אגרת התשובה הראשונה
של רבי יהודה אלפכאר לרד"ק

רפאל זֵר

- המשך -



[ג] מראי מקומות והערות

1. זכר' ג,ב. זו תשובת עקיצה לרד"ק הפותח את אגרתו במלים "הנה אנכי יצאתי לשטן".
2. שמ"א יז,יד: "ודוד הוא הקטן". מדובר שם על דוד המלך, וכאן מסב רבי יהודה אלפכאר את המשמעות לשלילית, כלפי רד"ק (ר' דוד קמחי).
3. ע"פ איוב א,ז: "מאין תבא... משוט בארץ ומהתהלך בה", שנאמר על השטן.
4. ברא' יג,יז.
5. משלי כו,כא: "לחרחר ריב" + חבקוק א,ג: "ריב ומדון".
6. שמ' לד,כג.
7. ע"פ ישע' מב,יג: "יעיר קנאה".
8. ישע' נ,י. שורה זו היא כותרת לשורות 98-9, המהוות ויכוח ענייני עם דברי רמב"ם בספר מורה הנבוכים.
9. ישע' מ,כח: "הלוא ידעת אם לא שמעת" + שמ' יד,ג: "נבֻכים הם בארץ סגר עליהם המדבר". משחק מלים 'נבוכים'.
10. ע"פ שה"ש ה,ו: "ודודי חמק עבר". כוונתו בזה: אין לחבבם (דודים = אהבה, חיבה).
11. עמידת השמש בגבעון: יהושע י,יב. פי האתון: במד' כב,כח. רבי יהודה אלפכאר מגיב כאן על דרכו של רמב"ם בפרשנות מקראות מוקשים, שאין המקראות כי אם משלים ודברי חלומות. ראה מו"נ ב,לה.
12. ישע' כז,א. לא ירדתי לסוף דעתו של רבי יהודה אלפכאר; רמב"ם אינו מתייחס לפסוק זה במו"נ כלל. ואולי כוונתו לומר, שדרכו הפרשנית של רמב"ם אינה ישרה, אלא היא כנחש עקלתון.
13. האל"ף מנוקדת קמץ: נראָה, לאות שהדברים נאמרים בזמן עבר, והחריזה עם השורות הבאות תוכיח. ואמנם, בפסוק שבדניאל ח,כז מנוקד המראֶה, בסגול, אבל החריזה כאן היא משולשת, גם עם שורה 15, ושם בוודאי קנאָה בקמץ; משמע, רבי יהודה אלפכאר שינה במתכוון את המראֶה להמראָה, לצורך החריזה. ראה דוגמה נוספת בשורה 117, שם שינה רבי יהודה אלפכאר את הניקוד למטרה שונה.
14. שמות ט,כ: "כל הירא את דבר ה'" + שמ"ב כ,יט: "שלומי אמוני ישראל" + דניאל ח,כז: "ואשתומם על המראה". ראה ההערה הקודמת.
15. במד' ה,יא.
16. אבות ה,ו: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה".
17. שמ"ב כג,ה.
18. ירמ' ב,לד: "לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה" + שמות כב,א: "אם במחתרת ימצא הגנב". רבי יהודה אלפכאר אינו מוכיח שהדבר אכן ידוע, ואינו מסביר מדוע רמב"ם אינו יכול לטעון גם במשנה זו, שהדברים נאמרים על דרך המשל והמליצה בלבד.
19. תהל' קמח,ה.
20. כאן מגיב על דברי רמב"ם במו"נ ב,יד, החולק על אריסטו בעניין קדמות העולם אבל טוען שאילו היה אריסטו מביא ראייה מספיקה לדבריו שהעולם קדום, ניתן היה ליישב את דבריו עם סיפור מעשה בראשית.
21. ראה הע' 20.
22. ראה הע' 20.
23. ראה מו"נ ג,ח.
24. הסיפור המקראי על פי פשוטו מלמד שכוונת הכתוב לצלם ודמות פיסיים, בניגוד לתפיסת רמב"ם.
25. עד כאן הביא דוגמאות, וכאן מביא את הכלל, שאין לשמוע למי שמפרש את המקרא בניגוד גמור לפשט.
26. ראה משנה שבת טז,ו ועוד. ראה הע' 25.
27. ע"פ איכה ג,ט: "נתיבתי עוה". ראה הע' 25.
28. שמות ב,יב. ראה הע' 25.
29. רבי יהודה אלפכאר מתפלמס כאן עם רמב"ם בעניין קדמות העולם. לטענתו, אין מקום להודות אפילו בחצי פה, שהעולם קדמון, מכיוון שהפסוקים המדברים על הבריאה הם מפורשים וחד משמעיים. רבי יהודה אלפכאר משווה את עניין הקדמות לבעיית הגשמת הא-ל, שבה הוא אמנם מודה לרמב"ם שהא-ל נעדר כל הגשמה, אבל דווקא בנקודה זו אין לפסול את הדעות המגשימות מכיוון שיש מקראות התומכים לכאורה בגשמות הא-ל. "ויראו את אלקי ישראל" - שמות כד,י. "כי לא יראני האדם" - שמות לג,כ. "ועשו לי מקדש ושכנתי" - שמות כה,ח. "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" - מל"א ח,כז. "דברה תורה כלשון בני אדם" - בבלי ברכות לא ע"ב ועוד. "חמשה זקנים" - השווה משנה עירובין ג,ד ועוד. "וחזו ית יקרא דאלהא דישראל" - אונקלוס שמות כד,י. "ואשרי שכינתי ביניהון" - אונקלוס שמות כה,ח. "לשכן כבוד בארצנו" - תהל' פה,י. "כל הגוים כאין נגדו" - ישע' מ,יז.
30. ברא' לב,כה. זהו המשך לסוף המשפט הקודם: ה' ישכון דווקא בארץ ישראל, להודיע שכל הגויים כאין נגדו, ורק יעקב [=ישראל] לבדו ראוי להשראת השכינה האלקית.
31. ראה הע' 29. "זה אל זה מעידים": השווה תפילת שחרית ליום הכיפורים, חזרת הש"ץ לפני קדושה: "זה אל זה שואלים".
32. יחז' לז,יז. כוונתו בזה: המסר המקראי באשר לחידוש העולם הוא חד משמעי.
33. שמות כה,כ (וכן לז,ט): "ופניהם איש אל אחיו" + נחמיה יב,כד ועוד: "משמר לעמת משמר".
34. ישע' ו,יג.
35. ישע' כד,יד.
36. המשך הפסוק ישע' כד,יד.
37. תחילת פסוקי דזמרה, על פי מדרש אליהו זוטא (מהד' איש שלום), פרשה ד. כוונתו בזה: כל הכתובים מאוחדים בכך, שענייני הקדמות והבריאה הם אמיתיים ולא דברי משל.
38. "לעקר את הכל" - ראה רש"י דבר' כו,ה. "ובא האות והמופת" - דבר' יג,ג. "לא תשמע אל דברי הנביא" - דבר' יג,ד. כלומר, חכמת יון נשענת על הגיון אנושי ולא על מקורות כתובים.
39. ראה ההערה הקודמת.
40. כל ראָיה הגיונית היא בבחינת כבדהו וחשדהו, שמא מעורבים בה סיגים מחכמת יון.
41. ע"פ איוב ה,יג: "לכד חכמים בערמם".
42. "המומים הפוסלים" - משנה כתובות ז,ז ועוד. המשך המשפט "המחפפים... מזוייפות" הוא כנראה לשון מקורית של רבי יהודה אלפכאר; לא מצאתי מקור לדברים. וכוונתו בזה: יש סכנה בהסתמכות על עיקרון פילוסופי שהוכח לכאורה בהיקש הגיוני, בשל ההשלכות והמסקנות הנובעות מעיקרון זה.
43. ברא' מא,כג.
44. המסקנות הנובעות מהם.
45. אף המסקנות פסולות כמותם.
46. ע"פ יבמות קכא ע"ב, ועוד: "במסיח לפי תומו". כלומר, אין החכמה היונית מבטאת דברי תום ואמת.
47. הושע ב,ז. הכוונה ליוצרי הפילוסופיה היונית.
48. תוספתא שבת (מהד ליברמן) א,כב: "לפי דרכנו למדנו".
49. משנה פסחים י,ה ועוד.
50. ע"פ בבלי קידושין ע ע"א ועוד: "במומו פוסל". ראה כוונתו להלן, 54.
51. תהל' לד,א.
52. דניאל ז,כה: "וְיִסְבַּר לְהַשְׂנָיָה זִמְנִין וְדָת" + במדבר ד,כ: "כבלע את הקדש" + שמות ב,יב: "ויטמנהו בחול". תרגום הקטע מדניאל: ויחשוב לְשַנות זמנים (מועדים) ודת. כלומר, רמב"ם מנסה לבטל את השבת. ראה להלן, 54. כאן ובשורה הבאה משתמש רבי יהודה אלפכאר במלה חול כניגוד לקודש, ולא לפי המשמעות המילולית.
53. על פי דבר' לג,יט: "ושפֻני טמוני חול".
54. מגיב לדברי רמב"ם במו"נ א,סז: "כיון שהושאלה האמירה לרצון בכל מה שנברא בששת ימי בראשית ונאמר ויאמר ויאמר, הושאלה לו השביתה ביום השבת כיון שלא היתה שם בריאה ונאמר וישבת ביום השביעי, לפי שגם ההפסק מן הדבור נקרא שביתה...". שמ"ב יז,י: "כי ידע כל ישראל". שמות כ,י (וכן לא,יז): "כי ששת ימים עשה ה'". שמות כ,י: "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". ירמ' מח,יא: "עמד טעמו בו וריחו לא נמר".
55. ע"פ שמ"א כה,כא: "אך לשקר שמרתי".
56. ע"פ ירמ' ג,טז: "ולא יעלה על לב" + רש"י יחז' טז,מד דיבור המתחיל "כל המושל" - "לשון משל וחידה הוא".
57. במד' טו,לה. ראה מו"נ ב,לא.
58. חבקוק א,ד.
59. זו כנראה פרפרזה שלילית לישע' סב,א: "עד יצא כנגה צדקה".
60. איכה א,י.
61. ע"פ במדבר רבה ז,י: "שטמאו יונים את ההיכל".
62. עירובין סג ע"א: "כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב" + רש"י משלי יז,ט: "מכסה פשע מבקש אהבה - אם יחטא איש לאיש וזה מכסה עליו ואיננו מזכיר לו חטאתו...".
63. ישע' כח,כא.
64. מעשה העגל: שמות לב,א ואילך. כוונתו בזה: ה' מתעב הן את מעשה העגל והן את פסל מיכה במידה שווה, בשל מעשי חילול ה' שבהם, ולכן אינו חולק כבוד לבני ישראל במעשה העגל (בניגוד לסיפור פסל מיכה), על כך שכוונתם בעשיית העגל הייתה לשם שמים.
65. שופטים פרקים יז-יח.
66. דבר' כג,יט.
67. מו"נ ב,מז.
68. ברא' ה,ד וכו': "ויולד בנים ובנות" + ע"פ דבר' ו,כד: "לחיתנו כהיום הזה".
69. כלומר, רמב"ם שאף לצמצם ככל האפשר את תופעות הטבע החריגות במקרא.
70. כדי לא ליצור סתירה בין המקרא לבין הפילוסופיה היוונית.
71. שמות לו,יח.
72. הראשונה = תורת ה', השניה = חכמת יוון.
73. שה"ש ז,ד: "כשני עפרים תאמי צביה" + ישע' כט,ב: "והיתה תאניה ואניה".
74. ברא' יג,ו: "ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו" + שמות א,יט: "כי לא כנשים המצרית העברית". כוונתו בזה: אין התורה והחכמה היוונית יכולות לדור בכפיפה אחת; והסיבה - בשורה 78.
75. ראה ההערה הקודמת.
76. מל"א ג,כב: "לא כי בני החי ובנך המת" + שמ"א א,ו: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעִמה".
77. פרפרזה על ברא' יז,טו: "כי שרה שמה".
78. תהל' קכ,ז.
79. כאן מעמת רבי יהודה אלפכאר את ההגיון היווני עם ההתגלות האלקית.
80. ראה ההערה הקודמת.
81. כאן מכין רבי יהודה אלפכאר את טענתו הבאה, המתחילה במס' 83: לשיטת ההגיון היווני, מן הנמנע הוא, כאמור, שאדם יחיה מאות רבות של שנים, והדבר נכון הן לגבי הגזע האנושי כולו, והן לגבי יחידים. במלים אחרות, אילו נמצא גם אדם אחד שהיה חי בפועל מאות שנים רבות, לא היה זה עוד מן הנמנע, שאנשים נוספים יחיו זמן רב.
82. ראה ההערה הקודמת.
83. המשל מבוסס על ירושלמי שבועות פרק ג, דף לח ע"ב. השווה הע' 81.
84. השווה הע' 81.
85. השווה הע' 81.
86. השווה הע' 81.
87. השווה הע' 81.
88. השווה צפניה א,יב.
89. תהל' קכ,ג: "מה יתן לך ומה יסיף לך" + בבלי בבא קמא קז ע"א: "מודה במקצת" + משלי כח,יג: "ומודה ועזב ירֻחם" + ע"פ בבלי ברכות כח ע"א: "מעלין בקדש ואין מורידין" + תוספתא יומא (מהד' ליברמן) ב,י: "אל תתנו מקום למינים".
90. במד ה,טו: "מזכרת עֲון" + ע"פ במד' יא,א: "ויהי העם כמתאננים".
91. ע"פ דבר' א,כז: "ותרגנו באהליכם".
92. ע"פ קהלת א,יא: "אין זכרון לראשנים".
93. סוף הפסוק שבשורה הקודמת: "...וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון".
94. שמ"א כד,יג: "כאשר יאמר משל הקדמני" + משנה כתובות ח,א: "על החדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים" +מל"א יז,יז: "עד אשר לא נותרה בו נשמה".
95. מל"ב ד,לב.
96. מל"ב ח,ה.
97. מל"ב ד,כ: "וישב על ברכיה עד הצהרים וימת" + מל"ב יג,כא: "ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו" + משנה סנהדרין י,א: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה" + יהושע י,יב (עמידת השמש בגבעון) + מל"ב כ,יא; ישע' לח,ח (צל מעלות אחז) + דה"ב לב,לא: "שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ" + הגדה של פסח: "כמה מעלות טובות למקום עלינו" + ישע' ז,ט: "אם לא תאמינו כי לא תאמנו" + איוב יג,ה: "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה". משחק מלים במלה מעלות.
98. איוב יג,יג: "החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה". תחילת הפסוק, שאיננה מצוטטת ע"י רבי יהודה אלפכאר, נחרזת במשפט המסיים את השורה הקודמת.
99. במד' לב,ז: "ולמה תנואון (תניאון קרי) את לב בני ישראל" + שופ' יד,ד: "כי תאנה הוא מבקש".
100. מל"ב ה,יב: "הלא טוב אבנה (אמנה קרי)". כאן משתמש רבי יהודה אלפכאר במלה אמנה במובן של אמונה, ולא שֵם נהר.
101. תהל' קלו,ה.
102. דניאל ט,כה: "ותדע ותשכִּל מן מצא דבר" + ראב"ע משלי כט,יג ועוד: "הולכים בחשך" + ישע' ה,כא: "החכמים בעיניהם".
103. ע"פ סוף הפסוק הקודם: "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים".
104. ע"פ ירמ' ח,ט: "הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם".
105. ע"פ שמות ה,יז: "נרפים אתם נרפים".
106. ע"פ מל"א יח,כא: "עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים". להלן מסביר רבי יהודה אלפכאר כיצד תומכי הספר מורה הנבוכים פוסחים על שתי הסעיפים.
107. משנה עירובין ג,ה ועוד: "לכאן ולכאן" + ע"פ בבלי בבא מציעא נח ע"ב: "כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואין עולין ואלו הן, הבא על אשת איש והמלבין פני חברו ברבים והמכנה שם רע לחברו" + ע"פ משנה מכות ב,ז ועוד: "עומד בתוך" + איכה א,יז: "לנדה ביניהם".
108. ישע' ט,א: "אור נגה עליהם". והשווה : מצודת דוד (מאוחר לרבי יהודה אלפכאר) מלאכי א,יא, ד"ה 'ובכל מקום': "כי לא נגה עליהם אור התורה".
109. ע"פ דברים כח,י: "כי שם ה' נקרא עליך".
110. ע"פ יחזקאל פרק ה,ז: "וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם" + ירמיהו לו,לב: "ועוד נוסף עליהם דברים רבים".
111. ע"פ מל"א יא,א ועוד: "הלוא הם כתֻבים...".
112. סוף הפסוק הקודם: "...על ספר".
113. רד"ק ירמ' ג,ג ד"ה 'וימנעו רביבים': "הוא המטר והוא היורד במרחשון והוא הנקרא יורה ומורה". רבי יהודה אלפכאר מסתמך כאן על פירוש רד"ק, בר הפלוגתא שלו, תוך שימוש במשחק מלים הרומז לספר מורה הנבוכים. לא מצאתי את הצירוף "יורה ומורה" בשום מקום נוסף הקדום לרבי יהודה אלפכאר, בחפשי באמצעות תקליטור פרוייקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.
114. יחז' טז,סג ועוד: "פתחון פה" + דבר' כא,יח ועוד: "סורר ומורה".
115. ע"פ מלכים א יא,כו ועוד: "וירם יד במלך".
116. דבר' כד,טו.
117. שופ' יג,ה ועוד. במקור הנדפס אין סימני ניקוד, ויתכן שרבי יהודה אלפכאר התכוון לכתוב בפרפרזה: "ומורֶה לא יעלה על ראשו", רמז לספר מורה הנבוכים.
118. ישע' ח,יד: "ולאבן נגף ולצור מכשול" + זכריה יב,ח: "והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד" + דבר' כח,לז: "למשל ולשנינה" + ע"פ קהלת ה,ב: "ברב ענין".
119. ברא' לח,טו.
120. ע"פ דניאל יא,לד: "ונלוו עליהם רבים בחלקלקות"
121. שמ"א כג,כח: "סלע המחלקות".
122. תהל' מא,ז: "יצא לחוץ ידבר" + דבר' כט,ב: "האתת והמפתים הגדלים".
123. ע"פ ראב"ע בראשית שיטה אחרת (הקדמה) ועוד: "ומפרשי התורה הולכים על חמשה דרכים, האחת היא דרך חכמי הערלים, האומרים כי כל התורה חידות ומשלים". רבי יהודה אלפכאר משייך במפורש את רמב"ם לקבוצת חכמי הערלים, לפי ראב"ע.
124. ע"פ איוב יא,ג: "ותלעג ואין מכלִם".
125. ע"פ איוב כו,ג: "מה יעצת ללא חכמה".
126. ע"פ איוב כו,ז: "תלה ארץ על בלי מה".
127. ע"פ משלי ג,טו: "יקרה היא מפניים (מפנינים קרי)". נושא הפסוק הוא החכמה והתבונה, הנזכרים בפסוק יג. וראה תוספתא הוריות (צוקרמאנדל) ב,ז ועוד: "...זו תורה שנאמר יקרה היא מפנינים".
128. ע"פ יואל ד,ו: "מכרתם לבני היונים".
129. יואל ד,ו: "למען הרחיקם מעל גבולם" + "דבר' יט,יד: "אשר גבלו ראשנים".
130. אסתר א,ז.
131. ע"פ הושע פרק ח,ז: "צמח בלי יעשה קמח", והכוונה לרד"ק, ר' דוד קמחי.
132. ראה השורה הקודמת.
133. 'מקראי קודש' במקרא ובספרות חז"ל תמיד במשמעות של חגים ומועדים, כגון ויק' כג,ב ועוד, וכאן במשמעות של פסוקי המקרא הקדושים. בספרא, ברייתא דרבי ישמעאל, פרשה א: "רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת...". רבי יהודה אלפכאר מציין בסרקסטיות, שהחכמה היוונית אינה אחת מי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן.
134. ברא' ט,כג.
135. ישעיהו פרק ז,ב: "נחה ארם על אפרים".
136. מל"א י,כט. הכוונה כמובן לרמב"ם, שגר במצרים. שורה זו היא המשך השורה הקודמת, ובסופה סימן שאלה: "ומתי נחה ארם על אפרים ותעלה ותצא מרכבה ממצרים?". והתשובה בשורה הבאה: "לא כן...".
137. שמ"ב כ,כא: "לא כן הדבר כי איש מהר אפרים". משחק מלים אסוציאטיבי. השווה שורה 135; + ישע' ב,ג ועוד: "כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים".
138. זו הפסקה היחידה בנדפס. הוספתי בפנים "[פסקה]" כדי שהדבר יהא ניכר.
139. שמות יח,יט: "עתה שמע בקלי איעצך" + ירושלמי ראש השנה פרק ד הלכה ז: "ר' יוסה אומר צריך להשלים בתורה" + תהלים פרק צא,א: "בצל שדי יתלונן".
140. ע"פ ברא' כא,יב: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלָהּ".
141. דבר' כ,יא: "והיה אם שלום תענך ופתחה לך" + שמ"א כו,כא: "שוב בני דוד" + זכריה ג,ח: "אתה ורעיך הישבים לפניך".
142. סוף הפסוק הקודם (זכריה ג,ח): "אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה".
143. עמוס ו,ה: "כדויד חשבו להם" + ישע' נח,יד: "אז תתענג על יי' " + ישע' ו,ז: "וסר עונך 144. וחטאתך תכפר".
תהל' סט,לב.
145. הושע יב,ז: "ואתה באלהיך תשוב" + מצודת דוד (מאוחר לרבי יהודה אלפכאר) יחז' כה,ז, ד"ה 'אשמידך' ועוד: "לבל תשוב לקדמותך".
146. דבר' ח,טז.
147. ע"פ שמות ז,כז: "ואם מאן אתה לשלח".
148. ע"פ תהל' קמ,ד: "שננו לשונם כמו נחש חמת עכשוב תחת שפתימו".
149. ירמ' ח,ה: "משֻבה נצחת".
150. בבלי סוכה כח ע"א: "הויות דאביי ורבא".
151. מל"א יב,יח: "התאמץ לעלות במרכבה". כלומר, ללכת בדרכו של רמב"ם בפירושו למעשה המרכבה בספר מורה הנבוכים.
152. איוב לא,מ.
153. ע"פ איכה א,ג ועוד: "לא מצאה מנוח".
154. ע"פ ברא' ד,יד: "והייתי נע ונד בארץ".
155. ישע' ס,טו: "תחת היותך" + קהלת י,ח: "ופרץ גדר" + ישע' נח,יב: "גדר פרץ".
156. ברא' ו,ט. כאן מתחיל רבי יהודה אלפכאר בנושא חדש: שבחי רשב"א מן ההר ותלמידיו.
157. ע"פ שמות יח,טז: "חקי האלהים ואת תורתיו".
158. ע"פ שמ"ב ב,כא: "נטה לך על ימינך או על שמאלך".
159. ע"פ שמ"א ו,ט: "אם דרך גבולו יעלה".
160. תהל' כז,ד.
161. משנה פסחים ד,ט, על הפסוק מל"ב יח,ד: "וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה...". כאן הכוונה לרמב"ם, ר' משה בן מיימון.
162. סוף הפסוק הקודם: "...כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו".
163. ר' שלמה מן-ההר (ממונפלייה) מברצלונה.
164. ע"פ ברא' מא,טז: "אלקים יענה את שלום...".
165. תהל' עב,יז: "לפני שמש ינין (ינון קרי) שמו".
166. במד' יד,כד.
167. במד' כה,יג: "תחת אשר קנא לאלקיו".
168. ע"פ במד' לא,ג: "החלצו מאתכם". יונה בן אמתי - כינוי לתלמידו של ר' שלמה, ר' יונה מגירונה.
169. במד' לא,ג: "נקמת יי' " + ע"פ דברים פרק ו,ה: "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".
170. במד' לא,ו.
171. ישע' מב,יג.
172. ע"פ משנה כתובות ז,ו ועוד: "העוברת על דת".
173. קהלת ט,ד: "כי מי אשר יבחר (יחבר קרי)".
174. ירמ' כג,כח.
175. שופ' יא,לה: "ויהי כראותו" + ע"פ שמ"א כב,ח: "כי קשרתם כֻלכם עלי".
176. ע"פ תהל' עג,ב: "כמעט נטוי (נטיו קרי) רגלי".
177. שמ"א לא,ג. הכוונה כאן לתומכים בספר מורה הנבוכים.
178. ע"פ תהל' קיח,יב: "סבוני כדבורים".
179. שופ' ה,כג.
180. ע"פ ישע' כא,ח ועוד: "אנכי עמד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נִצב כל הלילות".
181. ברא' מט,כד.
182. ברא' ח,ח: "וישלח את היונה מאתו". הכוונה כמובן לר' יונה גירונדי.
183. בהמשך בסמוך מסביר את כוונתו.
184. כלומר, הוא (ר' יונה) הוכיחכם בפניכם והראה לכם את טעותכם.
185. ראה שורה קודמת.
186. ע"פ ישע' נ,יא: "באור אשכם".
187. המשך הפסוק הקודם: "מידי היתה זאת לכם".
188. מל"א יט,ד: "והוא הלך במדבר".
189. בבלי מגילה טו ע"ב ועוד: "במלחמתה של תורה". והשווה שו"ת חכמי פרובינציה חלק א' סימן מח: "במלחמתה של תורה המה הגבורים".
190. ע"פ ברא' ח,יא: "ותבא אליו היונה... וידע נח כי קלו המים".
191. ברא' ח,ב.
192. ע"פ ברא' ח,ב (המשך הפסוק הקודם): "ויסכרו מעינת תהום".
193. במד' לג,כט: "ויסעו ממתקה" + במד' לג,ח: "ויחנו במרה". כוונתו במשחק המלים היא, שמתיקות התורה הפכה למרירות בעקבות פרסום המורה.
194. ע"פ שופטים פרק כ,א: "ותקהל העדה כאיש אחד".
195. ע"פ יחז' כו,טז: "ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו".
196. שמ"ב כא,ב: "בקנאתו לבני ישראל ויהודה".
197. ע"פ ישע' ח,כ: "לתורה ולתעודה".
198. במד' יד,א: "ותשא כל העדה...".
199. סוף הפסוק הקודם: "...ויתנו את קולם".
200. ספר מורה הנבוכים.
201. ויק' יח,ט: "מולדת חוץ" + דבר' כג,ד: "לא יבא להם בקהל ה' עד עולם".
202. הסיבה לכך מפורטת בשורה הבאה.
203. בבלי שבת כג ע"ב: "הואיל ולשריפה עומד". ניבא ולא ידע מה ניבא.
204. ע"פ ירושלמי חגיגה פרק ב, עז ע"א: "כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו".
205. ע"פ דניאל י,יא: "דניאל איש חמדות".
206. דניאל א,ד: "בכל חכמה" + דניאל א,כ: "עשר ידות".
207. קהלת יב,יב: "ויתר מהמה". רבי יהודה אלפכאר מודה כאן לא רק בחכמתו של רמב"ם, אלא גם במעלותיו המידותיות.
208. ע"פ תהלים לז,לא: "תורת אלהיו בלבו". הביטוי "תורת ... בקרבו" שגור בפי בני דורו של רבי יהודה אלפכאר, כגון שו"ת הרשב"א חלק א סימן תטז: "תורת השם בקרבם"; שו"ת הרא"ש כלל ח סימן יג: "תורת אלקיו בקרבו" ועוד.
209. במד' כג,כא.
210. ע"פ דברים יז,יח: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר".
211. ברא' מט,כא. רבי יהודה אלפכאר חורז כאן סגול (שֶפר) בצירה (סֵפר), בהתאם למבטא הספרדי. השווב חריזה זהה בפיוט לשבת 'להתענג בתענוגים': "ותינוק ללמדו סֵפר... ולהגות באמרי שֶפר...".
212. ישע' יא,י.
213. ע"פ מלאכי ב,ז: "ותורה יבקשו מפיהו".
214. המשך הפסוק הקודם.
215. מל"ב כג,כה.
216. קהלת ב,יב: "כי מה האדם שיבא אחרי המלך".
217. ע"פ ויקרא רבה פרשה לד: "שמנה שמות נקראו לעני עני אביון מסכן רש דל דך מך הלך".
218. ע"פ שמ"ב יב,ד: "ויבא הלך לאיש העשיר".
219. ע"פ דניאל יא,ב: "וכחזקתו בעשרו".
220. סוף הפסוק הקודם: "יעיר הכל את מלכות יון" + ע"פ תהל' מה,ג: "הוצק חן בשפתותיך" + ע"פ תהל' צב,ו: "מאד עמקו מחשבתיך". הסוגריים הרבועים במקור, ונוספו ע"פ הפסוק.
221. ע"פ תהל' קו,לג: "כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו". ואולי צריך להיות כאן: "וימרו את רוחו".
222. ע"פ ישע' נח,ג: "תמצאו חפץ", או קהלת יב,י: "למצא דברי חפץ" + אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ח: "כל סתריו סתרי תורה".
223. ע"פ תהל' קלט,כג: "בחנני ודע שרעפי" + ויק' י,יח: "אל הקדש פנימה" + במד' יז,ה ועוד: "להקטיר קטרת".
224. ע"פ ויק' י,א: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה".
225. ע"פ המשך הפסוק הקודם: "אשר לא צוה אתם".
226. שמות ז,כג: "ולא שת לבו".
227. במד' טו,כה.
228. מדברי רבי יהודה אלפכאר כאן נראה בעליל, שאינו רואה ברמב"ם דמות שחציה זכאית וחציה חייבת, אלא רובה ככולה זכאית, ורק כתם אחד דבוק בה.
229. ע"פ שמות כא,יג: "ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו".
230. "אשר נואלנו ואשר חטאנו": במד' יב,יא. "הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי": שמ"ב כד,יז. "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו": דה"א טז,כב.
231. שופטים יח,ד: "כזה וכזה" + יהושע ה,ו ועוד: "אשר לא שמעו".
232. ישעיהו לא,א. מצרים = מקום מגורי רמב"ם.
233. ע"פ ישעיהו כח,ו: "ולגבורה משיבי מלחמה שערה".
234. ע"פ מל"ב יז,טו ועוד: "וילכו אחרי ההבל ויהבלו". ההגהה "אהרי ( אחרי" מידִי.
235. יהושע ט,יד.
236. ע"פ ברא' יד,יג: "בעלי ברית אברם".
237. ע"פ ברא' יג,יח: "ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא". כאן ממרא מלשון מרי.
238. בראשית יד,יג: "אחי אשכל".
239. דה"א ב,נה: "ומשפחות ספרים".
240. דבר' לב,לב.
241. במד' יג,כג.
242. בבלי מגילה כה ע"ב ועוד.
243. המשך הציטטה מהשורה הקודמת.
244. ע"פ במד' יד,מא: "למה זה אתם עברים את פי ה'".
245. ע"פ ירמיהו פרק לב,ח: "כי לך משפט הירשה ולך הגאלה".
246. דבר' לג,ד.
247. ע"פ מל"א יד,ו: "למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה".
248. השווה מדרש שמואל (בובר) פרשה כז: "המעולה שבנביאים זה משה".
249. שמ"א ט,כב: "ויתן להם מקום בראש הקרואים".
250. ירמיהו פרק יט,ה: "אשר לא צויתי ולא דברתי".
251. סוף הפסוק הקודם: "ולא עלתה על לבי" + יחז' כ, לב: "והעלה על רוחכם".
252. במד' יד,מב: "אל תעלו כי אין יי' בקרבכם".
253. המשך הפסוק הקודם.
254. ירמ' יג,טז.
255. ברא' לה,ב. רמז ברור לתומכי רמב"ם, שהם רואים בו דמות אלוקית, ויש בזה ריח עבודה זרה.
256. המשך הפסוק הקודם.
257. ע"פ במד' ח,ז: "וכה תעשה להם לטהרם".
258. ע"פ ירמ' ב,כב: "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית" + במד' לא,כד: "וכבסתם בגדיכם".
259. ע"פ תהל' כו,ו: "ארחץ בנקיון כפי".
260. ישע' א,יב.
261. במד' טו,לט.
262. ע"פ שמות יב,כו: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם".
263. המשך הפסוק הקודם.
264. שמ"א ו,ו.
265. שמ"ב יט,יג: "ולמה תהיו אחרנים להשיב את המלך" + שמ"א יב,יב: "ויי' אלקיכם מלככם".
266. ברא' לד,טו.
267. ע"פ המשך הפסוק הקודם: "אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר".
268. במד' לב,כד.
269. ע"פ שמות יט,כב: "פן יפרץ בהם".
270. שמואל א פרק ו,ה: "ונתתם לאלקי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם". מובן שהשמטת המלים "ומעל אלהיכם" מכוונת.
271. ישע' ל,יח.
272. המשך הפסוק הקודם.
273. דבר' א,יא.
274. ע"פ במד' לב,כג: "ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליי' אלקיכם".
275. המשך הפסוק הקודם.
276. ע"פ במד' לב,כד: "בנו לכם ערים לטפכם".
277. המשך הפסוק הקודם.
278. ע"פ מיכה ה,י ועוד: "והרסתי כל מבצריך". אין תועלת בלימוד התורה שלכם, כי אתם הורסים אותו בהליכתכם אחרי ספר מורה הנבוכים.
279. ע"פ שמות פרק יט,כא: "פן יהרסו אל יי' לראות" + ע"פ שמות לח,ח: "במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד". משחק מלים 'תהרסו'; השווה השורה הקודמת.
280. ע"פ שמ"ב כ,יט: "למה תבלע נחלת יי'".
281. דבר' יא,כח: "אשר לא ידעתם" + ע"פ דבר' כט,כה: "ולא חלק להם".
282. דבר' לב,יז.
283. ירמ' יג,יז.
284. ישע' מג,יט.
285. ע"פ שמ"א כה,י: "רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו".
286. שמ"א ו,ה: "המשחיתם את הארץ" + ע"פ דבר' יב,ח: "איש כל הישר בעיניו".
287. שמ"א ג,ג.
288. שמות י,טו: "ותחשך הארץ", והדברים אמורים שם על מכת הארבה.
289. שמות א,י.
290. ע"פ שמ"א יב,ב: "ובני הנם אתכם".
291. ע"פ הושע יג,טו: "כי הוא בן אחים יפריא".
292. ע"פ במד' לב,ט: "ויניאו את לב בני ישראל".
293. ע"פ דבר' כד,טו: "ואליו הוא נשא את נפשו" + ע"פ ויק' כב,טז: "והשיאו אותם עון אשמה".
294. ע"פ ויקרא פרק כו,י: "וישן מפני חדש תוציאו".
295. לא מצאתי מקורו.
296. ע"פ שמות ח,ח: "אשר צבאו פתח אהל מועד".
297. ע"פ מל"א טז,יג: "אשר חטאו ואשר החטיאו את ישראל".
298. ע"פ ישע' יא,ט ועוד: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי".
299. אסתר ג,ז.
300. יואל א,ג.
301. שופ' יט,ל.
302. מל"א יב,ט ועוד.
303. שמות כב,ה.
304. ע"פ ירמ' ז,יח: "הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש".
305. שמות ה,יג.
306. ע"פ ישע' כח,כא: "כי כהר פרצים יקום יי'".
307. ברא' יא,ו.
308. ע"פ מל"א י,א: "ותבא לנסתו בחידות".
309. ע"פ מל"ב י,לב: "החל יי' לקצות" + ע"פ דבר' ד,לד: "במסת באתת".
310. ע"פ חבקוק ב,ד: "לא ישרה נפשו".
311. ע"פ רות א,יג: "הלהן תשברנה עד אשר יגדלו".
312. ע"פ דבר' טו,יא: "לא יחדל אביון מקרב הארץ".
313. ע"פ יונה א,יג: "ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו".
314. ע"פ תהלים פרק קכד,ה: "אזי עבר על נפשנו המים הזידונים".
315. ע"פ דבר' כד,טז ועוד: "לא יומתו אבות על בנים".
316. תהל' קכג,ד.
317. המשך הפסוק הקודם.
318. ישע' נט,טו.
319. משנה אבות א,יא.
320. ברא' כ,יב: "וגם אמנה" + תוספתא שבת (ליברמן) ט,כב ועוד: "אין כל דבר".
321. זכריה יא,ז. כוונתו בזה: יש בספר מורה הנבוכים טוב ורע המשמשים בערבוביה.
322. ע"פ בבלי בבא בתרא קסד ע"ב ועוד: "שמתוך טובתו".
323. המשך המקור הקודם.
324. רבי יהודה אלפכאר משתמש כאן במטבע לשון שרמב"ם עצמו משתמש בו בספר מורה הנבוכים כאשר הוא מפרש אירועים מקראיים על דרך המשל והאנלוגיה.
325. ע"פ בבלי מגילה כה ע"א ועוד: "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם".
326. ע"פ יהושע כב,כד: "ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר..." + קהלת ט,יז: "מזעקת מושל בכסילים".
327. ע"פ ברא' כה,כז: "איש תם ישב אהלים".
328. ע"פ איוב לח,ב: "מחשיך עצה במלין".
329. יחז' כא,ה.
330. כוונתו ללעוג לרמב"ם המפרש אירועים רבים במקרא על דרך המשל, דבר המתאים, לדעת רבי יהודה אלפכאר, לעמי הארץ ולסכלים.
331. יחז' כא,כ.
332. ע"פ מיכה ד,יב: "והמה לא ידעו מחשבות יי'".
333. המשך הפסוק הקודם.
334. ע"פ עזרא ט,ב: "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה".
335. ע"פ שמ"ב ב,כו: "הלוא ידעתה כי מרה תהיה באחרונה".
336. ברא' י,ח ועוד: "הוא החל להיות" + שמ"א כה, לא: "לפוקה ולמכשול לב".
337. ע"פ יואל ב,כג: "כי נתן לכם את המורה לצדקה", וכאן במשמעות שונה.
338. ישע' ה,ז.
339. מל"א א,יד: "ואני אבוא אחריך".
340. ע"פ המשך הפסוק הקודם: "ומלאתי את דבריך".
341. שמות פרק כח,יז: "מלֻאת אבן" + משנה תענית ג,ח: "אבן הטועים". משחק מלים עם השורה הקודמת.
342. ע"פ ויק' כז,כא: "כשדה החרם". כוונתו בזה: אין בסיס או הצדקה לחרם שהוכרז על מתנגדי רמב"ם.
343. ע"פ ירמיהו פרק ח,ו: "כלה שב במרצותם (במרוצתם קרי)".
344. המשך הפסוק הקודם.
345. עמוס ב,טו.
346. הושע ד,יד.
347. ע"פ במד' כז,יח: "איש אשר רוח בו".
348. ע"פ יחז' לה,יג: "והעתרתם עלי דבריכם" + ע"פ במד' יא,ד: "והאספסֻף אשר בקרבו".
349. ע"פ דבר' א,טו: "אנשים חכמים וידֻעים".
350. ע"פ קהלת ט,טז: "ודבריו אינם נשמעים".
351. אולי ע"פ בבלי סנהדרין קז ע"ב: "בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה".
352. ע"פ שיר השירים ב,טו: "שועלים קטנים מחבלים כרמים".
353. לשון שגורה בימי רבי יהודה אלפכאר, כגון שו"ת חכמי פרובינציה חלק א' סימן סג ועוד: "בעיניהם חכמים המה".
354. ע"פ צפניה ג,ט: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה".
355. המשך הפסוק הקודם.
356. ע"פ ברא' כו,כח (ניגודי): "תהי נא אלה בינותינו". כוונתו בזה: אינני מעוניין במחלוקת זו שהתגלעה בינינו.
357. תהל' קמד,יד.
358. ע"פ תהל' קיט,קסה: "שלום רב" + משלי יט,א: "הולך בתֻמו".
359. אסתר א,כב.


[ד] ביבליוגרפיה

א. מקורות
 קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, חלק ג: אגרות קנאות, ליפסיא תרי"ט.
אבא מארי ב"ר משה - מנחת קנאות, פרסבורג תקצ"ח.
ר' אברהם בן רמב"ם - ברכת אברהם, ליק תר"ך.
ר' אברהם בן רמב"ם - מלחמות ה', מהדורת הרב ר' מרגליות, ירושלים.
ק' כהנא (עורך) - מעשה נסים לר' דניאל הבבלי, תל אביב תשט"ז.
ר' מאיר הלוי אבולעפיה - אגרות רמ"ה, פריס תרל"א.
ר' משה בר חסדאי תקו - אוצר נחמד, חלק ג.
י"י קאבאק (עורך) - קובץ מלחמת הדת, ישֻרון כרך שמיני, תרל"ה, עמ' 56-17, 160-89.

ב. מחקרים
 א"א אורבך - חלקם של חכמי אשכנז וצרפת בפולמוס על הרמב"ם ועל ספריו, ציון יב, עמ' 159-149.
י' בער - תולדות היהודים בספרד הנוצרית, כרך א, תל אביב תש"ה, עמ' 77-70.
ח' בראדי - קינת רמ"ה על הרמב"ם, ספר הרמב"ם של התרביץ, ירושלים תרצ"ה.
ב"צ דינור - ישראל בגולה, כרך שני, ספר רביעי, עמ' 145-139, 211-181.
ד' ספטימוס - מאבק על שלטון ציבורי בבארצלונה בתקופת הפולמוס על ספרי הרמב"ם, תרביץ מב (תשל"ג), עמ' 400-389.
י' שצמילר - לתמונת המחלוקת הראשונה על כתבי הרמב"ם, ציון לד (תשכ"ט), עמ' 144-126.

חזרה לתחילת המאמר