והדעת הה' והיא דעתנו ר"ל דעת תורתנו, ואני אודיעך מזה הדעת מה שכתוב בספרי נביאינו, והוא מה שסוברים המון חכמינו, ואודיעך אח"כ מה שיאמינוהו קצת האחרונים מעמנו, ועוד אודיעך גם כן מה שאני סובר בזה. ע"כ.

ואומר פינת תורת מרע"ה וכל מי שנמשך אחריו שהאדם בעל יכולת..." וכו'. עד "ואנחנו נאמין שכל אלו העניינים האנושיים הם כפי הדין, והשם יתברך חלילה לו מעשות עול, ולא יענוש לאחד ממנו אלא למחויב והראוי לעונש זה הכתוב בתורת מרע"ה, כי הכל נמשך אחר הדין והאמת. ועל זו הדעת הלכו המון חכמינו, שהם אמרו בפירוש אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון..." וכו'. והאריך להביא ראיות על זה מדברי רבותינו זכרונם לברכה.

אמנם עניין זה הגמול שיהיה לחי בלתי מדבר, לא נשמע מעולם באומתנו מימי קדם בשום צד, וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל, אבל קצת אחרונים מהגאונים ז"ל כאשר שמעוהו מכת המעת"זלה ישר בעיניהם והאמינוהו. ואשר אאמינהו אני בפנה הזאת כלומר בהשגחה האלהית, היא מה שאומר לך, ואיני סומך בזה על המופת, אבל אני סומך על מה שנתבאר לי שהיא כוונת תורת השם וספרי הנביאים..." וכו'.. עכ"ד.

והשישי, שאני מאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון באישי מין האדם לבד. וזה המין לבדו הוא שכל ענייני אישיו, ומה שישיגם מטוב או רע, נמשך אחר הדין, כמו שכתוב כי כל דרכיו משפט וגו'.
ועוד כתב שם: וכבר באו פסוקים מפורשין בתורה בהיות ההשגחה בבני אדם כולם ובפקודת כל מעשיהם, היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ואומר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וגומר. ואמר עוד כי עיניו על דרכי איש וגומר. וכבר זכרה התורה ההשגחה בבני אדם והפקד מעשיהם, אמר וביום פקדי ופקדתי עליהם וגו'. ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. ואמר והאבדתי את הנפש ההיא..." וכו'.

וכן מכלל פינות תורת משה ע"ה, כי הוא ית' לא יתכן בדרכיו שום עול בשום צד מהצדדים, ושכל מה שיבוא לאדם מן הרעות, או ישיגו מן הטובות, לאיש אחד או לכלל הקהל, הכל הוא על צד האמת והדין והראוי במשפט היושר, שאין עול בו כלל. ואפילו אם נכנס קוץ בידו והוציאו מיד, לא היה אלא על צד העונש שלו. גם אם השיג מעט הנאה, הנה זה שכר לו. וזהו שאמר כי כל דרכיו משפט. וכל זה בדין, אלא שאנחנו נסכל אופני הדין ההוא..." וכו'. ע"כ.

הקב"ה נתן לנו תורה עץ חיים, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעה דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה..." וכו'. ע"כ.

אמר יצחק, זהו האמת שאין בו ספק, שאמרו קצת מן האנשים אשר הפכו דברי אלהים. אלא מה שכיוון הרב ז"ל הנה והבינהו לא למה חיים למינות, כי זה דרכם כסל למו בכל דברי הצדיק..." וכו'.

שדברי הרב ז"ל אין בהם נפתל ועיקש, ואין בהם דבר הפך תורתנו, כי כל דרכיו ומשפט כמו שתראה ב"ה. אלא שבאו אנשים ויחפאו על הרב דברים אשר לא כן..." וכו'. ע"כ.

אלא כל זמן דעתיק דעתיקי רישא חורא אתגליא רעוא דרעוין רחמי רברבין אשתכחו ובשעתא דלא אתגליא כל דינין דזעיר אנפין זמינין רוצה לומר כי הדין אינו נעשה אלא בהסתרת פנים שנאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול אינו אומר ונתתיו לאכול..." וכו'. ועוד כתב שם ובספר הזוהר הגדול מצאתי כך הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וגו' מאי ומפניך אסתר אלא סתיר מבניינא דילי רבי אבא אמר כמה דאת אומר ויסתר פניו ממנו ועל דא ומפניך אסתר מאינון פנים דילך אהי נסתר דלא ישגחון בי ועל דא והיה כל מוצאי יהרגני. ע"כ בראק"נט.

"והחכמות הטבעיות, איני רואה שיקשה עליך היותם דברים הכרחיים בהשגת יחס העולם..." וכו'. עד "אלא שהם ירגילו השכל, ויקנוהו קנין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים העצמיים לו..." וכו'. ואינם נמלטים גם כן מתועלות אחרות מקריבין לחכמה ההיא, אי אפשר א"כ למי שירצה השלימות האנושי מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההגיון..." וכו'.

בחתימת דבריו, ואם ירצה להיות איש שלם מצד שהוא איש מדבר, לא מצד שהוא איש ישראל, ראוי שיקרא ההגיונות הטבעיות והאלהיות על הסדר.
ואדמה שעל זה כיון בכוונה רבנו משה ז"ל בפרק ל"ד מהחלק הראשון מן המורה, זה לשונו:
אי אפשר א"כ למי שירצה השלמות האנושי מצד שהוא אדם, לא מצד שהוא איש ישראל. והוא מבואר שהידיעות האלה אינן מיוחסות לאיש ישראל מצד שהוא איש ישראל, אלא מצד שהוא איש. ולזה תמצא אותן בשאר האומות יותר ממציאותן בעדת ישראל. אבל חכמת ישראל אינה נמצאת זולתי בישראל" וכו'.
וחלילה לו לרב שיכחיש שיש הנה שלמות אלהי, אשר תייחד לישראל מצד שהוא ישראל יותר נפלא מזה. ועל זה האופן ראוי שיפורשו מאמריו בכל אותו ספר. כי מה שימצא בתורתנו מהמידות האנושיות והאמונות והידיעות המופתיות, הוא על הכוונה השנית כמשפט השלם בכל דבר. אבל הכוונה הראשונה, יש לה מעשים אחרים במין ודעות אחרות בסוג..." וכו'. עד "וזאת היא כוונתו, ולא זולת זה חלילה.. עכ"ד.

ורצה הקב"ה לזכות את ישראל, ונתן להם זאת התורה התמימה, באופן יקנו ההצלחה בעשיית מצוותיה והרחקת אזהרותיה בקלות נפלא, כמו שאתה רואה כי אפילו במצווה אחת יזכה האדם לחיי העולם הבא
וזה מפורש על יד הרמב"ם ז"ל אשר חבר ספר המורה וכתב בסוף משנת מסכת מכות זה לשונו:
משורשי התורה ועיקריה, כי העושה מצווה אחת כתקנה יש לו חלק לעולם הבא.
אלה הם תורף דבריו. ואתה ראה הישאר לנו תרעומת על האיש הזה אחר זה המאמר? וראוי לכל מבקש יי' שיבאר לכל מה שכתב בספר המורה באופן יסכים עם זה המאמר. ואני חושב כי מי שידקדק לבאר זה המאמר, ולהביאו באחד ממקומות הסתירה השבעה אשר זכר בפתיחתו לספר המורה, הוא חוטא וחושד כשרים.. עכ"ד

אלא עיקר העניין ששמע כל ישראל כמו הקול שנאמרו למשה. והייתה הסבה לקיום כל התורה כדי שידע באמת שהוא נביא השם, לא מצד האותות. וכיון שכן מדוע נסמוך על נביא חולק עליו. ע"כ

ואל יטעך עמידת השמש כל אותן השעות ליהושע, שהיה פלא עצום כשל משה או כמעט גדול ממנו, לא תטעה בזה, שאע"פ שהוא פלא גדול ועצום מאוד, הנה לא היה לעיני כל כללות ישראל כשל משה.

ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בדבר יהושע אליו..." וכו'.

ובחי האהבה הנמרצת אשר נהייתה בינך וביני ובין אבותיך הקדושים, כי רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות, ולדעת תוכן אמיתותן כפי הכולל מצד החקירה הפילוסופית ובדרכי מופתיהם, ונראה שמה שהשיגו בלתי צודק עכ"פ, כי מה שנתבאר אצלם מהחכמה לא בא המופת על סותרו, אלא שהם לא מצאו הדרכים המיוחדים בחקירת טבעי כללי הנמצאות בזולת עמל שכלי, אלא בדרכים הגיוניים מטרידים השכל ומבלבלים אותו. אך אצל חכמת הקבלה האמיתיים דרכים מסוקלים מאבני המכשול, נודעו בהן בקלות נמרץ כל מה שייפול תחת גבול ההשגה. ובדרך זו דרכו הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידות, ופעלו פעולות זרות יוצאות מהמנהג הטבעי. ומקצת דרכים לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות, והותרו לי כל הספיקות שנסתפקתי בהם, ונפתחו לפני דרכי המבוכות, ונמסרו בידי מפתחות החכמה והביאור של כל נעלם ממני.
והנני משביעך שלא תגלה הסודות הדקות וההערות הנפלאות, אלא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו ונקי במעשיו, ונזדככו רעיוניו והלך בדרכי הלימוד והידיעה.
עד: "דע לך אחי כי השמות הקדושים רבו מלספור..." וכו'.. עכ"ד.

שלא לקח אלו החכמות כי אם לרקחות ולטבחות..." וכו'.

ומי מהם ימלט את נפשו, זולתי מי שמלא כריסו מעדני התורה וקדשי רבינא ורב אשי, כהרב ז"ל שאמר שלא לקחן אלא לרקחות ולאופות ולטבחות. ומעידין ספריו על דבריו. ואשר לא ירקח כמוהו לא יוכל עשוהו. ע"כ.

ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופסים על ספר המדע, באומרו שאין למעלה צורה ותבנית. ולמה רבותיי תפסתם עליו בדבר זה, שהרי כל הגאונים בחיבוריהם קראו הסובר חילוף נרגן מפריד אלוף, והביאו ראיות שדבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים, גם בהגדות ובמדרשות הנעימים עילת העילות ית' על כל ברכות ותהילות, אין לתארו בגשם ותבנית..." וכו'.

מה תעתירו עליו דבריכם ומה תנסוהו הודיעונו על מה תריבוהו..." וכו'.
תחילת דברי רבנו הגדול בספר המדע, ואמירתו הראשונית שאין ליוצר הכל גשם ותבנית. ואנכי הצעיר נמס ונבזה תמה אם נחלקו אבות העולם על זה, שהרי דבר זה קבלה היא בידינו, אשר רבו מרבו אליו מסרן ולא מפי עצמו אמרן, כי כן כתבו כל הגאונים הקדמונים וחכמי גליותינו, וכן כתב רבנו האיי גאון ז"ל בפירושי חגיגה שלו, וכו'. וכן רבנו נסים גאון ז"ל בפרק הרואה כו'.
עד וכבר האריך ר"ח ז"ל לדבר בעניין זה בפירוש ערבות, וכך אמר באחרית דבריו: ולמביני מדע יראי שמים פחות מזה, כדאי להם להבין ולידע שאין בכל התלמוד מודיע שיש בישראל מי שנותן דמות לבורא ישתבח שמו ויתעלה זכרו. אמנם חלוקי לב רשעי ישראל המינים מחפאים דברים אשר לא כן, כדי לגנות את עצמן מי שפרע מדור המבול יפרע מהם. ע"כ.
וגם הרב הגדול הראב"ד לא תמה על רבנו הגדול בשומו מאמין הגשמות מכלל המינים, אלא מהטעם שאמר כי אין לקרות מינים בעלי המחשבות הרעות וכו'. עכ"ל.

קצת חכמים אמרו איוב לא היה ולא נברא אלא למשל היה. ואשר אמרו שהיה ונברא לא ידעו לו זמן ולא מקום..." וכו'. עד "סוף דבר, בין היה בין לא היה, בכמה ענייניו נבוכו המעיינים..." וכו'.

ולפי שתי הדעות, ר"ל אם היה אם לא היה, הדברים ההם אשר בפתיחת הספר, ר"ל מאמר השטן ומאמר השם ית' לשטן ומסירת איוב בידו - כל זה היה משל בלי ספק לכל בעלי דעת. אלא שהוא משל לא כשאר המשלים כולם. ע"כ.

ובזה האופן מרוח הקודש חבר דוד תלים, וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים בזה האופן מרוח הקדש נתחברו. ע"כ.

אמר ריש לקיש איוב לא היה. שבאו עליו יסורין להודיעך כוחו של איוב. שאלו באו עליו, היה יכול לעמוד בהן. ע"כ.

אמר ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא, בימי אברהם אבינו היה, אלא הכא אמר הכין אלא הוא היה ויסורין לא היו. ולמה נכתבו עליו? אלא לומר שאלולי באו עליו, היה יכול לעמוד בהן. ע"כ.