|
תוכן הפרק:
[האבות והתורה (ב)] [אברהם מיוחד לקיים את התורה] [יצחק - מידת הדין = שחיטה] [האבות קיימו מצוות עשה] |
|
כבר התבאר לך שאלה ראשונה. [אברהם מיוחד לקיים את התורה] ועוד יש לך להבין בחכמה, כי מידת אברהם היא מידת התורה. כי התורה תקרא תורת חסד דכתיב: (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה, וזה מצד כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ואף כאשר תמצא בתורה מיתות וכריתות אין תכלית התורה רק להעמיד הטוב בעולם שלא יהיה נמצא שום רע. ודבר זה רמזו חכמי האמת בפרק קמא דסוטה (י"ד א) |
תניא ר' שמלאי אומר:
התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים, ויעש ה' לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב: ויקבור אותו בגי. |
|
ביארו בזה דבר גדול, כי כל עניין התורה כדי להעמיד הטוב שיהיה בעולם, ולפיכך התחלתה גמילות חסדים שהוא עשיית הטוב לבני אדם ותכלית התורה הטוב הגמור. וזהו אמרם במדרש (דברים רבה פ' כ') |
מימינו אש דת למו
התורה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, אש לבנה חרותה באש שחורה. |
|
ביאור זה, כי האש דבר שאינו גשמי כי אין באש גוף גשמי, ולפיכך כל דבר שאינו גשמי נקרא אש, ורצה לומר כי אין מצוות התורה נושא שלה עניין גשמי, כאשר יראה האדם בתחילת המחשבה שהתורה כל ענייניה סדר ונימוס קיום האדם הגשמי בלבד, ובשביל כך היה נושא של תורה גשמי הוא קיום קיבוץ בני אדם כמו שחשבו מקצת בני אדם. אבל אין הדבר כך כי אין התורה נושא שלה עניין גשמי, ולכך אמר שהיא כתובה על אש לבנה, שהאש אינו גשמי והלובן מורה על הזכות והטוב. וזה כי כל עניין התורה הוא לקיים הטוב האלוהי, וזהו היסוד שעליו נבנה הכל, להעמיד הטוב האלוהי, ומפני כי יש טוב ואין בו מושכל אמת, אבל התורה יש לה מדרגה זאת שיסוד שלה שהכל נבנה עליו הוא הטוב האלוהי והוא אמת וברור מאוד, ולפיכך אמר כתובה באש שחורה, כי אין דבר יותר ניכר ומבורר מן אש שחור שהוא ניכר לגמרי, לכן עניין התורה יש בה שני דברים, שיסוד שלה הטוב האלוהי, ומכל מקום דבריה מבוררין וניכרין מאוד ולקמן יתבאר עוד.
ולכן שתי שמות יש לתורה: תורת חסד מפני שכל עניין התורה לעשות הטוב האלוהי, וכנגד זה אש לבנה. ונקראת תורת אמת מפני אמיתת הדברים שהם ברורים בתורה, ולכן היא חרותה באש שחורה שהוא ניכר לגמרי. ומפני זה אברהם שהיה מידתו החסד, ראוי מצד עצמו אל התורה שהתורה היא תורת חסד וזהו מידתו של אברהם, ולכך קיים אברהם כל התורה מעצמו מפני שזה מידתו מעצמו הוא הטוב והחסד כאשר ידוע ממידתו שהיה גומל חסד לכך התורה היא מידתו. אבל יעקב אף כי היה מידתו האמת וכדכתיב: (מיכה ז') תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם, הלא אי אפשר לאדם במה שהוא אדם להיות דבק במדרגה זאת, כי האמת חותמו של הקדוש ברוך הוא ואין המידה הזאת היא מידת אמת בעולם הזה שהוא עולם השקר, ולכך מצד מידת האמת אין ראוי העולם הזה אל התורה שהיא אמת, רק אברהם שהיה מידתו החסד והוא ראוי אל העולם הזה דווקא ולכך אברהם מצד המידה הזאת ראוי להיות דבק בתורה לגמרי לכך קיים אברהם כל התורה כולה. אבל במדרש אמרו, בזכות יעקב נתתי תורה לישראל. כמו שאמרנו בחיבור גבורת ה'. וזהו עניין אחר ואין להאריך בזה. אמנם עוד יתבאר בסמוך. [יצחק - מידת הדין = שחיטה] |
אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי
וקראת לשבת עונג וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך. |
|
ואמרו ז"ל (שבת קי"ח א): |
כל המענג השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים
שנאמר: והאכלתיך נחלת יעקב אביך. לא כאברהם שנאמר בו כי כל הארצות האל. אלא כיעקב, שנאמר בו ופרצת ימה וקדמה וגו', |
|
הרי כי השבת הוא ראוי אל מידת יעקב, ולכך מי שמענג אותו נותנים לו נחלת יעקב. והדבר הוא מבואר לחכמים כמה שאמר לפני זה, וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. והקדושה הוא בפרט ליעקב דכתיב: (ישעיה כ"ט) והקדישו את קדוש יעקב. ועניין זה אין כאן מקומו. ולכך כל אחד קיים המצוות הראויים לפי מידתו, ולא שתאמר כי לא קיים יצחק רק מצוות שחיטה ויעקב מצוות שבת, שזה אינו דוודאי היו מקיימים שאר מצוות גם כן, רק מפני כי אלו המצוות ראויים לכל אחד ואחד מצד עצמו דהיינו מצד מידתם נחשבת המצווה כאלו היו מצווין עליה והשכר יותר גדול, שכאשר הוא מצווה מן השם יתברך דבר זה יותר במדרגה שהרי הוא מצווה מן השם יתברך אשר רוצה וחפץ שיעשה המצווה, ודבר זה אין ספק, כי המצווה היא יותר במדרגה ובחשיבות כאשר הוא מחויב בה, וכאשר היא רשות אינה נחשבת כל כך. וזהו אמרם (ב"ק ל"ח א): |
גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
|
|
ואין פירושו רק מה שאמרנו, כי הדבר שהוא חוב ומוכרח הוא יותר במדרגה ממה שהוא רשות שאם לא היה יותר במדרגה לא היה מחויב, ועל כל פנים יותר יש מעלה כאשר המצווה מחויבת או קרוב לחיוב, ויעקב היה מקיים שבת שכך ראוי לפי מידתו, דבר זה קרוב לחיוב והמדרגה יותר בזה. ולכך נכתב אצל כל אחד ואחד המצווה הראויה לפי מידתו אף על גב שהיו מקיימין כל המצוות, המצוות האלו שרמז הכתוב שהיו מקיימין היו קרובים אל החיוב ומדרגת אלו המצוות יותר. כי לפי מידתו של אברהם ראוי לעשות כל התורה כמו שהתבאר, ולכך שכרו יותר ממה שהיה אצל אחרים אף שהיו מקיימין המצוות כיון שלא היה זה לפי מידתו ואין המעלה כל כך. אמנם כל זה הוא במצוות עשה. לפי שמצוות עשה היא לקניין מעלה והשלמה ולא היו מחסרים עצמם מן קניין השלמות, אבל מצוות לא תעשה שאין בהם קניין מעלה כלל רק שהוא מחויב שלא יעשה דבר זה אין בזה קניין מעלה, רק אם באה עבירה לידו וניצול מקבל על זה שכר. כדאיתא בפרק קמא דקדושין (ל"ט ב), מכל מקום בעצם מצוות לא תעשה אין בהם שכר ואם לא היה מחויב כלל, אם כן למה יקיים שלא לצורך, כיון דאמרינן בפרק קמא דקדושין (שם) שאין מקבלין על לא תעשה שכר כעושה מצווה רק אם באה עבירה לידו, ובשום מקום לא מצינו שיש שכר כאשר מקיים מצוות לא תעשה. וראיה לזה הנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, ואם מקיימות המצווה יש להן שכר על זה כמי שאינו מצווה ועושה, ואצל מצוות לא תעשה שהנשים פטורות, אם מקיימות המצווה אין בזה שכר כלל, כי הנשים פטורות מלטמא למתים ומבל תקיף, ואם מקיימות המצוות אין כאן שכר כלל, אלא כמו שאמרנו כי אין בקיום מצוות לא תעשה שום שכר. וכך איתא בהדיא בפרק קמא דקדושין (שם) |
והא דאמרינן ישב ולא עבר עבירה,
נותנים לו שכר כעושה מצווה מוקי לה כשבאה עבירה לידו וניצול. |
|
[האבות קיימו מצוות עשה] ומה שאמרו בערבי פסחים (קי"ט ב) כי יעקב לא היה רוצה לברך מפני שנשא ב' אחיות זהו עניין אחר, כי יעקב שנשא ב' אחיות ידע כי היה ראוי שישא ב' אחיות, ואין ספק כי כל זיווג האבות לא היה במקרה רק מאת ה' היה זה, ובשביל שהיה ראוי יעקב שישא דווקא אחיות ודבר זה יהיה אסור בסוף, דבר זה קצת חסרון מה שהיה מסוגל ומוכן לדבר כזה. אבל יצחק אף שהיה מותר גם כן לישא ב' אחיות מכל מקום לא היה מוכן לזה שישא ב' אחיות דבר שיהא אסור בסוף, כמו יעקב שהיה מוכן לדבר שיהיה אסור בסוף ובשביל כך לא היה רוצה לברך: ומעתה יתורץ לך הא דקאמר (חולין צ"א א) וטבוח טבח פרע להם בית השחיטה. וכן שיטול גיד הנשה בפניהם, כמאן דאמר נצטווה יעקב על גיד הנשה. והקשו בתוספות אף על גב דלא נצטוו שמא מעצמם היו מקיימים כמו שחיטה. כי לפי זה אין קשיא כי חלוק והפרש גדול יש בו, כי גיד הנשה מצוות לא תעשה הוא, ואם לא היו מחויבים לא היו מקיימים, אבל שחיטה מצוות עשה, בודאי היו מקיימים אף על גב שעדיין לא נצטוו, כמו שהתבאר למעלה ואין ספק בפירוש זה. ועוד יתורץ בזה קושיא גדולה (בפרק כל שעה) (נדה ס"א א) אצל בגדי כלאים שמותר לעשות מהן תכריך למת. והקשו שם בתוספות דזה הוי לועג לרש, דהא אסור לכנוס בטלית שיש בו ציצית לבית הקברות משום דהוי לועג לרש, והכי נמי הוי לועג לרש לבישת כלאים. ולפי דברינו לא קשיא כלל. כיון שמת פטור מן המצוות. אם לא יקיים מצוות לא תעשה אין כאן הלעגה על המת. כי מי שמחויב במצוות ומקיים מצוות לא תעשה, ומי שאינו מחויב במצוות - כגון זה שאין צריך לקיים מצוות כלאים - ואינו מקיים מצוות לא תעשה, שניהם הם שווים. כי המחויב, כאשר קיים המצווה ולא עבר, לא עשה חטא ולא קנה שלמות, אף הפטור, כאשר לא קיים המצווה, כיון שהוא פטור לא עשה חטא ולא קנה שום שלמות, ולפיכך אין כאן לועג לרש. אבל כאשר לא קיים מצוות עשה, אף על גב שהוא פטור, אינו דומה פטור למי שהוא חייב בדבר וקיים המצווה, שזה קנה שלמות, וזה אף שהוא פטור לא קנה שלמות כלל. ובזה שלא קנה שלמות דבר זה הוי לועג לרש והרי הדבר הזה ברור ואין ספק בפירוש זה: יש במדרש (פסיק' זוטר' וישלח) שיעקב אמר לעשו: |
עם לבן גרתי, אף על פי כן תרי"ג מצוות שמרתי.
|
|
אם כן מוכח שיעקב שמר כל התורה כמו אברהם. ולפי זה צריך לומר כי יעקב היה מוכן גם כן לכל התורה כמו אברהם. והטעם כמו שאמרנו, שהתורה תקרא תורת חסד דכתיב (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה, ובשביל כך זכה אברהם שמידתו החסד אל התורה כמו שהתבאר.
וכך תקרא התורה תורת אמת, על שם שיש בה האמת הברור. ולכך זכה יעקב שמידתו האמת אל התורה כדכתיב: (מיכה ז') תיתן אמת ליעקב חסד וגו'. לכך היה כל אחד, הן אברהם הן יעקב, ראויים אל כל התורה: אברהם מצד החסד והטוב שבתורה, ויעקב מצד האמת שבתורה. ולפי זה מה שאמר תרי"ג מצוות קיימתי, והרי נשא ב' אחיות - רצה לומר כי אלו שתי אחיות נשא על ידי רוח הקודש, דכמו שקיימו כל התורה על ידי רוח הקודש כך הותרו להם גם כן איזה מצוות על ידי רוח הקודש. ובזה שלא נשא יעקב ב' אחיות זולת אלו שתים, קיים אישה אל אחותה לא תיקח, רק אלו ב' אחיות שהיה על ידי רוח הקודש, כי אין ספק כי זיווג של אבות היה מן השם יתברך על ידי רוח הקודש. ולפי זה ראוי לומר כי גם יצחק אבינו שהיה אחד מן האבות שהיה להם המעלה העליונה והיו קרובים אל מעלת התורה, לכך גם כן היה מקיים כל התורה. רק שעל כל פנים יש חלוק והפרש ביניהם, כי אברהם שהיה מוכן לגמרי אל התורה, וכאילו היה מצווה, ולפיכך כתיב אצלו (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי חוקותי ותורתי, אבל יעקב לא היה כל כך מסוגל אל התורה, שיהיה נחשב כאלו היה מצווה מן השם יתברך. ויצחק לא היה מוכן גם כן אל התורה שיהיה, כמו יעקב כמו שאמרנו, ומכל מקום היו מקיימים התורה מעצמם. והרי התבאר לך הכל על נכון ואין ספק באמיתת אלו הדברים, וכבר הארכנו בזה בפרשת ויגש בחיבור גור אריה. |
