|
1. יגער יי' בך השטן 2. דוד הוא הקטן 3. מאין תבא המשוט בארץ ומהתהלך בה 4. לארכה ולרחבה 5. לחרחר ריב ומדון 6. את פני האדון 7. להעיר קנאה במורה הנבוכים 8. אשר הלך חשכים 9. הלא ידעת אם לא שמעת כי מקצת דברי מורה הנבוכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר 10. ודודם חמק עבר 11. בדברו על עמידת השמש בגבעון ועל פי האתון 12. ועל לויתן נחש עקלתון 13. כי זה במראה הנבואה ודרך משל נראָה 14. וכל הירא את דבר השם ומאמין אמונת שלומי אמוני ישראל ישתומם על המראָה 15. ועבר עליו רוח קנאה 16. לפי שחלק בשגגה על משנה גמורה 17. ערוכה בכל ושמורה 18. עשרה דברים נבראו בין השמשות ובידוע כי כל אלה לא במחתרת המשל כגנב נמצָאוּ 19. כי הוא צוה ונברָאוּ 20. ועוד שיש בו לענין הקַדְמוּת שאִלּוּ נמצא עליה מופת ברור לארסט"ו בחוק ההגיון ומשפטו 21. היה יכול להוציא מקרא מעשה בראשית מידי פשוטו 22. ופורט על פי הקדמות פרטו 23. כאשר עשה לענין צלם ודמות 24. מפני שמורה פשוטן על הגשמות 25. וכן כל מקרא שיבוא המופת על הפכו 26. אין שומעין לו כדרכו 27. מפני שעוה נתיב מהלכו 28. ויפן כה וכה 29. ובידוע שאינו דומה ענין הקדמות לגשמות כלל כי בענין הגשמות יבואו כמה כתובים מכחישים זה את זה, כתוב אחד אומר ויראו את אלקי ישראל וכתוב אחד אומר כי לא יראני האדם. כתוב אחד אומר ועשו לי מקדש ושכנתי, וכתוב אחד אומר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. וכיוצא בזה אמרו רז"ל דברה תורה כלשון בני אדם. ותרגם אונקלוס הגר מפי חמשה זקנים וחזו ית יקרא דאלהא דישראל. ותרגם ושכנתי בתוכם ואשרי שכינתי ביניהון וכן כל הדומה להן. מפני שלא נאמר ושכנתי אלא על כבודו של הקב"ה שנאמר לשכון כבוד בארצנו להודיע כי כל הגוים כאין נגדו 30. ויותר יעקב לבדו 31. אבל לענין מעשה בראשית כל הכתובים זה לזה מעידים 32. והיו לאחדים 33. ופניהם איש אל אחיו משמר לעומת משמר 34. וקרא זה אל זה ואמר 35. המה ישאו קולם 36. ירונו בגאון יי' כלם 37. ברוך שאמר והיה העולם 38. ואינו כדאי מופת חכמת יונית לעקור את הכל שנאמר ובא האות והמופת וגו', וכתוב בתריה לא תשמע אל דברי הנביא, ועוד שאפילו לדבריהם שהם מדברי סופרים 39. ולא מדברי ספרים 40. כי כל מופת שלם צריך עיון גדול עד מאד, מפני שפעמים יתערב בו דבר מתעה מאותה חכמה שקרנית שנקרא בלשון יון סופיסטיק"ה ובהתחברות אליו יעשה מרמה 41. ללכוד חכמים בערמה 42. כגון שיהיה באות ובמופת או בהקדמות מהקדמותיו עד סוף כל העולם אחד מן המומים הפוסלין המחפפים משותפים, או טענות מחופות מזוייפות 43. צנומות דקות שדופות 44. ונמצאים תולדותיהם 45. כיוצא בהם 46. שאינן משיחין לפי תומם 47. כי זנתה אמם 48. לפי דרכנו למדנו שהסומך על דבריהם בדברי תורתו 49. לא יצא ידי חובתו 50. וכל שכן לענין מופת הקדמות שהוא פוסל את השבת במומו 51. בשנותו את טעמו 52. ויסבר להשניא זמנין ודת כבלע את הקדש ויטמנהו בחול 53. בשפוני טמוני חול 54. כי יודע כל ישראל כי טעם שמירת שבת ממעשה בראשית כמשמעו כי ששת ימים עשה יי' וכתיב על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו, ואם שבת זה בשום פנים בעולם שלא עמד טעמו בו ריחו באמת נמר 55. ושומרו לשקר שמר 56. ואיך עלה על לב כי על פי משל וחידה 57. נאמר במקושש רגום אותו באבנים כל העדה 58. על כן תפוג תורה 59. ולא יצא משפטה כאורה 60. כי ראתה גוים באו מקדשָהּ 61. ויונים טמאו את היכל קדשָהּ 62. ובכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, כי כל מעשה אין מכסין עליו לכבוד עושהו 63. אם זר מעשהו 64. וראיה לדבר מעשה העגל כי אין הפרש בין אותו עגל מסכה 65. לפסל מיכה 66. כי תועבת יי' אלקיך גם שניהם 67. ועוד שדבר על אותן הדורות שמאדם ועד נח אשר האריכו ימים, שאותם הנזכרים בלבד אשר נקבו בשמותיהם היו מן האנשים ההם 68. ושאר כל הכתוב בהן ויולד בנים ובנות לא חיו אלא כחיותנו כיום הזה כלם 69. מפני שהיתה כונתו שלא לשנות מנהגו של עולם 70. למען העמיד התורה עם חכמת היונית יחד 71. לחבר את האהל להיות אחד 72. ודימה היות הראשונה עם השניה 73. כשתי עפרים תאמי צביה והיתה תאניה ואניה 74. ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו להיות כשתי אחיות, כי לא כנשים המצריות 75. העבריות 76. זאת התורה אומרה, לא כי בני החי ובנך המת, וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה 77. כי צרה שמה 78. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה 79. כי חכמי יון אומרים כי החום הטבעי שבלב ניזון מהליחה הטבעית שבו כעין הפתילה מן השמן שבנר, ואינו יכול להתקיים במינו של אדם ת"ת שנה או תת"ק שנה 80. כעדות התורה הנאמנה 81. ואחד הוא אצלם שיארע דבר זה לכל המין 82. או לאחד מן המין 83. משל לשני אנשים שבא אחד והעיד שראה גמל אחד פורח באויר 84. ובא שני והעיד שראה שלשה גמלים פורחים באויר 85. ובידוע שאם יתכן להיות הראשון אמת 86. גם השני יכול להיות אמת 87. כי הצורה הגמלית אם היא גרמה לזה להיות פורח באויר גם היא גורמת לכל המין כלו להיות כן, מפני שצורת המין אחת בכל המין כלו, ואם לא גרמה הצורה דבר זה אלא מקרה הוא יהיה לו לבדו לא יהיה המופת כללי אלא פרטי וכל מופת פרטי אינו מופת שלם, מפני שפעמים חוטא ומחטיא, וזהו ברור למי שהגה בהגיונם 88. ויחפש בנר שכלו חביונם 89. ועדין הקושיא במקומה עומדת אם כן מה יתן לך ומה יוסיף לך להיות מודה במקצת ועוזב מקצת, ובאמת על ענין כזה לא נאמר ומודה ועוזב ירוחם, מפני שהוא מוריד בקדש ולא מעלה בתתו מקום למינים 90. ומזכרת עון לטוענים להיות העם כמתאוננים 91. ובאהלי הכחש נרגנים 92. באמרם אין יתרון לראשונים 93. ואין חסרון לאחרונים 94. ושיאמרו כאשר יאמר משל הקדמוני על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים, וזה דומה למה שאמר בבן הצרפתית של אליהו ע"ה מפני שכתוב בו עד אשר לא נותרה בו נשמה ולא נאמר מת 95. אם כן מה יעשה בבן השונמית שכתוב בו והנה הנער מת 96. וכתוב אשר החיה את המת 97. וכתיב ברישא וישב על ברכיה עד הצהרים וימת, ומה יעשה באותו שנגע בעצמות אלישע ע"ה ויחי ויקם על רגליו, ומה יעשה בתחיית המתים שכל הכופר בה אין לו חלק לעולם הבא, ואם יאמר דבר בעמידת השמש בגבעון, מה יאמר בצל מעלות אחז שאין אדם יכול להוציאו מפשוטו מפני שכתוב בדברי הימים שמלך בבל שלח לחזקיהו לדרוש המופת אשר היה בארץ בדבר צל המעלות, כמה מעלות טובות למקום עלינו אם לא תאמינו כי לא תֵּאָמֵנוּ, מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה 98. ויעבור עלי מה 99. ולמה תניאון את לב בני ישראל לבקש תואנה 100. הלא טוב אמנה 101. לעושה השמים בתבונה 102. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר כי העם ההולכים בחשך המחזיקים בספר מורה הנבוכים, החכמים בעיניהם 103. הנבונים נגד פניהם 104. אשר בדבר יי' מאסו וחכמת מה להם 105. נרפים הם נרפים 106. ופוסחים על שתי הסעיפים 107. והם חושבים כי הם לכאן ולכאן והם באמת יורדים ואינם עולים אלא עומדים בתוך לנדה ביניהם 108. לא אור התורה נגה עליהם 109. ולא שם חכמה יונית נקרא בהם 110. ועליהם הכתוב אומר וכמשפטי הגוים ההם לא עשיתם, ועוד נוסף עליהם דברים רבים 111. הלא כתובים 112. על ספר המורה 113. אשר הוא בעיניכם יורה ומורה 114. ובעינינו פתחון פה לכל סורר ומורה 115. אשר ירים יד במדרשו 116. ואליו הוא נושא את נפשו 117. ומורָה לא יעלה על ראשו 118. בהיותו לכם לאבן נגף ולצור מכשול תמיד, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד בתתו התורה למשל ולשנינה ברוב עניניה 119. כי כסתה פניה 120. ויעמוד רבים בחלקלקות 121. על סלע המחלוקות 122. יצא לחוץ ידבר על האותות והמופתים הגדולים 123. כי הם חידות ומשלים 124. וילעג ואין מכלים 125. מה יעץ ללא חכמה 126. ותלה תורה על בלימה 127. וכל מקראיה היקרים והפנינים 128. מכר לבני היונים 129. למען הרחיקם מעל גבולם אשר גבלו ראשונים 130. וכלים מכלים שונים 131. יאמר נא קמחי ששמו צמח 132. בלי יעשה קמח 133. מתי נתנו מקראי קדש להדרש במדות חכמת היונית 134. וילכו אחורנית 135. ומתי נחה ארם על אפרים 136. ותעלה ותצא מרכבה ממצרים 137. לא כן הדבר כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים 138. [פסקה] 139. ועתה שמע בקולי איעצך להשלים עם התורה, ולהתלונן בצלָהּ 140. וכל אשר תאמר אליך שמע בקולָהּ 141. והיה אם שלום תענך ופתחה לך לאמר שוב בני דוד אתה ורעיך היושבים לפניך 142. כי אנשי מופת המה בעיניך 143. וכדוד חשבו להם, אז תתענג על יי' וסר עונך וחטאתך תכופר 144. ותיטב ליי' משור פר 145. ואתה באלקיך תשוב לקדמותך 146. להטיבך באחריתך 147. ואם מאן תמאן לשוב 148. ותחת לשונך חמת עכשוב 149. ותעמוד במשובה נצחת ואיבה 150. לבטל הויות אביי ורבא 151. ולהתאמץ לעלות במרכבה 152. תחת חטה יצא חוח 153. ולא תמצא מנוח 154. והיית נע ונד בארץ 155. תחת היותך פורץ גדר לגודר פרץ 156. איש צדיק תמים בדורותיו 157. עם חקי האלקים ועם תורותיו 158. לא נטה מהם על ימינו או על שמאלו 159. רק על הדרך גבולו 160. לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו 161. וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה והודו לו 162. כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו 163. הוא הרב המובהק ר' שלמה 164. הא-ל יענה את שלומו 165. ולפני שמש ינון שמו 166. עקב היתה רוח אחרת עמו 167. ותחת אשר קנא לאלקיו ולכבודו 168. ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו 169. לנקום נקמת יי' בכל לבב ובכל נפשו ובכל מאודו 170. וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו 171. יריע אף יצריח על אויביו יתגבר 172. ובעוברים על דת יתעבר 173. כי מי אשר יחובר 174. מה לתבן את הבר 175. ויהי כראותו כי קשרתם כלכם עליו 176. וכמעט נטיו רגליו 177. ויחל מאד מהמורים 178. אשר סבבוהו כדבורים 179. כי לא באו לעזרת יי' לעזרת יי' בגבורים 180. עמד בתומו על משמרתו 181. ותשב באיתן קשתו 182. וישלח היונה מאתו 183. ובאמת קראתם שמו יענה 184. כי הוא ענה 185. בפניכם כחשכם 186. והציל כתבי הקדש מאור אשכם 187. מידו היתה זאת לכם 188. והוא הלך במדבר עם רבני צרפת וקדושיה 189. וגבורי מלחמת התורה ואנשיה 190. ויהי כבא היונה אליהם וידעו כי קלו המים 191. ויכלא הגשם מן השמים 192. ויסכרו מעינות התורה 193. ויסעו ממתקה ויחנו במרה 194. ויקומו כאיש אחד כל העדה 195. וילבשו בגדי חרדה 196. בקנאתם לבני ישראל ויהודה 197. על התורה ועל התעודה 198. ותשא כל העדה 199. ויתנו את קולם 200. על אותו ספר מורה כלם 201. כי היא מולדת חוץ לא יבא להם בקהל יי' עד עולם 202. וגזרו שלא יהיה אדם רשאי ללמוד בו וללמד 203. הואיל ולשריפה הוא עומד 204. ובכל זאת מצוה עלינו לחוס על כבוד של רבינו משה ז"ל ולהודות 205. כי היה בדורו כאיש חמודות 206. ולו בכל חכמה עשר ידות 207. ויותר מהמה מדותיו רבות ונכבדות 208. תורת אלקיו בקרבו 209. ותרועת מלך בו 210. הוא כתב את משנה התורה הזאת על ספר 211. הנותן אמרי שפר 212. אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו 213. ומפיו תורה יבקשו 214. כי מלאך יי' צבאו-ת הוא 215. ואחריו לא קם כמוהו 216. וחייבין אנו לדון אותו לכף זכות, ואין להרהר אחר מדותיו כי מה האדם שיבא אחרי המלך 217. וכל שכן דל כמוני והלך 218. ויבא הלך לאיש העשיר בחכמותיו 219. ובחזקתו בעשרו ובמליצותיו 220. העיר הכל את מלכותו כי [חן] בפיו הוצק ויעמקו בהן מחשבותיו 221. וימדו את רוחו ויבטא בשפתיו 222. למצוא חפץ בסתרי תורה 223. באו בני סרעפיו אל הקדש פנימה להקטיר קטורה 224. ויקחו איש מחתתו ויקריבו לפני יי' אש זרה 225. אשר לא צוה אליו, אבל משגיונו באהבתם 226. לא שת לבו על חטאתם 227. לפני יי' על שגגתם 228. ואל תתמה על רבינו משה זצ"ל אם חטא חטא אחד מעודו 229. אשר לא צוה והאלקים אנה לידו 230. שהרי כתוב באהרן ומרים אשר נואלנו ואשר חטאנו, וכתוב בדוד הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלמלא דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו 231. הייתי משמיע כזה וכזה אשר לא שמעו 232. הוי היורדים מצרים לעזרה 233. ולגבורה להשיב מלחמה שערה 234. ההולכים א(ה)[ח]רי ההבל ויהבלו 235. ואת פי יי' לא שאלו 236. בעלי ברית המורה 237. היושב באלוני ממרא 238. אחי אשכול הכופרים 239. הם היונים היועצים און על משפחות סופרים 240. כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה 241. ויכרתו משם זמורה 242. וכל ליצנותא אסירא 243. בר מליצנותא דע"ז 244. למה עברתם את פי יי' ותשימו את המורה תורה חדשה 245. ותאמרו לנו הגאולה ומשפט הירושה 246. תורה צוה לנו משה מורשה 247. והיא מתנכרה שלוחה אליכם וקשה 248. ודמיתם להעלות את רבינו משה ז"ל למעלה מהנביאים 249. ולשומו בראש הקרואים 250. אשר לא דבר ולא צוה אתכם 251. ולא עלתה על לבו העולה על רוחכם 252. חס ושלום אל תעלו כי אין יי' בקרבכם 253. ולא תנגפו לפני אויביכם 254. תנו ליי' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם 255. הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם 256. והטהרו והחליפו שמלותיכם 257. וכה תעשו לכם לטהרכם 258. הרבו בורית הבור לכם וכבסתם בגדיכם 259. רחצו בנקיון לבבכם 260. מי בקש זאת מידכם 261. ולא תתורו אחר לבבכם ואחרי עיניכם 262. פן יאמרו אליכם בניכם 263. מה העבודה הזאת לכם 264. ולמה תכבדו את לבבכם 265. ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך ויי' אלקיכם מלככם 266. אך בזאת נאות לכם 267. אם תהיו כמונו להמול לכם את ערלת לבבכם 268. והיוצא מפיכם 269. פן יפרוץ בכם 270. ונתתם ליי' אלקיכם כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל ארצכם 271. ולכן יחכה יי' לחננכם 272. ולכן ירום לרחמכם 273. ויברך אתכם כאשר דבר לכם 274. ואם לא תעשון כן חטאתם ליי' אלקיכם 275. ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם 276. כי תבנו ערים לטפכם 277. וגדרות לצנאכם 278. ותהרסו בידכם מבצרכם 279. כי תהרסו אל יי' לראות במראות הצובאות אשר צבאו על אמונתכם 280. לבלע נחלתכם 281. אשר לא ידעתם ולא חלק לכם 282. חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם 283. ואם לא תשמעוה 284. עתה תצמח הלא תדעוה 285. ברבות עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו 286. המשחיתים את הארץ איש איש את כל הישר בעיניו 287. ונר אלקים טרם יכבה 288. ותחשך הארץ מפני הארבה 289. הבה נתחכמה לו פן ירבה 290. ובניו הנם אתכם כל היום יפרו 291. ובין אחים יפריאו 292. וכל און יאנו ואת לב בני ישראל יניאו 293. ונפשם ישאו להמיר דתם ואותם עון אשמה ישיאו 294. ובכל אשר יצאו ללמוד ישן מפני חדש יוציאו 295. ובחידותם האפלות לעשות הרע יפליאו 296. אשר צבאו פתח אוהל מורה ואת עמי הארץ יצביאו 297. למען יחטאו בהם ואת ישראל יחטיאו 298. ולמען ירעו וישחיתו בכל הר הקדש 299. מיום ליום ומחדש לחדש 300. עליה לבניכם ספרו 301. עוצו ודברו 302. מה אתם נועצים 303. כי תצא אש ומצאה קוצים 304. והאבות מבערים את האש והבנים מלקטים עצים 305. והנוגשים אצים 306. לעלות בהר פרצים 307. וזה הַחִלָּם לעשות 308. לבוא בחידות לנסות 309. ולהחל לקצות בקצה האותות והמסות 310. כי לא ישרה נפשם להאמין כאשר ישרה בעיני היוצר לעשות 311. הלהן תשברו עד אשר יגדלו 312. ומקרב האדם לא יחדלו 313. אז תחתרו להשיב אל היבשה ולא תוכלו 314. כי יגאו המים הזדונים 315. וימית אבות על בנים 316. הלעג השאננים 317. הבוז לגאי יונים 318. ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל 319. ונמצא שם שמים מתחלל 320. וגם אמנה את ספר מורה אין כל דבר במשקל אחד שקולים 321. לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים 322. ומתוך טובתו 323. בא לידי רעתו 324. ולואי הספר הזה לא היה ולא נברא 325. לא מתרגם ולא נקרא 326. מדאגותינו ביום מחר, מזעקת מושל בכסילים 327. יושב תם אוהלים 328. מחשיך עצה במלים 329. ממשל משלים 330. לעמי הארץ ולסכלים 331. למען למוג לב והרבה המכשולים 332. והם לא ידעו דין הספר ודתו 333. ולא הבינו עצתו 334. ויד ר' שמואל אבן תבון היתה במעל הזה ראשונה 335. ולא ידע כי מרה תהיה באחרונה 336. הוא החל להיות לבני ארצכם למכשול לב ולפוקה 337. אשר נתן לכםאת המורה לצדקה 338. והנה צעקה 339. ואתם באתם אחריו 340. ומלאתם את דבריו 341. מלאת אבן הטועים 342. אשר בשדה החרם טועים 343. כלם כמרוצת שטף אף וחמה 344. כסוס שוטף במלחמה 345. וקל ברגליו לא ימלט 346. ועם לא יבין ילבט 347. וידוע ידע כל איש אשר רוח בם 348. כי לא העתרתי דברי כי אם על האספסוף אשר בקרבם 349. שידעתי שיש בהם אנשים חכמים וידועים 350. ודבריהם אינם נשמעים 351. יושבים בתוכם משמימים 352. מפני שועלים קטנים מחבלים כרמים 353. והמה בעיניהם חכמים מחוכמים 354. והשם יהפוך אל עמו שפה ברורה יחד 355. לקרוא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד 356. לבל תהי נא אלה בינותינו 357. ויקיים בנו מקרא שכתוב אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו 358. ושלום רב על כל הולך בתומו 359. ומדבר כלשון עמו |
| המשך המאמר |
|---|
