|
תוכן הפרק:
[ישעיה העמידם על שש] [בא מיכה והעמידן על שלוש] [בא חבקוק והעמידן על אחת] |
|
[ישעיה העמידם על שש] |
בא ישעיה והעמידן על שש.
שנאמר: הולך צדקות ודובר מישרים וגו' הולך צדקות זה אברהם דכתיב כי ידעתיו וגו' לעשות צדקה ומשפט. דובר מישרים שאינו מקניט פני חברו ברבים מואס בבצע מעשקות כגון רבי ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון רבי ישמעאל בר' יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים כגון רבי אלעזר ברבי שמעון דלא שמיע ליה בזילותא דרבנן ושתיק. ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. וכתיב הוא מרומים ישכון מצדות וגו'. |
|
רצה לומר כי אלו שישה הם גם כן השלמת כל האדם, ולכך זכר בהם שישה אברים הראשיים: אמר הולך צדקות נגד הרגלים, ודובר מישרים נגד הפה, מואס בבצע מעשקות נגד הלב שהוא מואס בדבר רע, נוער כפיו נגד הידיים. אוטם אזנו נגד האוזניים, ועוצם עיניו מראות ברע נגד העיניים, והם האברים הראשיים ובאלו האדם שלם בכל. ולכך אמר בא ישעיה והעמידן על שש, כי באלו שישה דברים כאשר האדם הוא שלם בהם בכל האברים הראשיים אשר זכרנו, מורה זה כי האדם הזה עצם טוב בעצמו, אשר כל עצמו הוא בטוב, וראוי אל הדבוק הגמור בו יתברך ולא בחלק, שכשם שכאשר עושה רמ"ח מצוות שהם נגד כל אברי האדם מורה על שלמות כל האדם, וזה שהוא שלם בכל האברים אשר אמרנו שהם אברים הראשיים גם כן הוא שלם בכל, ולכך אמר בא ישעיה והעמידן על שש כי זה שלמות הכל. [בא מיכה והעמידן על שלוש] |
בא מיכה והעמידן על שלוש
שנאמר: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך. עשות משפט זה הדין אהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת זו הכנסת כלה והוצאת המת. והלא דברים קל וחומר, מה דברים שאין דרכן לעשות בצנעה אמרה תורה והצנע לכת, דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. |
|
פירוש, כי אלו שלושה דברים יש בהם שלמות הכל, וזה כי החסד והמשפט הם שני דברים, שהאחד הוא מה שעושה מצד החסד ואין בו שום דין כלל, והשני הפך זה, שהוא חיוב לגמרי. כי המשפט אין בו חסד, והלווית המת והכנסת כלה הוא חסד מצד, ודין מצד, כי אין משפט גמור לעשות זה למת ולכלה, והוא מצד מה משפט, כי אם לא יעשה הרי יהיה מוטל המת בביזיון ותתגנה הכלה על בעלה. ומכל מקום אין זה משפט והוא דבר ראוי לעשות, אבל אין זה משפט רק שהוא ראוי והוא כמו ממוצע בין דבר שהוא חסד ובין דבר שהוא משפט לגמרי. כי החסד שהוא עושה לו טוב אף על גב שאינו ראוי כלל לזה, והמשפט שהוא מחויב בכוח משפט. ולפיכך דבר שהוא ראוי, הוא ממוצע בין החסד ובין המשפט. ומפני כי אלו שלושה הם כוללים כל החלקים לפי שהם דבר והפכו והדבר שהוא ממוצע בין שניהם, ולפיכך אלו שלושה הם משלימים גם כן האדם בכל, לפי שאלו שלשתם הם כוללים כל הדרכים. ואמר שם: |
חזר ישעיה והעמידן על שתים,
שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, |
|
ביאור זה, כי אלו שני דברים הם גם כן הכל. כי משפט הוא דין גמור והצדקה הוא לפנים משורת הדין, ואף כי אין כאן דבר הממוצע בין שני הדברים שהוא הלוויית המת והכנסת כלה שהוא דבר ראוי, מכל מקום כיון שהכנסת כלה והלווית המת קצת דין וקצת חסד, כמו שאמרנו, והוא מורכב מחסד ומן משפט, הרי הוא גם כן בכלל הצדקה והמשפט, ולפיכך הכל כלל בשתים אלו שהם החסד והמשפט. [בא חבקוק והעמידן על אחת] |
בא חבקוק והעמידן על אחת.
שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה וגו', |
|
ביאור זה, כי על ידי האמונה יש לאדם דבקות בו יתברך. כי אין עצם האמונה רק הדבקות בו יתברך, שהוא מאמין בו ומתדבק בו יתברך באמונתו. ואין דבר זה עניין חלקי, כי כל הדברים אשר אמרנו למעלה, על ידי אחד מהם יש לאדם דבקות בו יתברך במה, והאמונה היא עצם הדבקות, ולא נחשב זה דבקות במה. ולכך העמידן על אחת היא האמונה. ובמקום אחר פירשנו עוד. והבן הדברים האלו אשר אמרנו, כי אין לבאר יותר מזה. אך כאשר תעמיק תמצא כל הדברים מבוארים נמשכים מן החכמה ומגיעין עד הבינה ואל הדעת, ובדרך זה נמשכים אל יסוד אמונה. והבן זה. |
