אגרת התשובה הראשונה
של רבי יהודה אלפכאר לרד"ק

רפאל זֵר

עבודה סמינריונית מוגשת לפרופ' ש"ז הבלין
במסגרת הקורס 'הפולמוס על הרמב"ם'
תשנ"ח

 
תוכן המאמר:
[א] מבוא
   [א.1.] רקע היסטורי לפולמוס השלישי נגד רמב"ם, ד'תתקצ"ב (1232)
   [א.2.] חילופי האגרות בין רד"ק לר' יהודה אלפכאר
     1. סדר חילופי האגרות לפי הנדפס בספר אגרות קנאות
     2. בהקדמתו לספר אגרות קנאות כותב המהדיר:
     3. סדר האגרות ב - ו
     4. איגרת א'
     תשובה:
    [א.3.] תוכן איגרת זו
    [א.4.] מהדורה זו
[ב] גוף האיגרת
[ג] מראי מקומות והערות
[ד] ביבליוגרפיה
   א. מקורות
   ב. מחקרים

תקציר: ניתוח איגרת רבי יהודה אלפכאר לרד"ק ובה התקפה על לימוד פילוסופיה.

מילות מפתח: פולמוס הרמב"ם, לימוד פילוסופיה.

[א] מבוא

[א.1.] רקע היסטורי לפולמוס השלישי נגד רמב"ם, ד'תתקצ"ב (1232)
שני הפולמוסים הראשונים היו עוד בחיי רמב"ם. הראשון, כשמונה שנים לאחר צאת הספר משנה תורה לאור1, במרכזו עמד ר' שמואל בן עלי מישיבת בגדאד. הפולמוס השני2 בהנהגת רמ"ה3. פולמוסים אלה היו בעיקר על רקע הלכתי והשקפתי. ר' שמואל בן עלי טען בעיקר נגד חריגת רמב"ם מפסקי הלכה קודמים ובחירתו בדרך עצמאית, בכך היה גם ערעור על סמכותו והנהגתו של רמב"ם. ר' דניאל הבבלי כתב, מאוחר יותר, מחברת בשם מעשה נסים4, ובה נסיון להתפלמס הלכתית עם רמב"ם, ור' אברהם בן רמב"ם ענה לו במחברת בשם ברכת אברהם5. גם טענות רמ"ה הן בעיקר הלכתיות, אם כי יש בהן גם ענייני השקפה, כגון תחיית המתים והעולם הבא.

החידוש בפולמוס השלישי היה, שהוא היה מכוון בעיקר כנגד המדע האריסטוטלי של רמב"ם ומפרשיו. במרכז הפולמוס עמדו ר' שלמה בן אברהם ממונפליה6, ושני תלמידיו, ר' יונה בן אברהם גירונדי ור' דויד בן שאול. ר' יונה נשלח על ידי רשב"א מן-ההר לצרפת הצפונית כדי לקבל את תמיכת הקהילות בהטלת חרם על ספר מורה הנבוכים ועל ספר המדע7. ברגע שהשיג ר' יונה את מבוקשו, הטילו תומכי רמב"ם חרם נגדי, ושלחו את רד"ק8 לארגון ולקסטיליה לשם גיוס תמיכתן של הקהילות הספרדיות, בעוד שמתנגדי רמב"ם פנו אל רמב"ן. רמב"ן, שנודע עוד קודם לכן כמעריצו של רמב"ם אך כמתנגד לתורתו הפילוסופית האריסטוטלית, חש בסכנת התלקחות המחלוקת, והציב עצמו במרכז הזירה כמתווך וכמפשר, אם כי ללא הצלחה ניכרת9. בשלב זה היה כבר רד"ק זקן, חולה ומרותק לביתו, והוא שולח איגרת לר' יהודה אלפכאר מטולדו, ובה בקשה להחרים את רשב"א מן-ההר, תלמידיו ותומכיו. על תגובת רבי יהודה אלפכאר לפנייתו של רד"ק ראה להלן [א.2].

תיאור מהלך ההתרחשויות שהבאנו כאן הוא על פי ספרי ההיסטוריה המקובלים, ובמיוחד על פי בער10. על דברי בער הגיב א"א אורבך11, ולאחר דיון ופולמוס עם בער, הוא מסכם את דבריו:
מהלך המאורעות נראה לי כזה: ר' שלמה12 פנה לרבני צרפת וקָבל לפניהם על הנוטים לפילוסופיה בארצו, מוציאים את הכתובים מפשוטם, מפרשים את התורה דרך משל ומוצאים להם סעד ועזר בספרי הרמב"ם. פנייה זו גררה13 לכך שמצדדי הפילוסופיה יצאו בצעקה כאילו כבר הוכרז חרם על ספרי הרמב"ם והלומדים בהם ועל ההוגים בכל חכמה. שמועה זו הופצה על ידם בספרד, שבה סברו למצוא תמיכה והבנה בחוגי המשכילים וגם להניע את ראשי הקהילות והציבור להכריז חרם על ר' שלמה וסיעתו. אולם חכמים כר' יהודה אלפכאר וכר' יוסף בן טודרוס, שראו את הסכנות האורבות לחברה היהודית מהמשכילים למחצה ושפניהם לא היה (!) לויכוח על אישיותו של הרמב"ם ועל ערכו אלא להשפעת ספריו בזמנם, נטו לקבל את הידיעה על החרם כעובדא נוחה להם בדיעבד. כשראו זאת השליחים מפרובנצא התחילו מפיצים שמועה אחרת, שרבני צרפת נטשו כאילו את ר' שלמה. טענה זאת עוררה תמהון בעיני הרמב"ן, שנקט בראשונה, כפי שראינו כבר, עמדה זהירה בסכסוך, ובעיני ר' שמואל בר' אברהם ספורטא, שנטה אפילו לצדו של הרד"ק. כשנתגלו הדברים, שטענותיהם של מצדדי הרמב"ם לא היו נכונות במלואן, שבדבריהם היו זיופים, נתגבשה יותר עמדתו של הרמב"ן, שנקט לבסוף קו ברור נגד אנשי פרובנצא מצדדי הרמב"ם.

דברי אורבך אלה הם הוכחה, שגם חוקר דגול שכמותו עלול למעוד ולטבוע בביצת ההשערות נטולות היסוד. חזק עלינו מאמר חז"ל: "ברי ושמא ברי עדיף"14. אורבך מבסס את דעתו, שהחרם והחרם הנגדי לא היו ולא נבראו אלא משל היו, על טענות רמב"ן ורמ"ה כנגד ה"זייפים", ועל דברי ר' שלמה מן-ההר המתגונן ואומר שלא עלה על ליבו להחרים את תומכי רמב"ם. רמב"ן ורמ"ה אינם מציינים בפירוש מה הם הזיופים, ור' שלמה מן-ההר נמצא כאן בעמדת התגוננות נואשת, ואך טבעי הוא שנצפה ממנו להכחיש את חרמו. אין דברים אלה גדורים כי אם בגדר של שמא. גם טענת אורבך שאין אנו שומעים שום ידיעה מבוססת על דעת רבני צרפת בפולמוס, אין בה ולא כלום, שהרי "לא ראינוה אינה ראיה"15. כנגד טענות שמא אלה, יש לנו עדויות ודאי רבות. כל העוסקים בפולמוס זה באופן ישיר, הן חכמי הדור ההוא16 והן החוקרים שבאו לאחריהם, מציינים וחוזרים ומציינים כמשׂיחים לפי תומם, שחרמו של ר' שלמה מן-ההר היה ונברא, כשם שהחרם הנגדי היה ונברא אף הוא; וכדי לבוא ולהשליך את העובדות הללו אל כף המשל והשמועה, יש צורך בהוכחות מוצקות בהרבה מאלה שמביא אורבך.

[א.2.] חילופי האגרות בין רד"ק לר' יהודה אלפכאר

1. סדר חילופי האגרות לפי הנדפס בספר אגרות קנאות
איגרת רד"ק לרבי יהודה אלפכאר רבי יהודה אלפכאר לרד"ק
א 1. הנה אנכי יצאתי לשטן  
  2. והנה נא עצרני יי' מלכת  
ב   יגער יי' בך השטן
ג יהודה אתה יודוך אחיך  
ד   מי כהחכם אשר חכמתו תאיר פניו
ה לא אחדל לדבר אליך  
ו   טובה תוכחת מגולה

2. בהקדמתו לספר אגרות קנאות כותב המהדיר17:
וכאשר בא רבי דוד בן קמחי ב"ר יוסף בן קמחי מנרבונה אל מלכות קשטילי"א שיגר כתב מאביל"א אל החכם הנבון השר הטפסר הרופא ר' יהודה בן החכם הנכבד רבי יוסף ז"ל בן אלפאכ"ר. שתחלתו הוא אנכי יצאתי לשטן על דבר המחלוקת אשר היתה בין אנשי פרובינצ"ה וקדושיה ובין רבני צרפת וחכמיה בדבר מורה הנבוכים, שנתגלגל על ידי ר' שלמה ב"ר אברהם ממונפילי"ר ותלמידיו.
ופייס ר' דוד ממנו לדבר עם זקני טוליד"ה יצ"ו לנדות ולהחרים את רבי שלמה ותלמידיו, ויאחר תשובתו כדי לכתוב לו בארוכה להודיע דעתו במורה הנבוכים.
וכראות רבי דוד כי נתעכבה התשובה הוסיף לו שנית אגרת המתחלת הנה עצרני יי' מלכת אליכם. והעתיר בה דברים על אשר לא מהר להשיב מענה ולעשות את בקשתו.
ועל זה השיב לו רבי יהודה מענה בקצרה שתחלתו מי כהחכם.
והשיב עליו רבי דוד כתב אחר שתחלתו יהודה אתה יודוך אחיך.
ואחר כן שלח לו רבי יהודה תשובה על כתבו הראשון תחלתו יגער יי' בך השטן.
וכשהגיע דבר התשובה לרבי דוד כתב אליו כתב תחלתו לא אחדל לדבר אליך.
והשיב לו רבי יהודה טובה תוכחת מגולה.
וזה פתשגן הכתב הראשון אשר שלח החכם רבי דוד לרבי יהודה הרופא18:

הנה אנכי יצאתי לשטן
לבני פלג ויקטן
המפליגים על חכמתו
והמקטינים על אמונתו
אשר לא ידעו כל חכמה
ולא ראו כל תבונה
ומי הוא המחזיק בדת הא-ל
ומחבירה אל החכמה כמוהו

ואתם ראשי בני ישראל לא התעוררתם לקול אשר שמעתם
והחרשתם לגדופו ולגדופנו אנחנו המחזיקים בספריו
ואנכי זקן וישיש וכחי תשש
קמתי כגבור כאיש מלחמות יעיר קנאה
והחרימו ונדו כל קהלות פרובינצ"ה וקטלוני"א וארגו"ן
ועתה היתה מגמת פני אליכם
ונכנסתי פה באביל"ה
וחליתי חולי הקרירות ובעתתני פלצות
וזה שלשה ימים לא אכלתי לחם
ועל מטה כתבתי זה המעט
אליך השר והטפסר החכם הנבון והמשכיל
ר' יהודה הרופא נר"ו
בן כבוד הנשיא הגדול הרופא רבי יוסף בן אלפאכר ז"ל
וכתיבתי לעדה למי שידעה
כי מחולשת ידי ומרפיון לבבי כתבתי זה
וכל תאותי היתה לראות פניך היקרים להשתעשע בחברתך
והנה נא עצרני יי' מלכת
ושלחתי במקומי יקירי זה רבי יוסף בן אחותי לפניכם
ואתה היה במקומי לדבר עם שרי העיר ונשיאיה וחכמיה
לנדות ולהחרים העומדים במרדם
כי תהלה לא-ל השיבו ימין כסלותם אחור
חשובי רבני צרפת
כאשר תראו בטופס ספריהם השולחים אלי מנרבונ"ה
ואתם אם תעשו הטוב והישר תעשו כאשר יאות לכם
ואם אין יקנא השם לו ולמשה עבדו
ושלום על ישראל: הכותב דוד ב"ר יוסף בן קמחי צב"י
סדר האגרות העולה מדברי העורך הוא אפוא זה:

איגרת רד"ק לרבי יהודה אלפכאר רבי יהודה אלפכאר לרד"ק
א 1. הנה אנכי יצאתי לשטן  
  2. והנה נא עצרני יי' מלכת  
ד   מי כהחכם אשר חכמתו תאיר פניו
ג יהודה אתה יודוך אחיך  
ב   יגער יי' בך השטן
ה לא אחדל לדבר אליך  
ו   טובה תוכחת מגולה

3. סדר האגרות ב - ו
באיגרת ו' כותב רבי יהודה אלפכאר19:
כי במכתב הראשון באתי בדרך קצרה לדבר על לבך...
ואתה ענית ואמרת כי עודך מאמץ כח לעלות במרכבה...
ועל זה מלי העתרתי...
ולא אוסיף עוד לדבר אליך...

מכאן עולה בבירור, שסדר אגרות רבי יהודה אלפכאר לרד"ק הוא: ד, ב, ו; שהרי איגרת ד' היא הקצרה, ולכן היא הראשונה, ולאחר מכן "העתיר רבי יהודה אלפכאר מליו" באיגרת ב' הארוכה, והאיגרת האחרונה, שבה מכריז רבי יהודה אלפכאר שלא יוסיף עוד לכתוב לרד"ק, היא איגרת ו'. ועוד עולה מכאן, שאיגרת ג' של רד"ק היא מענה לאיגרת ד' של רבי יהודה אלפכאר; רבי יהודה אלפכאר אומר, שרד"ק ענה לאיגרתו הראשונה של רבי יהודה אלפכאר ואמר שעודנו מאמץ כוח לעלות במרכבה, ודברים אלה נאמרים ע"י רד"ק באיגרת ג'20: ואם אתאמץ לעלות במרכבה...".

באיגרת ה' כותב רד"ק21:
תחלה אודיעך כי ספר אחד הוא שהגיע אלי מאתך. תחלתו מי כהחכם אין עוד מלבדו.
והשיבותי לך מענה תחלת הספר יהודה אתה יודוך אחיך...
אמנם בבואי בעיר ברג"ש מצאתי בפי אנשים כי שלחת אלי... מענה הספר שכתבתי לך תחלתו הנה אנכי יצאתי לשטן. לבני פלג ויקטן.
ואתה ענית לי יגער יי' בך השטן. ודוד הוא הקטן.
וזה הספר לא הגיע לידי ולא שמעתי ממנו אלא תחלתו זה...
מכאן עולה, שאיגרת ג' של רד"ק היא מענה לאיגרת ד' של רבי יהודה אלפכאר, ואיגרת ה' של רד"ק נכתבה לאחר איגרת ב' של רבי יהודה אלפכאר. זהו, אם כן, סדר האיגרות ב - ו: ד, ג, ב, ה, ו; סדר זה מתאים לדברי העורך המובאים למעלה, 2.

4. איגרת א'
נפתח בכמה שאלות:

[א] בהקדמת המהדיר22 הוא כותב, שרד"ק כתב תחילה איגרת אחת, הפותחת ' הנה אנכי יצאתי לשטן', ובראותו כי תשובת רבי יהודה אלפכאר מתעכבת, כתב איגרת זירוז, הפותחת 'הנה עצרני יי' מלכת אליכם'. אם כן, מדוע הדפיס את שתי האגרות כאיגרת אחת, בלי שום סימן היכר לחלוקה ביניהן, ואפילו הוסיף ו' החיבור: 'והנה נא עצרני יי' מלכת'?

[ב] באיגרת ד' כותב רבי יהודה אלפכאר23:
ועוד שהבינותי מתוך כתבך אשר לא פורש, שאתה מבקש ממני לדבר עם זקני העיר. ורוח חכמיה להעיר לנדות ולהחרים את הרב התמים. רבי שלמה...

מדוע היה צריך רבי יהודה אלפכאר להבין מתוך מכתבו של רד"ק, שהלה מבקש ממנו לדבר עם זקני העיר ולנדות את ר' שלמה מן-ההר? ומדוע אומר 'אשר לא פורש'? והרי דברי רד"ק מפורשים וברורים24:
ואתה היה במקומי לדבר עם שרי העיר ונשיאיה וחכמיה לנדות ולהחרים העומדים במרדם...

[ג] בכותרת לאיגרת ג' כותב המהדיר:
וזה כתב שני ששלח רבינו דוד קמחי זכרונו לברכה לרבי יהודה הרופא

אם איגרת א' היא באמת שתי אגרות, הרי אין איגרת ג' 'כתב שני' כי אם כתב שלישי!

[ד] אם איגרת א' היא באמת שתי אגרות, הרי איגרת א1. מקוטעת. היא מסתיימת במשפט 'וכל תאותי היתה לראות פניך היקרים להשתעשע בחברתך'. העיקר חסר מן הספר: פנייה ישירה לרבי יהודה אלפכאר להחרים את המורדים, וכן חסרות חתימה וברכת שלום.

תשובה:
איגרת א' היא באמת איגרת אחת; וזהו כנראה מהלך העניינים: בתחילה שלח רד"ק לרבי יהודה אלפכאר את איגרת א. האיגרת הייתה כתובה על שני דפים, הדף הראשון פתח במלים 'הנה אנכי יצאתי לשטן' והסתיים במלים 'להשתעשע בחברתך'. הדף השני פתח במלים 'והנה עצרני יי' מלכת' והסתיים במלים 'ושלום על ישראל', אלא שהדף השני לא הגיע לידי רבי יהודה אלפכאר, מסיבה כלשהי25.
רבי יהודה אלפכאר המתין עם תשובתו, מכיוון שלא מצא פנייה מפורשת אליו לפעול, ובחלוף הזמן הבין רד"ק שדבר מה אירע26, ולכן שלח איגרת שניה, שפתחה במלים 'הנה עצרני יי' מלכת', והיא הייתה דומה בתוכנה לדף השני האבוד, אשר על כן לא נדפסה על ידי עורך אגרות קנאות.
על פי הצעה זו, מתיישבות כל השאלות שהעלנו. ואם תקשה ותאמר, כיצד זה משתמש רד"ק באותה המליצה27 פעמיים, תהיה התשובה כפולה: א אם רד"ק אכן חשש, שהדף השני אבד, הרי אבדה עמו גם המליצה, ומעתה רשאי הוא להשתמש בה שוב, שהרי לא נקראה עדיין על ידי רבי יהודה אלפכאר". ב חזרה על מליצות קולעות איננה נדירה; ראה למשל את חתימת אגרות ב' ו-ד', ועוד.

[א.3.] תוכן איגרת זו

  שורות סה"כ שורות תוכן
א 8-1 8 גערה לרד"ק על תמיכתו בספר מורה הנבוכים ובמחברו
ב 98-9 90 ויכוח ענייני עם דברי רמב"ם בספר מורה הנבוכים
ג 138-99 39 גנותם של המחזרים אחרי חכמות חיצוניות
ד 155-139 17 אזהרה ועצה לרד"ק לשנות את דרכו ולשוב
ה 203-156 48 שבחי רשב"א מן ההר ותלמידיו
ו 231-204 28 דברי זכות ושבח לרמב"ם
ז 319-232 88 גנותם של התומכים ברמב"ם וקריאה אליהם לשנות את דרכם
ח 353-320 34 דברים בגנות ספר מורה הנבוכים והשפעתו השלילית
ט 359-354 6 סיום: תקווה לסיום המחלוקת
  סה"כ: 359  

סיכום:
I גנות התומכים ברמב"ם וקריאה אליהם לשנות את דרכם: א,ג,ד,ז,ח (52%)
II ויכוח ענייני עם ספר מורה הנבוכים: ב (25%)
III שבחי המתנגדים לרמב"ם: ה (13%)
IV שבחי רמב"ם: ו (8%)
V תקווה לסיום המחלוקת: ט (2%)

איגרת ב, שהיא אגרתו העיקרית של רבי יהודה אלפכאר לרד"ק, מעולם לא הגיעה למענָהּ; היא לא אבדה, אלא הגיעה לידיהם של אנשי העיר ברגש, כעדותו של רד"ק באיגרת ה'. רד"ק עצמו שמע מאנשי העיר רק את משפט הפתיחה של האיגרת: "יגער יי' בך השטן, דוד הוא הקטן", הדברים פגעו בו, והוא התלונן על כך בפני רבי יהודה אלפכאר. כיצד ניתן להבין, שהגם שהאיגרת הגיעה לעיר, לא הגיעה לידי רד"ק אלא לידי אנשי העיר? ועוד: שמו של רד"ק כבר נודע אז בעולם היהודי כאחד מגדולי הפרשנים והמדקדקים, ידוע היה לכל שרד"ק היה ישיש חולה, כיצד זה לא חשש רבי יהודה אלפכאר לכתוב לרד"ק מלים כה בוטות ומזלזלות: "יגער יי' בך השטן, דוד הוא הקטן"?

כידוע, רבי יהודה אלפכאר תמך בר' שלמה מן-ההר, הוא ראה סכנה בספר מורה הנבוכים, ובפעילותם של לומדי הספר ומלמדיו. הוא חש כעס ועלבון למשמע הדרישה להחרים את ר' שלמה מן-ההר, ולכן היה סבור שמכתב תשובה לרד"ק, ויהיה הגיוני ושנון כפי שיהיה, לא ישיג את מטרתו: הדיפת התקפותיהם של רד"ק ותומכיו. איגרת ב' היא למעשה מכתב גלוי ששלח רבי יהודה אלפכאר לאנשי העיר, ולא אישית לרד"ק, כדי לגמד את דמותו של רד"ק בעיני אנשי העיר ולשימו ללעג ולקלס. רבי יהודה אלפכאר הבין שלא יצליח לשכנע את רד"ק עצמו, ולכן הפנה את רוב מרצו לשכנוע תומכיו של רד"ק. רבי יהודה אלפכאר מבהיר לרד"ק בשאר איגרותיו הקצרות, שאין הוא רואה עניין בויכוח עם רד"ק עצמו, ובעיקר בסוף איגרת ו': "ולא אוסיף עוד לדבר אליך...". רבי יהודה אלפכאר נזקק לזמן רב, כעדותו באיגרת ד', כדי להשיב תשובה ניצחת, שתכלול שלושה מרכיבים עיקריים:

א. תשובה עניינית לדברי רד"ק, וזו רוב האיגרת.
ב. הנמכת דמותו של רד"ק בעיני תומכיו.
ג. הוכחה לציבור תומכי רד"ק, שרבי יהודה אלפכאר עצמו עולה על רד"ק בלמדנותו וברמתו התורנית, כדי שיקבלו את דבריו ולא את דברי ה"קטן" ממנו, רד"ק.

איגרת ב' היא מלאכת מחשבת, ששלושת המרכיבים הללו שלובים בה ברמה אומנותית עליונה; אלא שגם איגרת כה מלוטשת לא הצליחה לסחוף לצדו את ציבור תומכי רד"ק, והמחלוקת נשארה בעינה.


[א.4.] מהדורה זו
איגרת רבי יהודה אלפכאר הנדפסת להלן היא העתק מדויק מספר אגרות קנאות28, בשינויים הבאים:

במקור הודפסה האיגרת ברצף אחד, החרוזים מופרדים ביניהם באמצעות נקודה29. במהדורתנו השמטנו את כל הנקודות שבסוף החרוזים, אבל הדפסנו כל חרוז בשורה נפרדת, להמחשת הפרוזה המחורזת.
הוספנו ספרור לשורות לצורך התמצאות קלה.
במקור הודפסה האיגרת תוך שימוש בגופן חצי קולמוס30.
במקור אין ניקוד כלל. במקומות אחדים הוספתי ניקוד לשם הוצאה מספק.

מטרת ההערות היא כפולה:

ציון מראי המקומות למקורותיו של רבי יהודה אלפכאר למען ירוץ הקורא בו, וכדי להתרשם מהשימוש הוירטואוזי במקורות והתאמתם המושלמת לצרכי המחבר.
התרת קושיות ובעיות המתעוררות למקרא טקסט שנכתב לפני למעלה מ-750 שנה.

חיפוש מראי המקומות הוא מלאכה מייגעת. השתמשתי בתקליטור פרוייקט השו"ת, מהדורה 5, של אוניברסיטת בר-אילן, ודומני שהצלחתי לגלות את כל מקורותיו31.

הערות:



1. ד'תתק"נ = 1160.
2. ד'תתקס"ב = 1172.
3. ר' מאיר הלוי אבולעפיה. ראה הקדמת חיים בראדי לקינת רמ"ה על הרמב"ם, ספר הרמב"ם, ירושלים תרצ"ה, עמ' 5-1. ועיין במיוחד עמ' 5-4, יחסו של רמ"ה לספר מורה הנבוכים.
4. מהד' קלמן כהנא, תל אביב תשט"ז.
5. ליק תר"ך.
6. רשב"א מן-ההר. עליו ועל שאר חכמים נוספים הנזכרים כאן ראה חיים מיכל, אור החיים, ירושלים תשכ"ה, ערכים מס' 731, 775, 961, 1038, 1190.
7. הראשון בספרי משנה תורה.
8. ר' דויד קמחי.
9. השווה מבואותיו האפולוגטיים של ר"ח שעוועל לאגרות א' וב' של רמב"ן, כתבי רמב"ן, ירושלים תשכ"ג, עמ' שכט-של, שלג-שלה.
10. י' בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, כרך א, תל אביב תש"ה, עמ' 77-70.
11. א"א אורבך, חלקם של חכמי אשכנז וצרפת בפולמוס על הרמב"ם ועל ספריו, ציון יב, עמ' 159-149.
12. מן-ההר.
13. כנראה צ"ל גרמה.
14. בבלי כתובות יב: ועוד.
15. בבלי כתובות כג.
16. כגון רד"ק ור' יהודה אלפכאר עצמם.
17. דף א. - א:
18. במקור נדפסה האיגרת ברצף אחד; כאן חילקנו לשורות קצרות, כדי להמחיש את סגנון הפרוזה החרוזה.
19. דף ד:
20. דף ג:
21. דף ד.
22. הובא לעיל, 2.
23. דף ד.
24. דף א:
25. תופעה כזו אינה בלתי מתקבלת על הדעת, שהרי איגרת ב' אף היא לא הגיעה לכתובתה, כעדות רד"ק עצמו, ולמרות זאת לא אבדה, שהרי אנשי העיר ראוה וקראוה.
26. יש להדגיש כאן, שאת האיגרת הראשונה שלח רד"ק ע"י שליח סתם, וכאשר הבין, כנראה, שדבר מה קרה לאיגרת הראשונה, שלח את איגרת ג' "על ידי רופא אחד אלקרטב"י שהיה עמי באכילה בבית ר' יהודה קשיט". כלומר, הקפיד מכאן ואילך לוודא את קבלת אגרותיו על ידי רי"א.
27. הנה עצרני יי' מלכת.
28. עמ' א:-ג. ראה ביבליוגרפיה.
29. קיימים חוסר דייקנות וחוסר עקיבות בסימון הנקודה; יש נקודות מיותרות, יש חסרות ויש שאינן במקומן הנאות.
30. כתב רש"י.
31. להוציא שורה מס' 295.

המשך המאמר