|
תוכן הפרק:
[שכרם של מצוות] [שכרן של מצוות עלום] |
|
[שכרם של מצוות] שאמרו: |
הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה,
שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. |
|
שלא כאשר יראה שזו המצווה שכרה גדול וזו שכרה קטן, שאפשר שתהיה מצווה קלה שכרה גדול כמו מצווה חמורה, ואין בחינה לפי חומר המצווה.
ולפי זה קשה מה ששנינו בסוף פרשת שלוח הקן (חולין קמ"ב): |
ומה אם מצווה קלה שהיא כאיסר
אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר על מצוות חמורות. |
|
דמה קל וחומר יש, הרי אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, וכיון שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, אין ללמד קל וחומר למצוות חמורות? ויש שהיו משיבין בתשובת שאלה זאת, כי מה שאמרו הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה, היינו שאל יאמר האדם כי המצווה הזאת אין שכרה גדול כל כך, ולא ירצה לעשותה. ומשום כך אמר הוי זהיר כמצווה קלה כבחמורה, שאותה המצווה קלה יש לה שכר גדול, כמו שאתה סובר לפי דעתך שיש למצווה החמורה אשר אתה בוחר לעשות החמורה בשביל השכר שיש לה, ואפשר שהקלה יש לה אותו שכר. ואם כי המצווה החמורה יש עליה שכר יותר, מכל מקום אל תניח הקלה בשביל כי שכרה מועט, מאחר שאפשר שעל הקלה שכר שלה כמו השכר שאתה חושב כי יש לחמורה. ואם כן יש לך להיזהר במצווה קלה כבחמורה שאתה רוצה בה. אבל בוודאי מצווה החמורה יש לה עוד יותר מן הקלה. ופירוש זה לא יסבול הלשון. כי היה לו לומר הוי זהיר במצווה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. וגם במדרש חכמים מוכח כפשוטו כמו שיתבאר. אבל פירוש זה הוא כי במצוות יש שני דברים: האחד מצד בחינת החומר שיש במצווה שהוא קשה על האדם ביותר מאוד. ואין ספק כי השכר על זה יותר גדול מן המצווה הקלה שאינה קשה על האדם. אבל בצד בחינת המצווה עצמה, אפשר שיותר שכר יש על הקלה מצד עצמה, ממה שיש בחמורה מצד עצמה. ובשילוח הקן כתיב שלח תשלח וגו' למען ייטב לך, ופירושו: למען ייטב לך. אף על גב שאני אומר לשלח האם, ויש לך הפסד מה, בשביל הפסד זה שהוא קטן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים. קל וחומר למצווה חמורה שיש בו הפסד הרבה, שהשכר הוא יותר גדול. ושכר זה בוודאי יותר גדול בחמורה מבקלה, שהרי לפום צערא אגרא. אבל מצד עצם המצווה שיש שכר עליה, הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה. ואם יש שני מצוות, האחת חמורה מפני שיש בה גודל ההוצאה או גודל הטורח, אף על גב שאפשר לומר כי המצווה שאין בה טורח יש עליה יותר שכר ממה שיש על החמורה, דבר זה מצד המצווה עצמה שאין יודע מתן שכרן של מצוות, אבל מה שהשם יתברך משלם בשביל שטרח במצווה, בוודאי מצד הזה השכר יותר על החמורה ממה שיש על הקלה. [שכרן של מצוות עלום] |
למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני.
אמר דוד: ריבונו של עולם, איני מתיירא מפני מצוות חמורות שבתורה, מפני שהן חמורות, אבל אני מתיירא מפני מצוות קלות, שמא עברתי עליהן. ואתה אמרת הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה. לכך נאמר והיה עקב תשמעון. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. מה רב טובך, זה שכרן של מצוות קלות, זה שאמר: אורח חיים פן תפלס, שלא תהא נושא ונותן במצוותיה של תורה, איזה שכרה מרובה, ואיזה שכרה מעוטה, לכך נעו מעגלותיה ולא תדע. מטולטלין שבילי תורה. אמר רבי אחא: משל למה הדבר דומה? למלך שיש לו פרדס, והכניס בה פועלים, ולא גלה שכר נטיעותיו, שאילו גלה להן שכר נטיעותיו, היו רואים איזו שכרה הרבה ונוטעין אותה, נמצא מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. כך לא גלה הקדוש ברוך הוא שכרן של מצוות, כדי שיהיו עושין אותה משלם. |
תני רבי שמעון בן יוחאי:
שתי מצוות גילה הקדוש ברוך הוא: קל שבקלות: שילוח הקן; וכיבוד אב ואם. בשלוח הקן כתיב: שלח תשלח את האם למען ייטב לך והארכת ימים. ובכיבוד אב ואם כתיב: למען ייטב לך והארכת ימים. ואם דבר שהוא פריעת חוב כתיב והארכת ימים, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה?! |
|
עד כאן.
ביאור המדרש זה, כי המצוות אינם שווים בשכרן. כי אפשר שעל מצווה קלה שכר גדול יותר מן החמורה. כי המצווה היא הצירוף שמצרפת האדם, כמו שהארכנו למעלה, וכמו שאמר הכתוב (משלי ל') כל אמרת אלוה צרופה. ואם המצוות לא היה רק לקיים קיבוץ וסדר המדינה, או תיקון האדם כמו שהרבה אנשים היו נותנים טעם במצוות וכמו שזכרנו למעלה, וכבר הארכנו בזה כמה פעמים מדברי חכמים, בוודאי יש לעמוד על זה איזה מצווה יש בה תועלת יותר מן האחרת, וכמה השכר יותר מן האחרת. אבל המצוות הם אלוהיות, מצרפות האדם עד שיש לאדם דבקות בו, ולא נוכל לדעת איזו מן המצוות בה הצירוף יותר, כי יש מצווה קלה שהצירוף הזה אשר אמרנו יותר מן החמורה. אבל מכל מקום אין עליך לומר כלל שאין תולה לגמרי במה שהמצווה היא קשה על האדם, שזה אינו. שוודאי כאשר הוא מקיים המצווה שהיא קשה יותר על האדם, מורה זה על שהוא אוהב השם יתברך בכל לבו, ולפום צערא אגרא, רק כי אפשר הוא שיהיה השכר על המצווה הקלה יותר ממה שהוא על מצווה החמורה מצד המצווה בעצמה, שהיא מצרפת האדם. וכמו שתמצא במצווה כך תמצא בעבירה. כי לפעמים נראה שעבירה קטנה אצל האדם, ויש לה עונש גדול, ולכך תמצא בכמה מקומות, שהם אמרו על מצוות קלות שכר גדול מאוד מאוד, וכן אמרו על עבירות קטנות עונש גדול מאוד. כמו שנמצא דבר זה בדבריהם הרבה מאוד. ומוכח זה מן המדרש של מעלה: כי מה שאמרו הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה, נאמר גם כן לעניין עונשין, שיזהר מן עבירה קלה כבחמורה. ואמר שלכך לא כתבה התורה שכר של מצווה ומצווה בפירוש, שיהיו נעשים כל המצוות. כי אם לא היו נעשים כל המצוות, אין ראויים כלל לקבל מצוות התורה, כי התורה היא אחת, ומאחר שהתורה היא אחת, ראוי שיהיו כל המצוות בעשייה, לא מקצת המצוות בלבד רק הכל. ובזה התורה היא אחת, לכך נעלם שכר המצוות, שלא יהיו נעשים מקצת המצוות ומקצת המצוות בלתי נעשים. ומכל מקום בשתים מהם גלה שכרם בשלוח הקן ובכיבוד אב ואם, מפני שכיבוד אב ואם מחויב לפי הדעת והשכל כמו שהארכנו למעלה בדבר זה, והוא נחשב כמו שהוא פורע חובו. ומאחר שהוא פורע חובו ומחויב לעשות, אין ראוי שיהיה עליו שכר. ועל זה אמר הכתוב שוודאי יש על מצווה זאת שכר גדול. ושילוח הקן, בעבור שהיא קלה שבקלות כמו שאמרו בגמרא, ועוד מפני שכתיב כי יקרא קן צפור, שמצא אותו ולא היה מזומן לו, וציווה אותו לשלח האם, וזהו כמו פריעת חוב גם כן, שהקרה השם יתברך לפניך. לכך מוטל עליך לקיים המצווה שיש בזה. ויש לחשוב כי אין שכר עליה כלל, ולכך אמר שיש עליה השכר הגדול הזה ולפיכך באלו שנים בפרט כתבה שכר עליהם. כלל הדבר: במה שהמצוות מביאים אל האדם החיבור והדבקות בו יתברך, לכך לא נוכל לדעת ולהבין איזה מצוות סיבה לדבקות הוא יותר ואיזה פחות, ולפיכך אמרו הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה וכו'. וזהו שורש גדול בתורה, אשר בני אדם אינם נזהרים במצוות קלות עם העלם השכר והעלם העונש, שאפשר שהשכר עליה כגדולה שבגדולות, והעונש גם כן כגדולה שבגדולות. ודבר זה מבואר. |
