזירה מפלפולו. ואיך יקרא כופר או מין מי שהחזיק בתורתו הקדושה ויאמין בדעותיו הנקיות. אי שמים! ולא שמעתם שזהו לשון הרב ז"ל שהתחיל בו פרק אחד מספרו הנכבד. וכה אמר יש לנמנע טבע קיים. ואחר באר באותו המין השני מהנמנעות אשר זכרנו. ואם יש עלינו אחד בהאמנת זה אשם וכפירה, הינקה הוא עליו השלום מאשמתנו וכפירתנו. הישאר הוא צדיק ואנחנו חטאים? הישאר הוא עבד ה' ומחזיק בבריתו ואנחנו עובדי אליל ודוברי סרה? [בקשה שהרשב"א יקבל הסבריהם] השיבנו אבינו אליך ונשובה. אור פני החמלה וההסברה נסה עלינו. קבל נא טענות האמת המתנצלות את הארץ הקדושה מכל מיני האשם אשר הובאו עליה ללא חמס בכפיה תקח נא ברכה, תריח נא מנחת התנצלות אמת. [לכבודו של הרמב"ם] [לכבוד הרשב"א] [לכבוד ארץ פרובאבנס וחכמיה] בתורה היו אבותיהם בהיכליהם משרתי אלוהים בזרע אהרנים. להעמיד התמיד ולהצמיד פזורי האמונה היו נכונים. וילדיהם ירקדון מקודשים למדרשים חדשים גם ישנים. התעסקו במצות פלפלו בחכמה הבינו דבר הרבו פתרונים. היו מעמידים המון תלמידים יעלזו חסידים בלמודים יגביהו רננים. מצאו חזון לחבר ולפרש וממורשי לבבם שלחו מעיניים. נטעו בקבלה המהוללה במזימה תמימה. כמה נטעי נעמנים עץ כל פרי בארזי לבנון דשנים ורעננים כל היום. חורשים בעגלתם למצא חידתם לדרוש בתורתם שבעים פנים. שבתם וחדשם ממיתים נפשם על מדרשם לבבם משתפך ומתהפך לכמה גוונים. ובחכמה עם תתם עמודם בתלמודם מבינתם וסודם לא משכו את ידם ליסרם על מכונם. להבין תעלומות שכולם מתאימות ומסכימות לדרכים בברור האמת נבחנים. אבנים יקרות ליסוד לא מאסו הבונים. בבריכת המועיל מזולתו האריכו. השליכו הקליפות בחרו עסיס רמונים. הטיבו לראות עיני היונים העמיקו בעיונים נכספו לנמצא בהם מהטוב הרבו צמאונים ובזולתו נלחמו ביונים יותר מבני החשמונאים. עד היות האמונים עלי תולעת השנים שלומי אמונים בכל השנים. ועוד זולת שלמות ידיעתם והיותם בכל תאותם מבינים תשוקת נפשותם על כמה דלתות מתדפקת ועל רוב אהלים מתרפקת ומתחלקת לכמה מינים. ביראת ה' אהבו המדות הכבודות ויתעבו שדה ושדות וקנה וקדות וגאות מחתות ונעות. רודפי צדק עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת בנעורים ובזקונים. חכמים משכימים לתפלתם ולחובותם אחרונים. שברו הכנור הכו הצלצל ונפשם בחלה בעוגב ומנים יסעו או יחנו יחרישו או יענו היו ככל אשר מרחיקי הצפונים. ולהלחם בפורצי גדר ברוב כחם חציהם שנונים לא סרה העמיקו, לא רעה בפיהם המתיקו, לא במרמה הפיקו רצונים. מאסו הזהב הטמון בטיט ומתחת הנבלות חדלו ללקוט. לא מצאו בזמן מקום נאמן כאליל וחמן הגדילו עליו עצבונים. ראו בשמחות אנחות ובששונים אסונות. כי אם ביראת ה' שאפה רוחם שם שעשועם ומנוחם כרעות בגנים. ובנדיבות מודעת זאת עתקו גם גברו חיל בלא המולה. ושאונים אל ימין להעניק אגורת כסף ודרכמונים ואל שמאל לפרש לחם ושמלה לאביונים. היו כל היום משמאילים ומימינים. היו ביתם פתוח לרוחה לגולים ממעונים. ופתם מצוים לאשר בדרכים מעונים. ובהקימם דל מעפר לא תקעו בשופר לא קשקשו פעמונים. הגדילו קצפם בעצור ניספם וכל כספם בהוציא ממטמונותם זהב ומכמונים. פני שואל לא הכסיפו ולבו בלך ושוב לא הקציפו ומתנת ידם לא החליפו עשרת מונים לקדם נודדים ואובדים בשערים ישבו וזהב לא יחשבו ויתנו הכסף כאבנים. ולכמה נדחים בעלי תורה בלחמם ונדבתם שכחו יגונים. נתנו תקומה לנרדף עד חרמה לרחוץ הליכיו בחמה והרבו עצמה לאין אונים. וביחס נשאו ראשם ומשם נפרדו שרי אבות שרים וסגנים. משם רועה משם מחוקק משם שבט מושלים. ורוזנים מוכיחים בשער שולפי חרבות הגערה מנדנים. התיחסו בתורתם ומדותם ועשרם ונדבותם שבחושמו כל מעיינים היו נוחלים כתר שם טוב מן האבות והזקנים ומנחילים אותו לזרעם אחריהם ולבני בנים. עד התחזק השלשלת על כמה עמודים ואדנים ופלטים משרידיהם בארצות לראשי פנות נתונים. הן אלה קצות דרכי אבותיהם אשר ראשם הגיע לעננים. גם היום בחמלת ה' עליהם פרחו כחבצלת השרונים. עוד נטיעת כרמם בקיומם עמד טעמם. לא נמר ריחם ולא נס לחם ולא תם לריק כחם עוד לא עלו קמשונים. עוד יינם משומר בענביהם ועלים בין הגפנים. לא נהפך משושם תוגה, לא נהפך בתוכם עוגה עוד כל ערוגה סוגה בשושנים. ומה יעשה אדוננו היום לגדולי הארץ הלזו הקטנים ולבניהם אשר ילדו בחלוף הזמנים. היחשבו בעדת ה' כסיעת המינים? או כמתכוונים להכעיס ולהעציב עושים כונים? או היאמר להם קטני אמנה ולבבות משמינים? או נוטים מאחרי ה' להתערב עם שונים? או שפל רוח אין בקרבם כמתים באשמנים? או שגפן סדום גפנם ויינם ראש פתנים וכל צרי הנמצא בגלעדם חמת תנינים? על זאת נבלה הארץ נשאה נהי וקינים ותעל בתוכם משאת הקנאות כמשאת עשנים. על זה מאנו הנחם כי לא הייתה כזאת לפנים. ושמו כל משוש וגיל בארץ בתוך אהלם טמונים. שובה אדוננו שובה להשית נפשותם עדנים. שלח תשלח בתוכם השלום והאמת ולדבר על לבם. תמצא חזונים להמציא למצוקי הלבבות בתוכם רוחה והנחה למדינים. הן עוד היום גדול כחן של נביאים קדושי עליון היושבים בהר הקדש במונטפשלירי עיר ואם גדולה לאלוהים נאוה כירושלים. שעומדים היום לנס ולמופת לכל גלות ישראל. קהל גדול מרביצים תורה. גודרי פרץ יראי שמים מדקדקים במצות שונאי הרבנות מכבדי אלוהים. גבה לבם בדרכי ה', ובעשרם וכח ידיהם לא גבה לבם ולא רמו עיניהם ולא הלכו בגדולות ובנפלאות מהם. כל מבקש ה' לא יחסר כל בם. שם תורה ויתר הכבודה ואת כל שכיות החמדה עושים תורתם קבע ועסקיהם עראי. היא לבדה אמונתם, היא לבדה כסותם, שארה ועונתה לא יגרעו. ישישים וצעירים לחפש בחדריה. בלילה לא יכבה נרם. על כיוצא בהם אמר הנביא באמת (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר. כדאי הם בעלי הדור שיחוש לכבודם. אביהם של ישראל עבד ה' ורועה צאנו אשר כמוך. ומי בכל קהל ישראל מתברכים בשמך ומתפארים במעלתך כל הימים. איכה ואיככה הוצאתם היום ממחיצתך הטהורה במה הייתה הרעה הגדולה הזאת לנו כי תשליך אדוננו שמועתם לא טובה אל ארץ אחרת כהיום הזה. מופת הדור, בהפרידך בני עליון הדבקים בה' כמשיגי גבול כפורצי גדר. בתת שרידי המעלות לשמצה כשרידי חרב באנשים אשר לא נודע מאין המה. בשוב תפארת ישראל לדאבה וזעוה לשמע כל אזן בהמוני הייטב בעיני ה'. אף כי יש עוד נזקים חזקים בפרסום התלונות האלה. פן יאריכו הדברים ויגיעו באזני האומות בלבולנו באמונה, והיעשות תורתנו כמה תורות. בתת קדושי העדה ראשי אלפי ישראל הולכים חשכים באמונתם מגששים כעור בתורתם. נמצא שם שמים מתחלל ואויבינו פלילים. אפס כי העדה הזאת הקדושה רב להם טרחם ומשאם. רב להם שבת בטח ואיש את רעהו לעזור משנאת האויבים העוילים שידם תקפה עלינו. ולולי חמלת ה' היו פעמים רבות טרף לשיניהם ומאכל למלתעותיהם. המעט מהם לשבר חרצבות הסבות ומוסרות הצרות לפתח? המעט מהם דחות עמל התלאות אשר אליו תקצר נפש כל שומע וחרד לדברם, כי יאספו עוד עם רב מישראל נוסף על אויביהם עליהם למלחמה יאכלום בכל פה. מנוחה ידריכום וכיבו את גחלת הקהלה הזאת הנשארה. וחס ושלום. אם כבתה מי זקוק לה בלתך מאיר נרנו? וכבשת הצאן מי יחטנה בלתך רועה עדרנו? כי שמענו החלה בתוכה הריב לעלות והלבבות נלהבות. שלופי חרבות עורכי קרבות קנאת חכמים כרמים מחבלת כאש אוכלת בראש ההר. שלח נא מי השילוח ההולכים לאט יוכלו לכבות את האיבה. פה קדוש שאסר וזרק מרה והרבה בנזיפות הוא הפה שיתיר. וברכה ישאיר ושפתיו תיטופנה באהבה ואחווה נהרי נחלי דבש וחמאה. פן יראה אדוננו ברעה אשר תמצא חס ושלום את עמו וחבל את נחלתו המתפללים על חייו ואוהבי תורתו. כי לא ייסוב לבב העם מאחרי אהבת החכמה וספרים, כל עוד יסוד בפניהם ונשמה בגופותיהם. ואחר שהם עם זה שלמים בתורתם ובמעשיהם. ואלו אמרה יהושע בן נון מפומיה זאת לעולם לא יאבו שמוע. כי על כל כבוד הרב הגדול וספריו הם חושבים להלחם, ועל קדושת תורתו ימסרו ממונותם ותולדותם ונפשותם, עוד נשמת רוח חיים באפם. וכן יצוו את בניהם אחריהם לדורותם. מה על אדוננו לעשות עוד לכרמו ולא עשה כבר. מחה בידם ולא עלתה בידו. כבר יצא ידי חובתו ולא יצאו לעזרתו נקי אדוננו מה' ומישראל. יאסר המוסר יגער בגערות. מצאת בעריהם מקרא ברחובותם. וידרוש נא כיום את שלום העיר הגדולה וגדוליה וחכמיה חסידיה ונכבדיה להסיר קנאתם ושנאתם. כי בשלומה יהיה שלום לעדר ה' הנפרץ. ובשלום תורתם בזאת תסור שלהבת המחלוקת מעלות באמונתם. ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם. יאר יי' פניו אל אדוננו וישם לו שלום ולאוהבי תורתו ימיר מלחמה בשלום. יחזק במעזם יעשה שלום ומברכתו יברך את עמו בשלום. עד מלאת הארץ האמת והשלום כרצון הצעיר המתפלל בשלום תורת אדוננו ובארך ימיו ושנותיו בנעימים, והתמדת שלוחו ובריאותו לעולמים ידעיה בר אברהם בדרשי. תם ונשלם כתב ההתנצלות שבח והודאה לאל היודע מיניו ושמרם בכללות. |
