|
תוכן הפרק:
[המצוות - מביאות להצלחה] [מניין המצוות ותפקידן] [כיצד קונה האדם נצחיות באמצעות המצוות?] [מצוות עשה ומצוות לא תעשה] [השמש והאדם - מלכים] |
|
[המצוות - מביאות להצלחה] [מניין המצוות ותפקידן] |
דרש רבי שמלאי:
תרי"ג מצוות נתנו לו למשה, שס"ה לא תעשה כמניין ימות החמה, רמ"ח עשה כמניין אבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קראה? תורה ציווה לנו משה מורשה. תורה בגימטריא הכי הוי: תורה שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. |
|
עד כאן.
ואין ספק שאין מספרם ומניינם של המצוות האלוהיות במקרה, כי אין מקרה לכמו דברים אלו האלוהיים, ועוד שלא תלה המספר במקרה קרה רק שאמר על מצוות לא תעשה שהם כמניין ימות החמה, ומספר מצוות עשה כמספר איבריו של אדם. ומה עניינם לדברים אלו? ואם נאמר כי מספר מצוות לא תעשה שס"ה שמזהירין את האדם בכל יום שלא לעבור לא תעשה, ומצוות עשה רמ"ח שמזהירים את האדם שבכל איבריו יעשה המצוות - אם כן גם היה אפשר שיהיה בהיפך זה: מצוות לא תעשה רמ"ח שמזהירים כל איבריו של אדם שלא יעבור לא תעשה, ומצוות עשה שס"ה שמזהירין כל יום שיעשה המצוות. ומכל שכן שלא יהיה דבר זה רק רמז, ואין ראוי בדברים האלוהיים שנמצאים כך לעצמם. ולכך המאמר הזה מן המאמרים העמוקים. [כיצד קונה האדם נצחיות באמצעות המצוות?] החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליו, כי אם משנה את מציאותו אשר נברא עליו הרי יש לו שינוי מה שהוא ראוי למציאות האדם ויבוא הפסד למציאותו, ואלו הם מצוות לא תעשה, שכל אלו המצוות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו, כבעילת איסור וגזל וגניבה וכיוצא בהם מן המצוות. אף כי אנחנו לא נדע טעם המצוות, מכל מקום נדע בהם שכל מצוות לא תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב. והיציאה מן היושר המציאות הוא הפסד ואיבוד אליו. החלק השני הם מצוות עשה, שכבר אמרנו כי אין האדם במדריגתו האחרונה האלוהית וכאילו הוא בכוח בלבד, וצריך שיקנה השלמות בפועל על ידי המצוות האלוהיות. וכמו שהתבאר לך למעלה בפרקים הקודמים, שאף אם האדם קונה העולם הזה הטבעי החומרי, לא קנה עולם הבא שאינו גשמי כי אם על ידי הפעולות האלוהיות ועל ידם יזכה לעולם הנבדל. וכאשר תתבונן במציאות עולם הזה נחלק לשני חלקים כוללים כל המציאות: האחד הוא המציאות התחתון, והוא בכללו מסודר תחת השמש והשמש כולל אותו, כי השמש מלך עולם הטבע, ועולם הטבע מסודר תחתיו, וכמו שתמצא מבואר מן הכתוב, שכאשר ירצה להזכיר כל העולם יאמר תחת השמש וכדכתיב (קהלת א') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, וראיתי כל אשר נעשה תחת השמש וכן תמיד. והשמש היא שמירת סדר עולם הטבע במהלכה ובתנועתה במה שהוא מושלת בעולם הטבע. וכמו המלך שהוא השומר את הסדר לבלתי יצא אחד מן הסדר הראוי, כך השמש שהוא המושל על עולם הזה, וכדכתיב (תהילים קל"ו) את השמש לממשלת ביום. והוא השומר סדר העולם לבלתי יחליף וימיר את סדר הראוי ויעמוד על עמדו. ודבר זה ידוע מאוד ואין ספק בזה, זהו החלק האחד. החלק השני הוא האדם בלבד, שהוא חלק שני נגד כל המציאות, שהוא בפני עצמו אינו נכלל עם שאר הנמצאים, שהרי בשביל האדם נברא הכל, ואיך יהיה נכלל העבד עם אדוניו, דבר זה לא יתכן כלל. ולפיכך הוא חלק בפני עצמו. והוא גם כן נחלק מן חלק המציאות הראשון אשר לא ישנו סדרם אשר נברא עליו, אבל לא יקנו גם כן דבר מעלה נוסף על עצמם, רק הם נשארים בהווייתם כמו שנבראו, וכמו שנתבאר בפרק ג'. והאדם הזה, שהוא החלק השני, אפשר שיצא מן הסדר הראוי. אבל האדם הוא קונה מעלה יותר ממה שהיה לו, וכמו שהשמש הוא מלך, גם כן האדם הוא מלך, שהרי הכל נתון תחתיו. ומלכות האדם היא שהוא מוליך שלמות אל כל התחתונים, כי הכל נברא לעבוד האדם ולשמשו, ובזה הוא צורה אל כל התחתונים, ומוליך שלמות אל הכל כמו המלך שהוא המשלים את הכל. והאדם הפך הנמצאים שכל הנמצאים תחת השמש אינם קונים מעלה על מה שנבראו, אבל לא יצאו גם כן מסדר הראוי, והאדם קונה מעלה יותר ממה שהיה, אבל הוא יוצא מן הסדר. וכאשר הנביאים היו מוכיחין את ישראל, היו מוכיחים אותם בדברים הטבעיים כמו שאמר הנביא ישעיה (ישעיה א') ידע שור קונהו וגו', ומשה אדון כל הנביאים אמר (דברים ל"ב) האזינו השמים. ואמרו בספרי (שם) על זה: |
אמר להם: הסתכלו בשמים ובארץ, וכל אשר בם אשר בראתי לשמש אתכם,
ואין להם שכר ועונש והם לא שינו מידתם. ראיתם השמש הולך למזרח? או שמא זרעתם את האדמה חטים והיא העלתה שעורים? ואם אתם מקיימים, תקבלו שכר. ואם לאו - תקבלו עונש על אחת כמה וכמה. |
|
אמנם מעלתו על ידי המעשים האלוהיים, וכמו שהתבאר למעלה ממעשה ידיו של אדם שהם יותר נאים ומשובחים ממעשה הטבע, שהם מעשה אלוהיים ודבר זה מיוחד באדם. [מצוות עשה ומצוות לא תעשה] ולפיכך כאשר נתן השם יתברך תורה לישראל, אשר ישראל נחשבו כל המציאות, כמו שהחמה והאדם הם כל המציאות, נתן להם שס"ה מצוות לא תעשה כמספר ימות החמה שהיא שמירת סדר המציאות, כי מאחר שסדר המציאות בכללו הוא על ידי מספר שס"ה שהם מספר ימות החמה, נתן לישראל גם כן מספר שס"ה לא תעשה ועל ידם שמירת הסדר ובשמירת מצוות לא תעשה אין יציאה מן הסדר. ונתן להם עוד רמ"ח מצוות עשה, שהם קניין מעשה, שעל ידם קונה מעלה ושלמות, כנגד חלק המציאות השני שהוא האדם, שנמצא באדם קניין מעלה שלא תמצא בחלק הראשון שאין בו קניין כלל, רק נשאר על מה שנברא עליו, והאדם בלבד יש בו קניין מעלה. והאברים של אדם הם שלמות צורת האדם, כי אל תחשוב כמו שחשבו קצת בני אדם והם הרופאים, כי האברים של אדם הם טבעיים כמו שאר בעלי חיים, כי אין הדבר כך כלל, כי רופאי אליל המה לא ידעו באמת תואר האדם ואיבריו שכולו אלוהי, ולפיכך האיברים שלו הם שלמות האדם, ועל ידי אבריו שהם רמ"ח נברא בצלם האלוהים, ומצד הזה הוא מלך בתחתונים שנאמר: (בראשית א') נעשה אדם בצלמנו וגו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים. ולפיכך מספר המצוות שהם שלמות האדם כמספר אבריו שהם גם כן שלמות, ומעלת האדם עד שהוא בצלם אלוהים על ידי רמ"ח אבריו, ושלמות ומעלת המצוות נמשך אחר השלמות הזה מה שהאדם נברא בצלם אלוהים שעל ידי זה האדם הוא שלמות כל התחתונים. [השמש והאדם - מלכים] כי השמש הוא מושל בעולם כמו שאמר הכתוב (שם) לממשלת היום. והאדם מושל בנמצאים גם כן כדכתיב (שם) וירדו בדגת הים ובעוף השמים ודבר זה מבואר. והמושל האחד הוא מושל הגשמי כי השמש היא גשמית. והמושל השני הוא נבדל כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו האלוהית שיש לו נשמה קדושה והן מצד שנאמר בו כי בצלם אלוהים עשה את האדם, כי יש בצורתו עניין אלוהי למי שיודע ברזי החכמה מכל מקום על כל פנים יש באדם עניין נבדל. הרי כי אלו שני דברים מחולקים: האחד הוא המושל, ויש לו חשיבת גוף. והשני יש לו עניין בלתי גשמי, והוא נבדל, יהיה הפירוש מה שיהיה בלשון צלם אלוהים - סוף סוף יש באדם דבר אלוהי נבדל. והנה השמש והאדם היותר עליון בעולם הזה, כי העולם הזה יש בו חומר וצורה נבדלת, והחומר היותר עליון הוא לשמש כי יש לו חומר זך, ומעלת הצורה הנבדלת לאדם, ולכך אלו שנים הם נחשבים מלכים מצד שהם עליונים בנמצאים בעולם הזה, והאדם נחשב צורה אל הנמצאים כולם אף אל השמש. וידוע כי החטא הוא מצד החומר לא מצד הצורה, ולפיכך מצוות לא תעשה שלא יעשה חטא הוא כנגד ימות החמה שאין בה יציאה מן הסדר אף כי היא גשמית, ודבר זה יתבאר עוד בפרק י"ג ע"ש. ולפיכך כל מצוות לא תעשה מחויבים בהם הנשים גם כן כמו האנשים אף כי מדרגתם חומרי, כי מצוות לא תעשה מצד החומר גם כן ובדבר זה הארכנו במקום אחר, ואילו מצוות עשה שהזמן גרמא פטורין מהם הנשים, כי מצוות עשה המצווה היא מצד הצורה, כי הצורה היא שלמות האדם, והשלמתו היא מצד מצוות עשה. ולא יהיה לך ספק כי מספר ימות החמה שהם שס"ה מתייחסים מספר ימיה אל החמה כפי מה שהוא. וכן מה שמספר אברי האדם הם רמ"ח, מתייחסים מספר אבריו של אדם כפי מה שהוא אדם ואין בזה ספק. וכבר אמרנו כי אלו שניים, השמש והאדם, הם ביותר עליון בעולם הזה, והם בלבד נחשבים מלכים ומושלים בעולם: השמש הוא מושל ומלך ושומר הסדר שלא ישתנה, כמו שהוא עניין המלך; והאדם גם כן, כמלך המשלים את העם, כך האדם משלים את המציאות. אמנם אשר הוא עוד יותר עליון אשר בה מלכים ימלכו, היא התורה שהיא עוד יותר עליון בעולם ובה מלכים ימלכו, ולפיכך התורה מתייחסת אל אלו שני מיני מלכים: אשר האחד ענינו בלתי יציאה מן הסדר במדרגת לא תעשה, והשני עניין השלמות שהוא משלים המציאות במצוות עשה. כי דבר זה ראוי לתורה שיהיו בה מצוות לא תעשה אשר שומרים את הסדר שלא יהיה עובר החוק, כמו שראוי למלך שהוא שומר העם שלא יצא מן הסדר, וגם יש בה מצוות עשה שהם השלמה לעולם, כמו המלך שהוא השלמת העם. ואלו שני דברים מתייחסים אל החומר והצורה, והדברים ברורים כשמש למי שמבין, והארכנו במקום אחר בפירוש זה. כלל הדבר: כי השם יתברך נתן לאדם התורה שיהיה לאדם המעלה היותר עליונה שהיא בעולם, אם שיהיה בו המעלה היותר עליונה שלא יסור מן אשר נבראו עליו אל הרע ואל הפחיתות, ואם שיקנה השלמות היותר עליון על ידי מצוות עשה. ובמדרש (זוהר ח"א ק"ע ב) אמרו: |
כי רמ"ח מצוות עשה נתן השי"ת לישראל נגד אבריו של אדם,
ושס"ה מצוות לא תעשה נגד שס"ה גידין באדם. |
|
וגם המדרש הזה פירושו כך, רק המדרש הזה נותן הכל באדם, כי האדם הזה יש בו דבר נבדל אלוהי, ודבר שהוא בלתי נבדל, הוא הגוף.
ולפיכך אמר שנתן רמ"ח מצוות עשה המשלימים את האדם נגד אבריו של אדם, כי האברים הם צורתו, שצורתו צלם אלוהים נבדל כמו שהתבאר למעלה, וכנגד זה נתן לו רמ"ח מצוות עשה המשלימים האדם; ונתן לו שס"ה מצוות לא תעשה נגד גידין שלו, שהגידין אינן צורתו של אדם, אבל הם נותנים קיום לגוף האדם עד שהוא מקוים מבלי שינוי, ולפיכך הם שס"ה מצוות לא תעשה, שלא יצא האדם מצד גופו מן הסדר הראוי, ואין זה שלמות האדם. ואין חילוק בין רבי שמלאי ובין זה המדרש: רק כי לדעת רבי שמלאי כל המציאות נחשב אחד, וכל העולם נחשב כמו החומר אל אדם, והאדם הוא שלמות וצורת כל המציאות, ולפיכך התורה היא נגד השמש והאדם. ולדעת המדרש האדם מציאות נבדל לעצמו שקול נגד הכל, ולכך שס"ה לא תעשה ורמ"ח עשה הכל נגד האדם. וראוי להבין דברים אלו שהם דברים גדולים מאוד, כי אי אפשר לכתוב יותר. ועם שהם יותר עמוקים, אבל הדברים האלו אין ספק בהם למי שידע להבין דברי אמת ויושר. והתבארו עוד במקום אחר, והכל שורש אחד אמת וגזע צדק יוצא מפרדס החכמה. ועוד יתבאר. |
