|
תוכן הפרק:
[סיבת ריבוי המצוות] [רמב"ם: בזכות מצווה אחת זוכים לחיי עולם הבא] [שאלה על רמב"ם] [רבי חנינא בן תרדיון - ראיה ופירכתה] [חזרה לנושא: מדוע ריבוי מצוות?] [השכר הוא על ההכנה לרוב המצוות] |
|
[סיבת ריבוי המצוות] (עיין ספר העיקרים א/כג) המצוות שנתן השם יתברך לישראל, יש לשאול עליהם, אם ריבוי המצוות לטוב להם כמשמעות פשט הכתוב שנאמר: (דברים ו') ויצונו ה' אלוהינו לעשות החוקים האלה לטוב לנו כל הימים וצדקה וגו'. ואם כי יש לומר שאין הכתוב מדבר בריבוי המצוות, רק שהמצוות הם לטוב אל האדם, שבקיום המצווה זוכה לחיים הנצחיים, מכל מקום כך מוכח פשט המאמר המפורסם (מכות כ"ג ב): |
אמר ר' חנניא בן עקשיא:
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. |
|
ומעתה יש לשאול, כי איך יאמר שה' חפץ לזכות את ישראל לכך הרבה להם מצוות, ודבר זה נגד השכל: שהיה לו למעט במצוות כדי שלא יהיה צריך לשמור הרבה מצוות, ואז היה זוכה לעולם הבא על ידי מיעוט מצוות, ממה שהוא מוסיף להם מצוות, שאז אי אפשר לזכות כל כך לעולם הבא. [רמב"ם: בזכות מצווה אחת זוכים לחיי עולם הבא] |
מעיקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצווה מן תרי"ג מצוות כראוי וכהוגן, ולא שיתף עם כוונתה מכוונות העולם, אלא שיעשה אותה מאהבה כמו שביארתי לך, הנה זכה לחיי עולם.
ועל זה אמר רבי חנניא, כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהנה על מתכונתה ועל שלמותה ובעשיית אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעש. וממה שיורה על עיקר זה מה ששאל רבי חנינא בן תרדיון: מה אני לחיי עולם הבא? והשיב המשיב: כלום מעשה בא לידך? כלומר עשית מצווה כהוגן? והשיב כי נזדמנה לו מצוות צדקה על השלמות וזכה בה לחיי עולם הבא |
|
עד כאן לשונו.
[שאלה על רמב"ם] ואם יאמר דהא דאמרינן שאפילו במצווה אחת זוכה לעולם הבא, היינו שעושה מצווה אחת אבל לא עשה שום עבירה, אם כן אין כאן להגדיל שכר כלל, דסוף סוף כאשר יש להם הרבה מצוות, אפשר שיעשה הרבה חטאים ויהיו החטאים מכריעים. ואם רצה הרמב"ם ז"ל [לומר ש]כאשר עושה מצווה ולא עשה שום חטא כנגד זה, בוודאי כדבריו כן הוא. ודבר זה משנה פשוטה בפרק קמא דקידושין (ל"ט ב): |
כל העושה מצווה אחת,
מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל הארץ. |
|
ואף על גב דמוקי ליה שם כשעשה מצווה אחת יתירה על מחצה עוונות, כל שכן שיש ללמוד מזה שאם עשה מצווה אחת ולא עשה שום חטא, שזוכה לעולם הבא. אך אם כן אין צריך לדבר זה מה שכתב שעשה מצווה אחת ולא שיתף עמה כוונה אחרת, סוף סוף למדנו כי אין הדבר כמו שפירש הרמב"ם ז"ל דבמצווה אחת זוכה לחיי עולם הבא. [רבי חנינא בן תרדיון - ראיה ופירכתה] |
כשחלה ר' יוסי בן קסמא,
אמר לו רבי חנינא בן תרדיון: מה אני לעולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים. אמר לו: אם כן, מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי. |
|
עד כאן.
ונראה לא שבשביל מצווה זאת יזכה לעולם הבא רק שראה בקיום מצווה אחת כְּתִקְנָהּ מאוד שהיה מחמיר בה, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בעצמו, שמזה המעשה ראה שקיים מצווה אחת כְּתִקְנָהּ, מזה היה יודע שהוא צדיק גמור בקיום כל המצוות, והוא בן עולם הבא. ועוד אני אומר, כי מה שאמר כלום מעשה בא לידך לא שהיה רצונו לומר ממעשה מצווה אחת יזכה לעולם הבא, שאין הדבר כך, רק היה שואלו כלום מעשה בא לידך, שמן המעשה יש להבחין סימן בן עולם הבא. ואמר מעות פורים נתחלפו במעות צדקה, וחלקתי אותו לעניים. והדבר רמז מופלג, כי מעות של פורים אינם עומדים רק לריבוי אכילה ושתייה, ואילו היה יום הזה יום שיש בו קדושה, לא היה הסעודה עניין גשמי לגמרי, שהיה זה לכבוד היום ולמעלת קדושתו. אבל אין ביום זה קדושה כלל, והאכילה והשתייה הוא דבר גשמי מעניין העולם הזה שהוא כולו גשמי. ונתחלף מעות אלו במעות עניים, שמעות עניים הפך זה, כי העני ידוע שאין לו עולם הזה כלל, ואין נהנה מטובת עולם הזה, ונתחלפו לו מעות פורים שהוא הכל עולם הזה, הפך זה במעות עניים שאין להם חלק בעולם הזה, וחלק הכל לעניים. ודבר זה רמז שהוא יחליף העולם הזה בעולם הבא, ולא יהיה לו חלק כלל בעולם הזה. וכל חלקו שיהיה ראוי לו בעולם הז,ה שמור לו לעולם הבא, וכמו שהיה באמת לרבי חנינא בן תרדיון הצדיק הקדוש, שהיה נשרף וספר תורה עמו, ולא היה חלקו בעולם הזה רק הכל שמור לו לעולם הבא. ועל זה אמר אם כן מחלקך יהא חלקי, כי סימן יש לו שחלקו שהיה ראוי לו בעולם הזה הוא שמור לו לעולם הבא. [חזרה לנושא: מדוע ריבוי מצוות?] [השכר הוא על ההכנה לרוב המצוות] אבל העניין הוא במה שהם העם שיש להם תורה ומוכנים לתורה ומצווה, בשביל הכנתם לתורה יזכו לחיי עולם הבא. וכן חס ושלום לומר שאנחנו בני גלות ואין אנו יכולים לקיים הרבה מצוות התלויים בארץ, שלא יהיה לנו חלק באותן מצוות שלא נוכל לקיים, חס ושלום לומר דבר כזה למעט משלמות הדורות שמתו, אבל במה שאנו בני תורה, ויש לנו הכנה אל התורה, יש לנו שכר בכל התורה כולה, ודבר זה ברור ויתבאר דבר זה באריכות בעזרת השם. ועל זה אמר רבי חנניא דבריו, כי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם מצוות הרבה, והם מוכנים אל מצוות הרבה מאוד, וזהו זכות ישראל כאשר יש להם מצוות הרבה ביותר ולכך שכרם גדול יותר. ואל יקשה לך סוף סוף יהיה שכרם יוצא בהפסדם, שאם לא יקיים רוב התורה יהיה רשע. זה אינו, דסוף סוף מרוויח בזה על ידי שיש לו הכנה אל התורה שיש בה מצוות הרבה. כי הדבר הזה, שאפשר שיקיים המצוות או לא יקיים, דבר זה הוא שקול, כי אולי יזכה ויקיים המצוות. וכיון שהדבר הוא שקול, דבר זה מכריע מה שהוא מוכן אל תורה של ריבוי מצוות, ודבר זה הוא זכות גדול מאוד. ודבר זה יתבאר לקמן, כי זה מסגולת נפשם של ישראל שהם מוכנים אל המצוות, ואם היצר הרע מתגרה בהם, מכל מקום מצד עצם נפשם מוכנים אל התורה. ולפיכך אמרו (סנהדרין צ' א): |
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,
|
|
מפני הכנתם אל התורה.
ויותר מזה אמרו (שם ק"י ב), שאפילו קטן שנולד יש לו חלק לעולם הבא, כמו שיתבאר. ואין זה רק מצד שלמות בריאתו בעצמו, שהוא מוכן אל התורה, ולכך זוכה לעולם הבא. ולפיכך אמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שבמה שיש להם ריבוי מצוות הוא זכות להם בודאי. ואפילו אם תאמר כמשמעו, לא קשיא מידי, שהרי אין לומר שיתן להם מעט מצוות ויהיה להם השכר הגדול, שדבר זה לא יתכן כלל, שלא היה זה משפט ישר כי לפום צערא אגרא. ומכל שכן לפי מה שנתבאר, כי התורה הוא צירוף וזיכוך ישראל, ולפי רוב המצווה הוא צירוף וזיכוך שלהם, אם כן בודאי ריבוי המצוות טובה להם. ואם אתה אומר הרי יצא שכרן בהפסדן, שכאשר לא יקיים המצווה יהיה לאדם עונש בודאי, אילו אמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את האדם, היה זה שאלה, שאפשר שאין זה זכות לאדם. אבל אמר רצה לזכות את ישראל, כי אף אם היה יותר טוב לאדם הפרטי שלא יהיה לו הרבה מצוות, אבל לכלל ישראל כבר אמרנו למעלה בפרק א' כי כלל ישראל מוכנים ומסוגלים לתורה, והוא יתברך נותן התורה לכל ישראל, והוא זכות להם. ואם יש אחד פורה ראש ולענה, העולם נדון אחר הכלל, וכלל ישראל מוכנים לתורה ומצוות מצד עצמם. ומכל שכן שאין במציאות זה היחיד שלא היה חפץ במצוות, כי דור התורה אמרו נעשה ונשמע, והדורות הבאים אחריהם, אותו אשר יאמר שאינו חפץ ה', אינו נחשב מן המציאות. ואם כן בודאי חפץ ה' לזכות את ישראל בריבוי מצוות. ועוד כי עיקר הפירוש שרצה השם יתברך לזכות את ישראל, היינו שרצה לזכות אותם בעל כורחם בריבוי המצוות, ואף אם יש לחוש שלא יקיימו המצוות, מכל מקום השם יתברך רצה לזכות אותם בעל כורחם בריבוי מצוות. והשואלים שהיה ראוי למעט במצוות, חושבים כי אפשר לזכות במיעוט מצוות כמו בריבוי מצוות, ודבר זה לא יקבל הדעת וימאן השכל, והוא דבר מוסכם: לפום צערא אגרא. ויתבאר בפרק שאחר זה, כי המצוות הם צירוף וזיכוך האדם, ויותר יש לו צירוף בריבוי המצוות ממה שיש לו במיעוט המצוות, כי זהו עיקר מה שנתנה תורה ומצוות, שיהיו לאדם פעולות ומעשים אשר מצרפים נפשו החומרית ולעשות הנפש זך ונבדל. ואם לא כן - מותר האדם מן הבהמה אַיִן, כי היה האדם חומרי טבעי כמו הבהמה. ואם כן, איך לא יהיה הדבר הזה ברור כי ריבוי המצוות הם זכות לאדם עד שהוא דבר פשוט בתכלית, והוא יתברך רצה לזכות אותם, כמו האב שהוא מייסר ומוכיח את בנו לזכותו. ואם הבן אומר שאינו חפץ בזה, מכל מקום האב מזכה אותו בעל כורחו. וכך ה' רצה לזכות את ישראל, לכן נתן עול מצוות כדי לזכות ביותר. והותרה השאלה במה שאמרו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות: |
