|
תוכן הפרק:
[התורה ניתנה על ידי אדם מיוחד - משה] [בנבואת משה מיוחדת] [בין משה לבלעם] [משה ושלמה] [התורה צריכה להינתן על ידי אדם כמשה] |
|
[התורה ניתנה על ידי אדם מיוחד - משה] ואף כי התורה היא תורה אל הכלל, נתנה על ידי משה. והעניין הוא כמו שהעניין בנפש האדם, אשר הלב מקבל החיות למעלתו ולחשיבותו, והוא שולח החיות לכל האברים, ואין בכל אבר ואבר החיות בפני עצמו. ומה שאמר בפרק בתרא דמכות (כ"ג ב) |
תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני שנאמר: תורה ציווה לנו משה
תורה בגימטריא תרי"א. אנכי ולא יהיה לך - מפי הגבורה שמענום. |
|
עד כאן.
ויקשה לך למה שמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה? ודבר זה בוודאי ראוי שיהיה כך. כי בדיבור אנכי הוא שקבלו השם יתברך לאלוה, וכן לא יהיה לך שלא יהיה להם אלוה זולת השם יתברך. שאם היה להם אלוה זולת השם יתברך, היו מבטלים מלכותו יתברך חס ושלום. והנה דבר זה, שהוא קבלת מלכותו עליהם, אינו לכל יחיד ויחיד, רק לכלל ישראל, שאין השם יתברך מייחד שמו יתברך על יחיד לומר אנכי ה' אלוהיך, רק על כל האומה. ואי אפשר לומר באלו שתי מצוות שהמצווה היא לכל יחיד ויחיד בעצמו, שאין השם יתברך מלך על יחיד, שאין מלך בלא עם. ולפיכך באלו שתי דיברות שהם לכלל ישראל ביחד, היה במה שהם עם אחד, והשם יתברך מלך עליהם. ובכלל זה משה עם כל ישראל ומשה נכלל עימהם, רק שאר הדיברות אינם מצד שהם כלל אחד. [בנבואת משה מיוחדת] ומה שאמרו בספרי (סוף ברכה) |
ולא קם נביא בישראל כמשה עוד, אבל באומות קם.
שלושה דברים היו במשה מה שלא היו בבלעם, משה היה מדבר עמו פה אל פה שנאמר: פה אל פה אדבר בו כו' משה היה מדבר עמו פנים אל פנים כו' משה היה מדבר עמו עומד שנאמר: ואתה פה עמוד. בלעם הים מדבר עמו נופל וגלוי עיניים, בלעם היה יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו שנאמר: ויודע דעת עליון. משל לטבח של מלך שיודע מה המלך קרב על שלחנו. בלעם היה יודע מי מדבר עמו שנאמר: אשר מחזה שדי יחזה. בלעם היה מדבר עמו כל שעה שנאמר: אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. |
|
עד כאן.
ואם כן יקשה לך הרי לא נתייחד משה בנבואתו, כי אף באומות קם. אבל חס ושלום שלא יהיה מיוחד משה בנבואה, כי מה שאמרו אבל בנביאי אומות עכו"ם קם, מכל מקום היה נבואתו דרך נביאי אומות עובדי כוכבים. ובמדרש (ויק"ר פ"א) |
מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?
עובדי כוכבים נביאי אומות עולם, אין הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם רק בחצי דיבור, שנאמר: ויקר אלוהים אל בלעם, אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כדבר אחר: כי יהיה בך איש לא טהור מקרה לילה. אבל לישראל: בלשון טהרה, בלשון קדושה, בלשון ברור, ויקרא אל משה: בלשון שמלאכי השרת מקלסין. נאמר: וקרא זה אל זה. |
|
עד כאן.
וביאור זה, כי נבואת אומות העולם אינה נבואה בבירור גמור, ולפיכך כתיב ויקר שהוא חצי דיבור בלבד, כפי מה שהיא הנבואה שאינו בירור גמור, והנבואה היא בטומאה, אף שהשם יתברך קדוש ודבריו קדושים. נביאי אומות העולם מקבלים הדיבור אף אם הם טמאים ואין צריכים קדושה וטהרה, דומה למי שמשליך ממנו דינר זהב, אינו מקפיד אף אם נופל לאשפה, כי אין כוונתו רק להשליך ממנו הדינר ייפול בכל מקום. כך השם יתברך אינו חפץ כאשר מדבר עם נביאי אומות העולם, רק שיצא הדיבור ממנו יבוא אל המקבל אף בטומאה. אבל כאשר מדבר עם נביאי ישראל נתייחד עמו הדיבור, וזה עיקר דיבורו שמדבר הוא יתברך אל הנביאים, ונתייחד עימהם הדיבור אין ראוי שיהיה עצם דיבורו ית' בטומאה, ולכך אין מקבלים נביאי ישראל הנבואה שהיא דיבור השם יתברך רק בקדושה. ומעתה מה שאמרו אבל בנביאי אומות העולם קם, היינו דמכל מקום הייתה הנבואה שלו בחסרון ובטומאה, ואף אם היה גדול בנבואה מאוד, כיון שנבואתו הייתה בחסרון ובטומאה אין זה מעלת הנבואה, כי מעלת הנבואה כאשר היא בקדושה ובטהרה ובבירור, ולא אמרו בנביאי אומות העולם קם, רק שהיה יודע דברים עליונים. וכאשר תבין דברי אמת, תדע כי מה שהיה יודע משה בנבואה ומה שלא היה יודע - הכל נמשך אחר עצם המעלה בנבואה שהיה למשה. ומה שהיה יודע בלעם בנבואה, ומה שלא היה יודע - הכל נמשך ממה שלא היה לבלעם המעלה העליונה שהיה למשה. [בין משה לבלעם] אבל שידע הדיבור קודם שנדבר ונתבררה הנבואה, אין זה ראוי למשה ולמעלתו, שהייתה כל נבואתו בעניין הבירור הגמור. אבל בלעם שלא הייתה מדרגת נבואתו בעניין הברור הזה, אפשר לו לדעת דבר זה, שכן כל נבואתו בעניין זה. וזה שהביא משל מן הטבח וכו' וזה כי מה שיודע הטבח מה שיאכל המלך, ואותו אשר נקרא לשולחן המלך אינו יודע, מפני שאין הנקרא אל המלך מצטרף אל המלך לדעת שולחנו רק כאשר השולחן ערוך בפועל, וזה כבודו ותפארתו של האורח, ולא יצטרף אל המלך זולת זה. ולכך אינו יודע קודם זה מה יאכל המלך. וכך משה לא היה נבואתו רק כאשר הדיבור בפועל יוצא מפי השם יתברך מעצם כבודו יתברך, ודבר זה הוא נבואה ברורה. ובמדרגה זאת דבק משה בו יתברך, וזהו מעלתו וכבודו של משה. אבל בלעם לא היה לו מעלה זאת, ולכך ידע הנבואה קודם שבא הדיבור. ודבר זה מבואר. וכן מה שלא היה מדבר עם משה כל שעה, הכל נמשך אחר מדרגתו ומעלתו, וזה כי העניין נותן כך כי היה הדיבור עם משה פנים אל פנים, ואין לאדם כמדרגה זאת שיהיה עם השם יתברך תמיד פנים אל פנים, אבל עם בלעם היה הנבואה כמו שאמרנו למעלה שהיה משליך ממנו הדיבור, והיה בלעם מקבל אותו ולא היה כאן דיבור פנים אל פנים ולכך היה תמידי. וכן מה שלא היה יודע משה מי מדבר עמו היינו כי לא יראני האדם וחי, כי אי אפשר להתחבר עם השם יתברך. ודבר זה היה למשה שנסתכל באספקלריא המאירה והיה לו דבקות אל השם יתברך, ולפיכך אי אפשר שיהיה יודע מה שידבר השם יתברך עמו. ושהיה מדבר עמו כל שעה, אינו מורה שהיה גדול בנבואה מאוד שלא היה נמצא דבר זה במשה, רק שלא היה אפשר שיהיו אלו דברים במשה למעלת נבואתו, ומאחר שלא היה בו הידיעה הזאת בשביל מעלת נבואתו, אין זה חסרון, כי המעלה נותן זה. ומה שהיה לבלעם דבר זה מפני שלא היה לו מעלת נבואתו של משה שהיה לו דבקות גמור בו יתברך, כמו שאמרנו רק בעניין הידיעה היה גדול בנבואה, ודברים אלו ברורים מאוד: [משה ושלמה] |
ולא קם נביא עוד וגו'
רב ושמואל: חד אמר בנביאים לא קם, אבל במלכים קם. |
|
אין זה קשיא. כי פירוש דבר זה, כי בודאי ראוי שיהיה משה מיוחד בנבואתו, ואם היה לו שיתוף בנבואה לא נתנה התורה שהיה מיוחדת על ידי משה, רק שהוא היה מיוחד בנבואה, ולא קם כמוהו, ולכך ניתנה תורה על ידו שאין כמוהו. ומה שאמר במלכים קם, דכיון דלא קם בבני אדם כמוהו, הרי היה משה מיוחד בנבואתו, אף כי במלכים קם, דהיינו מפני גודל מדרגתו ומעלתו של שלמה שהיה מלך על עליונים ותחתונים כדאמרינן שם. ולכך נבואתו גם כן במדרגה עליונה, עד שיאמר בישראל לא קם אבל במלכים קם. ועם זה לא יצא משה ממה שהיה מיוחד במעלתו מצד הנבואה, כי אין המלך בכלל שאר בני אדם, ולפיכך אף אם קם במלכים, לא יצא משה ממה שהיה מיוחד בנבואה. ואין הפירוש גם כן כי היה לשלמה נבואת משה רבנו עליו השלום, כי אין הדבר כן רק כי היה למשה בודאי מדרגה בנבואה עד שנמסרו למשה כל מ"ט שערי בינה, ובודאי אין דבר זה לשלמה. רק מה שאמר אבל במלכים קם, שהגיע בנבואתו לדעת דברים עליונים נעלמים כמו משה שהיה משיג דברים הנעלמים, והנה היה מדרגתו בנבואה כל כך גדול, כמו שהיה גדול משה רבנו עליו השלום. אבל שיהיה יודע מה שהיה יודע משה רבנו עליו השלום, דבר זה אינו, כי למשה נמסרו כל מ"ט שערי בינה, ובידיעה הכללית שהיה למשה רבנו עליו השלום, שידע משה רבנו עליו השלום הכל, בודאי אינו מדבר מזה בגמרא כלל. [התורה צריכה להינתן על ידי אדם כמשה] ומפני גודל מעלת משה וייחודו בנבואה מורה עליו שמו, כי זה משה האיש הוא מהתחתונים והיה מתעלה מעלה מעלה עד שנאמר עליו (תהילים ח') ותחסרהו מעט מאלוהים. ועליו נאמר (משלי ל'): מי עלה שמים וירד. ומפני כי משה היה מן התחתונים ומן העליונים כמו שאמרו (שו"ט תהילים צ') שנקרא משה איש האלוהים מחציו ולמטה היה איש ומחציו ולמעלה היה אלוהים, ולכך אי אפשר לומר רק שהיה כמו אמצעי בין העליונים ובין התחתונים, והאמצעי מצורף לשניהם, ולפיכך עלה שמים וירד, והיה למשה משפט האמצעי שנאמר: (דברים ה'): אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם דבר ה' וגו'. ולפיכך בשם משה אות המ"ם שהיא אמצעית בסדר אלפ"א בית"א, ואחר כך השי"ן שהיא מדרגה האחרונה חוץ מן האחת שנאמר: ותחסרהו מעט מאלוהים, וזה נאמר על משה כדאיתא במסכת ראש השנה (שם) ואות ה"א מורה שיורד לתחתונים. וידוע כי האדם מדרגה חמישית, כי הפשוטים מדרגה ראשונה, והמורכבים מדרגה שניה, והדוממים מדרגה שלישית, והבעלי חיים רביעית, והאדם מדרגה חמישית, והרי משה עולה עד המדרגה האחרונה חוץ מאחת ויורד לתחתונים עד המדרגה החמישית. ודבר זה מבואר. הרי נתבאר לך כי נתייחד משה בנבואה, ולכך ראוי שעל ידו נתנה התורה, ועוד יתבאר לקמן ייחודו של משה שבשביל אותו הייחוד נתנה על ידו התורה המיוחדת, ודי בזה: |
