חיבורו הראשון של רמב"ם, חיבור שנכתב בהיותו בן עשרים וחמש, הוא פירושו למשנה - ספר המאור. בפירושו כלל רמב"ם הקדמות בענייני אמונה כלליים: בהקדמה לפירושו למשנה הוסיף סקירה על השתלשלות ההלכה והתורה שבעל פה (הקדמה זו קרויה בטעות "הקדמה לסדר זרעים"). בהקדמה לפירושו למסכת אבות כתב את שמונה פרקים, העוסקים במהות הנפש, בבחירה החופשית והידיעה. בהקדמה לפרק חלק ממסכת סנהדרין עוסק רמב"ם בענייני העולם הבא והגמול.
מהדורה זו של שמונה פרקים היא בתרגומו של רבי שמואל אבן תיבון, ונעשתה על בסיס עבודתו של ד"ר א. בן ישראל אבי עודד, בשנת 1949.
ד"ר בן ישראל כותב בסוף הקדמתו:

במהדורה זו נערכו שינויים כדי להתאימה ללשון העברית בת ימינו: הכתיב הוסב לכתיב מלא, כמקובל כיום. מילים שהלשון העברית פלטה, שונו למילים חיות. לדוגמה: המילה "התעמלות" במובן של לעמול אינה קיימת עוד בלשון העברית, והשימוש בה בשמונה פרקים הופך את המשפט לחסר משמעות. במקרים כאלה ואחרים שינינו את המילים לעברית חיה בת זמננו.
הוספנו סימני פיסוק, הדגשנו את הקטעים המרכזיים שבכל פרק, הציטוטים מופיעים בצבע שונה ובעיצוב מיוחד. כותרות הצד שבספר הן של ד"ר בן ישראל. כותרות אלה הושארו בחלקן, וכותרות רבות נוספו או שונו. מילים זרות הוספנו אחריהם, בסוגריים, את פירושן בעברית בת ימינו. משפטים שנשמטו ממהדורת בן ישראל - הוחזרו למקומם. קטעים מעטים מהערותיו של ד"ר בן ישראל שובצו בשולי הפרקים.
עיצוב הספר נעשה בהתאם ליכולת העשירה של עיצוב אינטרנט - בדרך המרחיבה את הדעת ומקילה על הקורא להבין את הדברים.