|
תוכן הפרק:
[עבודה זרה - יציאה מהסדר התורה] [האם הכרובים אינם עבודה זרה?] [מזבח אדמה] [התורה והמשפט] [אחר המשפטים -בניית המשכן] [החיבור לתורה] |
|
[עבודה זרה - יציאה מהסדר התורה] ביאור הכתוב, אחר שהוא יתברך בעצמו דיבר עמכם מבלי שום אמצעי, אם כן אל תחשבו שהוא יתברך בשמים ואין לו עסק ח"ו בארץ, ואם תעשו אלוהי כסף בארץ אין זה מעוט מן מציאות השם יתברך, שהוא מסולק ח"ו מן הארץ. ולכך הקדים לומר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, שאני בשמים וכבודי בארץ, ולפיכך אם אתם עושים בארץ אלוהי כסף ואלוהי זהב, הרי זה מעוט מציאותו יתברך שהוא יתברך הכל. אמנם בגמרא במסכת ע"ז (מ"ג ב) דרשוהו מלשון אתי שלא יעשה צורת האדם, ודרשו לא תעשו אתי - לא תעשו אותי. ושם ילפינן מן אתי שלא לעשות צורת שמשים שבמדור עליון, כמו חיות ושרפים, וכן שמשים שבמדור התחתון כמו חמה ולבנה. והטעם בכל אלו כי כל אלו שהם עם השם יתברך נבדלים מן האדם אשר הוא בארץ, ולפיכך עשייתם הוא דבר זר וחיצון, כי הצורה הזאת שייך אל השם יתברך לשמש אליו, והוא עושה אותה בארץ. וכן צורת אדם, כי היא הצורה שנראה בה השם יתברך לנביאים, והוא עושה אותה בארץ. אף אם צורת האדם היא בארץ, היינו כי הוא מעשה השם יתברך, וכיון שהוא מעשה השם יתברך אין דבר זר מן השם יתברך שיהיה ע"ז. אבל הישראלי כאשר הוא עושה, נחשב זה כאלו הוא ע"א יוצא מרשות השם יתברך. וכל זה אם יעשה דמות בלבד שלא לעבוד לו, שדבר זה אסור בלאו. ואם יעשה דמות לעבוד על ידו, אף שדעתו שהוא עובד אליו יתברך בעצמו רק שעושה זה. ובמכילתא: |
לא תעשו אתי
רבי נתן אומר לא תעשו אותי, שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואעבוד לו, תלמוד לומר: לא תעשו אותי. |
|
וכך הוא אומר ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו'. ופירוש זה כמ"ש כי יש כאן שני דברים זרים:
האחד שישראלי עושה דמות אליו, וזה הוא ע"א גמורה, אף שאינו מכווין לעבוד רק להשם יתברך, סוף סוף עושה אמצעי. וכל דבר שהוא אמצעי בינו למי שהוא עובד לו הוא עבודה זרה. ועלה קאמר כי לא ראיתם כל תמונה, כלומר איך תעשה תמונה כי לא ראיתם כל תמונה, ואתה עושה תמונה למי שאין לו תמונה. ואם כן הוא ע"א גמורה, שהרי הדמות הישראלי עושה אותו רשות שלו, ואם כן הוא ע"א. ומה שהכתוב אומר (בראשית ב') ויברא אלוהים את האדם בצלמו, היינו שזה מעשה השם יתברך, וכיון שהוא מעשה השם יתברך, אין דבר זה יוצא מן רשות השם יתברך רק כאשר הם מעשה האדם. דבר זה יוצא מן רשות השם יתברך, והדברים האלו מבוארים. [האם הכרובים אינם עבודה זרה?] |
בשעה שנכנסו שונאים למקדש, נכנסו עמון ומואב עימהם לבית קדשי קדשים,
ומצאו שם שני כרובים, והיו מחזרין אותם בחוצות ירושלים ואומרים: לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדים אלילים? ראו מה מצינו להם ומה עובדים, וכו'. |
|
אבל רשעים האלו סכלו, ולא ידעו השואלים כי הכרובים שהם במקדש כיון שציווה הקדוש ברוך הוא (שמות כ"ה) ועשית שני כרובים וגו', הרי אלו הכרובים כמו כל הדברים אשר ברא השם יתברך וסידר בחכמתו, שאין בכל הדברים שברא השם יתברך יציאה מרשותו יתברך ח"ו. וכן אחר שהשם יתברך ציווה לעשות הכרובים, איך אפשר לומר שזה הוא יציאה מרשותו ח"ו, ואין זה אלוהות אתו, כאשר אין יציאה מרשותו, כמו כל הצורות שברא השם יתברך. כי על המקדש נאמר (שמות ט"ו) מקדש ה' כוננו ידיך. נמצא כי הכרובים הם כמו שאר דברים שברא השם יתברך, אבל אם עושה צורה זולת זה,אשר אין זה מסדר השם יתברך,דבר זה אלוהות אתו. ולפיכך אמרו (מכילתא יתרו) שאם עשה הכרובים במקדש של כסף,או הוסיף עוד שני כרובים, או עשאן בבתי כנסיות - נחשבים אלוהי כסף ואלוהי זהב. ודבר זה, שכל אלו דברים אינם המצווה בעצמה, וכל דבר שאינו המצווה בעצמה נקרא זה אלוהות אתו. רק אם עשה דבר שהוא מצווה מן השם יתברך, כמו הכרובים שבמשכן, וכן הכרובים שעשה שלמה, שהכל מיד ה' עליו השכיל את כל תבנית הבית, זה נחשב בעצמו כמו כל שאר צורה שברא השם יתברך. ודבר זה מבואר מאוד. [מזבח אדמה] ואמר בכל מקום אשר אזכיר שמי וגו', רצה לומר שאם אתה אומר לעשות אלוהי כסף וזהב שיהיו הכנה לקבל כוח עליון, דבר זה אין צריך לו, כי בכל מקום אשר אזכיר שמי אבא אליך וברכתיך. ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו', יש לך לעשות שלא יהיה נוטה המזבח לשום צד חיצונית, שלא תבנה אותו גזית, כי חרבך הנפת וגו', והוא נוטה לצד שמאל אשר שם כוח החרב ודבר זה כוח חיצון. ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך, שלא יהיה לו חיבור אל הערווה, והוא צד שני הפך החרב, כי כאשר מניף עליו החרב הרי המזבח נוטה אל צד החיצון לשמאל. כי דבר זה ידוע כי החרב הוא מן השמאל, והערווה הוא מן הימין. פירוש הכתובים האלו ברור לכל מי שמבין דברי חכמה: [התורה והמשפט] ובמדרש (שמו"ר ל) |
ואלה המשפטים
מה כתיב למעלה מן הפרשה? ושפטו את העם בכל עת. ואמר כאן: ואלה המשפטים. והדיברות באמצעי. משל למטרונא שהייתה מהלכת, הזיין לפניה והזיין לאחריה. כך התורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה, והיא באמצע. וכן אמר: באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט. התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת, אהלך בדרכן של עושי צדקה, בתוך נתיבות משפט, התורה באמצע, ודינין מלפניה ודינין לאחריה. דינין מלפניה שנאמר: שם שם לו חוק ומשפט. ודינין מלאחריה: ואלה המשפטים. |
|
עד כאן.
ביאור זה, כי ראוי שיהיה המשפטים אחר עשרת הדיברות, להורות על מעלת התורה. כי המשפט הוא היושר בעצמו, שלא יעבור על היושר, וזהו עניין משפט. ודבר זה ידוע כי אין דבר שהוא מתייחס להשם יתברך רק המשפט, דכתיב (דברים א') כי המשפט לאלוהים הוא. וזה מפני כי הצדקה והחסד אפשר שיהיה גם כן בתחתונים, אבל שלא יהיו יוצאים מקו המשפט אין זה רק אל השם יתברך, כי המשפט צריך שלא יהיה בו שינוי כלל, וזה אי אפשר לאדם. וכאשר התורה היא תוך המשפט, מורה לך שהתורה היא אלוהית, שהרי המשפט לאלוהים. ומדמה דבר זה למטרונא שהולכת, והזיין לפניה והזיין לאחריה, להורות שאינה כמו שאר העם. כי הזיין הוא משפט, והמשפט הוא שייך למלכות. לכך מה שהתורה היא תוך המשפט מורה לך כי התורה היא אלוהית. אבל עצם התורה שהיא תוך המשפט, יש לה מדרגה יותר עליונה, כי המשפט הוא שלילת השקר מבני אדם, שלא יהיה יוצא מן המשפט הראוי להם, שאם היה עובר המשפט היה זה עוולה ושקר. אבל עצם התורה היא תקרא טוב, וכמו שהתבאר למעלה. וזה שהתורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת, בדרכן של עושה צדקה, בתוך נתיבות משפט, רצה לומר כי עצם התורה הוא הטוב בעצמו הן עשה הן לא תעשה, כי מצוות עשה התדבקות בטוב, ומצוות לא תעשה התרחקות מן הרע, שלא יאבד הטוב. ולפיכך דרכה של תורה כדרכן של עושי צדקה שהם עצמם פועלים הטוב, והטוב הזה אינו טוב אנושי, כמו האדם שיתן לחברו מתנה או עושה לו טוב אנושי בלבד או טוב נימוסי. אבל הטוב של תורה הוא טוב אלוהי, לכך התורה משפטים לפניה ומשפטים לאחריה והיא באמצע, לומר כי מדרגתה של תורה תוך המשפט שהוא לאלוהים, שכל עניין התורה הוא אלוהי. וכאשר תבין דברים אלו תמצא מבואר סמיכות הפרשיות. [אחר המשפטים -בניית המשכן] [החיבור לתורה] |
כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו,
אל תעזובו המקח שנתתי לכם. יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף, יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו זהב ויש בו כסף, שנאמר: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף. וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. יש לך אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים אבל לא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים. שלחיך פרדס רימונים. יש לך אדם לוקח מקח ואין בני אדם יודעים מהו, אבל משכר הסרסור נודע מה לקח. כך התורה אין אדם יודע מה טיבה, אבל משכר שלקח משה, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, נודע שכרו. ויש לך שמי שמכרו נמכר עמו. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה. משל למלך שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה, בקש ללכת אל ארצו אמר לו: בתי שנתתי לך יחידה היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה אי אפשר, שהיא אשתך, אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור אצליכם. שנאמר ועשו לי מקדש. |
|
עד כאן.
ביארו כי מעלת התורה אינו כמו שאר הדברים, שאין דבר אחד כולל הכל כי יש לדברים מעלות מחולקות שאין זה כזה, אבל התורה כוללת הכל, כמו שיתבאר. ולפיכך אמר יש לך אדם שלוקח כסף וכו'. וביאור עניין זה, כי הכסף מעלתו שהוא צח ונקי מן הפסולת הרע, כדכתיב (תהילים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף, ואף שגם הזהב אפשר שיהיה מזוקק, מכל מקום לא שייך כל כך זקוק רק אצל כסף, שצבע שלו הוא צח וזך. אבל הזהב הוא אדום ואין זה נקרא צח. וכן התורה, הדברים שבה צרופים וזקוקים, אין בהם פסולת, ודבר זה מורה שהתורה כולה טוב אין בה צד שהוא רע. והנה יש אל התורה מעלת הכסף. והזהב יש לו מעלה מיוחדת מה שהוא נחמד לעיני האדם ונהנה האדם ממנו, כדכתיב (שם) הנחמדים מזהב ומפז רב. ואין דבר זה שייך בכסף, כי עם זכותו אינו נחמד למראה. והנה התורה דבריה עם זיכוך וצרוף שלהם, הדברים הם נחמדים ומקובלים על השכל, ונהנים בה עיני השכל שהוא המקבל בהשגתו כאשר ישכיל בתורה. ואמר שיש בתורה שדות ויש בה כרמים. פירוש, שהשדה מגולה לפניך כאשר אתה רואה אותו, וכמו שדרשו בחלק (סנהדרין ק"ב א) |
ושניהם לבדם בשדה. מאי בשדה?
שכל טעמי התורה גלויים לפניהם כשדה, |
|
והכרם הוא הפך זה. כי מקח הכרם, מה שהוא לוקח אינו נגלה, אבל הוא נסתר כי תכלית כוונתם על היין שהוא נסתר בענבים.
הרי שיש לאלו שניהם מעלות מחולקות: השדה מעלתו בנגלה והכרם מעלתו בנסתר. והתורה יש בה נגלה ונסתר, וכנגד זה מעלת התורה מעלתה בנגלה ובנסתר. וזה כי קונה האדם העולם הזה מה שהוא בנגלה עתה, וקונה העולם הבא שהוא בנסתר ואינו נראה. ואמר משכר הסרסור נודע מה לקח. פירוש, כי יש דבר שאי אפשר לעמוד עליו שכל כך חשוב הוא, אבל משכר הסרסור שהוא יודע המקח ביותר, ומזה נודע מעלתו של מקח. וכך התורה לגודל מעלת התורה אי אפשר לעמוד על התורה מה מעלתה. אבל משכר הסרסור, הוא משה, שהיה קרוב אל מדרגת התורה, ומשכרו שקבל על התורה תדע מעלת התורה כי משה קרן עור פניו בדברו אתו, ודבר זה לא גרם הדיבור בלבד, שהרי אף עם שאר נביאים דבר, רק שדבר עמו התורה, והתורה היא נקראת אור, כי החכמה היא אור, הפך הכסיל אשר בחושך ילך. והחכם עיניו בראשו הולך לאור השכל, ולפיכך נקראת התורה אור כמו שהתבאר שהשכל והאור מתייחסים ביחד. וכאשר זכה משה להתחבר אל התורה שהיא השכל האלוהי, אז קבל מן הזיו והאור, כי אין ספק שהגוף ובפרט הפנים יש לו ייחוס אל האור, דכתיב (קהלת ח') חכמת אדם תאיר פניו. ולפיכך פני משה היו מקבלים האור והזוהר. ועוד יתבאר דבר זה. ואמר עוד כאשר נתן השם יתברך התורה לישראל, אי אפשר שיהיה פורש מן התורה. וכביכול הקדוש ברוך הוא בעצמו נלקח עם התורה. ומדמה דבר זה למלך שיש לו בת יחידה. והמשל הזה, עם שהוא נראה פשוט הוא עמוק מאוד. וכאשר תבין המשל הזה תדע להבין מה שציווה מיד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כי התורה היא דרכי ה' אשר סידר השם יתברך את הנמצאים, ובפרט העם אשר בחר בו. והסדר הזה הוא סדר אחד, כי התורה היא אחת. ואם נתן לבני נח תורה מיוחדת, ונתן גם כן לישראל תורה מיוחדת, אז לא היה אל השם יתברך חיבור גמור אל אחד מהם, כי אי אפשר שיהיה חיבור גמור לשני דברים מחולקים. שאם כן יהיו שני דברים עניין אחד, ודבר זה מבואר לכל מי שיש בו חכמה ומדע כי דבר זה אי אפשר. אבל התורה היא סדר אחד בלבד, שאין עוד תורה. ואם כן צירוף וחיבור השם יתברך אל התורה שהיא אחת צירוף וחיבור גמור, שכמו שאי אפשר לומר שיהיה דבר אחד מצורף לשני דברים לגמרי, כך אי אפשר שיהיה לדבר שהוא אחד צירוף וחיבור מחולק. ולכך השם יתברך יש לו צירוף וחיבור גמור בלתי מחולק אל התורה שהיא אחת, ולפיכך מיד אחר שנתנה התורה לישראל ציווה ועשו לי מקדש, שיהיה לו חיבור מיוחד עם ישראל כאשר יש להם דרכי ה' המיוחדים אשר אין עוד. ודבר זה הוא גם כן אחד מן הדברים שהם יסוד ישראל, אשר נתן להם התורה שהוא החיבור הגמור לנצח נצחים, שאי אפשר שלא יוסר כלל. ודי בזה: |
