|
תוכן הפרק:
[תורה ובריאה (ב)] [מדוע לא תיקנה ההצלחה בחכמה הטבע?] [התורה היא היושר והדיבוק בה'] [סיכוי רב להצלחה בתורה מאשר בזולתה] [שורש המצוות - רוחני] |
|
[מדוע לא תיקנה ההצלחה בחכמה הטבע?] ולפיכך השאלה למה לא יקנה האדם ההצלחה הנצחית על ידי ידיעת החכמה שעומד על עניין הטבע ומהות הגלגלים והמלאכים שיקראו צורות הנפרדות, ויהיה קונה ההצלחה בידיעת משפט היזק ארבעה אבות נזיקין, ובחלוק תנור וכיריים ושאר משפטי התורה, שזה היא שאלה אם היה קונה ההצלחה על ידי חכמה, היה ראוי לומר שכל אשר הוא יותר חכמה ראוי שתהיה על ידו ההצלחה הנצחית, אבל אין הדבר כך רק ההצלחה מה שעל ידי החכמה יקנה הדבקות בו יתברך. ומעתה נבקש איזה מן הדברים הם יותר ראויים אל הדיבוק האלוהי אם הידיעה בגלגלים ובמהות ארבעה היסודות או הידיעה במשפטי התורה, והרי הגלגלים בעצמם אין להם דבקות בו יתברך ואם כן איך יקנה בזה ההצלחה האחרונה? והנה מן הדברים אשר הם ידועים כי אין דבר שהוא יותר ראוי להתדבק בו יתברך, כמו היושר, ואשר הוא יוצא מן היושר הוא מתרחק, כי על היושר לא נקרא שם יציאה ולא שם ריחוק כלל, רק שם יציאה נקרא על היוצא מן היושר, ובזה שייך יציאה וריחוק. והיושר הוא בתורה, ולפיכך ע"י התורה הוא שקונה הקירוב והחיבור בו ית', כי אין ליושר יציאה כלל. וכן ע"י עשיית המצוות, מפני שהתורה היא היושר בעצמו, והיושר אין בו הריחוק, ולכך הוא קרוב אל הש"י. הרי ההפרש שיש בין ישראל לאשר הוא עוסק בשאר חכמות. כי התורה היא היושר בעצמו, אשר היושר הוא קירוב וחיבור אליו יתברך, ואילו שאר חכמות אין בהם היושר, שאף שמים לא זכו בעיניו, ואף במלאכיו ישים תהלה, שכולם מחוסרי היושר, ולפיכך ההשגה באלו הדברים אין בהשגה הזאת היושר, באשר ההשגה היא בנמצאים שהם מחוסרי היושר. ולכך אינם מביאים הקירוב אל השם יתברך. כי אף אם תאמר שהתורה תעיין בדברים הגשמיים, הלא ביארנו דבר זה פעמים הרבה כי אין דבר זה דומה, כי אין התורה מעיינת במהות הגשמיים עצמם, רק המעשים שיעשה האדם מה שגזר השם יתברך וגזרות שלו יש בהם מן היושר, אבל העיון במהות הדברים יש בהם מן החסרון בוודאי שכל הנמצאים יש בהם מן החסרון ודבר זה עוד יתבאר בסמוך: [התורה היא היושר והדיבוק בה'] |
דרש האי גלילאי עליה דרב חסדא:
בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי. |
|
וביאור עניין זה, שבא לתת שבח אל הקדוש ברוך הוא על התורה שנתן לנו השם יתברך שמו, שכל הנבראים מצד שיש בהם חסרון - כי אין נברא בלא חסרון וכל בעל חסרון יש בו יציאה מן היושר שהרי יש בו חסרון, ולכך האדם המעיין בדברים כמו אלו אינו קונה המעלה והשלמות, במה שכולם הם בעלי חסרון בעצמם. ולא כך התורה שהיא גזרת השם יתברך שהוא היושר לגמרי. וזה שאמר בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי, שכל דבר המשולש הוא שיש בו היושר בעבור השלישי שהוא באמצע, אין נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל. וכאשר יש ב' בלא ג', אין כאן יושר, שאין כאן האמצעי שהוא היושר. וקאמר בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי, שדברי התורה אינם יוצאים מן היושר. ונתן אותם לעם תליתאי לאשר יש בהם היושר, ומפני כי יעקב היה השלישי לאבות נקרא יעקב ישורון מלשון ישר שהוא אמצעי בין אברהם ובין יצחק, וישראל שהם עם תליתאי מורה שיש בהם היושר ונקראים ישראל ישרים וגם ישורון (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. ונתן אותם על ידי תליתאי שהוא משה. כי מה שהיה משה שלישי מורה שיש בו היושר, וכאשר תעמוד על מידת משה תדע שהיה בו ביותר מידת היושר. כי תחילת יציאתו ראה איש מצרי מכה איש עברי והיה עושה בו דין ודבר זה מצד היושר, ואחר כך ביום השני אמר לרשע למה תכה רעך שכל זה ממידת היושר שהיה במשה, ואחר כך כשבא למדין ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען. וכל זה ממידת היושר. ואמר בירח תליתאי שהחדש הוא השלישי בשביל שהחדש הוא שלישי לניסן שווה וממוצע, כי מיד אחר כך מתחיל היציאה מן השווי בתגבורת החום, אבל בחדש הזה הזמן הוא בשווי מאוד ולא יצא חוץ לקצה בשום דבר וזה ידוע. וביום תליתאי מיום שדבר עמו הקדוש ברוך הוא בעבור כי השלישי יש בו סגולת היושר כמו שאמרנו, ולפיכך אמר והיו נכונים ליום השלישי, והכל הוא בשביל מעלת התורה שהיא היושר בעצמה. ולפיכך אם לא היו ישראל ישרים לא היה אפשר שתינתן להם התורה שהיא היושר הגמור, וכן אם לא היה משה מסוגל ליושר לא היה ראוי שתינתן התורה על ידו. וכן הזמן גם כן צריך שיהיה מוכן לו. כי מעלת התורה מצד היושר שלא תמצא בכל הנבראים, וראוי שיתן שבח והודאה אל השם ית' שנתן לו תורה תליתאי, כי זהו מעלה העליונה על הכל שיש לתורה במה שהיא היושר. ולא כן הנבראים כולם יש להם יציאה מן היושר, כי מכחישי התורה אין להם היושר ואף אם יודעים כל החכמות, הרי התבאר כי אף שמים לא זכו בעיניו, ובמלאכיו ישים תהלה, ואין זה השגת היושר, כי היושר הוא ההשגה, בפרט שראוי שעל ידי זה היה החיבור בהשם יתברך. ולכך כל דבר שמשיג בזה הן גדול הן קטון הוא היושר האמיתי, וראוי שיהיה על ידי זה הדבקות בו יתברך, לא בידיעת שאר החכמה, וכמו שרמזו בזה כל ששונה הלכות מובטח שהוא בן עולם הבא, וכמו שפרשנו למעלה. לכך התורה והמצוות, על ידם ראוי שיקנה עולם הבא ולא זולת זה, נוסף על הדברים שפרשנו למעלה, ואין חלוק בין שהעיון הוא בדבר גדול או בדבר קטן, רק דבר זה הוא חשיבות ומעלת השגה כאשר עוסק בגזירת השם יתברך על ברואיו שיש בהם היושר, וזהו תכלית המעלה העליונה וראוי שיהיה השבח הגדול על זה. ואם כן מהו התמיה על זה לומר שההצלחה נקנית לאדם על ידי התורה מפני היושר שבתורה, אחר שידוע כי אין דבר ראוי שיבוא אל הדיבוק בו יתברך כי אם היושר, שכל דבר ישר אין בו יציאה ורחוק, אבל שאר הדברים מפני שהם מחוסרים היושר יש בהם יציאה ורחוק. ודבר זה מבואר ביותר, ואי אפשר שיהיה היושר בשום נמצא בצד עצמו, אם כן ההשגה בו אין בזה השגת היושר חוץ מן התורה שהיא היושר. הרי לך עניין התורה שראוי שתהיה ההצלחה על ידי התורה דווקא ולא בזולת זה, הן במעשה מצוות התורה שהם היושר או בהשגת התורה שהיא היושר בעצמו, והם הקירוב והדיבוק בו יתברך: [סיכוי רב להצלחה בתורה מאשר בזולתה] אבל התורה שהיא דרכי השם יתברך וגזירותיו אשר גזר השם יתברך, אל יחשוב כאשר קונה הידיעה בארבעה אבות נזיקין שהוא קונה הידיעה בשור ובור, או שקנה ידיעה בעניין האדם ובהנהגתו בלבד, ויקשה לך כי היה יותר במדרגה כאשר יקנה ידיעת הגלגל וכיוצא בזה מן הנמצאים. דבר זה היה קשיא אם היה קונה ידיעה באדם עצמו, והמגיע אל האדם אז היה אפשר לשאול קשיא זאת, אבל התורה היא גזרה מן השם יתברך ויתעלה שמו, והיא לעול על האדם, כמו שהיא כל התורה כולה שהיא גזרה ועול על האדם. לכך כאשר יקנה האדם הידיעה בהזק ד' אבות נזיקין וכיוצא בו ממשפטי התורה נחשב זה שקנה הידיעה בגזרת השם יתברך ויתעלה שמו אשר גזר על האדם הנהגתו. וזהו ההפרש הגדול שיש בין ידיעת התורה והידיעה בעניין הגלגלים והיסודות עצמן, כי עצמן של דברים אלו אינם כל כך במדרג,ה כי אף שמים לא זכו בעיניו וגם במלאכים ישים תהלה. ואם כן לא קנה דבר מעלה כלל. אבל הידיעה בתורה, אף אם הידיעה בשור ובחמור ובשאר דברים אשר אינם חשובים בצד עצמם במדרגה של השגה הזאת, מצד שדברים אלו הם גזרת השם יתברך ויתעלה שמו על הברואים - זהו מעלת מדרגת הידיעה הזאת. ואף כי אמרנו כי התורה כולה ומצוותיה הם חוקים ומשפטים אשר לאדם שייכים, וכי לא אכפת אל השם יתברך ויתעלה שמו אם שוחט מן הצוואר או מן העורף רק כי כך ראוי אל האדם, מכל מקום הכל מסדר השם יתברך ויתעלה שמו אשר סדר אותן, ומצד הזה העוסק בתורה הוא העוסק בסדר אשר סדר השם יתברך ואין זה דבר מצד האדם ואדרבה הגזרה היא עול על האדם, אם כן אין הידיעה הזאת מתייחסת שיקנה ידיעה באדם רק הידיעה בגזרת השם יתברך וסדר שלו, ודבר זה הפוך כאשר יקנה הידיעה בגלגלים שהוא בידיעת עצמן ואין זה מדרגת מעלה כלל. ומה שהאדם חושב כי כאשר עומד על מהות היסודות והצמחים ובעלי חיים, שקנה מדרגה גדולה, זה הוא בשביל שהדבר הזה נעלם מבני אדם, וחושב כאשר השיג ההשגה שאינה קלה, השיג לדבר גדול מאוד להעלם ההשגה. ואין הדבר כך, שאם כן מי שהשיג השגה עמוקה בנגרות שלא היו יכולים לעשות שאר בני אדם, יאמר גם כן בזה שהגיע לדבר גדול וזה אינו. ומעתה מה דמיון יש לדברי תורה אל הידיעה בנבראים כולם? וכי מתדמה הפעול אל אשר פועלו? כי הידיעה בכל הנבראים היא ידיעת הנברא ההוא ומהותו שאין בזה מדרגה של כלום, רק אם קנה הידיעה בהן לעמוד על הפועל שברא הכל, וסוף סוף הידיעה בנברא במה שהוא נברא מן הבורא יתברך ויתעלה שמו, אבל ידיעת התורה היא הידיעה בגזרת המלך ה' צבאות עצמו. ואם כי היא תורת האדם זה הוא מצד המקבל הגזרה, אבל הגזרה עצמה גזרת השם יתברך ויתעלה שמו תקרא. והנה זה לא נקרא הידיעה בנברא כלל. לכן אנו אומרים שאם יקנה הידיעה במהות האדם ובאבריו ובכל אשר מגיע אל האדם, אין הידיעה של כלום, אם לא יהיה רק כדי לדעת פועל יוצר הכל, וכאשר ישיג הידיעה במשפט תנור וכיריים, הוא יקנה הצלחה נצחית. והפרש דבר זה ידוע לכל איש חכם משכיל, כי ידיעת האדם בעצמו אינו נחשב כל כך, והידיעה במשפטי האדם הוא הידיעה בגזרותיו יתברך, אשר אין זה מתייחס אל האדם כי אם אל המלך ה' אשר גוזר גזירה זאת כמלך הגוזר מצד מלכותו ואליו מתייחס וזהו מעלת הידיעה במצוות. לכן במה שכל השגת החכמה הוא מצורף אל החומר אשר השיג בו, ואין זה מושכל גמור שהרי הוא נסמך אל החומר ואף כאשר הוא משיג במלאכים שהם נבדלים מן הגשמות אי אפשר שלא יהיה אף למלאכים שום צירוף אל החומר, כי מדרגה זאת שהיא הפשיטות מן החומר לגמרי אינה כי אם אל השם יתברך שהוא קדוש נבדל מן החומר לגמרי, ולכך מקדישין את השם יתברך לומר קדוש, כלומר שהוא יתברך בלבד נבדל וקדוש מן החומר. וזהו עניין הקדושה בכל מקום, ולפיכך אף ההשגה במלאכים אינו שכל גמור פשוט שלא יהיה צירוף אל החומר, כי אף אם אינם בגוף יש להם בחינה מה מצרפת אל הגוף, ואם היו המלאכים נבדלים לגמרי מן הגוף, חס ושלום לומר כך, שאם כן מה היה הבדל ביניהם ובין העילה יתברך?! אבל התורה במה שהיא גזרת השם יתברך אינה נסמכת אל שום דבר והיא חכמה בלבד והיא תורה קדושה, ואף כי התורה נסמכת אל הדברים הגשמיים זה אינו כלום, כי אלו היה מצוות התורה בעניין זה שהיה משפט השור מתחייב מן השור כמו שמתחייב מושכל השור מן השור בעצמו היה אפשר לומר כך, אבל משפטי התורה מתחייבים מן השם יתברך הגוזר גזירת התורה על האדם שינהג כך וינהג כך, דבר זה אינו נסמך על דבר גשמי, רק שהם גזירות על האדם מן השם יתברך, לא מן הדבר הגשמי בלבד. וכמו שהתבאר למעלה, כי מצוות התורה גזירה מן השם יתברך מצד אמיתתו וכמו שהארכנו למעלה והרי התורה שכל בלתי נסמך אל דבר לפי שהיא גזירת השם יתברך. [שורש המצוות - רוחני] וכבר אמרנו לך כי התורה שהיא סדר מעשי האדם אשר יעשה האדם הם שכליים, כי עם שהאדם הוא מתייחס אל הטבע, מכל מקום מעשיו בלתי מתייחסים אל הטבע, כמו שהארכנו מאוד, והבן דבר זה. ואם כן התורה היא שכל גמור, ובשביל טעם זה תקרא התורה אור שנאמר: (משלי ו') כי נר מצווה ותורה אור, פירוש כי המצווה הפרטית היא כמו נר שהוא פרטי, והתורה בכללה היא אור גדול והאור הוא רחוק מן הגשמי יותר מן הנר מפני קטנותו, שהוא נר יחידי אין בו מדרגת האור כ"כ. אבל האור שאינו דבר פרטי, יש לו מדריגה יותר, והוא פשוט יותר. ולכך התורה בכללה שכל פשוט יותר, שאין התורה השגות מחולקות כל מצווה ומצווה בפני עצמה, רק כל המצוות שבה מתחברים אל מושכל אחד פשוט. ולפיכך כל התורה תקרא אור שהוא פשוט יותר, אבל המצווה שהיא השגה יחידית ואין מושכל המצווה היחידית פשוט כל כך, לפי גודל המושכל הוא פשיטותו. ולכך המצווה נקרא נר והתורה אור. אף כי פרשנו פירוש אחר בזה בסמוך, והוא עיקר, מכל מקום מה שנקראת התורה אור יורה זה כי התורה מושכל פשוט יותר מכל, שלכך נקראת התורה אור, ובדבר זה היא מיוחדת מבין שאר השגות. והרי לך שלושה דברים ברורים, כאשר תבין הדברים האלו, כי אין קניין ההצלחה רק על ידי התורה ולא זולת זה. ועוד יתבאר. |
