|
תוכן הפרק:
[תורה ובריאה (ד)] [התורה כוללת את כל ההשגות] [שלוש מדרגות בתורה] [סיכום: התורה היא זיכוך הנפש] |
|
[התורה כוללת את כל ההשגות] דע כי התורה התמימה תקיף גם כן בכל ההשגות ולא תחסר כל בה, ואם כי נראה בעיני האדם כי דברי התורה הם כדברים פחותים ושפלים, אין בזה תמיהה, כי קרה לתורת האדם מה שקרה אל האדם, כי האדם עומד בתחתונים, עם שיש לו נשמה שהיא חצובה מתחת כסא כבודו יתברך ממדרגה עליונה, גם זורח עליו צלם אלוהים שהיא המעלה העליונה. כך הם מצוות התורה, עם שהם דברים גשמיים, יש להם סוד פנימי שהוא עומד ברומו של עולם. ומעתה אל יתמה האדם איך יזכה האדם לעולם הבא על ידי התורה שהיא בדברים הקטנים והפחותים, כי השאלה הזאת גם כן כמו השאלה על האדם, איך יזכה האדם בעל חומר לחיים הנצחיים. שהתשובה בזה עם שהאדם הוא בעל גוף וחומר, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, כי יש בו רוח אלוהים, נשמה קדושה אשר הנשמה הזאת חצובה מתחת כסא הכבוד ובשביל הנשמה הזאת זוכה האדם אל חיים הנצחיים. וכך עם שמצוות התורה נראה שהם בדברים הפחותים, יש במצוות דברים עליונים על הכל מגיעים עד עולם הבא, עד שמצוות התורה שמחויב האדם לפעול הם דומים לגמרי אל האדם ונשמתו. ולפיכך כמו האדם עצמו אשר הוא עומד בעולם הזה ונשמתו מגיע עד עולם הבא, כך התורה והמצוות שמחויב האדם לפעול הם בדברים שהם בעולם הזה, ותכלית מדרגתם עומד ברומו של עולם. וכך סבירא ליה לתנא (קידושין ל"ט ב) שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, כי למעלת מדרגת המצוות ופנימית שלהם, אין ראוי שיהיה תשלום שכר מצוות בעולם הזה זולת מצווה שהוא טוב לבריות, כמו כל אותם שאמרו כבוד אב ואם גמילות חסדים והבאת שלום, מתוך שהם טובות האדם שהוא בעולם הזה, ראוי שיאכל פירות בעולם הזה. ולא כן שאר מצוות שאין שכרם רק בעולם הבא. ובמדרש הנעלם (זוהר בהעלותך קנ"ב א) |
אמר ר' שמעון: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא, אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא, אנן יכלין למעבד באורייתא מלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מלה דעלמא אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא, אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין ורזין עילאין.
תא חזי: עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו ישראל לתתא מלאכי עלאי לעילא, מלאכי עלאי כתיב בהו: עושה מלאכיו רוחות (האי באתר עלאה) בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא ואי לא מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה על אחת כמה וכמה. כיון דנחתת להאי עלמא, אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל, ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דהאי לבושא איהו אורייתא ממש, ולא מלה אחרא, תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושא דאורייתא. תא חזי אית לבושא דאתחזי כלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאיתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר, חשיבו דהאי לבושא גופא חשיבותא דגופא נשמתא, כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בהאי לבושא דאיהו סיפור דאורייתא, ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות האי לבושא, אינון דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות האי לבושא, חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. תא חזי הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא, שמייא וחיליהון אלין אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהו תפארת ישראל ועל דא איהו גופא לנשמתא, נשמתא דמארן דא תפארת ישראל דאיהו אורייתא ממש, ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא, ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא דעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא ועל דא כל אינון מילין וכל אינון ספורין לבושין אינון. עד כאן לשונו. |
|
ואף על גב שהוא לא אמר שהתורה היא לבוש למלין עלאין רק בשביל הספורין שהם בתורה שלא יבזה אותם האדם, מ"מ בכלל הזה גם כן מצוות התורה, שאי אפשר שיהיה בעולם החומרי הזה רק בגוף והם המצוות הגשמיות.
וכמו שברא האדם שיהיה בו הצלם האלוהי הנבדל, כך זאת תורת האדם עם שכל דבריה דברים עליונים הם עומדים בדברים הגשמיים, וכאשר משיג בדברים הגשמיים הלא הדברים ההם נמשכים אל הדברים שהם סודי התורה, וכאלו האדם דבק באותו שכל האלוהי כי התורה היא אחת. ובפרק בני העיר (מגילה ל"ב א) אמר רבי פרנך: האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. ומוקי ליה שם ערום בלא אותה מצווה. ויש לשאול למה נקבר ערום בלא אותה מצווה בהא מלתא דווקא? אבל הטעם, כי כשם שהתורה בעצמה לא באה בעולם אלא במלבוש ולא היה אפשר שיהיה האדם אוחז בתורה כי אם על ידי מלבוש התורה, כשם שהנשמה אי אפשר שתהיה בעולם כי אם על ידי גוף שהוא מלבוש הנשמה, גם כן האוחז ספר תורה הכתובה בלא דבר אמצעי אין אחיזה לאותה מצווה, כיוון שאין אחיזה לתורה כי אם על ידי מלבוש גשמי, ולכך נקבר ערום בלא אותה מצווה. שהאחיזה לתורה בלא מלבוש גשמי אין זה אחיזה, כיוון שהתורה שהיא בעולם, אינה עומדת רק על ידי מלבוש ועל ידי זה הוא האחיזה, וכך התורה שהיא לפנינו, אין ראוי שיהיה לה אחיזה כי אם על ידי המלבוש, ואם אוחז בתורה ערום בלא מלבוש נקבר ערום בלא מצווה. והנה הדברים האלו כמו דברי המדרש הזה, שיש לתורה לבוש שהוא מתלבש בה וכל דברי תורה הם דברים פנימיים עומדים ברומו של עולם. [שלוש מדרגות בתורה] |
אמר רב הונא ברבי יהודה אמר רבי אמי:
לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור וכו' אפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. |
|
וביאור עניין זה, שיש לתורה שלוש מדרגות: המדרגה האחת מדרגה הנגלית לכל אדם, המדרגה השניה הוא הנסתר בתורה שאינו מובן רק לחכמים ולנבונים, המדריגה השלישית הוא שיש בתורה דברים מורים על עולם הבא, ודבר זה לא יושג לשום אדם כי עין לא ראתה אלוהים זולתך. וכל הנבראים לא ראו רק עולם הזה לא עולם הבא שהוא עוד יותר במעלה, שעליו נאמר (ישעיה סלקא דעתך) עין לא ראתה אלוהים זולתך. ולפיכך יש לקרות התורה שנים מקרא ואחד תרגום, תרגום הוא הנגלה, שהרי התרגום הוא לשון שהכל יודעים. ושנים מקרא: האחד על מדרגה שהיא לחכמים, ולפיכך הוא בלשון הקודש, השני הוא על מעלה יותר עליון, הוא הפנימי שאין לשום אדם השגת עולם הבא. וזהו שאמר כל המשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו, כי מן עולם הבא ששם אריכות ימים ושנים באים לו אריכות ימים ושנים. וכן האדם גם כן יש לו מדרגות אלו: האחד הגוף הנגלה, השני הנשמה הנעלמת, השלישי המדרגה שיש באדם שהוא מוכן לעולם הבא. וזה שאמרו חכמים (ב"ר פ' י"ד) |
וייצר ה' אלוהים שתי יצירות: אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא,
וזהו מדרגה אחרונה והכל בכוח בריאה זאת, והוא צלם אלוהים שנברא בו האדם. ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה היא עולם הבא. |
|
ודבר זה בארנו במקום אחר ביותר.
ויותר נראה, והוא נכון, כי מלמטה למעלה נאמרו. כי התרגום הוא למעלה העליונה, היא מדרגת עוה"ב, וזה כי התרגום אינו נחשב לשון כלל. כמו שאמרו (מגילה י' ב) והכרתי לבבל שם ושאר, אלו כשדים שאין להם כתב ולשון, מלאכי השרת מבינים זה הלשון כחז"ל שהרי אמרו (שבת י"ב ב): ישראל ששואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאינו לשון המלאכים. ולכך פעם שלישית הוא תרגום, כי הוא כנגד עולם הבא, שאין שייך למלאכים עולם הבא כי אם לישראל כמו שהוא ידוע. והוא דבר מבואר ברור למשכילים שאין ספק בזה כלל למי שיודע ברזי תורה ונתבאר במקום אחר: מכל מקום הדברים מבוארים, כי התורה הזאת גבוה על גבוה ומדרגה על מדרגה יש לה, עד עולם הבא. והרי התבאר כל הדברים, שאף אם נראים דברי תורה כדברים פחותים מאוד, עם כל זה מגיעים עד עולם הבא. והרי לימוד התורה מתייחס אל האדם, כי כמו שהאדם אף שהוא בעולם הזה הגשמי, הוא בשר ודם זוכה לעולם הבא שהוא מסולק מן הגשמי, כך התורה עם שהאדם מתעסק בדברים שהם גשמיים והם המצוות, יגיע על ידי זה אל המעלה העליונה שהוא פנימית התורה ודבק בשם הזה הם סודי התורה. ולפיכך העוסק בתורה העסק הוא בדברים גדולים. כי אין לך לומר כי כאשר יעסוק בדברים הגשמיים כמו נזק שור ובור וכיוצא בזה שאין לו עסק בדברים הפנימיים, שאם כן האדם שהוא עומד בעולם התחתון אין לו חלק בעולם העליון הנבדל, רק שצריך לומר כי הנשמה הנבדלת עומדת בגוף, ומכל מקום יש לה דביקות למעלה עד עולם העליון, וכך כאשר עוסק בדברים הגשמיים יש לו דבקות בפנימיות התורה ומגיע עד עולם העליון. ואם כי לפי מחשבותיהם שיש יתרון לחכמות מה שהם מעיינים בדברים הגדולים והחשובים ואילו התורה אינה מעיינת בדברים החשובים, הרי התבאר הפך זה: כי התורה עם שנראים דבריה בדברים השפלים, הרי התורה הזאת מתקשרת עם פנימיות התורה והנה עיון התורה בדברים הגדולים על כל שאר החכמות. ואף אם אין הדברים הגדולים ידועים אל המשיג, מכל מקום המלבוש קרוב אל הגוף, והגוף הוא קרוב אל הנשמה, עד שהכל מתחבר ומתדבק בהשגה עליונה, ובזה יש דבקות לאדם במדרגה היותר עליונה היא מדרגת עוה"ב. ויש לאדם לימוד כפי ערך האדם אשר הוא גם כן גשמי, ועם כל זה מצד הנשמה יש לאדם דבקות למעלה למעלה, וכן כאשר עוסק בדברים שהם גוף מתחבר תורה זאת בהשגה עליונה, ובזה הותרה השאלה גם כן. הרי לפניך דברים נכבדים ויקרים מאוד ששוב לא יהיה לך ספק כי מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו אשר נתן השם יתברך לנו העסק בתורה. [סיכום: התורה היא זיכוך הנפש] לכן חכמי המשנה וחכמי האמוראים, ואחריהם כל חכמי לב האחרונים, לא בחינם טרחו בהוויות דאביי ורבא, בדבר שנראה קל אצל בני אדם, כי המצוות כולם הם צירוף נפש האדם ולפיכך החכמה בהם הוא הצירוף הגמור. ולא כך דבר שאינו מגיע לשום מצווה, אף אם הוא השגה גדולה בדברים הגדולים ועליונים, הרי הדבר הזה אין צירוף הנפש שעל ידו ידבק בו יתברך, כמו שהוא המצווה וכדכתיב (משלי ל') כל אמרת אלוה צרופה כמו שאמרנו למעלה. וכמו שהמצווה בעצמה היא צירוף נפשו עד שעל ידי זה הדבקות בו יתברך, כל שכן הלימוד בתורה הוא צירוף הנפש יותר עד שיקנה הדבקות בו יתברך שכל חכמה היא צירוף הנפש: וזה אמרם בסוף נדה ובפרק בתרא דמגילה |
תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא,
שנאמר: הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות עולם. |
|
עד כאן.
וביאור עניין זה, כי ההלכה הוא בירור וצירוף הדין, ומפני זה ראוי שההלכה היא צירוף האדם גם כן עד שהוא בן עולם הבא, וכמו שיתבאר בפרק שאחר זה. ואם יש לך לב להבין אז תבין שמה שרמזו במה שאמרו זה ששונה הלכות, הם הדברים שאמרנו כי השונה הלכות אף כי שונה בדבר קטן דבר זה הולך ועולה עד למעלה ולכן אמרו זה ששונה הלכות, ואי אפשר לפרש יותר, ולכך בני שמע בקולי לאשר איעצך: תלך בעקבות אבות העולם שהם עשו עיקר לימוד התורה ומצוותיה ודקדוקי המצווה ודקדוקי דקדוקיה, ושאר חכמות אף כי כל ראתה עינם ולא נעלם מהם דבר, מכל מקום דבקו בדרכי התורה בדיניה ובמשפטיה קטן וגדול שם הוא, כי אמרת השם יתברך במצוות הם הצירוף עד שיגיע האדם אל הדבוק בו יתברך. ולפיכך כתוב מגן הוא לכל החוסים בו. ודרשו (תנחומא שמיני) מגין עליו, סוכך עליו, והוא הדיבוק בו כמו שנתבאר למעלה. והידיעה במצוות הוא צירוף הנפש עוד יותר. והבן הדברים האלו וקשרם על לבך ועשה אותם עטרה לראשך ואל ילוזו מהם עיניך, כי הם דברי אמת ויושר ברורים מאוד. |
