|
תוכן הפרק:
[מעמד מתן תורה] ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים וענן כבד וגו'. [חמשה קולת] |
|
[מעמד מתן תורה]
ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים וענן כבד וגו'.
מן הדבר אשר הוא שינוי ימשך אחר זה שינוי, ולפי גודל השינוי ימשך אחריו שינוי גדול. ובגמרא (זבחים קט"ז א):
|
ה' למבול ישב וגו'
כשהקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל, היה קולו הולך מסוף העולם עד סופו, וכל מלכי עולם אחזתן רעדה בהיכליהן. נתקבצו אצל בלעם אמרו לו: מה קול ההמון הזה ששמענו, שמא מביא מבול לעולם? שנאמר: ה' למבול ישב וגו' אמר להם: כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא מבול לעולם, שנאמר: כי מי נח וגו'. אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא? שנאמר: ה' נשפט באש. אמר להם: כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול כל עיקר, שנאמר: ולא יהיה עוד המים למבול וגו'. אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו, גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, ונותנה לעמו. שנאמר: ה' עוז לעמו ייתן. ענו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום. |
|
עד כאן.
ביארו במדרש כי ראוי שאחר השינוי הזה נתן תורה מן השמים, והוא דבר חדש שיצא לפועל: התורה שהיא השכל הנבדל שבא לעולם הגשמי, שיהיה נמשך אחר דבר זה, שהוא שינוי גדול. ולכך אמר חמדה טובה גנוזה בבית גנזיו. ואמר תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, לומר שהתורה נבדלת מן עולם הגשמי, והוא יתברך חפץ לתת דבר זה לעולם. לכך אחר עניין זה היה נמשך שינוי. ומפני כי התורה כל דבריה מחויבים מוכרחים, וכל דבר שהוא מוכרח הוא חזק, ולפיכך כאשר באה התורה אל העולם השפל, אשר כל דבריה ומצוותיה הם מוכרחים ומחויבים בחוזק, היה נמשך עם זה דברים שהם באים בחוזק כמו קולות וברקים, שהדומה ימשך אחר הדומה כמו שאמרנו לך פעמים הרבה. [חמשה קולת] ואמר ויהי קולות וברקים וענן כבד וקול השופר חזק מאד, כי מפני שהתורה הכל ולכך נמשך אחר זה שינוי בכל. ואלו ארבעה דברים שנזכרים הם הכל: כי הקולות בהם הרוח וברקים בו האש והענן בו המים כי אלו שלושה יסודות שהם: אוויר, מים, אש הם למעלה, כי המטר מן מים עליונים הוא בא, ולפיכך כאשר נתנה התורה מעליונים ימשך שינוי בכל דהיינו בכל היסודות שהם למעלה, חוץ מן יסוד הארץ. כי התורה ניתנה לארץ ולא באה מן הארץ, ואלו שלושה יסודות נחשבים עליונים ולכך נמשך השנוי בהם, והרביעי שהוא קול שופר הולך וחזק. דבר זה מה שאלו כל השלושה משתתפים ביחד בשם מציאות, כי כל אלו השלושה נבדלים זה מזה בצורה שלהם, כי זה אש וזה רוח וזה מים, הרי שהם מחולקים בצורה שלהם, והם משותפים שיש לכולם ביחד שם המציאות בשווה, ולכך אמר וקול השופר הוא היציאה לפועל שמשותפים בהם כל השלושה, והיציאה לפועל נחשב קול שופר, שהקול יוצא לפועל המציאות ודבר זה בארנו במקום אחר. ולפיכך אמר שהיו קולות. כי הקול הוא הרוח בלבד, כי אי אפשר שיהיה קול כי אם על ידי רוח. ואחר כך דבר בברקים והוא האש, ואחר כך ענן כבד והוא מעניין המים כמו שידוע מעניין הענן, ואחר כך השופר הוא היציאה לפועל המציאות, כי אין קול השופר רק להשמיע קול, וכל השמעת קול שופר הוא הוצאת הדבר לפועל. ועל זה משמש קול השופר. והוא כנגד הרביעי, הוא היציאה לפועל בלבד, שבו משתתפים כל אלו השלושה, ונחלקים ונבדלים זה מזה בצורה של כל אחד ואחד. וכאשר ניתנה תורה לישראל, והיה יוצא למציאות התורה שהיא הכל היה נמשך שינוי בכל והיו קולות וברקים וענן כבד וקול השופר חזק מאוד כמו שהתבאר. ואיך לא יהיו קול השופר וקולות וברקים וענן כבד, הרי התורה השכלית היא על עולם הגשמי ואיך התורה באה אל העולם התחתון שהיא למעלה מן העולם הזה, ולא יבוא גם כן אותו שהוא למטה ממנו לפועל, והרי הם למטה מן התורה, ולכך היה קול השופר שדבר זה רמז על המציאות שיצא אל הפועל, וגם חלקי העולם הראשונים שהם אש אוויר מים. ולכך היו אלו דברים במתן תורה, והבן הדברים האלו מאד: ובפרק קמא דברכות (ז' ב) משמע שהתורה נתנה בחמישה קולות, והכי איתא התם: |
אמר ר' חלבו: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות,
שנאמר: קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו, ואם משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמישה קולות, שנאמר: ויהי קולות וברקים וקול שופר ויהי קול השופר והאלוהים יעננו בקול, והא כתיב וכל העם רואים את הקולות? דקודם מתן תורה הוו. רבי אבהו אומר: כאילו הקריב קורבן תודה, שנאמר: ומביאים תודה בית ה'. רב נחמן אמר: כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים שנאמר: כי אשיב שבות הארץ כבראשונה אמר ה'. |
|
עד כאן.
וביאור דבר זה כי אף שהיה במתן תורה ברקים וענן כבד, לא היה אחד מהם חמישה, רק הקולות על פי דעת רז"ל היו חמישה. ודבר זה מפני כי הקול מורה על המציאות, שזה עניין הקול שהוא יוצא אל המציאות, והוא נמצא ונשמע אל אחר ודבר זה מבואר מעצמו, ובחיבור באר הגולה נתבאר בכמה מקומות עד שהדבר הזה אין צריך ראיה, כי דברים שאין להם מציאות בשלמות, הוא יושב דומם כדכתיב (איכה ג') ישב בדד וידום כי נטל עליו. ודבר זה מבואר. וכאשר ניתנה התורה, ויצא הסדר השכלי לפועל, שקודם זה לא יצא סדר השכלי אל המציאות בפועל ועתה יצא לפועל, היה עם זה קולות, שהקול מורה על היציאה לפועל אשר לא היה קודם שזה עניין הקול כאשר אמרנו. ואין כל הדברים שווים, כי יש מציאות חסר ואינו מציאות שלם, אבל התורה היא מציאות שלם ואינה מציאות חלק, לפי שהתורה היא צורת כל העולם והשלמתו כמו שאמרנו. ולכך ניתנה התורה בחמישה קולות ולא ניתנה בשנים ושלוש, כי חמישה קולות הוא ההתפשטות המציאות לכל צד, והאמצעי שבתוכם שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, הנה מורים חמישה קולות על יציאה לפועל שלם שהוא מתפשט בכל צד כמו שהיא התורה השלמת כל העולם. ולפיכך אמרו מי שנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות, כי ראויה השמחה לחתן, כי כשם שהאבל הוא בהפסד ובהעדר כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלם ואין לך מציאות יותר שלם מזווג חתן וכלה. כי האדם, עם שהוא השלם בנבראים התחתונים, לא יהיה מציאות שלם עד שיישא אישה אליו כמו שהתבאר למעלה, ודבר זה התבאר בחיבור באר הגולה. וכאשר יש להם זיווג ביחד, הרי הוא שלם על ידי זיווג שלהם. והאדם הוא השלמת העולם, ולפיכך ראוי השמחה בזיווג שלהם המורה על המציאות, הפך האבל המורה על ההפסד, וכאשר אין כאן שמחה כאילו אין כאן מציאות שהוא בשלמות בעת הזיווג, ולכך הוא עובר בחמישה קולות. כי הקול מורה על יציאת הדבר אל הפועל, כמו שידוע מעניין הקול, וחמישה קולות מורה על מציאות שלם, עד שמציאותו מתפשט בכל צד, כי האדם השלמת כל העולם, והנה מתפשט מציאותו בכל צד כמו שאמרנו מעניין חמישה קולות, וראוי שיהיה שמחה כאשר יש מציאות שלם, ודבר זה מבואר. ורבי אבהו אומר שהוא כאילו הקריב תודה וכו'. ביאור זה, כי התודה הוא שיש בו חמץ ומצה, ואין לך קורבן שיש בו חמץ ומצה כמו קורבן זה, אף על גב שלא היה קרב על המזבח, מכל מקום קורבן נקרא, ולכן אמרו (שוחר טוב ק') כל הקורבנות יהיו בטלים לעתיד, חוץ מקורבן תודה, מפני שיש בו חמץ ומצה, שהם שני דברים חלוקים שאין זה כזה. להודיע כי כל הכוחות אשר הם מחולקים, הכל הוא אליו יתברך, ודבר זה ראוי שיהיה הקורבן כאשר נעשה לו נס והציל אותו מן המיתה, ובזה מודה לו כי האדם הוא אל השם יתברך שהרי הציל אותו שעל זה מביא קורבן תודה, ולא שהוא לבד אל השם יתברך רק כל הנמצאים וכל חלופי המציאות הכל הוא אליו יתברך, עד שהוא יתברך הוא אחד ואין זולתו, ודבר זה יהיה לעתיד כי יהיה הש"י אחד ואין זולתו, ולכך קורבן תודה לא יהיה בטל כי קורבן תודה מורה כי כל חלופי וחלוקי המציאות אל השם ית', וכאשר הכל אל השם יתברך אז הוא אחד ואין זולתו ולכך קורבן זה לא יהיה בטל לעתיד. ולכך אמרו המשמח חתן וכלה כאלו הקריב קורבן תודה, כי החתן והכלה מציאות מחולקים שזה איש וזאת אישה ולכך הם מחולקים לגמרי, וזיווג שלהם הוא מן השם יתברך אשר הוא מזווג אותם ומושיב יחידים ביתה. ובפרק אלו מגלחין (מו"ק י"ח ב) בתורה בנביאים בכתובים שזווג האדם מה' בתורה דכתיב כי מה' יצא הדבר בנביאים ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא, ומן הכתובים בית והון נחלת אבות ומה' אישה משכלת. וכאשר משמח החתן, אז הזיווג בשלמות ואשר הוא מאחד הזיווג שלהם הוא השם יתברך, וזה מורה כי כל חלופי המציאות כמו שהם זכר ונקבה הם אל השם יתברך, ודבר זה כאילו הקריב תודה, שכבר אמרנו כי אין הקורבן של תודה רק להורות שכל חלופי המציאות הם אל השם יתברך. ומה שאמר כאלו בנה חורבה אחת מחרבות ירושלים, פירוש כי הזיווג של חתן וכלה על ידו שלמות בניין האדם, שהיה נחשב קודם בניין חסר נחשב עתה בניין שלם. ודבר זה נחשב כמו בניין חורבות ירושלים, כי הזיווג הזה של חתן וכלה הוא בניין אלוהי, ולכך אמר מי שמשמח חתן וכלה, עד שהבניין הזה בשלמות, נחשב כבניין חרבן ירושלים שהוא בניין אלוהי, כי חתן וכלה הוא בניין אלוהי, כמו בניין חורבות ירושלים ודבר זה ברור מאד. ואמר שאם היה משמחו זוכה לתורה שנתנה בחמישה קולות, כי כבר אמרנו כי התורה נתנה בה', קולות מפני שהיא סדר האלוהים שנתן לעולם, ומשלים כל העולם כמו שהתבאר. ולכך מי שמשמח חתן וכלה להשלים זיווג חתן וכל,ה עד שיש כאן מציאות שלם. והאדם נחשב כל העולם כמו שהתבאר למעלה, כי האדם צורת כל העולם וכן התורה צורת כל העולם, וכאשר משמח חתן וכלה, שזהו השלמת האדם אשר האדם הוא כל העולם, ולכך זוכה לתורה שהיא מציאות שלם של כל העולם גם כן, שלכך נתנה התורה בה' קולות כמו שהתב'. ופירוש זה אמת וברור בלי ספק למי שמבין דברי חכמה. והנה התבאר לך עניין ה' קולות שבהן נתנה תורה, אמנם יש במדרש שהתורה נתנה בשבעה קולות, ויתבאר גם כן בעזרת השם יתברך. |
