|
תוכן הפרק:
[תורה ובריאה (ג)] [ראיות נוספות שההצלחה נקנית מן התורה] [ההשקפה כי העיקר ידיעת מטפיזיקה] [השקפת חכמים] [המצוות השלמת האדם] [הדרשה: יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים] [א. רק הנפרד מהחומר יכול לקבל התורה] [ב. התורה - צורת המציאות] |
|
[ראיות נוספות שההצלחה נקנית מן התורה] ובזה הפרק נוסף לך טוב טעם ודעת, ולהודיע עוד טעות האנשים האלו. [ההשקפה כי העיקר ידיעת מטפיזיקה] [השקפת חכמים] וגילו דבר זה במקומות הרבה מאוד, ודרשו זה (ב"ר פ' ע"ח) מן הכתוב: כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך. מי הוא גדול, השומר או הנשמר? וזהו באמת דעת חכמים. וקראו המלאכים והגלגלים שהם עבדים משמשים אל הנבראים, וכדכתיב בקרא (בראשית א') וייתן אותם אלוהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. הרי כי תחילת בריאתם היה כדי לשמש את העולם, ולא נבראו לעצמם כלל, והאדם הוא עיקר הבריאה, שהכל נברא בשבילו, והוא בלבד כל המציאות לא זולת זה. ועם שהאדם הוא בעל חומר, הנה מצד צלם אלוהים שנברא בו יש לו מעלה מושגח מן העליונים, וכמו שמבואר במקום אחר, אשר בשביל מעלת צלם הזה שייך אליו התורה, שהרי מצוות עשה רמ"ח כמספר אברי האדם. ולפיכך התורה שהיא תורת האדם, אשר יש לו צלם אלוהים כדוגמת המלאכים, הוא השלמת האדם, לא בזולת זה, כי אין ראוי שיושלם הגדול בפחות. ואם יושלם האדם בידיעת המלאכים, ומכל שכן בידיעת הגלגלים, ואף בידיעת היסודות, ומה שהוא עוד יותר פחות מזה, היה זה השלמת הגדול בפחות. ולפיכך הידיעה בתורה שהוא השלמת האדם שהוא היותר חשוב, והוא עיקר המציאות מצד צלמו שהוא צלם אלוהים, בדבר זה אפשר שיקנה ההצלחה לא בדבר שאין עיקר המציאות. ולכך הגדילו חכמים על כל ידיעת התורה, לא הידיעה בנבראים זולת התורה, מאחר שאין עצם הבריאה רק האדם וכאילו האדם הוא צורה אל הנבראים בעבור חשיבות צורתו שנברא בצלם אלוהים, ולכך ראוי הוא מצד חשיבות צורתו שיהיה צורה אל הנבראים. ופרשנו כי מטעם זה לא נאמר טוב אצל האדם רק אצל וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ודרשו ז"ל (ב"ר פ' ח') מאוד זה אדם ולא נאמר בפירוש כי טוב אצל בריאת האדם כי האדם הוא הכל ולכך נאמר וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מא"ד אותיות אדם לומר כי האדם הכל, והתורה היא צורה משלמת האדם שהוא הכל, עד שהתורה היא צורת השלמה אל כל העולם. וזה אמרם בפרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ח א) |
נסתכלתי בעקביו של אדם, והם כמו שני גלגלי חמה.
|
|
וביאור זה, כי עקביו שהוא סוף שפלותו של אדם, ולהם מדרגה חומרית שהוא שפל, ואלו הם כמו גלגל חמה. ואלו הפנים יש להם מדריגה בצורה, כי כבר אמרנו שהאדם נחשב כמו צורה לנמצאים, והנמצאים כולם, אף החמה שהוא ראש לעולם, הוא כמו מדרגת החומר אליו. ולפיכך אמר נסתכלתי בשני עקביו של אדם הראשון והם כמו גלגל חמה. ודבר זה בארנו במקום אחר. [המצוות השלמת האדם] ואם לא היה דעת רז"ל לומר כי חביבות שלו על כל העולם אף מן המלאכים, לא היה צריך לומר כי האדם חביב, דוודאי חביב מן כל בעל חי. אלא שרצו בזה לומר מצד שהוא בצלם אלוהים חביב אף מן המלאכים, ואמר כי יש כאן חיבה על חיבה במה שנתן להם כלי חמדה, שהתורה היא השלמת האדם. והוא שאמרו (יבמות ס"א א) אתם קרויים אדם וכו'. ולמה לא נקראו עובדי כוכבים אדם? רק בשביל שאין להם התורה שהיא השלמת האדם בעצמו, שיש בתורה רמ"ח מצוות עשה להשלים האדם שיש לו רמ"ח אברים, וכן שס"ה מצוות לא תעשה להשלים האדם מצד החומר, עד שעל ידי התורה הוא אדם לגמרי כמו שהתבאר. ומזה יתבאר לך כי אין השלמת האדם רק כאשר הוא מושלם בתורה השכלית, לא בהשגת שאר הנבראים, רק השגת התורה השכלית, שהיא כמו צורה והשלמה לאדם אשר האדם הוא כל הבריאה, וכאשר משיג בהשגתו התורה שהיא השלמת האדם, הוא משיג בהשגת הכל וזהו מדרגה היותר עליונה. והנה כאשר יתבאר לך זה, לא יהיה לך ספק שאין ראוי בשום ידיעה לקנות ההצלחה, רק בהשגת דבר שעל ידו יושלם הכל. ודבר זה הוא הצלחתו ואין זה רק בידיעת התורה. [הדרשה: יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים] |
יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים.
יבוא טוב - זה משה דכתיב: ותרא אותו כי טוב. ויקבל טוב - זו תורה דכתיב: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. מטוב - זה הקדוש ברוך הוא דכתיב: טוב ה' לכל. לטובים - אלו ישראל דכתיב: הטיבה ה' לטובים וגו'. יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. יבוא זה - זה משה דכתיב: כי זה משה האיש. ויקבל זאת - זו תורה שנאמר: וזאת התורה. מזה - זה הקדוש ברוך הוא דכתיב: זה אלי ואנווהו. לעם זו - אלו ישראל שנאמר: עם זו קנית. |
|
עד כאן.
הנה בא לבאר שני דברים גדולים: האחד אשר אמרנו בפרק שלפני זה, כי התורה מיוחדת מכל הנבראים, שכל הנבראים יש בהם בחינה שמתייחסים אל החומרי, והתורה מצד שהיא גזרת השם יתברך אינה מתייחסת אל החומרי רק אל גזרת השם יתברך. ומצד הזה אין בה בחינה חומרית כלל וכמו שהתבאר. והשני במה שהתורה היא השלמה וצורה אל האדם שהוא נחשב צורה אל העולם, וכמו שנתן שבח והודאה על המעלה במה שיש בתורה האמיתית והיושר ביותר כמו שהתבאר למעלה, ועל זה אמר בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי, בא עתה לבאר שתי מעלות האחרונות. ולכך אמר יבוא טוב, לשון טוב מורה על הדבר שהוא נבדל מן החומרי, וזה ידוע לפי שדבק בחומר ההעדר והחסרון שהוא רע. ואין ספק בדבר זה כלל ובארנו באריכות במקום אחר. [א. רק הנפרד מהחומר יכול לקבל התורה] ולפיכך אמר: יבוא טוב - זה משה, כי מדרגת משה נבדל לגמרי מן החומרי. ודבר זה ידוע מאוד שזהו מעלת משה, ולכך היה מתנבא באספקלריא המאירה, וכבר הארכנו בזה בחיבור גבורת השם אצל כי מן המים משיתהו, ובכמה מקומות, שזה עיקר עצם משה שהיה נבדל מן החומר, ולכך הוא בלבד היה פורש מן האישה, ונקרא איש אלוהים. ויקבל טוב - כבר התבאר כי התורה בפרט יותר מכל אין לה התייחסות אל החומרי במה שהיא גזרת השם יתברך בלבד כמו שהתבאר, וכל הנמצאים בצד עצמם הם מתייחסים אל החומר ולפיכך תקרא התורה לקח טוב. מטוב - הוא הקדוש ברוך הוא שהוא קדוש ונבדל מן החומר בלי תכלית, כאשר מקדישין אותו מלאכי השרת קדוש קדוש קדוש, טובים - אלו ישראל שהם קדושים נבדלים מפחיתות החומרי שיש לאומות העולם, ודבר זה התבאר גם כן במקומות הרבה עד שהוא ידוע מאוד כי מדרגת ישראל שאין להם פחיתות החומר כמו שיש לאומות העולם, ולפיכך נקראו טובים שכל אשר נבדל מפחיתות החומר הוא טוב שהרע הוא בחומר. [ב. התורה - צורת המציאות] יבוא זה הוא משה כי כבר אמרנו ונתבאר במקום אחר כי משה נקרא זה בשביל שהיה צורת ישראל והוא המשלים את ישראל, ולכך אמרו (שמות ל"ב) כי זה משה האיש כלומר כי משה הוא כמו צורה אל ישראל ולא ידענו מה היה לו ואי אפשר להיות בלא משלים הכל ולכך רצו לעשות אלוהים אשר ילכו לפניהם, וזה שאמרו כי זה משה האיש כי משה נקרא איש מטעם זה גם כן כמו שהתבאר במקום אחר ובשביל טעם זה עצמו נקראו ישראל עם זו שגם הם צורה אל כלל העולם כי ישראל משלימים הכל ונותנים צורה אל כל העולם, ובלא ישראל אין נחשב לכלל וכבר בארנו זה גם כן במקום אחר. ותראה שכן הוא כי יש לישראל מדרגת הצורה שכבר אמרנו כי ישראל היו נקראים אדם בפרט כמו שאמרו (יבמות ס"א א) אתם נקראים אדם, ואין מכחישי התורה נקראים אדם. והאדם הוא צורה והשלמה אל כל העולם. ולכך תמצא הסגולה של צורה באדם, וכמו כן בישראל כי כל הדברים הצורה באה באחרונה והחומר קודם, כי הצורה הוא המשלים ראוי שיהיה באחרונה, ולפיכך נברא האדם באחרונה לכל מעשה בראשית, וכמו שבארנו זה במקומו, כי יש על האדם משפט הצורה שהיא באה באחרונה. וכן תמצא בישראל שכל האומות נבראו קודם כי שבעים אומות היו בדור הפלגה כחז"ל (פדר"א פ' כ"ד) ואף עמון ומואב תמצא כי היו לעם קודם שהיו ישראל, כי כאשר יצאו ממצרים והיו לעם כבר ישבו עמון ומואב בארצם, שמזה תראה כי היו לאומות ונתיישבו בארצם קודם ישראל, כי יש על ישראל משפט הצורה שהיא יוצאת באחרונה, והנה ישראל ראויים שיקראו עם זו שהם צורת השלמה לעולם. והתורה גם כן ראויה שתקרא זאת כי היא צורה לישראל כמו שהתבאר איך התורה היא כמו צורה לאדם, ולכך ראוי שתקרא התורה זאת בפרט. והש"י על הכל שהוא צורה אחרונה אל הכל משלים הכל, ולפיכך נקרא זה, והדברים אלו מבוארים וידועים. הרי לך כל דברינו אשר אמרנו בפרק הקודם ובפרק הזה, אשר רצו חכמים לבאר כי העסק בתורה הוא תכלית האדם, ועל זה אמר הכתוב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, וביאור עניין זה אחר שהתורה היא צורת כל המציאות ראוי שיהיה עמל בתורה יומם ולילה ויום ולילה הם כל המציאות כי איך ייקח דבר שהוא של תורה וייתן לאחרים, כי מאחר שהתורה היא השלמת הכל ייתן לתורה הכל הוא כל זמן שהוא יום ולילה. והתבאר לך כי מחשבת האנשים האלו הוא הבל אשר רדפו אחר המושכלות, והנה סכלו ורחקו מן דרך האמת הוא דרך העולה אל הר ה' ואל מקום קדשו, ועוד יתבאר. |
