|
תוכן הפרק:
[זמן מתן תורה] [בריאת העולם והמאורעות העיקריים לא קרו בזמן מקרי] [מדוע ניתנה התורה בזמן שניתנה?] [מתן תורה בחודש השלישי] [ספירת העומר] [היצר הרע] |
|
[המשך: הלוחות בשלמות] והנה יש לבאר למה נתנה התורה בסיני בשני פנים: עשרת הדיברות מפי השם יתברך לישראל, ושאר תורה נאמרה על ידי משה. ועוד יש לשאול כי עשרת הדיברות שנכתבו בלוחות, נראה דבר חסר שיהיה מקצת התורה, שהם עשרת הדברים בלבד, יהיו נכתבים בלוחות, שדבר זה נראה דבר חסר, ותורת ה' תמימה. כבר בארנו כי התורה מן השמים מתחייב מצד המופתים אשר זכרנו למעלה. האחד שלא יתכן כלל שלא יבוא גזרה ומצווה מן השם יתברך אשר הוא העילה על האדם שהוא העלול. שאם לא כן יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העילה ויהיה ברשות העילה, כמו שהארכנו שם. המופת השני שלא יושלם האדם, כי צריך הוא השלמה על כל פנים, כמו שהארכנו גם כן. וכנגד אלו שתי בחינות המחולקות היו עשרת הדיברות ושאר מצוות התורה. כי עשרת הדיברות במה שיש מצווה וגזרה מן השם יתברך אל האדם שהוא העלול, ולעניין זה היו עשרת הדברים. כי אלו עשרת הדברים במה שיש גזרה ומצווה מן העילה אל העלול, ולא יהיה העלול ברשות עצמו, כמו שית' עוד. כי עשרת הדיברות הם חיבור העילה והעלול, ולכך היו שני לוחות, האחד כנגד העילה והשני כנגד העלול. אבל שאר דברי תורה אינם רק להשלמת האדם, וזהו כנגד המופת השני שיחויב תורה מן השמים, שיהיה האדם מושלם. ולכך לא היה צריך שישמעו שאר התורה. והרי יש שתי בחינות באלו עשרת הדברים: הבחינה האחת מצד שאלו עשרת דברים הם מיוחדים שהם בלבד במה שיש מצווה וגזרה מן השם יתברך אל האדם שהיא העלול, והוא הברית והחיבור שיש לעילה עם העלול, שדבר זה שייך דווקא בעשרת הדברים והבחינה השניה מצד שהם בכלל כל מצוות התורה שלמות האדם, ולכך היו אלו עשרת הדברים נכתבים בתורה עם שאר מצוות, ונכתבו על הלוחות בפני עצמם. כי הם נבדלים משאר מצוות התורה שהם בלבד במה שיש מצווה וגזרה מן השם יתברך אל האדם, ואם לא כן לא היה ראוי שיהיו אלו עשרת הדיברות נכתבים בלוחות בלבד, כי ראוי שתהיה תורת ה' תמימה, ואיך יהיה על הלוחות דבר חסר שהם עשרה דיברות בלבד. אבל הדברים הם כמו שכתבנו למעלה, כי יש תמימות בהם שאלו מיוחדים במה שיש מצווה וגזרה מן השם יתברך אל האדם. [כמה דיברות נכתבו על כל לוח?] |
כיצד הלוחות היו כתובין?
חנניא בן אחי יהושע אומר: ה' על לוח זו וה' על לוח זו, שנאמר: ויכתבם על שני לוחות אבנים. רבנן אמרי: עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו. ורבי יוחנן אומר: עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו. ורבי סימאי אומר: ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו, שנאמר: מזה ומזה הם כתובים - טטרוגא. חנניא בן אחי רבי יהושע אומר: בין דיבור לדיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים בתרשיש כימא רבא ר"ל כי מטי להאי קרא אמר: יפה למדני חנניא בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כן בין דיבור לדיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה. |
|
עד כאן.
וראשונה יש לדקדק למה לכתוב עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו דהא היו שתי לוחות, ודי היה כשהיו נכתבים חמישה על לוח זו וחמישה על לוח זו. ומכ"ש לרבי שמעון, דאמר עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו, ומכל שכן לרבי סמאי דאמר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו. ודע כי דעת כל החכמים המוסיפים על חמישה דיברות שהיו כתובים על כל לוח, כי אלו שתי לוחות אין ראוי שיהיו חסרים ובפרט הלוחות שהיו מעשה אלוהים, ואיך יהיה מעשה אלוהים חסר, וכיון שהדיברות היו עשרה, סבירא להו לרבנן שהיו עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זו כדי שלא יהיו הלוחות חסרים. אמנם מה שהיו הלוחות שתים ולא אחת, כי הלוחות יש בהם שתי בחינות, כי מצד כי אלו עשרה דיברות הם עניין אחד יחד מתחילין בו יתברך שהוא העילה, ומסיימין בעלול שהוא האדם וכמו שיתבאר דבר זה. והאדם שהוא העלול יש לו צירוף אל העילה, ולפיכך ראויים שיהיו כל העשרה על לוח אחד, שלא יהיה מעשה ה' שהם הלוחות חסר, ומצד שיש הפרש בין העילה והעלול, שהרי חמישה הראשונות הם בין האדם ובין העילה וחמישה אחרונות בין האדם לאדם, לכך היו מחולקין לשתים להיות שני לוחות. ורבי שמעון בן יוחאי אומר כי היו הדיברות עשרים על כל לוח, כי היו כתובים מימין הלוח עשרה דברות, וכן בשמאל הלוח עשרה דיברות פניהם איש אל אחיו: הראשון היה נקרא מן הימין לשמאל והשני מן השמאל לימין. ודבר זה ראוי. כי אם לא היה כך, היה חסרון בלוחות שהם בריאה אלוהית, כי היו מלאכת שמים מן השם יתברך, וזה שכל שהוא שלם שווה הימין והשמאל, כאשר תראה באדם שיש לו ימין ושמאל ושניהם שווים לגמרי, ואם היו הלוחות כתובים מן הימין לשמאל בלבד, הרי יש שינוי בין ימין ושמאל, ודבר כזה חסר, שהרי ראוי דבר שהוא שלם שיהיה השמאל שווה לימין וכאן אינם שווים, ויהיה חסרון במלאכת השם הם הלוחות, וכאשר בכל הדברים הטבעיים הימין והשמאל שווים, ובזה הדבר הוא שלם ואיך לא יהיה דבר זה במעשה ה'. אמנם רבי סמאי סבר כי צריך שיהיו הלוחות שהם מעשה אלוהים שלמים, וכל דבר שהוא שלם הוא שווה לגמרי, שאם אינו שווה לגמרי הוא חסר, מפני שהוא חסר השלמה עד שיהיה שווה לגמרי. ולכך היו ארבעים על כל לוח ולוח, והיו עשרה דיברות מימין לשמאל ועשרה משמאל לימין. וראוי שיהיה שווה המעלה והמטה מן הלוח, כמו ששווה הימין והשמאל עד שהוא שווה לגמרי, ולפיכך היו כתובים עוד עשרים מצד המטה דהיינו שהיו כתובים עשרה מלמטה למעלה, וכן עשרה מלמעלה למטה עד שהיו כתובים עשרה מימין ועשרה משמאל, עשרה מלמעלה ועשרה מלמטה עד שהיו כל הצדדין שווה. ובזה היה מעשה ה' שלמים בלי חסרון כלל כאשר היה בהם השווי לגמרי מכל צד. ומה שדרשו רבנן עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו, בודאי דרשו שפיר, מדכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים, דמשמע כל הדיברות היו על שני לוחות אבנים, ואם כן היו עשרה על לוח זו ועשרה על לוח זו. ומאן דאמר עשרים על לוח זו ועשרים על לוח זו דרש לוחות כתובים משני עבריהם, פירוש משני עבריהם, דהיינו מצד הימין ומצד השמאל. ומאן דאמר ארבעים על לוח זו וארבעים על לוח זו דרש עוד מזה ומזה הם כתובים, הרי ארבעים כתובים משני עבריהם, בכל עבר עשרה הרי עשרים. מזה ומזה הם כתובים, רוצה לומר עוד עשר ועשר, שכן משמע מזה ומזה הם כתובים, הרי ארבעים על כל לוח ולוח. והכל עולה כהוגן מאוד בלי קושיא. ומה שאמר כי היו בין דיבור לדיבור דקדוקיה, דבר זה גם כן מפני שאין ראוי שיהיה דבר חסר מה שהוא מעשה אלוהים. ולפיכך היו דקדוקיה בין דיבור לדיבור, עד שהיה מלא ושלם כאשר ראוי לדבר שהוא מעשה אלוהים שלא יהיה חסר דבר כלל רק שלם בתכלית השלמות. הנה כל החכמים האלו זה אחר זה באו להוסיף שלמות על שלמות עד שהיו הלוחות שלמים לגמרי כמו שראוי אל מעשה אלוהים. לגודל מעלת הלוחות הראשונות נשתברו, וזה מפני כי לא היה ראוי לעולם הזה דבר שהוא מעשה אלוהים, וזה כי כאשר נתנה תורה לישראל לא היו ישראל במדרגת בני אדם רק במדרגת המלאכים. וכדאיתא בפרק קמא דע"א (ה') |
אמר רבי יוסי: לא קבלו ישראל את התורה
אלא כדי שלא יהיה מלאך המוות ואומה ולשון שולט בהם. שנאמר: אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם. חבלתם מעשיכם - אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולון. |
| עד כאן. |
|
פירוש, כי מה שאמר הכתוב אלוהים אתם, רוצה לומר שאין מיתה בבני אלוהים, ובני עליון - רוצה לומר כשם שהוא יתברך על כל, כך תהיו בתחתונים עליון על כל האומות שהם בתחתונים. וכאשר חבלתם - כאדם תמותון, שלא תהיו חירות ממלאך המות, וכאחד השרים שהם נופלים ממדרגתם כך תהיו אתם נופלים.
ומפני כך כאשר נתנו להם לוחות הראשונות היו במעלה הזאת, ואפילו למאן דאמר שאף אם לא חטאו היה מלאך המוות שולט בהם, היינו מפני שנגזרה גזרה כבר על כל החיים שימותו, ובלא זה לא היו ראויים שימותו. וכך אמר שם: |
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל,
לבטל מלאך המוות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה. הא לא קבלו ישראל את התורה רק שלא יהיו אומה ולשון שולטין בהם. |
|
עד כאן.
[מדוע לא נאמר טוב בדיברות הראשונות?] |
שאל ר' חנינא בן עגיל לרבי חייא בר אבא:
מפני מה בדיברות הראשונות לא נאמר בהן טוב, ובדיברות אחרונות נאמר בהן טוב? אמר ליה: עד שאתה שואלני למה נאמר בהן טוב, שואלני אם נאמר בהן טוב או לא? שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו. כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. אזיל לגביה, אמר לו: ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של ר' אחא בר חנינא, ואמרי לה אבי אמו של ר' אחי בר חנינא: הואיל וסופן להשתבר. מאי הוי? אמר רב אשי: ח"ו פסקה טובה מישראל. |
|
עד כאן.
וביאור זה, כמו שאמרנו כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה, ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מילת טוב נאמר על המציאות שהוא מציאות ראוי וטוב, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום וירא כי טוב, לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב. ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה, ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן טוב. ואי אפשר לומר כי הלוחות הם לפי מדרגת העולם הזה, רק אם נאמר שהמקבלים הם ראויים אל הלוחות, שאם היו המקבלים במדרגת המלאכים אז היו ראויים אל הלוחות, ולכך אם נאמר טוב בלוחות הראשונות, שהיה מורה כי הלוחות הם לפי מדרגת עולם הזה לפי המקבלים, ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא, הרי פסקה טובה ח"ו מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיה להם כבר, והיה מורה שאין לישראל עוד אחר החטא המציאות הראוי שמורה עליו לשון טוב. אבל עכשיו שלא נאמר בהם טוב, ומורה זה כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היה הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה אשר אותה המדרגה אינה ראויה לפי מציאות עולם הזה, והיו ישראל גם כן במדרגת המלאכים. וכשנשתברו עתה מפני החטא, לא פסק מישראל שם המציאות הראוי לעולם הזה, אבל פסקה מהן המדרגה שאינה ראויה למציאות עולם הזה שהיו ישראל במדרגת המלאכים. ולא היו ישראל דומים לאדם הראשון, כי באמת קודם שחטא האדם והיה בגן עדן, לא היה אותה מדרגה שיהיה בגן עדן ראויה לעולם הזה, ואינה בכלל המציאות עולם הזה, עד שחטא וגרשו מגן עדן, והוסרה מדרגתו העליונה שאינה ראויה לעולם הזה, ונשאר על המדרגה הראויה לעולם הזה. וכך ישראל קודם שחטאו היו ישראל במדרגה שאינה ראויה לעולם הזה, ומצד הזה נתן השם יתברך אל ישראל לוחות כאשר היו במדרגת המלאכים, עד אחר שחטאו והיה מדרגת ישראל כאשר ראוי לפי המציאות אשר ראוי לעולם הזה. ולכך דווקא בלוחות השניות, שהיו מעשה משה, והוא ראוי לפי מדרגת עולם הזה, ודבר שהוא ראוי לפי המציאות נאמר בהן כי טוב. וזה שאמר אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון, וזה שאמר רב אשי דלכך לא נאמר בהן כי טוב, שיאמרו ח"ו פסקה טובה מישראל, ורוצה לומר אם כתב בלוחות ראשונות טוב, וזה היה מורה כי הלוחות הם לפי המציאות של עולם הזה, ואם היו נשברים היה זה ח"ו מורה שפסקה טובה מישראל. ודבר זה מבואר בלי ספק ובלי קושיא. ובפרק הבונה (שבת ק"ד א) אמר רב חסדא: |
מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים,
|
|
פירוש שהיה הכתב מעבר אל עבר, ולפיכך מ"ם וסמ"ך היו צריכין לעמוד בנס, וכל זה מפני כי אין ראוי שיהיו הלוחות כתיבת חלק בלבד רק כתיבת הכל כי החלק אינו שלם ואם לא היה החקיקה מעבר אל עבר היה כאן רק כתיבה במקצת, ודבר זה אין ראוי לדבר שהוא אלוהי שיהיה חלק רק הכל שלם.
הרי שכל עניין הלוחות היה לפי מה שראוי אל דבר שהוא מעשה אלוהים, וכן שיעורן שעצמם שהיו שישה טפחים, כי שישה טפחים אמה שלמה בלי תוספות ובלי מגרעת. ודבר זה מבואר. |
